1. אף פעם אל תספרי בפגישות עם בחורים את מהשכתבת כרגע.
2. נסי לחפש את הצד הנשי שלך (אני משוכנע שהוא קיים למרות שאת מנסה להעלים אותו משום מה).
3. מישהי כבר ציינה פה שאת די אגרסיבית. מה לעשות, רוב הגברים לא אוהבים את הסגנון הזה. אנחנו מחפשים רוך, נשיות, ותום תכונות שלא צריכות לבוא על חשבון אינטליגנציה, שנינות, וחכמה.
4. כל עוד אין לך תואר שלישי בפילוסופיה, אל תזרקי לאויר מושגים שאין לך מושג בהם.
5. אם כבר את חייבת להראות שאת ידענית גדולה, פילוספיה יהודית יכולה להרשים הרבה יותר.
6. נסי להשתמש כמה שפחות בסלנג רדוד (כדוגמת חצקון - זה נותן תחושה לא טובה).
7. אל תסתכלי על כרטיסים של חברים ב דוסידיט אם את לא רשומה שם.
8. אם את כבר מסתכלת,את חייבת להבין שגם לאותם אנשים שציטטת היה קשה לכתוב על עצמם ועל מה הם מחפשים. אל תשתמשי בדברים שהם כתבו בצורה צינית (כמו שעשית).
9. נסי להבין (אני יודע שזה קשה לכן) שהחיים זה לא אגדה - ובשום מקום לא מחכה לך הנסיך.
10. אם הפנמת את 9 - כדאי לך להתפשר. וככל שתעשי את זה מוקדם יותר, כל הפשרה תהיה פחות כואבת.
בהצלחה,אלון, ירושלים.
בבקשה ממך נטע אל תהיי וגם אל תנסי להיות דנה ספקטור מהסקטור הדתי. קצנו בגודש האסוציאציות ובהפיכת כל ארגומנט להיתול. הקיצ'יות בקרוב תמצה עצמה. לדעתי הכתבה נהדרת והמצוקה שלך נוגעת ללב. תזכרי מה אמר סטיינר: התפקיד שלנו לא לשנות את הכללים אלא לשחק לפיהם. אל תטעי, יתכן שעדיף לך להיות מוצגת כמישהי דומיננטית ואקטיבית ולא פמיניסטית. הטון כידוע עושה את המוסיקה. גם אם במהות זה חופף. את מוזמנת לשלוח אימייל. ביי.
עופר, רעננה.
צטטי את שלי יחימוביץ'
כללים לרווקה הפמיניסטית הדתית המתחילה.
בזמן האחרון, כבר לא נעים לנו לרצות להתחתן עם דוס. נעימה טורדנית מזדמזמת כל הזמן בירכתי מוחנו: "זה לא בסדר!" באמת, להגיד ככה בגלוי שאת רוצה להקים בית, נגיד, תורני? לרצות מישהו שקובע עיתים לתורה? אחד כזה שלומד גמרא? את לא מבינה שזה כבר מזמן פאסה? את באמת רוצה הסדרניק? יקירתי, את לא מעודכנת! מה עם קצת דעתנות נשית-דתית-עדכנית? אולי בכל זאת תשלבי בלכסיקון שלך כמה מילים חדשות? פשוט תכניסי אותן מידי פעם לשיחה, זה ישדרג אותך פלאים: למשל, "הממסד הגברי". זה מצוין בתוך התחלה. הלאה. אם תכניסי את המילה "הרבני", מיד אחר "הממסד הגברי", זה מצוין, כי תפסת שתי ציפורים: גם הכנסת לגברים, וגם הראית לדוסים!
את רואה? אם את רוצה את יכולה. אם את לא מרכזניקית, ונשארת רווקה אחרי גיל 23, את בהחלט הגעת לשלב שבו אפשר, ואף רצוי, להתחיל להוקיע. את מה? את כל מה שנשמע דוס מדי. כי אנחנו לא, חשוב מאוד שתדעו. אנחנו חדשות. זה לא שגמרא זה לא טוב, זה דווקא נחמד ללמוד גמרא, אבל רק כשאנחנו לומדות אותה. אם הבחור הוא זה שלומד, אז לא. כי אז הוא "קובע עיתים לתורה" וזה כבר ממש ישן. אתם יודעים מה? נתפשר על זה שילמד "תלמוד", זה כבר נשמע יותר טוב. באוניברסיטה, כמובן.
אם כבר עכשיו את רואה בהקמת בית בישראל ערך, אני כבר יכולה לתאר לעצמי איך תיראי עוד כמה שנים: דהויה, מטפחת מרושלת לראשך, כמה קילוגרמים עודפים, קצת כפופה, רודפת לשווא אחרי ששת ילדיך שהגדול שבהם בן 5. (כן, תאומים).
מעוניינת? לא? אז בבקשה, כבחורה פמיניסטית-דעתנית-דתית-עדכנית, את חייבת לזכור: המשפט "אני רוצה להיות אמא" הוא מחוץ לתחום, כרגע. כרגע את חושבת שההתייחסות לנשים היא שערורייתית! שהממסד הדתי קופא על שמריו! שהקריירה שלך בנסיקה! שהדוסים בנסיגה!
בשלב מאוחר יותר, אחרי שתתחתני בכל זאת, ("יצאנו כשלוש שנים וההחלטה להתחתן הבשילה לאט. נפרדנו-חזרנו מספר פעמים. אני מאוד אוהבת את רועי ומרגישה שהתא הזוגי שיצרנו נותן לכל אחד את המרחב שלו"), לאחר מכן – תוכלי לדבר גם על המשפחה כערך. וגם אז, אם לא אכפת לך, אל תתפרעי. בלי התנסחויות כמו: "אני מאוד אוהבת לגדל ילדים", או "אני מרגישה שמשפחה זה יעוד". את כן יכולה לדבר על "חווית ההורות", או על "חלוקה שוויונית בין בני זוג". את יכולה לדבר על בן זוגך. עדיף שלא תדברי על בעלך.
אחד הדברים הנחמדים כשאת חדשה, הוא שאת תמיד מקורית, חושבת בצורה עצמאית, ואינך מושפעת או נגררת. גם אם את חוזרת על דברים ששלי יחמוביץ אמרה אתמול וחנה קהת היום, אם תגידי אותם מחר את תהיי בכל זאת מקורית.
כמובן שזה צריך להיעשות בחכמה, לדוגמא: אם שלי יחימוביץ אמרה אתמול: "והנה אנו שוב נתקלים בתופעות הנותנות יותר ויותר לגיטימציה לשוביניזם הגברי בחברה הישראלית", חנה קהת אומרת היום: "החברה הדתית נותנת מעין הסכמה שבשתיקה לתופעות בהן הפסיקה ההלכתית מושפעת מקו מחשבה פטריארכלי-גברי", את תוכלי להגיד : "כרווקה דתית אני סבורה, שהצורה בה תופס הממסד הדתי את תופעת הרווקות פוגעת בי וגורמת לי להרגיש כאובייקט". חדש. מקורי. נסי ותראי. כן, כן, גם אני רוצה להיות חדשה! ודעתנית! ופמיניסטית! ודתית! אה, רגע, דתית זה לא חדש, אז נוריד את זה.
רצוי להתחיל להוקיע. את מה? את כל מה שנשמע דוס מדי. כי אנחנו לא, חשוב מאוד שתדעו. אנחנו חדשות. זה לא שגמרא זה לא טוב, זה דווקא נחמד ללמוד גמרא, אבל רק כשאנחנו לומדות אותה. אם הבחור הוא זה שלומד, אז לא. כי אז הוא "קובע עיתים לתורה" וזה כבר ממש ישן. (שפרה ארליך, ירושלים)
