 |
אהלן חברים,
זהבה שילון, אישה שהיא מנוע טורבו עם לב ענק, נתנה לי את מתכון רוטב השום הזה. הוא מ-ש-הו, אני אומרת לכם, מ-ש-הו! ! ! אי אפשר להפסיק לאכול ממנו. במקור הוא בא בתור רוטב שמורחים על דגי ים אחרי שהם יוצאים מהגריל, אבל עד מהרה מקבלים שכל, עוזבים דגים, עוזבים נעליים ואוכלים אותו ככה, נטו, עם הכפית, שמעמיסה אותו על פיתה שרופה.
פעם, לפני המון שנים, כשהיה לי יותר זמן, אני זוכרת שבתות קסומות סביב קעריות הרוטב הזה, שנזל לכולנו על הסנטר.
"יא, תשיגי לי את המתכון? ", הפצרתי בה, נזכרת פתאום בנס הלא מפוענח הזה, ומתגעגעת. והיא לקחה הר בהר, טחנה אותם זה בזה, והשיגה לי את המתכון המיוחד. יש לאישה הזו כישורי פצץ סודיים, שבהם היא משתמשת
בדרך כלל כשהיא מגייסת את כל העולם ואשתו לטובת הנשמות הזקוקות לה בויצו. ואפרופו ויצו: אל תפספסו את יריד הקיץ הכיפי שלו. תרשמו ביומן: הוא קורה ממוצאי שבת, ה-19 בחודש זה, וכל יום א' שלמחרת, מעשר בבוקר ועד חמש אחר הצהריים, בבית ויצו, שדרות דוד המלך 38 תל אביב.
יהיו שם בגדים (כולל בגדי מעצבים ומותגים של כל השצ' ייפצ'ריות העשירות שתרמו אותם), יהיו מטעמים, יהיו כלי בית ויהיה שמייח. כל ההכנסות, אגב, קודש לילדים בסיכון, ויבורכו יבורכו כל העוסקים במלאכה.
אבל נחזור לרוטב השום:
תאורטית, הכמויות שבמרשם צריכות להספיק לעשרה אנשים. וכל זמן שזוכרים שהדגש הוא על המילה "תאורטית", אני יוצאת די מדויקת. . .
וזה הולך ככה:
חומרים
400 גרם חמאה מלוחה
750 גרם שום כתוש קנוי קפוא
75 מ"ל (מודדים בעזרת בקבוק תינוקות פושטי)\
יין לבן יבש
אופן ההכנה
1. בסיר גדול ממיסים את החמאה. כל הזמן כל הזמן עובדים על אש נמוכה, כי גם החמאה וגם השום הם מרכיבים שנשרפים נורא מהר, ואם לא עוצרים בזמן, הטעם מתחרבש.
2. כשהחמאה נמסה ומבעבעת והצבע שלה הופך צהבהב יותר, שופכים לתוכה את כל כמות השום הכתוש, ומבשלים אותו עם החמאה עד גוון חום בז' בהיר. עניין של כעשר דקות, על האש הכי קטנה, ובחישה כל הזמן בלי הפסקה, אחרת זה נדבק ונשרף. ישנו שלב שממש מריחים איך החמאה "נתפסת" בשום.
3. כשהשום הופך לצבע בז', או חום בהיר בהיר (וחס ושלום לא כהה, אחרת מר! ), מוסיפים 75 מ"ל יין לבן יבש. מבשלים בבחישה מתמדת עוד 5 דקות, וזהו. מגישים את זה בטמפרטורה חמימה עד פושרת, אבל לא חם או קר מדי. שמים כפית גדושה מזה על פיתה שחוממה בטוסטר אובן או על בגט עם קרום מתפצפץ, וה"פרומו", יענו ה"בקרוב", של הגן עדן מתפשט לכם בפה.
אפשר להקפיא מה שנשאר (אם נשאר! ) לחודשים. וכשמפשירים, "חוצבים" מזה חתיכה, שמים אותה במחבת, ומוסיפים כפית חמאה, כדי לתת לזה טעם של טריות. טריק קטן.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
איור: דימיטרי קיליסקי
|
|
|
 |
|
 |
|
איך לחתוך במהירות עגבניות שרי
|
|
|
 |
|
|
|
ישנו זן מסוים של עגבניות שרי, שנמכרות בסלסילות ביחד עם הענפים שלהן, והן גדולות מהחיים. מתוקות, אבל לא מדי, עסיסיות, טעימות, בדיוק ב"טעם של פעם" הזה, שעגבנייה היתה מגיעה לשולחן. אבל אליה וקוץ בה: לאכול אותן ככה, שלמות, בתוך הסלט, זה מבאס, ולחתוך אותן לחצי, כל אחת ואחת מהן מתוך שליש הסלסילה (שאצלי, היא מנה ליחיד לסלט), גם כן מבאס.
אז למדתי פטנט חיתוך נהדר מהשף המקסים אופיר וידבסקי: במקום לטרוח לחתוך כל עגבניונת או מקסימום שתיים קרובות על קרש החיתוך לאורך (מלמעלה למטה), כמו שרגילים לחתוך עגבניות גדולות, חותכים אותן לרוחב ובסיטונות: מניחים צפוף, איזה שש עגבניות שרי קטנות על קרש החיתוך. מניחים עליהן בעדינות את כף יד שמאל (שמאליים יעשו את זה כמובן עם יד ימין), שיתקבצו בשכבה אחת מתחת לכף היד. ועכשיו, לוקחים סכין משונן, חד ביותר (ולמי שאין משחיז סכינים במטבח שיעמוד בפינה! ), ולאט ובזהירות, פשוט מעבירים את הסכין באופן שטוח לרוחב כל גוש העגבניונות המעוגנות אל הקרש עם כף היד. אם הן גלובוס, נגיד, אז חותכים אותן באזור קו המשווה שלהן, כמו שחותכים טורט לשני חלקים. תוך שתי שניות, חופ-צופ-צופ, נגמרת המלאכה!
| | | | | |
|
