 |
/images/archive/gallery/104/831.jpg יוסי ביילין
צילום: ארכיון מעריב  |
|
|
|
|
| מפלגת העבודה כבר עשתה את הטעות, והיא עלולה לתמוך בממשלה הגרועה ביותר שהיתה לישראל. שרון מתכוון להכשיל כל הסדר עם הפלשתינים, ופרס עלול לעזור לו |
|
|
|
 | דפדף בחדשות |  | |
יוסי ביילין
7/6/2004 10:14 |
|
|
|
|
|
|
|
בפברואר 2001, כאשר ביקש שמעון פרס להגן על הצטרפות העבודה לממשלה, הוא הודיע לחברי מרכז מפלגתו כי בהסכמת הימין הקיצוני לחתום על קווי יסוד שהתחייבו להסכמים הבין-לאומיים שעליהם חתומה ישראל, קיבלו גנדי המנוח ואביגדור ליברמן את עקרונות "אוסלו". כשהציע שרון את תוכנית הנסיגה שלו מעזה, אשר אותה הציג כמכה הגדולה ביותר לפלשתינים מאז ה"נכבה" שלהם ב-1948, הודיע פרס כי שרון אימץ את מצע מפלגת העבודה, ושוב הוא מוכן לחזור לממשלת שרון, ממנה נחלצה העבודה בעור שיניה.
לא. מולדת לא קיבלה את אוסלו, ושרון לא נעשה דה-גול. מפלגת העבודה העדיפה לרמות את עצמה ולהצטרף אל חיקו החם של השלטון, תוך שהיא מאפשרת לו להרוס, נדבך אחרי נדבך, את כל אשר נבנה בתחום המדיני, הביטחוני והחברתי בממשלות שהונהגו על-ידי מחנה השלום בשנים הקודמות.
תוכנית הנסיגה החד-צדדית של שרון היא תוכנית החירום לאחר שנכשלו כל ניסיונותיו הקודמים (כגון "ירדן היא פלשתין" ), שאלמלא כן היה מנסה לממש אותה כשנבחר לראשות הממשלה
וכשהעבודה נמצאה בקואליציה. תוכניתו כוללת את העברת רצועת עזה וכמחצית הגדה המערבית לידי הפלשתינים, תוך שמירת שאר השטח בידי ישראל, כאשר לפלשתינים מדינה בלתי רציפה בכמה מובלעות, כשאין הם שולטים על המעברים הבין-לאומיים, האוויר והים, ללא פתרון לבעיית ירושלים וללא פתרון לבעיית הפליטים. הוא מבין היטב שלתוכנית זו לא יוכל להיות שותף פלשתיני, אלא אם יצליח לייצר שותף מסוג בשיר ג'ומאיל או מוסטפה דודין, ולכן עליו לעשות זאת באופן חד-צדדי, תוך שהוא משלם מס שפתיים בנוסח המשך מחויבותו למפת הדרכים.
כשנשאל לפני כחודשיים על-ידי ביל ספאייר מן ה"ניו-יורק טיימס", מה הניע אותו להציע את תוכנית הנסיגה, ענה שרצה למנוע מיוזמת ז' נבה למלא את החלל המדיני שנוצר. אין ספק, שבעיני רוחו תוכניתו היא ההפך הגמור מוועידת מדריד, הסכם אוסלו, או תוכנית קלינטון. לגיטימי. הוא ראש הממשלה ואף נבחר ברוב ברור. אבל לחבור אליו כדי לממש עמו תוכנית מסוכנת, אשר עלולה להפוך לפצצה מתקתקת בתוך שנים מעטות?
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
לא תפקידה
|
|
|
 |
|
|
|
הבעת אמון בממשלת שרון היא הבעת אמון במהלכיה האנטי מוסריים, שאפילו שר המשפטים התעורר להתקומם נגדם, במהלכיה נגד המובטלים והחלשים, ששר הרווחה מתריע נגדם בוקר וערב, ובראש ממשלה שהעבירות שבהן הוא נחשד מעוררות חלחלה גם אם תיק כזה או אחר ייסגר נגדו. אך לא פחות מכך - זו הבעת אמון במדיניות שכל כולה נועדה למנוע הסכם עם הפלשתינים. האם בזכות הבטחת שרון, כי עד סוף 2005 לא יישאר אף יהודי בעזה הוא יזכה באמון עד אז כדי להרוס בתים, לבנות בגדה המערבית, להמשיך בסיכולים, להרוס את תדמית ישראל בעולם ולקיים מדיניות כלכלית-חברתית המתאכזרת לחלשים בחברה?
תפקידו של מחנה השלום בישראל הוא להתריע על תוכניתו האמיתית של שרון, להיות אופוזיציה עקבית וקפדנית, אשר תתבע ממנו לממש את הבטחתו לאמריקנים כי יציאה מעזה נעשית במסגרת מפת הדרכים, לקראת הסכם קבע, ולתמוך נקודתית בכל הצעה שתביא ממשלתו ואשר תשחרר אותנו, אפילו חלקית, מן הכיבוש.
אופוזיציה אמיתית חייבת לפעול לקיצור כהונתה של הממשלה המכהנת, אלא אם כן זו ממשלה המממשת את מצע האופוזיציה. אם אין היא עושה כך היא מתנערת מתפקידה העיקרי. אין זה תפקיד האופוזיציה לתמוך בשרון כדי למנוע את בחירת נתניהו או להפך. הזוג הזה כבר הוכיח שמחויבותו לשלום זהה. כשהאחד ראש ממשלה הופך זולתו לחישוקאי, ולהפך. נפילת הממשלה עשויה לקרב את הבחירות הבאות ולהגדיל את הסיכוי לחילופי שלטון בעקבותיהן. רק מי שאיבד תקווה מסוגל להעדיף אמון בממשלה הגרועה ביותר שהיתה אי פעם בישראל, או אף לחבור אליה, כדי להצילה ולאפשר לה להמשיך ולדרדר את עגלת ישראל אל התהום.
| | | | | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
