 | | | | אורדר בדיסאורדר | |
| | |
28/5/2004 | |
| | | | | | | "שלום ורדה, אני מתקשר כי רציתי לספר על מה שהולך אצלי בחיים. לפעמים נדמה לי שהכל מבולבל, אשתי ברחה עם אחותי, אחי הולך עם אמי ואבי נשאר עם העז שלנו ומחייך אליה באופן שהוא מעולם לא חייך אלי בילדותי. זה לא משונה?".
"טוב, תשמע, רגע רגע, בן כמה אתה?".
"בן 34".
"יפה. ואתה לא מבין שמה שיש לך זה אובססיב קומפלסיב דיסאורדר? לא, אני לא מצליחה לתפוש את זה. בחור גדול, ולא מטפל באובר דיסאורדר קומפלסיב שלו. תיקח כדורים ותעזוב אותי".
*
"שלום, זה ורדה?".
"כן, מה".
"אני בת 41, נשואה שלוש פעמים, גרושה חמש פעמים, ולאחרונה משהו מפריע לי אצל אקס בעלי הראשון".
"מה יש לך עם אקס בעלך הראשון?".
"בהסכם הגירושים הוא קיבל אותי כל סופשבוע שני".
"אהה".
"תמיד זה היה נחמד, אבל לאחרונה יש לו חברה חדשה, ומאז, זה נורא מוזר, הוא כאילו לא אוהב אותי יותר בכל סופשבוע שני".
"אהה".
"אז מה לעשות? בטח תגידי לזרוק אותו, אבל זה לא קל בשבילי, כמה אקס בעל ראשון יש לי?".
"את צודקת, אני לא מציעה לך דבר כזה. אבל תגידי, מה יקרה אם באמת לא תהיי איתו כל סופשבוע שני, נניח תמתנו קצת את העניין, נאמר תחליטו שתהיי אצלו רק כל סופשבוע רביעי?".
"לא. אני כבר רגילה ככה עשר שנים, ובכל סופשבוע שני שאני לא איתו כבר קבעתי טניס עם אשתו של אקס בעלי הנוכחי. אני לא יכולה לבטל את זה".
"רגע רגע, מה זה לא יכולה?".
"לא יכולה".
"גבירתי, סליחה, סליחה, מה פירוש לא יכולה. אין לא יכולה. מה שיש לך זה בפירוש אובססיב קומפלסיב דיסאורדר. זה לא קשור לאקס בעלך הראשון השני או השלישי. זה מקומם אותי דברים כאלה. את צריכה פשוט לטפל בזה. בסדר? טפלי בזה. שלום".
*
"הלו, הלו?"
"כן".
"אני בשידור?".
"כן, דבר".
"היי ורדה. אז ככה, יש לי בעיה כזו: לכל החברים שלי יש קומפלסיב משהו, ולי אין אפילו אורדר לדיסאורדר כזה. איפה משיגים קומפלסיב טוב?".
"בשביל מה אתה צריך את זה?".
"אני בן אדם שתמיד יש לו את כל הדברים החדשים, אני מעודכן, אופנתי, זה חשוב לי, וחשוב לתדמית שלי, אני לא יכול לסבול את זה שכולם מספרים על הדיסאורדר הזה, ורק אני נשאר כמו איזה נחנח מאחור. כל אחד אומר יש לי אי-סי-די יש לי פי-די. בהתחלה אפילו לא הבנתי מה הם אומרים. אני לא מסוגל יותר, אני אדם כפייתי כשזה נוגע לעדכון".
"אבל יש גם דברים אחרים בחיים, אתה צריך להסתכל על חצי הכוס המלאה, אולי יש לך בעיות רגשיות אחרות? מה דעתך לנסות לראות את הצד היפה? אולי יש לך רגשי נחיתות? תחשוב פוזיטיבי".
"לא מעניין אותי בעיות פסיכולוגיות מיושנות. אני לא יכול להראות את הפרצוף שלי בחברה עם בעיות מיושנות. את מי מעניין היום לשמוע על רגשי נחיתות, זה ממש נחות. אני חייב, ממש חייב להיות בטרנד של כולם".
"נו, הגדרת את עצמך מצוין, אתה בהחלט לא צריך אותי בשביל זה. אתה כפייתי עדכוני, אני לא זוכרת כרגע את תת הזן הזה של האובססיב קומפלסיב דיסאורדר, אבל תתחדש, יש לך את זה".
"תודה ורדה, תודה".
| |  | |  |
| |  | |  | א. אלוהים והיא
| |  | | | מאיר שלום,
הכל התחיל לפני קצת יותר משנה, כשהנסיך הגיע לבסיס בו שירתה הנסיכה. הם אמנם כבר הכירו קודם, אך רק בשלב זה החליט הנסיך לקפוץ לתוך שלוליתה הטובענית של הנסיכה, והיא מצדה המשיכה לשחות איתו. האהבה הגדולה הצמיחה נרקיסים בשלולית בה שחו שניהם יחדיו והפכה אותה לאגם מופלא. אך הנסיכה גדלה בעולם בו מאמינים בכוחו של אלוהים ולכן הם נאלצו להיפרד בצער ובעצב גדול.
שוש,
ככל שעובר הזמן, אני מבינה כמה הקשר שלנו היה מיוחד. אהבת אמת טהורה, טוטאלית ואולי אפילו קצת תמימה. פשוט היית שם בשבילי, עם כל הקושי וכל הספקות שהיו לך, במיוחד בהתחלה. אני חושבת שרק בדיעבד נבין שבעצם היה לנו מאוד קשה, אבל הקושי הזה החזיק מעמד שנה, וזה אומר הכל. הצניעות, הביישנות, הביטחון והחיוך שלך עושים אותך לאדם כל כך מיוחד, ואני מודה על כל רגע שהיה לי איתך. אני יודעת שבסוף תמצא את דרכך, ובסוף תמצא גם את שלוותך. למדתי ממך המון, עלי, על אהבה ועל החיים בכלל.
אתה אהבתי הראשונה ואף אהבה לא תשווה לאהבה מיוחדת כזאת.
כבר לא שלך, אבל עדיין אוהבת,
אני
| | | | |
| | | | | ב. אלוהים והוא
| | | | | שלום מאיר!
השלולית שבה מתרחש הסיפור שלי נמצאת בירושלים בין רחוב לרחוב. שם הם חיים, קבוצה קטנה של צפרדע שנוסעים על ארבע. אבל לא זה העיקר.
הסיפור שלי הוא על צפרדע וצפרדעית, הוא דידי והיא תותי. במשך השנים הם עברו אהבות, אכזבות וחוויות, עד שיום בהיר הם הפכו לאחד. האהבה ביניהם היתה כל כך אמיתית וחזקה עד שהיא תעתעה בכוח המשיכה, והצפרדעים כבר התלחששו ביניהם על מועד החתונה.
ההכנות היו בשיאן, הבית כבר קיבל צורה, אפילו מחשבה על הגדלת הקן היתה. הפרידה היחידה שהיתה ביניהם נוצרה בגלל הצורך בשעות קצרות של שינה. ואז פתאום, בעוד יום של שמש, ראיתי אותם, את שניהם, כבר לא יד ביד. שאלתי את הצפרדעים: מה קרה פה? מדוע זה הם לא יושבים על אותו עלה?
ידידי הצפרדעי ענה לי: "מה, לא שמעת? תותי התחילה להאמין בקדושת השבת, והוא, מסכן, נבהל וברח".
וכך עד היום הם פרודים. ואני חשבתי שאהבה מתעלה על הכל!
אוהבת אותך יותר מאמונתי
"לנצח, דידי"
| | | | |
| | | | | לימודי כיכר גבוהים
| | | | | כשהייתי בשבת שעברה בהפגנת השמאל הגדולה בכיכר (כחטטן וכסקרן, לא כשואף פינוי) ראיתי נשים יפות ולהן חולצה ועליה כתוב: "שובי - נשים למען יציאה מעזה". מיד הבנתי שלא ירחק יום ובו תקום תנועת נשים, תומכות המתנחלים והבונים, שתיקרא: "שבי - נשים למען ישיבה בעזה".
זאת אחת הבעיות הגדולות של הימין: היצירתיות שלו נמוכה. במקום לברוא שמות חדשים, במקום להוביל, במקום להיות חופשיים ובטוחים בשימוש בשפה, פעמים רבות מדי הימין מחקה את הביטוי שנוצר במעבדות הלשוניות של השמאל. בכל מה שקשור לחדשנות תרבותית, אנשי הימין חוששים מאוד מעוד, והם הולכים רק בתוך המנהרות שנחפרו קודם על ידי הקופירייטרים של השמאל. "נשים בשחור" הוליד את "נשים בירוק". "בצלם" הוליד את "בצדק", "ארבע אמהות", "שלושה אבות".
די , בבקשה. הרי כבר הקמתם מכינות קדם צבאיות והשתלטתם על הצבא עד כדי כך שכאשר אומרים לילד קטן "תראה, הנה חייל", הוא יענה "אה, אז איפה הכיפה שלו?". ובכן , הגיע הזמן להקים מכינות קדם תרבותיות, כדי להטביע את חותמכם על התרבות והלשון, להבריק ולהפתיע, ובעיקר להגיע לחופש ולביטחון שהם תנאי להובלת אופנות.
omeir@maariv.co.il
| | | | |
|
| | | | | |
 |
|
| |  | | | בעל הטור הסאטירי-אישי האחר "שיפודים". עיתונאי, עורך, סופר ונציג השלולית וסיפורי האהבה של ישראל עלי אדמות. מבין ספריו: "מקום קטן עם דבי", "ההיףך - סאטירה לא חינוכית", (אזל) "מעומק השלולית" (אזל) ועוד | | | | |
| | | | | | | | | |
| |
| |
|
