 | | | | ניימדרופ בכיכר | |
| | |
23/5/2004 | |
| | | | | | | בניגוד לעמי אילון (ע''ע), שנולד לה ב? ריח אנשים מציצרות, אריק שרון נולד ממש למלא אותן. בעוד ש''הפגנת ה-400 אלף '' התקבצה בזמנו כדי להוציא אותנו מלבנון, ההפגנה האחרונה עזרה לו, גם אם לא ממש התכוונה, לצאת מהלרוך שגררה שאלת הקיטלג ששאל את החברים של עוזי כהן, מתפקדי הליכוד. האם ייתכן שאותו שרון שתקע בהיסח הדעת את קול התרועה הכי יחצני ל הסכם ז' נבה יצר גם הפעם את כל הבאזזז לקראת המופע הגדול בכיכר? ומהי תרומתו להתעוררות הרוב החדש ובכלל? תשובות: רגע, קודם קצת סדר.
בעוד שמתפקדי הליצוד שהתנגדו לתוכנית ההתנתקות היו הגפרור ועזה מלצוד? ת המוות האכזרית היתה חבית הנפט, נותר לתהות האם עצרת השמאל האקראית הפכה לל''ג בעומר של מחאת הרוב? וגם: כמה זה עלה ולמי? למה פרס נשאר שימון, איך ביילין הביא אותה בהפוכ?ה ומתי שריד חתך הביתה?
איזה ריכולים רצו על ברק, מדוע אילון הרגיש צורך לבאס את הרוב, כיצד מצנע כיכב בשטח הסטרילי? למה זהבה ויולי שוב כועסות, ואיפה שלמה ארצי כשבאמת צריכים אותו? להלן דוח מפורט של כל מה שקרה השבוע מאחורי ומצדדי ''מטה ערוב'' (ע''ע), ולמה מי שעומד מלפני ומתחתי הוא בכל זאת הרוב העומד?
| |  | |  |
| |  | |  | אמיר פן גוטמן
| |  | | | היה שם. נו, כולם היו שם. יעל ואברום בורג, יודית ואילן גילאון, גילה ויענקל' ה, יונתן ונורית, ניצי וענבר. יערה מקיבוץ דורות. אפילו דואק חיים ו אלישבע מבאר שבע באו. ולא שתגידו שהם זוג שמאלני אשכנזי-שוחר-מחאות או משו? אבל באו, כמו כולם. כמו גדולים. כמו איזה 170 אלף. תקראו להם: אקס-שמאלנים ו/או שמאלנים בארון/לייט/בטירוף/מרכז - עם ו/ או מתגודדים סתם-בכל מקרה, כל מי שבא מרגיש רוב, מין פסיק מייצג מ-71 אחוז מכלל האוכלוסייה שחושבים שצריך לצאת מעזה.
רוב למוד סבל, מדושן צער ובעיקר אדיש מהמציאות. נכון, עד היום הוא ישב בבית וס?פר פצועים, אבל החיים הובילו אותו לתת עוד צ'אנס בכיכר. זה רוב חם, כועס, מתוסכל, מבואס. שלהתאפק כבר עושה לו גזים, להתפלצן טחורים ולהתרפס גיבנת. הוא דרוך למחאה בעוצמות הכי גבוהות. בדקתי אותם אחד אחד. הרוב מקבל 100 בצמא למשימות. מנהיגים יקרים, תנו לו הבטחות עם קרדיט, והוא נשכב גם על הגדר. תנו לו תקווה אמיתית ודלק לחזור הביתה והוא כבר יראה לכם מה זה תשוקה, להט ויצרים. האם המנהיגים ייתנו? מיד נדע. בינתיים: איציק ויינגרטן מעמיד לדקת דומייה, שבסופה מתחילה העצרת. תתחברו.
| | | | |
| | | | | עמי פארטי פופר
| | | | | עמי אילון, ראשון הנואמים, פתח את הערב בטון מו?רה שובתת, בנימה נוזפת ובקול ענות חלושה. למה? אולי כי מישהו זרק לו שלחישות מצטלם סקסי. אולי כי נדמה לו שדברי חכמים בנחת נשמעים. בכל מקרה אנחנו בכיכר. אנשים. רעש. בלגן. מי שרוצה לחישות מרגיזות יודע מהן שעות הפתיחה של הספרייה הציבורית, כאן כל מה שנלחש, נמוג. ביררתי. מהמעטים שהצליחו לשמוע את נאום אילון, היו כמה שהבינו שהאיש פשוט הצטער ואמר ש''הרוב לא הגיע לכיכר, כי אנחנו לא הצלחנו להתנחל בלבבות''. א-הה.
מוזר, אבל כל ההמון שהרגיש עד כה הכי רוב, והבין לפתע שאילון קורא לו מיעוט, תוהה, האם ייתכן שאילון פשוט התבלבל באירוע? מאחורי הקלעים נרקמו שתי קונספירציות: האחת דיברה על זה שאילון פשוט היה בדרך לעצרת התעוררות עם הרב אמנון יצחק ועצר לתדלוק בכיכר. השנייה ייחסה איזו מחשבה זדונית לחתרן ההוא. רק אחר כך הסתבר שהרעיון לזמן את אילון נולד במוחו של פרס, שסבר שנוכחותו תהווה אנטיתזה לביילין ותדגמן עוד צבע בקשת הרחבה של הנואמים (אבל היא בעיקר דגמנה ענן כבד של דמורליזציה). אפילו מאחורי הקלעים בקרבת פרס נרשמה אכזבה מהופעת האורח. ''הוא לא עמד בסיכומים וחרג מהזמן שניתן לו לנאום'', אמר בכיר במטה הרוב. ''לעמי אין ניסיון בנאומים, הוא לא מכיר את הקהל'', אבחן וציין, ''בדיעבד יכולנו לוותר עליו''. אבל האיש שהפך בערוב ימיו מעמי אילון לסוג של שרון אילון, לא הסתפק בנזיפה בהמון בכיכר. בתום מופע הבלהות והלחישות הוא לא התפנה לפני שדאג שכל מי שנמצא בשטח ודובר אנגלית (ברמה של שלוש יחידות לימוד לפחות), יקבל עותק כתוב ומתורגם מנאומו. כי באנגלית זה בטח נשמע יותר טוב. ממשיכים? נו ברור.
| | | | |
| | | | | זהבה ושלושת היוכים
| | | | | הסופרת יוכי ברנדס, שהיתה הדוברת השנייה בתוכנית והיחידה כאישה, כיכבה במופע חיוור. העובדה שציננה את המון הכיכר לא הפתיעה את יולי תמיר וזהבה גלאון, שכבר בהכנות לעצרת שיגרו מכתב פנימי ל''מטה הרוב'' ובו מחו על כך ש''בין הדוברים אין דוברות פוליטיקאיות. זו דרך להנציח את השוליות של נשים במוקדי קבלת ההחלטות'', כתבו וציינו ש''ראוי היה שתפנימו שאנחנו לא אזוטריה או פיקנטריה, לא באנו להוסיף חן, רגש או גיוון לבמה, נשים הן אזרחיות שוות זכויות שיש להן זכות לביטוי פוליטי מעל כל במה ראויה''. מסתבר שאת רשימת הדוברים בעצרת סגר בגדול ''מטה ערוב'', בו לכל גוף ניתנה האפשרות לשגר נציג נואם. כך, או שלא, יצא שהנואמת היחידה (מטעם סוכנות ז'נבה) היתה הגב' ברנדס, שדווקא היתה יכולה להיות מצוינת, לו רק היתה שקופית תוכן כתובה. מאחורי הקלעים לפחות, נשלפו ציפורניים מאשימות סביב פרס, שאמנם עשה מאמצים כדורלנות לקשט את הערב בדוברים מזן גנרלי (אילון) ומזן גבר-גבר (יום-טוב סמיה), אבל מקום לדוברת שתרגש את ההמון, לא מצא. בטח דליה רביקוביץ' היתה בממתינה, וגם אורית נוקד, דליה איציק, גלאון ותמיר וחבל. כי מי שנכח מאחורי הקלעים יכול היה לקבל דוגמה צינית לקול אישה בערווה, כשתמיר ציינה שלראשונה בחייה היא לא מרגישה סכיזופרניה (בשל הזיהוי שלה עם שלום עכשיו, ז' נבה ומפלגת העבודה), אך כן מרגישה כמו ''ילדה להורים גרושים שהצליחה סוף סוף לגרום להוריה לצאת ערב אחד יחד לכיכר''. כאמור , מנוכר בכיכר.
| | | | |
| | | | | עמרם מצנע מתפייסת
| | | | | מאחורי הקלעים באזור החניון נפתח שטח סטרילי, מכמה סיבות: 1. כדי שהתקשורת תרגיש מיוחדת ושתקרובת הרוגלע ומיצהפז לא תדביק את ההמון במלריה. 2. כדי של אתי לבני ו מלי פולישוק יהיה קל לדגמן דום שתיקה סיעתית ולאיתן כבל, בייגה שוחט, קולט אביטל, שלום שמחון והיתר יהיה איפה להניח את האגו ואת הסלולרי. 3. כדי שיהיה אפשר לרכל על אהוד ברק. להריץ שמועות על הניסיון הנואש להביא אותו ברגע האחרון. על עלבונו המוקדם ועל זה שבלי שום קשר, כשברק שמע שגם עם יום-טוב סמיה סגרו ברגע האחרון, הוא הבין שלעלבונו המוקדם היתה סיבה מוצדקת. אבל הסיבה האמיתית לסטריליות היתה ללא ספק: 4. עמרם מצנע, כדי שנוכל להתרגל אליו שוב.
כמי שעשה על גבי אטימותו קריירה (בת דקה! ) הרגשתי שיהיה זה אך הגון לבדוק את התפתחותו הרגשית של המועמד (ולהתנפל עליו בנישוקים, אבל הוא הסכים רק חיבוק). בתנאים סניטריים נדמה היה שהאיש גיבש לעצמו הומור עצמי לא רע (והנה גם סקופ! ): הוא כבר מבחין בין זכר לנקבה. אתם שואלים מה עם כבוד עצמי? אז זהו, שעמרם מצנע עוד מגדלת! שכן לקראת סוף העצרת, כשפרס עלה לבמה לשירת ''התקווה'', חש מצנע שהוא בכל זאת לא נחשף מספיק. אז הוא הציע שכל מי שנמצא מאחורי הקלעים יעלה מיד לבמה ויצטרף לשירת ההמנון. אבל אצל מצנע כמו מצנע, כשרעיונו נשאר יתום ואין מתנדבים,יש רק עמרם אחד שיעלה בצלמו למגרש, כדי להפסיד שוב איפה שרק הוא יכול. קר בכיכר.
| | | | |
| | | | | עמרם מצנע מתפייסת
| | | | | מאחורי הקלעים באזור החניון נפתח שטח סטרילי, מכמה סיבות: 1. כדי שהתקשורת תרגיש מיוחדת ושתקרובת הרוגלע ומיצהפז לא תדביק את ההמון במלריה. 2. כדי של אתי לבני ו מלי פולישוק יהיה קל לדגמן דום שתיקה סיעתית ולאיתן כבל, בייגה שוחט, קולט אביטל, שלום שמחון והיתר יהיה איפה להניח את האגו ואת הסלולרי. 3. כדי שיהיה אפשר לרכל על אהוד ברק. להריץ שמועות על הניסיון הנואש להביא אותו ברגע האחרון. על עלבונו המוקדם ועל זה שבלי שום קשר, כשברק שמע שגם עם יום-טוב סמיה סגרו ברגע האחרון, הוא הבין שלעלבונו המוקדם היתה סיבה מוצדקת. אבל הסיבה האמיתית לסטריליות היתה ללא ספק: 4. עמרם מצנע, כדי שנוכל להתרגל אליו שוב.
כמי שעשה על גבי אטימותו קריירה (בת דקה! ) הרגשתי שיהיה זה אך הגון לבדוק את התפתחותו הרגשית של המועמד (ולהתנפל עליו בנישוקים, אבל הוא הסכים רק חיבוק). בתנאים סניטריים נדמה היה שהאיש גיבש לעצמו הומור עצמי לא רע (והנה גם סקופ! ): הוא כבר מבחין בין זכר לנקבה. אתם שואלים מה עם כבוד עצמי? אז זהו, שעמרם מצנע עוד מגדלת! שכן לקראת סוף העצרת, כשפרס עלה לבמה לשירת ''התקווה'', חש מצנע שהוא בכל זאת לא נחשף מספיק. אז הוא הציע שכל מי שנמצא מאחורי הקלעים יעלה מיד לבמה ויצטרף לשירת ההמנון. אבל אצל מצנע כמו מצנע, כשרעיונו נשאר יתום ואין מתנדבים,יש רק עמרם אחד שיעלה בצלמו למגרש, כדי להפסיד שוב איפה שרק הוא יכול. קר בכיכר.
| | | | |
| | | | | שימון פרס
| | | | | ייתכן שזאת היתה הזדמנותו הנדירה ואולי האחרונה של פרס להראות שהוא מסוגל להצית את מדורת הכיכר באש בוערת. להפסיק להתפלסף ולהתחיל לרגש. לא לגרד להמון את השכל, אלא לבעוט לו בביצים ולחשמל לו את הנשמה. אם הוא היה משאיר את כל האנרגיות ''לדבר שוב'' על מזרח תיכון חדש בבית (ליד סוניה), והיה מבין שיש כיכרות בחיים שבהן חייבים להיות קצת בגין, זה היה יכול לקרות.
בפועל: הקהל שחיכה לסטוץ מלא תשוקה קיבל בקושי נשיקה באוויר. פרס לא הרים. לא את הכפפה, לא את הקהל וגם לא את העפעפיים מנייר נאומו שהכיל מילים כמו: ''זו לא עצרת של אופוזיציה, זו לא עצרת של מחאה, זו עצרת של אחדות, של תפנית, זו עצרת של עצה טובה לכל הבאים לקראת הבאות''. וואו .
מקור בכיר שמקורב לניירת חושף: ''בגלל שבניגוד להרגלו פרס כתב את נאומו מראש, כי הוא לא רצה לחרוג מהזמן שהוקצב, הוא היה צמוד לטקסט''. פרס עצמו אומר השבוע בתגובה בלעדית למדור: ''בדמוקרטיה הימין והשמאל מתחרים על המרכז. זה היה נאום למרכז, נאום של הרוב אל הרוב''. מקורב אחר מציין שהיצמדותו של פרס לטקסט אולי עשתה את הכל ''פחות מלהיב ואמוציונלי, אבל יותר מדויק''. בתאוריה , לא כמו בכביש.
מקורבים אחרים לפרס סבורים שהוא דווקא השיג את שתי המטרות שהיו לו מאותו ערב. האחת, להפיח פומבית נשמה בפרס השלום הנובל (או ההפך). השנייה , סיכול ממוקד לברק, אגב חיזור ממוקד לשרון. ואת שאר יצרו הפרטי להפיח מה שצריך מימש כשדאג שבזמן הפריצה לשידור החי, הוא על הבמה כבר יהיה. כדי לא לקפח את נציגי התקשורת הכתובה הוא כינס מיד בתום העצרת מסיבה (לשלושה! ) עיתונאים , שפוזרה בשנייה שהשאלות נהיו מורכבות מדי לטעמו.
| | | | |
| | | | | כמה יוסי
| | | | | אוי, הוא גידל שיער. אוי, הוא גם כבר לא מתעקש לסרק אותו הצדה ו/או להיחנט בחליפות מצמיתות. הכי מ-א-פך. בכל מקרה, כשכל הדבר הזה מתבדר לו בטבעיות ברוח הלילית, אפשר ממש לשכוח שמדובר ביוסי ביילין האפונה, כי אז - ביילין הוא ממש חובזה לאומית. במראה ''הרגע קמתי אחרי שישנתי עליכם שבוע'', הוא כובש את הכיכר בשיא. אם מתבוננים מקרוב מזהים אצלו אפילו את הצורך (ואולי גם אפילו את היכולת? ) להנהיג יותר מתנועה אחת. ביילין נתן שם שואו. הרים קול ואפילו הצליח לשרבב לנאומו את המילים: ''שלום עכשיו'', '' מפקד לאומי'', '' ז' נבה'' ו''יחד'' (שנאסרו להיגוי על פי מטה הרוב). כשעקץ את ברק, פרס חייך, כשעקץ את שרון, הוא חייך פחות. בשאר הזמן הביט פרס בשעון. סתם אולי כדי לדעת איך הזמן רץ כשנהנים. בשולחן צדדי ישב יוסי שריד, שמצד אחד לא היה יכול לדפוק היעדרות (בגלל האגו העצום), ומצד שני השתעמם לדעת (מאותה סיבה). אז רוב הזמן הוא טמן את ראשו בין מרפקיו, במיוחד כשיורשו ביילין הפנט את ההמון ושאג שם: ''נמאס לנו מכם! '', '' משוגעים תרדו מהגג! ''. כשיוסי אחד סיים, קם שריד ממקומו לכיוון ביילין. כולם ידעו שברגע הזה שריד ייגש אליו ויגיד איזו מילה טובה, כי הוא נשמה. אבל בעוד ששני היוסים התקרבו זה לזה שריד חתך פתאום ימינה ונעלם. יצא צורם. מצד שני למה לא לפרגן? זה מרזה! מצד שלישי, אולי הוא הלך בגלל שהתיישבתי עליו.
| | | | |
| | | | | שלמה ארצי אחד
| | | | | בחיי, אפילו הוא היה שם. לא בתור נואם-זמר-אורח, סתם בתור שלמה ארצי אחד, עם שאכפת לו. הוא עמד שם מבוצר בתפקיד עצמו בין עמוד בטון לאישהבטון.הסתכלתיעליו מביט לאופק,בדיוק כמו שאנחנו מביטים באיזו להקת חימום לפני מופע של חדד/ריטה-רמי/ או ארצי בקיסריה. כן, הוא דרוך. לא, הוא לא קנה כרטיס שורה ראשונה. דנה ודני, ברגר וסנדרסון זה בסדר גם לראות מהיציע (וכל הכבוד שהם הביאו אותה בהתנדבות בשביל השלום). הקהל ,שהגיע דרוך להתבער כדי לקבל מופע שמאל-אנד-רול,חייב לקבל את הסחורה. מהמנהיגים, כפי שהבנתם, לא תבוא ישועה, לא קרחנה,ואפילו לא הדרן.מה יהיה? יורם דורי,ראש צוות המסרים של מטההרוב, יחזור ויגיד שמפגן הכוח של מטה הרוב הוא המטרה, ושאף אחד לא יבוא בשביל הופעה של זמר כזה או אחר. מצד שני, בהיעדר מנהיגות משלהבת המון,גם שלמה ארצי אחד יכול לעשות ברגע מה שכל הדנות ברגר, דני סנדרסון, יוסי ביילין, עמי אילון, אתניקס, תותים, נקמת הטרקטור ואפילו שימון פרס לא יכולים לעשות בערב אחד בכיכר. וזה לגעת. לחבר. לזרוע תקווה בנשמות אבודות. להפוך אדישות אילמת לעקשנות צווחת. כמה קיטשי, תמיד עובד. כמה שמאלצי,אמפיתאטרון מלא בקיסריה-זה רוב רווי.כיכר מלכי ישראל - זה אולי הכי רוב, אבל עדיין צמא.
| | | | |
| | | | | מטה ערוב
| | | | | ''מטה הרוב'', שהוקם על רגל אחת, שם לו כמטרה לאחד את כל הגופים והתנועות תחת קורת גג אחת שמזרזת את ההתנתקות מעזה לערב כיכר מחאתי. מטבע הדברים איחוד הגופים מזמין ברדק ומאבקי כוח בים סואן מסרים ומערבולות אינטרסים. בפועל, מטה הרוב התנהל כ''מטה ערוב'' (כמו המכה הרביעית), תערובת של חיות טרף מזן פוליטי מכל מיני סוגים. כל הפקת הערב בכיכר (שרק השכרתה עלתה 15 אלף דולר) הסתכמה ב-250 אלף דולר שכללו: במה, מסכים, הגברה, תאורה ואבטחה (80 אלף דולר). 30 אלף דולר הלכו על הסעות מאורגנות, 140 אלף דולר על פרסום.
למרות שמפלגת העבודה נתנה את רוב הטון (פרס קמבן תורמים מחו''ל), גם ''יחד'', '' שלום עכשיו'' ו''ז'נבה'' (שהשקיעו כל אחת 50 אלף דולר), השמיעו קולן. כמו ''המפקד הלאומי'' של עמי אילון, שהשקיע ברגע האחרון 20 אלף דולר וקיבל בתמורה את הזכות ללחשש. כל גוף שנתן שקל או תחת, רצה לדחוף שני גרוש ולקבל נחת בצורת: נציג נואם ומסר בולט. מה שהביא בסופו של דבר למופע הצדעה של מקהלה עם פזמון אחד אבל עם אלף בתים. לכל בית מנגינה, הרמוניה, אקורדים, תווים ושפה אחרים. למרות שדורי בטוח ש''כמה שיותר מסרים, יש יותר מה לקחת הביתה'', לפעמים כשבאים לקומזיץ רוצים סתם להתחמם. קצת קרטושקעס,קצת ביחד, ולאו דווקא לחזור הביתה מפויחים ממדורה עמוסת מסרים.
*gilriva@maariv.co.il
| | | | |
|
| | | | | |
 |
|
| | |
|
