 | | | | במלחמה כמו במלחמה | |
|  | | נסראללה וחבריו מדברים על רצונם לשחרר את ירושלים למען הפלשתינים, אבל לא במחיר של התאבדות פוליטית. פעילות מתוחכמת תזכיר להם את סדר העדיפויות שלהם | |
| | | | |  | בלהט המאבק שישראל מנהלת נגד הטרור נבלע חלקו של החיזבאללה, וזאת למרות שטביעות האצבעות של נסראללה וחבריו מאותרות באינספור פיגועים. נדמה שאזרחי ומנהיגי ישראל התרגלו להנחה, שלמדינה החזקה ביותר במזה"ת אין מענה לארגון שפועל ללא לאות למרר את חיי תושביה. מומחים מספרים על "מאזן אימה" בדמות רקטות המכוונות למטרות מחדרה וצפונה, ומסבירים שהמקסימום שישראל יכולה לעשות הוא להזכיר ללבנון עד כמה היא פגיעה, להוריד כמה טילים באזור צור ולשגר אזהרות לכיוון דמשק. אבל האזרח שגדל על המיתוס שישראל תרדוף עד חורמה את מי שרוצה לזרוע מוות ברחובותיה, תוהה לאן נעלמה היצירתיות, שפעם, כך לימדו אותנו, אפיינה את קהילת המודיעין הישראלית. החיזבאללה כבר מזמן אינו ארגון קטנצ'יק. מדובר בגוף ענק, מגושם ופגיע, שכולל מפלגה שמשגרת נציגים לפרלמנט הלבנוני, וארגון חברתי-כלכלי שמעסיק אלפי עובדים ומתנדבים, עם הנהלות אזוריות, משרדי תיאום, גזברות, מרכזים לחלוקת מזון, מרפאות, מוסדות חינוך, ועוד ועוד. החיזבאללה הכריז מלחמה, וקבע שכל אזרח ובניין בישראל הוא מטרה לגיטימית? אז בבקשה, במלחמה, כמו במלחמה. מעניין מה יקרה לרוח הלחימה של החיזבאללה אם ביומן המבצעים של לשכת נסראללה יירשמו במהלך, נניח, חודש יוני 2004, האירועים הבאים: משרד הארגון בבינת ג'ביל עלה באש בהתפוצצות אופנוע תופת; הלשכה בנבטיה קרסה "בגלל דליפת גז" ; רקטת ר.פ.ג' י שוגרה בשעת לילה לכניסה למרכז חלוקת מזון בתבנין; שתי חבילות סיוע התפוצצו במחסן בביירות; חמישה עובדים במפקדה הראשית נפצעו ממכתבי נפץ; עוד 15 מכתבים וחבילות כאלה נחשפו בדואר; 25 מכוניות פרטיות ועשר משאיות של פעילי הארגון הוצתו בלילה אחד; פעילים מדווחים על ירידה דרמטית בהיקף הפעילות; המטה בביירות מפונה בבהילות אחרי שאלמונים דוברי ערבית לבנונית מודיעים על מטען במרתף; ראיון של נסראללה לכתב הבי.בי.סי נקטע אחרי התרעה על פצצה שהוטמנה בארון בחדר הסמוך; לפחות 20 מבכירי החיזבאללה קיבלו מכתבים: "זאת רק ההתחלה, ותזכרו שבני משפחותיכם על הכוונת שלנו" ; שמועות מופצות בלבנון על מאבק כוחות בצמרת החיזבאללה, שמתבטא בחיסולים שקטים ובניסיונות פיגוע; מרכזי הסיוע של הארגון מתרוקנים ממבקרים, החוששים לביטחונם האישי. ומדובר רק בחלק קטן מפעולות אפשריות. נסראללה וחבריו הם אנשים אמיצים, שמוכנים להקריב רבות למען מאבקם. אבל בתכל'ס, מה שבאמת מעניין אותם זה מעמדם בפוליטיקה הלבנונית. הם אמנם מדברים גבוהה על שחרור ירושלים למען הפלשתינים, אבל זה לא אומר שלשם כך הם מוכנים להתאבד פוליטית וארגונית. פעילות מודיעינית ומבצעית מתוחכמת ומורכבת תזכיר להם את סדר העדיפויות שלהם. חיטוט בארכיונים מצהיבים מגלה שישראל כבר עשתה זאת בעבר ובהצלחה. והערת סיום חשובה: בלי תרועות, בלי הצהרות ראש ממשלה רדוף משפטנים, בלי הכרזות שר ביטחון המחזר אחרי קולות חברי מרכז. | |  | |  |
|
| | | | | |
|
|
| | | | |  | |  | | | |
|  | |  | | "מעניין מה יקרה לרוח הלחימה של החיזבאללה אם ביומן המבצעים של לשכת נסראללה יירשמו במהלך, נניח, חודש יוני 2004, האירועים הבאים: משרד הארגון בבינת ג'ביל עלה באש בהתפוצצות אופנוע תופת; הלשכה בנבטיה קרסה "בגלל דליפת גז" ; רקטת ר.פ.ג' י שוגרה בשעת לילה לכניסה למרכז חלוקת מזון בתבנין; שתי חבילות סיוע התפוצצו במחסן בביירות; חמישה עובדים במפקדה הראשית נפצעו ממכתבי נפץ" | | | | |
|
| |
|
| |  | |  פירסום ב - nrg מעריב | אתרי מעריב | דרושים ל - nrg | תנאי שימוש | עזרה | כתבו לנו | מי אנחנו |
|
|
