לבנות את עצמנו מחדש
מהנקודה הנוכחית יש לנו שתי אפשרויות: השלמה עם הנרטיב של חנין זועבי ותקווה למקום בפלסטין השלמה, או בנייה מחודשת של האתוס הלאומי
כשסיימתי בא תורן של השאלות. שניים מבין השואלים הציגו עצמם כאתיאיסטים, וניסו להבין כיצד אני רואה את מקומם במדינה היהודית שעליה אני חולם. התפתח דיון מעניין. הסברתי שבתנועה בראשה אני עומד, יש לא מעט אנשים המגדירים עצמם חילוניים ואני מכיר כמה חברים שאף מגדירים עצמם אתיאיסטים. באופן פרדוקסלי, היכולת היחידה שלהם לחיות על פי (חוסר) אמונתם, הוא במדינה היהודית שעליה אני מדבר - משום שמדינת ישראל שניתקה עצמה משורשיה נמצאת בשלב מתקדם של התפרקות.
למנהיגי כל המפלגות הגדולות שנשאבו אל החור השחור, כלומר אל הריק האידיאולוגי המכונה מרכז, אין כל יכולת להתמודד עם תהליך ההתפרקות הזה, ובפלסטין השלמה שתירש אותנו, לא יהיה מקום, לא למאמינים ולא לאתיאיסטים.
אחרי שהרגעתי את השואל כי במדינה יהודית, שלא כבמדינת האח הגדול שלנו, הערך הראשון במעלה הוא החירות – ובראש וראשונה חירות המחשבה, כולל החירות לכפור – אחרי כל זה עניין אותי לדעת עד כמה מייצג השואל את הלך הרוח הכללי. "אני מבקש לשאול אתכם שאלה", פניתי אל קהל הסלתה ושמנה של האינטליגנציה הישראלית הצעירה. "מי מכם שמאמין באלוהים, שירים בבקשה את ידו". מעט כיפות ראיתי שם, אבל ים הידיים שהונפו באוויר נתנו לשאלתי תשובה חד משמעית.
מבחינה פיסית, כלכלית וביטחונית – מצבנו מעולם לא היה טוב יותר. ובכל זאת אנו חשים מצוקה גדולה. המשענות שהתרגלנו לבטוח בהן, אמריקה, אירופה המערבית, צה"ל – הכל הולך ונמוג. אפילו הקומנדו האגדי שלנו מושפל בשידור חי – אט אט הכל מתערער ונמוג. האדמה רועדת לנו מתחת לרגליים.
אני מביט בישראלים הטובים שיוצאים להפגין וליבי יוצא אליהם. הם מרגישים שהם צודקים אך אינם מסוגלים להסביר מדוע. אין בפיהם דבר מלבד התעמולה הישראלית המחליפה 'צדק' בהומניות. הרי יצאנו מעורנו כדי להיות יותר נוצרים מהאפיפיור. אז למה העולם כולו נגדנו?
למפגיני השמאל, לעומתם, יש ויש ביסוס מוסרי. הרי ארץ לא לנו כבשנו.
אבנרי כבר ניצח מזמן ובענק. כשמלבד אמוציות בריאות, שום מנהיג לא מציב אלטרנטיבה מוסרית לדרכו, ברור שהפגנות הימין תימוגנה והשמאל ישוב ויסחוף את ישראל מתבוסה לתבוסה. כעורבים המתקבצים סביב נבלה, חש העולם כיצד אנו מאבדים את נשמת אפינו.
ישראל הפכה לנטל על ארה"ב – מסביר ראש המוסד. איך זה קרה לנו? מה נעשה כשלמשט הבא יתלוו אוניות מלחמה טורקיות, ואולי גם בריטיות, ואולי גם אמריקניות? (ברגע שיסתיימו הבחירות לקונגרס).
מרגע ש"התגרשנו" מעזה, אין לנו שום זכות לקבוע לגרושתנו הטרייה את מי להכניס לביתה ואת מי ומה לא להכניס. המצור בסופו של דבר ייפרץ כי מהמקום שבו הצבנו את עצמנו – הם פשוט צודקים. ה'מרמרה' היא ה'אקסודוס' של החולירות. החוק הבינלאומי עמד לצידו של הצבא הבריטי – לא לצידם של המעפילים. אבל הבריטים הובסו כי העולם חש שהיהודים צודקים. היום התהפכו היוצרות.
אתה טוען שאתה חוסם כי הם יורים, הם טוענים שהם יורים כי אתה חוסם, ומה שקובע מי צודק הוא רק שאלה אחת – של מי הארץ. כשהכרת בתביעתם הלגיטימית על הארץ ואף יצאת מחלקים ממנה, איבדת את זכותך המוסרית על החלקים שנותרו. לא הכרה בינלאומית קיבלת בתמורה, אלא יותר לחץ בינלאומי, יותר בידוד, יותר דה לגיטימציה עולמית וסוג חדש של מלחמה שאין לך אפשרות לנצח בה כי אבד לך הצדק.
במצב התודעה בו נמצאת ההנהגה הישראלית ניתן לפתור את הבעיה רק על ידי ויתורים נוספים. אלא שהוויתורים האלה רק מאיצים את אותו מעגל קסמים שתיארתי וכדור השלג של התבוסה המתגלגלת צובר עוד ועוד תאוצה ונפח.
זה לא התחיל בהתנתקות. מהמקום המוסרי שאליו נפלנו ברגע שרבין ונתניהו לחצו בוושינגטון את ידו של ראש הארגון לשחרור ארץ ישראל מהיהודים, מהמקום הזה - הם צודקים, לא רק לגבי עזה, אלא גם לגבי דרישתם על יפו וחיפה. הארץ כולה הולכת ונופלת לידם כפרי בשל, משום שלצבא הטוב בעולם אין סיכוי נגד מי שיש לו עליונות מוסרית מוחלטת ושכנע בכך – בעזרתנו האדיבה – את העולם כולו.
הפיאסקו האחרון בלב ים, הוא רק שלב נוסף בהתפרקות הכללית שלמנהיגות הישראלית אין את הכלים הערכיים לעצור אותה. אבל לעם היהודי יש.
מן הנקודה הנוכחית המציאות יכולה להתפתח לאחד משני הכיוונים: השלמה עם הנרטיב של חנין זועבי – כדרישת מפגיני השמאל - הנפה למעשה של דגל לבן וכניסה למשא ומתן בתקווה לקבלת מעמד ד'ימי בפלסטין השלמה; או שידוד מערכות של ערכי היסוד הישראליים. בניה מחודשת של האתוס הלאומי על יסודות יהודיים, שיבה לצדק היהודי שלנו, שינוי לראש יהודי.
מן המפגש בטכניון יצאתי מעודד בתחושה שזה אפשרי.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם