מה להולנד, בלגיה, לעיצוב, ולשואה?

 

 

אחרי הסערה האנטישמית בתחום האופנה והקולנוע, ג'ון גליאנו ולארס פון טרייר כבר לא לבד

- רגע לפני שגדלנו בשנה, גם עולם העיצוב נקלע לסערת רגשות משלו.

 

זה התחיל עם מעצב האופנה הבריטי ומעצב הבית של המותג דיור,- ג'ון גליאנו. 

סרטון שערורייתי  ותמיכה בהיטלר ובשואה , הסתיימו בהרשעתו בהתנהגות אנטישמית והדחתו מבית האופנה.

זה המשיך עם שערוריית פסטיבל קאן .

הבמאי הדני לארס פון טרייר ( אשר אחראי בין היתר גם ליצירה הפנטסטית"רכבות לילה") בחר לחנוך את סרטו "מלנכוליה", באמירות פרובוקטיביות  מדי,  גם לשטיח האדום. 

 

כעת, בשיאה של פרשת החרדים וחוק ה"נאצים" , הצטרף למצעד גם Job Smeets. 

מי , אתם שואלים? ובכן, רוב הסיכויים שעד לקריאת שורות אלו, או אם אינכם פריקים של עיצוב, לא שמעתם מעולם את השם. ( אבל חיפוש מהיר ברשת, יעביר אתכם לערך טרי-טרי בויקיפדיה, כולל תקציר של הפרשה).

 

תכירו,Job Smeets:  מעצב הולנדי, והחצי השני של צמד המעצבים  Studio Job 

ב-1998, אחרי שסיים את לימודיו  באקדמיית העיצוב הנחשבת באיינדהובן, ייסד סמיטס את סטודיו יוב באנטוורפן

שנתיים אחרי,הצטרפה לסטודיו  Nynke Tynagel הבלגית, אותה הכיר במהלך הלימודים

הצמד בחיים ובעבודה, פרץ לתודעה בתחילת המילניום כמעצבים פורצי גבולות בין שדה האמנות והעיצוב, וסיפק אובייקטים רבים למבקרים , לחובבי הז'אנר ולספרי ההיסטוריה של העיצוב 

סטודיו יוב הצטרף עד מהרה לרשימה נציגים מכובדת בסצנת העיצוב ההולנדית והבינלאומית לצד  (או ליתר דיוק ליד)  מעצבי על כמו טורד בונטייה  ומארטן באס עובד כיום מותגים כמו moooi    ,סברובסקי, venini ,Royal Tichelaar Makkum ' ביסאצה וגם עם מעצבי העל האוונגרדים Viktor & Rolf,

    

paper chandelier למותג moooi 

 

 

 

 

סדרת מנורות ברונזה בשיתוף עם המעצבת Pieke Bergmans וגלריית  Dilmos האיטלקית

The Venini 'Tits' Appliques are For Adults Only

last supper

farm

gothic chair

 

השערוריה המדוברת החלה בסוף חודש דצמבר , כאשר הצמד הוזמן להתארח בתכנית הטוק שואו המקומית  DWDD .

 לפי אתר העיצוב הנחשב  design.nl , (אשר דיווח לראשונה על התקרית והמשיך לסקרה בימים שאחרי) , 

 מנחה תכנית האירוח הפופולרית, קרא לצמד להסביר לפאנל אודות  2 עיצובים שנויים במחלוקת, אשר עוצבו "בהשראת השואה". 

הפריט הראשון הוא מפת שולחן, עליה פאטרנים מעולם מחנות הריכוז,  פריט אשר  מוזיאון Groninger,  המציג בימים אלו תערוכה של הצמד

(http://www.groningermuseum.nl/en/exhibition/studio-job-groninger-museum), סירב לארח בחדר הלאונצ' של המוזיאון.

הפריט השני, הינו שערגדר, בעיצוב לאספן פרטי. 

הגדר-שער( עדיין תחת פיתוח) מורכבת ממה שנראה כשתי ארובות  המתחברות  ע"יי קשת  מקומרת של עננים, ממנה משתשלשל פעמון עם הכיתוב 'To each his own' , אשר בתרגום לגרמנית משמעו 'jedem das seine', בדיוק ככיתוב אשר הופיע על השער בכניסה למחנה בוכנוואלד.

 

יוב , כמי שאינו מורגל  בהשלכות של נגיעה בטאבו כמו השואה , ניסה לשדר עסקים כרגיל, דרך חופש היצירה וטען כי " כי זה מגוחך שמוזיאונים במרחק 50 מטר משם (מהמוזיאון.מ.ט.ש), מוכנים להציג אברי מין ללא בעיה, אך  סירבו להציג את מפת השולחן שלי"

 

על עיצוב הגדר הסביר כי :" המשימה שעמדה בפנינו הייתה לעצב גדר. שאלנו את עצמנו, מדוע החברה שלנו זקוקה לגדרות  ?

-, זה לא משהו להתגאות בו.

 

כחלק מתהליך העיצוב, חיפשנו אחרי אייקון משמעותי וחזק והשתמשנו לבסוף  באחד הסמלים החזקים מההיסטוריה של המין האנושי.

הוא הוסיף וקרא  למבקרים ולקהל הצופים 'לפתוח את עיניהם הכעוסות' ", ולראות כי למעשה, "הפריטים הללו ,מבטאים את ההפך המדויק מכפי שאנו תופסים אותם".

 

המבקרים לא השתכנעו. 

יוב זכה למטח ביקורות, ביניהן של מבקרת העיצוב Tracy Metz , אשר השתתפה גם היא בפאנל, וביטלה את העיצוב כ "תרגיל יחץ זול  שנועד להשיג הכרה ציבורית".

גם Bas van bee,ראש מחלקת design lab באקדמיית ריטוולד, סיכם את האירוע כ"אסטרטגייה ותו לא" והלין על כי " המעצבים  של היום זוכים לחשיפה בגודל כזה, רק כשהם פונים לשביל הפוליטי".

 

האבסורד טעון כמובן בחשיפה אותה קיבלו ה'יובים' (אם כי בגבולותינו לא זכתה לסיקור הולם  כמו שקרה עם פון טרייר וגליאנו); 

-המבקרים, כצפוי ,- משמשים חומר גלם זמין ורך מתמיד , ייתכן אף ככלי משחק  באם הייתה זו הכוונה מלכתחילה, ובאם לא, בשאלת מיליון הדולר של הביצה והתרנגולת.

 

בהקשר הזה מחזק ומוסיף  Timo De Rijk מאוניברסיטת uv באמסטרדם :"הקשר בין המדיה, סצנת העיצוב ו-המעצבים ,כבר מזמן סווג כבעייתי, וככזה שמתפקד כמשחק יחסי ציבור,- שבו שני הצדדים יוצאים  מורווחים. כתוצאה מכך העיצוב ההולנדי  סובל ממחסור בביקורת, גם מהסיבה הפשוטה  שאין מסורת של ביקורת בתחום, -והמצב הזה חייב להשתנות". (לצערי, הבעיה הזו מתפשטת גם לביצה המקומית שלנו, במערכת היחסים הבלתי אפשריתֿֿ של עיתונאייח"צעיצובביקורת.אך זה נושא לדיון אחר מ.ט.ש)

 

 

סטודיו job  מזוהה בשפת עיצוב הנקראת  Design art , זו שאשר נעה על התפר בין האמנות לעיצוב, בין עבר להווה , בין טכנולוגיות חדשניות ומסורתיות. חבילה חדשנית, מחקרית בשפה נטולת מניירות, שנוגעת באותה הנשימה בתעשיה, בעיצוב האישי ובעבודת היד והקראפט, מוצעת פעם בייצור המוני ופעם במהדורה המוגבלת. משתמשת במנעד רחב של התנסויות וחומרים, משלבת עיצוב  ומשלבת נרטיבים ומאורעות מההיסטוריה של המין האנושי. 

 

יוב  בנסיונות לקטרג על יצירתו נאחז באג'נדה זו בדיוק, ומנסה לצמצמם  ולמשוך את המושכות  לעבר הקוטב האמנותי של הסטודיו, -זה שייתן לו  את הלגיטימיות ,- לגעת בטרגדיה של העם היהודי:

" "האוריינטציה האמנותית של הסטודיו", הוא מסביר,  "חזקה יותר, מאשר הפן העיצובי -שימושי שלו. ובכך היא מאפשרת לנו את החופש האמנותי לשאול שאלות,- יותר מאשר להתמקד בפתרונות עיצוב. הפריטים, הוא מוסיף,  מנסים לשבור ולדלג באמצעות הטאבו, מעל מערכת האמונות המוכרת שלנו , ככל שקשור בשואה."

 

 

 

" לא רצינו לפגוע באף אחד", הוסיף יוב, לאחר שהפרשה תפסה מימדים גלובליים ואמר כי  "אנו מקווים כי ניצולי השואה יוכלו לראות את העבודות בפרספקטיבה הנכונה". 

 

זה כמובן מעלה את השאלה :

האם השימוש באיקונוגרפיה של השואה מוצדק רק 'בשם האמנות '?

האם האמנות, (המשוחררת מעט יותר מכבלי מחויביותיו הפונקציונאליים של העיצוב), ראויה להחשב כבמה, הפטורה  ממחויבויותה והשלכותיה החברתיות וההיסטוריות?

 

למעלה:לאונצ' מוזיאון Groninger 

המבקרים טוענים שלא. למה? משום שהאקספרסיה הסימבולית של הצמד, זו ששמה אותם בתודעה העיצובית, נמצאת כרגע (לדעתם של התוקפים) בעוכריהם, נטולת הצדקה ממשית (אמנותית או עיצובית), ורחוקה ממניפסט כלשהו.

את אותה סוג של ביקורת, אגב, פגש גם טרנטינו, כאשר הביא לנו את "ממזרים חסרי כבוד".

 

 

מארטן ידידי שמעבר לים, ממשרד היח"צ של הסטודיו, העביר לי את התגובv  הרשמית של המעצבים:

 

"תכנית האירוח  DWDD היא תכנית פופולרית בהולנד, אשר מוקלטת בשידור חי ונצפית מדי יום ע"י מיליוני צופים.

הוזמנו  לתכנית על מנת לדון בעבודותינו כמעצבים, וכהכנה לכך, העברנו לצותת ההפקה יותר מ-500 עבודות של הסטודיו מהשנים האחרונות.

במהלך השידור, הופתענו מההחלטה להתמקד בעיקר בשתי עבודות שלנו משנת 2008 ו-2009, האחת, -גדר בעיצוב לאספן פרטי, והשניה,- מפת שולחן שעוצבה עבור הלאונצ' במוזיאון Groninger.

עבודות אלו שנויות במחלוקת, בשל האסוציאציה שהן מעוררות והן בשל  השימוש האיקונוגרפי שלהן.

אנו תמיד שואפים לשלב בעבודות שלנו סמלים ודימויים איקונוגרפיים. במקרה הספציפי הזה, הופתענו מעוצמת ההשלכות.

אנו מתנצלים על הצער ואי הנוחות אשר נגרמה מכך.

אנו רואים את האמנות כהזמנה לדיאלוג ולעתים התוצאה של דיאלוג שכזה,- שנויה במחלוקת".

 

 

 

Photography is by R. Kot.

תמונות באדיבות studio job