ראשי » תרבות » ספרות

ממשלוחה עד פסטיז': ארץ נהדרת בזירה הלשונית

בתכנית הסטירה הוותיקה בישראל ניכר רצון להותיר חותם ישיר על אוצר המילים של הסלנג הישראלי ולא פעם זה גם מצליח לה. לרגל קבלת תואר עמית כבוד מטעם בית הספר לקולנוע סם שפיגל, הזירה הלשונית מנתחת את ה'פְּרִימָה בָּלַטָה' מול היושן במרומים

לסָטירה פנים רבות. יש סָטירה המתרחקת מהאובייקט שבו היא נועצת שיניים, ומשם, מרחוק, חושפת את חולשותיו, את צדו המגוחך והאבסורדי. יש סָטירה המתקרבת אל האובייקט, מידמה לו, מחקה אותו, נושקת בז'אנר הפרודיה.

באשר לדמויות הידועות לציבור, "ארץ נהדרת" הלכה כמעט תמיד לכיוון השני. ככל שפנתה הסדרה אל שורשי העשב, אל החברה הישראלית המיוזעת, רבת הפרצופים, נבחרה הדרך הראשונה.
 
לשפה יש בבחירה הזו תפקיד מרכזי. במגזר הציבורי-פוליטי נוהגים כותבי הסדרה לאתר את מה שמכונה בשפת הבלשנים אידיוֹלֶקט - תרכובת חד פעמית של שפת גוף, שפת פרצוף, מבטא, תחביר ייחודי, שגיאות אופייניות ואוצר מילים - ולהדביק לה מטבע לשון מאפיינת. נפתלי בנט שב ואומר בטרוניה ילדותית "די כבר". במירי רגב דבקה הופעת האימים שמיצבה אותה כדמות שכמעט קשה להקצין – "כפיים". דוד ביטן זכה ל"סְחָה-סְחָה". במקרה של אולמרט, דמות קשה לפיצוח סָטירי, נבחרה מילת הגמגום "אֶ-יֶה".
 
אנשי תקשורת זוכים לטיפול דומה. אמנון אברמוביץ חוזר על "אומר זאת כך, יונית", אברי גלעד מכריז על תכניתו שהיא "מגעילה ומעולה", אייל שני מעמיד "קדירה על גחלים זועמות עם יין מלא זיכרונות", וג'ודי ניר-מוזס טוענת שזה בסך הכל "קֵייק אוף פִּיס".

במקרה של חלי גונזלס, היא שלי יחימוביץ, בחרו יוצרי הסדרה להתרחק מן הדמות וליצור דמות סָטירית עם שפה עצמאית ושם נבדל. השפה מוקצנת, מכילה מילים וביטויים שנועדו לחשוף יסודות צדקניים ואגרסיביים בדמות המקור: "אני רוצה לצאת חוצץ", "עם כל הכבוד – ויש כבוד". השפה בפי ליברמן הסָטירי קרובה מאוד לדמותו ולסגנונו החד-ממדי והסמכותי: "נייט, נייט, דה", ומי שלא מספיק פרגמטי "יפורגמט".
 
כאשר חוברים כותבי הסדרה למרחב הישראלי, חופש הבחירה הסָטירי שלהם גדל, והיכולת ליצור שפה סָטירית מעמיק. לעיתים זהו פיתוח קרוב למקור של תת-שפה, כגון שפתם של לִירד ולֶרד, צמד האוחצ'ות. השפה האוחצ'ית היא שפת פרפורמֶנס מטרידה ומצחיקה. הכותבים כמעט לא נדרשו להעצים אותה כדי להשיג אפקט סָטירי, אבל פיתחו פיתוחים עצמאיים נוסח 'פַחונית, ביובית וקומקומית', "חמודיזה, סתם עברנו פה, לא ידענו שמדובר בפסטיז''' וגם "מפריסי פרסה ומשטריחי השטרכה".

משפחת פילוס הביאה לארץ נהדרת תמונה סטירית של משפחה נובורישית, העוברת לגור במגדלי יוקרה אבל מייצגת סטריאוטיפ של ישראלים נבערים, עילגים וגסים. העיצוב הלשוני של המשפחה מבריק. מצד אחד המשפחה מייצגת יסודות מוכרים של העילגות הישראלית, עם 'מצ'עמם', 'נראה לך אבאלה' ו'תייצ'רי תייצ'רי'. מצד שני, שפתם זרועה ביטויים גבוהים נוסח "נסחפתי בלהט הרגשות", "במטותא ממך", וניסיון לתיקון יתר: "שערו בנפשותיכם", ו"הָהָב והָהֵם".
 
בכמה מקרים נוצרת שפה חלופית ומתגלים גאונות תסריטאית וחוש לשוני משובח. כזו היא שפת הפועלים הרומנים, שיצרו מילון שלם עברי-רומני-ג'יברישי. שפעת העופות היא 'אפצ'י קוריצה', דוגמנית היא 'אַנוֹרֶקְצִי', וראש הממשלה – 'פְּרִימָה בָּלַטָה'. ב"כמעט שבת שלום" נפגשים רובן, רב נבער וילדותי הסוגד למי ש"ישתדרג שמו לעד", וחוזרת בתשובה נלהבת, המצפה ש"היושֵן במרומים" יביא לה זיווג. השניים משחקים משחק וירטואוזי של שיבושי ביטויים מן המסורת. שפתה של אירנה במסגרת "הפרלמנט" מאפשרת לגבש דמות של יצור כלאיים רוסי-ישראלי מצחיק וחריף נוסח "הוא שֶבֶר חרס", ו"יעני יעני תקליט לי את השפתיים".
 
ב"ארץ נהדרת" ניכר רצון להותיר חותם ישיר על אוצר המילים של הסלנג הישראלי. ההצלחה בכך חלקית. מילים וביטויים רבים חדרו לשיח אבל לא שרדו יותר מעונה או שתיים, כמו 'מי בא בלובה', 'אתה חמוד אתה' של עוזי כהן, 'יאללה ממממ... ביי' של המקפלות ועוד. עמידות גבוהה נרשמת ל'גבר גבר', גם בזכות דפוס ההכפלה העברי המוכר מקדמת דנא. 'בתמִצְווּש' חברה לשפת הפקאצות המצחיקה והיצירתית, 'משלוֹחָה' עדיין נשמעת פה ושם, וכמוה 'אח שלו', שהודבק לזקנו האדמוני של אבו טיר. סלֶנג צומח מן השורש, והיכולת לפתח אותו על שולחן התסריטאי מוגבלת.
 
"ארץ נהדרת" היא שחקן ייחודי בזירה הלשונית הישראלית. זו לצד זו ניצבות דמויות מן החיים לצד בנות דמותן הסָטיריות, והסדרה חושפת את שפתם המגוחכת והמניפולטיבית של אלה המנהלים את חיינו, אבל גם של כל אחד ואחד מאתנו. כך אנחנו נראים, כך אנחנו מדברים. אפשר לצחוק, ללעוג, אולי אפילו לבוז, כדאי וצריך להקשיב.

נסחפתם בלהט הרגשות? כנסו עכשיו לאתר