דוד ד'אור: "אני לא מבין מאיפה כל שנאת החינם"
הוא יהודי מאמין, אבל מתנגד לכפיה ולהדרת נשים; נפגע מהחרם על ישראל, אבל מוכן להופיע גם בעזה; לא ישתתף בעצרת למען החייל היורה, אבל מאמין בכל לבו שאלאור חשש לחייו. דוד ד'אור מכיל כל ניגוד באהבה, ומזמין את העם ללכת בדרכו: "אני לא חושש מאלה שעומדים עלינו לכלותינו, אני חושש ממה שקורה בתוכנו"
אל הסטודיו שלו בדרום תל אביב, כשהוא מוקף ביצירות האמנות שלו, והפסנתר הניצב במרכז, מגיע דוד ד'אור בכל זמן פנוי שיש לו, כדי לשפוך צבע על קנבס, למשוך במכחול ולעתים גם לנגן. בדיוק במקום הזה, הוא אירח בשבוע שעבר את ילדי עמותת 'עת לעשות', לקראת ערב הוקרה בהשתתפותו.עוד כותרות:
• מירי רגב: שרת יחסי הציבור לעצמה
• דודו זר: "רועי אסף כל כך טיפש"
• אייל גולן עושה בושות למרינה קבישר
• "עצוב": בראד ואנג'לינה מגיבים לגירושים
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
"יצרנו וגם שרנו ביחד את 'שמור על העולם ילד' וגם הקדשנו את השיר 'מי האיש' לשמעון פרס, שזהו השיר האהוב עליו. אני מתפלל להחלמתו של הנשיא פרס שהוא ידיד שלי", אומר ד'אור.
כמעט בכל יום, לפעמים כמה פעמים ביום, מגיעות לפתחו של ד'אור פניות ובקשות להופיע כאן ושם, למען ילדים, ארגונים, מוסדות ונצרכים, וכשהוא פנוי ויכול, הוא נענה ברצון. אצלו זה כלל, הוא מעיד, כלומר - זה הכלל שטבעה פזית, אשתו ב-23 השנים האחרונות, שהיא גם המנהלת שלו: "אם אני בארץ ואם אני יכול אני נענה בחיוב. אחרת, אני מרגיש שלא בנוח עם עצמי".
רגע לפני החגים, ביום ראשון ה-25.9, יופיע ד'אור, ביחד עם עמיר בניון, קובי אפללו ו'התקווה 6', בערב הוקרה לעמותה למען ילדי העמותה, ילדים בעלי צרכים מיוחדים, במרכז דוהל בתל אביב. "לראשונה התודעתי לעמותה הזאת. פגשתי ילדים מהממים, מלאי טוב ואנרגיה חיובית. אני מתייחס אליהם מתוך אמונה עמוקה שהם שונים ושווים וכך ראוי שנתייחס אליהם בגובה העינים".
מזל שיש עמותות ומתנדבים שעושים את מה שהמדינה היתה אמורה לעשות.
"לא כך אני רואה את הדברים. מבחינתי לתת זו זכות ואני שמח שיש לי אפשרות לתרום מעצמי. בכל המפגשים עם ילדים לבי מתמלא. אני לומד מהם על עצמי ועל המתנות שקיבלתי בחיים. אסור לשכוח את זה וצריך לדעת להעריך את מה שיש לך".
מאמצע שנות ה-80 עת שירת בלהקת פיקוד מרכז, ובמיוחד מראשית שנות התשעים, כשפרץ לתודעה עם אלבומו הראשון, הוא מופיע כאן ובכל העולם עם קולו המלאכי, משלב במוזיקה שלו אלמנטים קלאסיים, פופ, מוסיקת עולם ופייטנות. עד כה הוציא ד'אור 19 אלבומים, מתוכם 17 זכו למעמד אלבומי זהב ופלטינה, עם להיטים כמו "תשמור על העולם ילד", "קול מהשמיים", "זמן אהבה", "יד ענוגה", "להאמין", "כל הכוכבים", "הלב יודע" ועוד.
בכל העולם הוא מוכר כזמר הישראלי עם מנעד ארבע האוקטבות, וכבר יצא לו להופיע בפני מלכים, נשיאים ואפילו האפיפיור. כשהתקשרתי אליו לתיאום הראיון, הוא עשה דרכו להופעה בנצרת עלית. וביום המחרת, כך גילה, הוזמן להופיע במשכן הכנסת בפני נשיא הפרלמנט הסיני המבקר בישראל.
הרומן שלו עם הסינים, אחראי לאחת מהצלחותיו הגדולות. השיר "כמה אנחנו דומים" (בתרגום מסינית) שביצע עם הזמרת הסינית הה הוי, היה שיר הנושא שחובר והושר לרגל 20 שנה לכינון היחסים הדיפלומטיים בין ישראל לסין, זכה בפרס הדואט המקורי, והושמע בכל תחנות הרדיו בסין. בקליפ של השיר צפו למעלה מ-500 מיליון סינים. ולא, אין טעות במספרים. בין היתר שודר השיר גם בתכניות לרגל השנה החדשה שעברה. "זו היתה שנת החולדה או הדרקון. אני לא זוכר ברגע זה", הוא מחייך. "מוסיקה היא שפה בינלאומית, והסינים מאד מתרגשים מהשירה שלי".
ואולם לאחרונה, הופעותיו בסין ובמדינות נוספות באסיה שככו מעט, עד שיבוא הגל הבא. "אני חוזר משם גמור מעייפות. אילו גרתי שם זה היה יותר פשוט וקל, קיבלתי המון הצעות להתגורר במקומות שונים בעולם".
למה לא, בעצם?
"ראשית כל, הבת שלי יהלי, חיילת, משרתת בשייטת. ובכלל אני מחובר לארץ, אוהב את ישראל אהבת נפש ולא רוצה שילדי יגדלו במקום אחר".
פחות מבלה בסין, אבל ד'אור ממשיך לנסוע להופעות באירופה ובארה"ב. לא מכבר הוא שב לארץ לאחר הופעה מוצלחת עם הסימפונית של ניו יורק. עם זאת, בזמן האחרון התמעטו ההופעות, ולא רק בגלל המרחק והגעגועים הביתה.
גם אותך מחרימים?
"יש הפגנות לא נעימות בעולם בהופעות של אמנים ישראלים. והקהל מגיע מבוהל להופעות. אותם מפגינים שמדברים על שלום, עושים הפגנות רוויות שנאה ואלימות. גם אלימות מילולית היא אלימות. אני משתדל להתמודד עם זה ולאחר ההופעות, אף שאני לא דיפלומט, אני נשאר לשוחח עם הקהל להציג את נקודת המבט שלי ואת העמדה שלנו כישראלים.
"זו תקופה לא פשוטה. זה לא שביטלו הופעה ספציפית אבל מזמינים פחות משהזמינו בעבר. כיום כל הופעה כרוכה בסידורי ביטחון וזה משנה את התקציבים. צר לי על כך שהעם היפה שלנו מוצג לעתים באור לא מחמיא בעולם".
בימים אלה ד'אור עובד על אלבום חדש עם הצמד גיא ויהל. עד כה הם הקליטו יחד שלושה שירים, הראשון שבהם כבר יצא "בשורות טובות" ("זמן סליחות"). "אני אוהב את המוסיקה שלהם והחיבור בינינו נפלא", הוא אומר.
במקביל ד'אור נמצא עמוק בתקופת 'הסליחות', ומקיים מופעי סליחות בירושלים וברעננה בליווי תזמורת והעיבודים של תומר הדדי. מופע הסליחות שלו בקשת דויוסון בירושלים ב-29 בספטמבר, "כבר מזמן סולד אאוט".
אתה קם לסליחות?
"לקום ב-5 בבוקר בשעה שאני ישן הכי עמוק? בינתיים לא קמתי לסליחות אבל בכל הופעה שלי אני משלב שירים ופיוטים כמו 'אבינו מלכנו', 'אדון הסליחות' ו'אל נורא עלילה'".
חזק באמונה?
"אני שומר כשרות ושבת. אני לא חובש כיפה, אבל בשבתות ובחגים אני מתפלל בבית כנסת שנמצא מול הבית בגבעתיים. אני יהודי שמאמין בקב"ה, אבל איני שייך לשום זרם. מטבעי אני נמנע מכל מה שמפריד. גם במוזיקה אני מחפש את שמקרב בין אנשים. אני רוצה לחשוב שאני דוגל בתפיסה דתית מודרנית. במשפחה הפרטית שלי כל אחד בוחר את הדרך שלו. אני לא כופה את אמונתי הדתית לא על הילדים (יהלי בת 19 וגיא בן 14) גם לא על אשתי.
"בתורה אני מוצא רק את הדברים הטובים, את קבלת האחר ואת המוסר היהודי. בכל מה שקשור לפירושים כאלה ואחרים, אני לא בהכרח מתחבר. בעיני, פירושים מסוימים מונעים מפחדים של אנשים".
למה אתה מתכוון?
"אני בעד הכרת השורשים שלנו, מתנגד לקיצוניות ולכל מה שקשור לכפיה ולפגניות".
תסביר.
"אני מתכון לאיסורים כמו 'קול באישה ערווה' והדרת נשים. מדובר באנשים שמפחדים להיחשף ליצרים של עצמם במקום ללמוד לשמור עליהם. הדרת נשים היא דבר בלתי נסבל בעיני. אולי אני לא בקי, אבל לא ידוע לי שזה כתוב בתורה".
אנחנו זקוקים ל'זמן אהבה'?
"מאד זקוקים לזה. כל שנאת החינם, אני לא מבין מאיפה היא באה. קשה לי גם עם המחלוקות העדתית. גדלתי בבת ים במשפחה ספרדית, אבל למדתי מוסיקה קלאסית מערבית. אבי עלה לארץ מלוב ואמא נולדה בארץ, רק בצבא נתקלתי בזה לראשונה כשאנשים אמרו לי 'אתה לובי, טריפוליטאי' ועניתי 'נו, כן, אז מה לא בסדר?'
"אני מבין שאנשים סוחבים איתם כאב. ואכן בעליות הראשונות קרו דברים קשים כמו דיכוי של קבוצות שלמות של אנשים ששלחו אותן למעברות ולעיירות הפיתוח, לא נתנו להם אותו פורמט חיים כפי שניתן לאחרים. אבל זה היה פעם. אני לא נושא איתי תחושת קיפוח, אני נושא אהבה לאחים שלי, לעם שלי. לא רואה הבדל בין יוצא עיראק ויוצא פולין. אני לא שואל אדם למוצאו, לי הכי חשוב שיהיה בן אדם. כל השאר לא רלוונטי".
מה צריך לעשות?
"צריך לטפל בכאב ובפצע. אסור לגרד את הפצע. צריך למרוח עליו משחה לריפוי. פרובוקציות והסתה לא עוזרים לאף אחד. הלא נחרבו לנו שני בתי המקדש בגלל שנאת חינם. וכבר אין מה שייחרב".
מדינת ישראל היא הבית השלישי.
"אבל זה לא בית המקדש".
אתה כל כך אוהב חיות, מגדל בעלי כנף וכלבים. איך תתמודד עם העלאת קרבנות בבית המקדש?
"אני לא מעלה בדעתי אפשרות להקרבת קרבנות. ממה שהבנתי, ואני לא כזה בקי, בבית השלישי לא יקריבו קרבנות, כבר לא יהיה בכך צורך. כי יגיעו ימים של 'וגר זאב עם כבש'".
אתה ממשך לעקוב אחר משפטו של החייל אלאור אזריה?
"מה שכאב לי עם החייל, זה שהיו אנשים שקפצו וחרצו דין עוד לפני שבכלל התבהר מה היה שם. אנשים שרצו לעשות הון פוליטי וקראו לו 'רוצח'.
"אני מאמין שכל אדם, גם מחבל זכאי למשפט צדק כל שכן חייל צה"ל. ואני עדיין מאמין בכל לבי שאלאור באמת חשש לחייו. לכן הרגשתי צורך לדבר, כדי להגיד 'תנו לו זכות אלמנטרית למשפט הוגן'".
אבל ביטלת את הגעתך לעצרת.
"הם שינו את תאריך העצרת ואז לא יכולתי להגיע בגלל מחויבות אחרת".
אלמלא שינו היית משתתף בעצרת?
"אני לא בטוח שהייתי בא, מאחר והדיון במשפט החייל הפך לנושא מפלג כל כך ומלבה יצרים. ממש נוצר שבר בעם, ואני כבר לא מצאתי את מקומי שם. במקום בו יוצרים פיצול ופירוד זה לא המקום שלי. צריך להרגיע את המצב, לא ללבות אותו.
"אף פעם לא התכוונתי לצאת נגד הצבא או הרמטכ"ל. אני אומר - תנו לבית המשפט לומר את דברו. אני מאמין שהאמת תצא לאור".
תהיה מוכן להופיע על במה אחת עם הצל?
"אני מופיע עם כולם, ולא רק בפני אלה שמסכימים איתי. אני מוכן להופיע בפני כל מי שמוכן להקשיב למוזיקה שלי, גם בעזה. בהופעות ברחבי העולם, לא תמיד אני מופיע בפני אוהבי ישראל. אבל אני מכבד את דעתו של כל אדם".
כמי שהוציא לפני שנים אחדות אלבום בשם "העולם שאני מצייר", בשנתיים האחרונות ד'אור גילה את הבד והמכחול, והוא מצייר.
מהסטודיו שלו בדרום תל אביב, שהיה בעבר נגריה של אביו המנוח, יצאו עד כה שתי תערוכות. האחת הוצגה בארץ בשנה שעברה, ובימים אלה מוצגת תערוכה נוספת מציוריו ב"פייפר פקטורי" בניו יורק. "אני נשאב ליצירה בכל רגע פנוי שיש לי ומביע על הבד והנייר את רחשי לבי בציור. יש קשר עמוק בין מוזיקה לציור", הוא אומר.
בערב ראש השנה, (2 באוקטובר) יחגוג דוד ד'אור את יום הולדתו ה-51. "זה מטורף איך שהזמן עובר", הוא צוחק.
אתה מוטרד מהגיל?
"אומרים ש-50 זה ה-40 החדש, אז אני מתנחם בכך... אבל ברצינות, אני לא מרגיש את הגיל, חוץ מאשר כשמזכירים לי אותו. אצלי הכל כרגיל, אני נמצא בתחום כזה שהכל מתחדש וצעיר, וזה שומר אותי כזה. יש בי משהו לא מיושן".
מה תאחל לשנה החדשה?
אני לא חושש מאלה שעומדים עלינו לכלותינו, אני חושש ממה שקורה בתוכנו, אז אני מאחל לנו שנדע לאהוב אחד את השני, אהבת חינם. אישית, אני מרגיש מבורך, בזכות העובדה שאני עוסק בתחום שאני אוהב. ומאחל לעצמי להמשיך ולהגשים את אהבותיי".
עמותת עת לעשות, המעניקה לאורך כל השנה מגוון רחב של פעילויות לכ-500 ילדים עם צרכים מיוחדים מכל רחבי הארץ, תקיים היום, יום ראשון ה- 25.9, בשעה 20:00 במרכז דוהל בתל אביב, אירוע הוקרה בסימן 10 שנים להקמתה.הערב, בהנחיית הילה קורח, יכלול מופעים של דוד ד'אור, עמיר בניון ואמנים מובילים נוספים.
כל הכסף ממכירת הכרטיסים קודש לילדי העמותה. להזמנות חייגו 6748*
