ראשי » חדשות » בארץ

פרשת דרעי: טוב ש'מרן' לא זכה לראות

הרב הנערץ טעה קשות כשהמליך עליה שנית את אריה דרעי. עכשיו, המפלגה בעלת שיעור הפוליטיקאים המורשעים הגבוה ביותר בישראל עלולה לחוות בפעם השנייה את הושבתו של מנהיגה על ספסל נאשמים

ברשת ב' הספיקו לערוך בערב חג סקר טוויטר – מפוקפק סטטיסטית ונלעג מהותית – שבמסגרתו התבקשו המאזינים לקבוע אם התקשורת ממהרת להרשיע את אריה דרעי. רוב המשתתפים השיבו בחיוב. מטבע הדברים והמדיה הם לא התבקשו לפרט ולנמק. אוהדי דרעי לדורותיהם משוכנעים תמיד בחפותו ובאשמת התקשורת.

פחות מיממה לאחר זימונו לחקירה הם כבר זיכו אותו והרשיעו אותה. כמובן, התקשורת לא הרשיעה את דרעי. היא רק דיווחה על החשדות והחקירה, ובסך הכול נהגה בו השבוע בכפפות משי. כן, אפילו היא, שהליכי השפיטה השגרתיים שלה קצרים מאוד ביחס להליכי השפיטה המרתוניים של שלטון החוק, מתקשה להאמין שדרעי הסתבך שוב בשחיתות.

הנחת העבודה שלה אומרת שמי שנכווה ברותחין נזהר בפושרין. במשך שנה וחצי היא הדחיקה את הידיעה שהמשטרה נוברת בפרשת מימון דירותיו של דרעי. בשלב מסוים אף דווח שהתיק צפוי להיסגר. לכן ברור שלפחות הפעם התקשורת חפה מכל אשמה. היא לא מחרחרת את העמדתו לדין. אין לה מניע.

בשנות התשעים, להבדיל, היו לדרעי אויבים רבים מימין ומשמאל. בימין כעסו עליו בגלל הסכין שנעץ בגב הליכוד בתקופת התרגיל המסריח, ובשמאל נטרו לו בגלל כישלון התרגיל המסריח. שבועות ספורים בלבד אחרי הכישלון פרסם 'ידיעות אחרונות' כתבת תחקיר מקפת עליו, שהובילה בהדרגה להרשעתו. לכן היה אז מקום לחשוד שמישהו מבקש לסגור חשבון פוליטי עם המנהיג הכריזמטי של ש"ס, וטופל עליו אשמת שחיתות.

אפילו אמנון דנקנר המנוח, שנחשד באיבת מזרחיים והדביק את הכינוי "שרץ" ליושב ראש ש"ס הראשון יצחק פרץ, יצא להגנת דרעי. גם ההרשעה המשפטית הנחרצת לא שכנעה את בכיר 'מעריב' דאז שדרעי אכן מושחת. בינתיים ישב דרעי בכלא שנתיים, ריצה בדממה יחסית את שבע שנות קלונו, ושב לכנסת ב־2013.

מאז הוא די הצליח לחיות בשלום עם כולם. זה היה דרעי חדש, מפויס, שמשתדל לחיות בשלום עם ימין ושמאל, למעט עם אלי ישי. כך קרה ששיבתו המדהימה ללשכת שר הפנים לא גררה התנגדות רבתי. מנהיג ש"ס החדש ישן הילך בכישרון בין הטיפות. בפרשת מתווה הגז, למשל, הוא התנהל כשליח או"ם ממש. לא תמך ולא התנגד. כנ"ל בפרשת התאגיד.

לא הגיוני שמישהו ישתוקק, וגם יצליח, לטפול עליו שוב עלילה. דרעי 2017 הוא מהדורה חיוורת מאוד של דרעי 90', והמוטיבציה לפגוע בו קטנה בהתאם. לפי שעה, גם אין יסוד לחשוד ששלטון החוק תופר לו תיק. אם דרעי עצמו הצהיר בתום חקירתו ש"יש לי אמון במערכת אכיפת החוק", וביקש מהציבור "להתאזר בסבלנות ולכבד את החקירה", מי יכול לפקפק בכשרות מניעיה?

"אמשיך בעזרת השם במלוא הכוח והתנופה בעשייה הציבורית", הוא גם הבטיח. בהכירנו את קצב העבודה האטי של מערכת אכיפת החוק, אפשר להניח שלפחות בשנה הקרובה דרעי אכן ימשיך בעשייה הציבורית, אבל עם הרבה פחות שקט תעשייתי. טפטוף ידיעות בענייני חקירותיו צפוי להעסיק אותנו לא מעט בחודשים הקרובים. חסידיו המושבעים יוכלו לבוא אז בטענות לעצמם בלבד, לא לתקשורת או למשטרה.

כשהם התעקשו להכתיר עליהם שנית את דרעי, למרות הרשעתו בשחיתות חמורה, הם המיטו עליהם את הבושה הגדולה הכרוכה באפשרות העמדתו העתידית לדין פעם נוספת. זו תהיה בושה כלל־לאומית, אבל בעיקר בושת ש"ס. המפלגה בעלת שיעור הפוליטיקאים המורשעים הגבוה ביותר בישראל עלולה לחוות בפעם השנייה את הושבתו של מנהיגה על ספסל נאשמים - אותו מנהיג עצמו על אותו ספסל, אבל כבר בלי הרב עובדיה.

אילו אזר הרב אומץ ב־2013 ולא העניק הזדמנות שנייה דרעי, היה יכול לחסוך ממפלגתו וממורשתו את הכתם הזה, אך הוא לא אזר. הרב הנערץ שטעה קשות כשהגיש ליצחק רבין את תמיכת ש"ס בהסכם אוסלו, שגה שוב קשות כשהמליך עליה שנית את אריה דרעי. הסתלקותו בינתיים למרומים חוסכת ממנו כעת הרבה עוגמת נפש.