ראשי » חדשות » דעות

המאמר של קליין והתהליך האובדני של השמאל

אחרי שמערכת 'הארץ' הפסיקה להאמין ביכולתה להשפיע על תהליך השלום ועל השיח הישראלי, הפך השיח השולט שם לשונא ומתלהם

הרגש הראשוני והטבעי ביותר שאמור לעורר מאמרו של יוסי קליין הוא בוז וזעם. בוודאי נכונים הדברים
כשמדובר בקורא ציוני-דתי, אם כי ראוי שזו תהיה תגובתו של כל אדם הגון. תשפוכת כזאת של דברי בלע משמיצים, שונאים וגורפים יכולה בהחלט להזכיר את מיטב הספרות האנטישמית – מהאשמת כלל היהודים לדורותיהם באחריות לצליבתו של ישו ועד 'הפרוטוקולים של זקני ציון'.

כן, גם אם חכמי הסנהדרין אכן מסרו כנראה את ישו לידי הרומים בגלל כעסם על יומרתו המשיחית, וגם אם בתקופת 'הפרוטוקולים' היו כמה בנקאים יהודים שבמידה רבה ניהלו את הכלכלה העולמית, הפיכת המקרים הפרטיים הללו לכתב פלסתר גורף היא עדיין בגדר אנטישמיות.

הוא הדין במאמרו של קליין. זו גם הסיבה שהאחריות של מי שאישרו את המאמר לפרסום אינה נופלת מזו של זה שכתב אותו. מאמר כזה לא היה ראוי אפילו לחשבון הפייסבוק הפרטי של אדם שמכבד את עצמו, קל וחומר בעיתון שיש לו שרשרת עורכים.
 
אבל במישור האישי, ומתוך היכרות מסוימת עם קליין, אני מודה שהרגש הראשוני שלי כלפי המאמר היה בעיקר עצב. זאת, משום שקליין היה העורך של ספרי 'הדתיים החדשים', שתיעד דווקא את תהליך היפתחותה של החברה הדתית לגווניה – גם החרדית – לרוחות של חופש ליברלי.

העצב הוא אפוא משולש: ראשית, במהלך העבודה המשותפת למדתי להוקיר ולכבד את קליין, שלא הכרתי אותו קודם, כאדם רגיש המכבד את זולתו. שנית, תוכנו של הספר והשיחות שקיימנו לגביו היו אמורים ללמד את קליין שהתהליכים המתקיימים בחברה הדתית מורכבים ומגוונים הרבה יותר מהדימוי התקשורתי שהודבק לה, כאילו היא נתונה כולה בתהליכי הקצנה מתגברים. הזמן שחלף רק הוכיח את נכונות התזות ההן.

שלישית, דווקא כמי שמנסה לא אחת לעורר שיח פנימי בתוך הציונות הדתית – בין אם מעל דפי 'מקור ראשון' ובין אם מחוצה לו - לגבי הסכנה שבתהליכי ההקצנה הדתית והפוליטית שאכן מתקיימים לצד תהליכי ההתמתנות וההתמרכזות, וכן כמי שחושב שראוי להציב במלוא הרצינות גם את השאלה העקרונית אם נכון היה לחברה הישראלית ללכת להעמקת השליטה וההתיישבות שבאחריתם גם הסיפוח של כלל שטחי יהודה ושומרון – תהליך שהציונות הדתית הייתה ללא ספק המובילה העיקרית שלו – ברור לי לגמרי שמאמר כמו זה של קליין הוא מכה קשה לכל דיון ענייני בסוגיה. קשה לקיים שיח ענייני של ביקורת פנימית כאובה ונוקבת כשזו מזוהה פתאום עם מאמר אנטישמי מהסוג של קליין.

מבחינה זאת, צריך גם להודות שמאמרו של קליין הוא דוגמה כואבת לתהליך האובדני שעובר על השמאל בכלל, ועל מערכת 'הארץ' בפרט. אחרי שהפסיקו להאמין ביכולתם להשפיע על תהליך השלום ועל השיח הישראלי, עברו שם לשיח שונא בבחינת "תמות נפשי עם פלשתים": מבקשות מהקהילה הבינלאומית להחרים את ישראל ועד מאמרי שטנה מהסוג של גדעון לוי, רוגל אלפר ועכשיו גם יוסי קליין.

אלה מאמרים שטיעוניהם קלושים, ולעתים קרובות שקריים. לרוב כמובן הם גם חוזרים על עצמם, ועיקר עניינם אינו הניסיון להשפיע על השיח אלא הרצון המתנשא לבדל את כותביהם מהחברה הישראלית "האיומה". את היעד הזה לפחות הם בהחלט מצליחים לממש.