מאחורי העסקאות הסודיות שסללו את מתווה הכותל
הישיבות התקיימו בחשאי וללא פרוטוקול, הממשלה קיבלה החלטה היסטורית בהליך בהול ורב הכותל תמך במפתיע בפשרה אך התחרט מאוחר יותר. תחקיר מקור ראשון ו-nrg חושף את הסערה החבויה סביב התוכנית ששינתה את הכותל
מחלוקת בת עשרות שנים, שכללה עתירות לבג"ץ, הפגנות, מעצרים ואזהרות מפני קרע בעם היהודי, באה לכאורה אל סופה בדוא"ל בהול שנשלח כשעה לפני כניסת שבת. ביום שישי, 29 בינואר 2016, קיבלו שרי הממשלה הודעה שלפיה המתווה שגיבש "הצוות המייעץ לסוגיית הסדרי התפילה בכותל" יובא להצבעה בישיבת הממשלה ביום ראשון.לפי המתווה שהציע הצוות בראשותו של אביחי מנדלבליט, רחבת הכותל המערבי המוכרת תזכה באחות תאומה: מדרום לרחבת הכותל תוקם רחבה נוספת, זהה במידותיה, אלא שלרבנות לא תהיה בה כל דריסת רגל. ניהול המקום, כך נקבע חד-משמעית, ייעשה לפי מנהגי היהדות הרפורמית בלבד. לאתר החדש תוקם מועצה ממשלתית שתכלול בין השאר שישה נציגי ציבור – שניים מהזרם הרפורמי, שניים מהזרם הקונסרבטיבי ושניים מארגון נשות הכותל.
ראשי המפלגות החרדיות – אריה דרעי, יעקב ליצמן ומשה גפני – היו בסוד העניינים. הסיכום שהושג איתם אמר שהם ייצאו מישיבת הממשלה רגע לפני ההצבעה על ההצעה, ולא יילחמו בה. ההצעה אכן הפכה להחלטת ממשלה, והרפורמים הגיבו בתשואות.
אורי רגב, מבכירי התנועה, הגדיר אותה כ"הכרה רשמית ראשונה של המדינה ברפורמים ובקונסרבטיבים, שלא בכורח בג"ץ, כשותפים בניהול חיי הדת, באמצעות מסירת השליטה בחלק מהכותל למועצה ממלכתית שהם יהיו מיוצגים בה. וכל זאת בסיוע כספי של המדינה". עוד קבע רגב ש"מודל פשרת הכותל יהפוך לתקדים גם בנושאים אחרים".
ההחלטה התקבלה בקול תרועה תקשורתית רמה, אך הדיונים שקדמו לה התקיימו הרחק מאור הזרקורים; מכל הישיבות והדיונים שקיים הצוות המייעץ במשך שלוש שנות פעילותו לא פורסם פרוטוקול כלשהו. בדיקת מקור ראשון, חודשיים לאחר שהמתווה הפך להחלטת ממשלה, מעלה תהיות על האופן שבו גובש, ובפרט סביב התנהלותו של הרב שמואל רבינוביץ. רב הכותל, הנציג הבכיר היחיד של הממסד הרבני שנקרא להשמיע את דברו בפני הצוות, התגלה כתומך נלהב למדי של המתווה המוצע.
עוד כותרות ב-nrg:
- למי תאמינו – צעירה מעורערת או רוצח מניפולטיבי?
- התחזו לקרובי ההרוגה וסחטו את הנהג הפוגע
- כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
אף שבעבר נאבק בכל כוחו נגד זרמי היהדות האלטרנטיבית, הפעם הוא דאג לשכנע רבנים אחרים להשלים עם המסקנות, תוך שהוא מציג בפניהם מצג חלקי של העובדות. מאז כבר הספיק הרב רבינוביץ לחזור בו ולתקוף את המתווה בחריפות, ואף לטעון שלא תמך בו אי פעם. אבל החלטות ממשלה אחרות שהתקבלו בתקופה הזו יכולות אולי ללמד מה גרם לרב הכותל להפוך, ולו לזמן קצר, לנושא דגלה של הפשרה.
רפורמים לראשונה בשחרית בכותל השוויוני
שנת תשע"ו, שנפתחה בסימן התעניינות ציבורית ותקשורתית בהר הבית, מסתמנת עכשיו דווקא כשנת הכותל. המתיחות הדתית באגן הקדוש נדדה מהסכסוך הישראלי-פלסטיני, והפכה בעיקר למתיחות פנים-יהודית. מה שהחל במאבק קטן ומקומי של נשות הכותל, האורתודוכסיות ברובן, הסתיים בחגיגת ניצחון של התנועה הרפורמית.
את העתירה הראשונה של נשות הכותל לבג"ץ הגישה יו"ר הארגון, ענת הופמן, בשנת 1989. הופמן דרשה לאפשר לה ולחברותיה להתפלל ברחבת הכותל כשהן עטופות בטלית ועטורות בתפילין, לקרוא שם בתורה ולתקוע בשופר. כדי לסכל את העתירה תיקן שר הדתות דאז את תקנה 2א, שלפיה במקומות הקדושים חל איסור על "עריכת טקס דתי שלא לפי מנהג המקום, הפוגע ברגשות ציבור המתפללים כלפי המקום".
נשיא בית המשפט העליון מאיר שמגר והשופט שלמה לוין פסקו אז לטובת נשות הכותל, וקבעו ש"מנהג המקום" בכותל איננו המנהג ההלכתי אלא המנהג של כל הבאים להתפלל. עם זאת, הם הצטרפו לשופט מנחם אלון, שפסק נגד העתירה, והחליטו לתת לממשלה שהות להקים ועדה שתגיע לפתרון מוסכם. הטיפול הממשלתי בסוגיה נמשך שנים רבות, ללא תוצאות. ועדה בראשות יעקב נאמן המליצה שנשות הכותל תתפללנה באזור קשת רובינסון, למרגלות צדו הדרומי של ההר - אולם הן סירבו לקבל את הפשרה והגישו עתירה נוספת.
בפסק דין שניתן באפריל 2003 כתב השופט מישאל חשין: "זכותן של העותרות להתפלל כדרכן ליד הכותל, ככל זכות במשפט, אין היא זכות ללא גבולות (...) עלינו לעשות כיכולתנו למזער את הפגיעה ששומרי מצוות אחרים חשים בשל אורח תפילתן של נשי הכותל, ועל דרך זו אף למנוע אירועים חמורים בהתנגשות שבין המחנות הנצים".
ברוב של חמישה מול ארבעה קבע בית המשפט שזכות התפילה של העותרות תמומש באתר קשת רובינסון. עוד נקבע שאם הממשלה לא תכשיר להן אתר תפילה בתוך 12 חודש, היא תהיה חייבת לקבוע הסדרים שיאפשרו להן להתפלל "כמנהגן" ברחבת הכותל המערבי. מאז המשיכו נשות הכותל להתפלל מדי ראש חודש בעזרת הנשים, תחת אבטחת משטרה ואל מול מחאות קולניות של מתפללים.
בשנת 2013, ביוזמתו של השר נפתלי בנט, הוקמה באתר הדרומי בימת תפילה חדשה, שהייתה אמורה לתת פתרון לנשות הכותל, אולם הן לא ראו בה "מקום תפילה ראוי", ובחרו להישאר ברחבת הכותל המערבי. באפריל 2013 עצרה המשטרה חמש מהנשים לפי הנחיית הרב רבינוביץ, אך בית משפט השלום הורה לשחררן, ודחה את בקשת המשטרה לאסור את כניסתן לרחבת הכותל למשך שלושה חודשים.
המדינה ערערה, ובבית המשפט המחוזי קבע השופט משה סובל שפסק הדין של בג"ץ לא אסר על נשות הכותל להתפלל בכותל המערבי. "אין לראות באתר קשת רובינסון, במצבו כיום, אתר ראוי לתפילה. אם יוכשר האתר כיאות וכנדרש יהיה ניתן לראות בו חלופה לרחבת הכותל", כתב השופט.
בעוד נשות הכותל מדירות רגליהן מהבימה שבאתר קשת רובינסון, הקונסרבטיבים אימצו אותה כאתר תפילה משלהם. בעקבות לחצים גוברים מצד התנועות הרפורמיות והקונסרבטיביות, גיבש יו"ר הסוכנות היהודית נתן שרנסקי מתווה שלפיו תוקם במקום רחבת תפילה לזרמים הלא-אורתודוכסיים ביהדות.
לפי התוכנית, לאורך דרום הכותל תימתח על גבי עמודים רחבה מוגבהת, שמידותיה יהיו דומות למידות הרחבה הקיימת. בדו"ח שכתב צוותו של מנדלבליט נאמר שהמתווה לא התאפשר הן בשל הפגיעה הקשה באתר הארכיאולוגי, והן כי הוא "מעורר קשיים מהותיים". מאחורי המילים האלה עמדה התנגדות של מערכת הביטחון לתוכנית, מחשש לתגובה קשה של המוסלמים בשל שינוי הסטטוס-קוו בסביבות הר הבית.
בשנת 2013 הגישו נשות הכותל את עתירתן האחרונה לבג"ץ. הפעם הצטרפו לעתירה המרכז הרפורמי לדת ומדינה, פורום קולך, מרכז יעקב הרצוג, עמותת חדו"ש לחופש דת ושוויון, ארגון ישראל חופשית והתנועה המסורתית. העותרים דרשו להקים גוף שינהל את הכותל המערבי תוך מתן ייצוג לזרמים הרפורמיים והקונסרבטיביים. כמו כן דרשו לבטל את מינויו של הרב שמואל רבינוביץ ליו"ר הקרן למורשת הכותל, תפקיד שניתן לו במקביל לכהונתו כרב הכותל והמקומות הקדושים. העילה לדרישה הזו הייתה הטענה שרבינוביץ הפעיל את סמכותו שלא כדין באירוע שבו נעצרו כמה מנשות הכותל.
במאי 2013 הקים נתניהו את "הצוות המייעץ", כדי לתת מענה לדרישותיהם של הרפורמים והקונסרבטיבים, המבקשים לקיים תפילה מעורבת של גברים ונשים, וכן לדרישותיהן של נשות הכותל, המעוניינות בתפילת נשים בלבד אך עם טלית ותפילין. הצוות כלל את מזכיר הממשלה דאז אביחי מנדלבליט (שלאחרונה מונה ליועץ המשפטי לממשלה), המשנה ליועמ"ש דינה זילבר ומזכיר הממשלה לשעבר צבי האוזר. המשימה שהוטלה עליהם הייתה למצוא מתווה להקמת רחבה חלופית ליד הכותל, על בסיס עקרונות של "חופש דת" ו"צדק חלוקתי".
הצוות נדרש להתמודד עם ההתנגדות הצפויה מצד גורם אזרחי אחד וכמה גורמים דתיים. הראשון הוא רשות העתיקות: רחבת הכותל הדרומי היא גן לאומי שמור, שבו מצויים שרידי קשת רובינסון, רחוב הרודיאני ואבנים שנפלו בימי חורבן הבית. בימה שתוקם שם לצורך יצירת רחבה חדשה, קבעה רשות העתיקות, תפגע בשרידים ההיסטוריים ותמנע גישה של חוקרים ותיירים. הגורמים הדתיים שהצוות היה אמור לעבוד איתם הם הרבנים הראשיים לישראל, המפלגות החרדיות ורב הכותל.
11 ישיבות קיים הצוות, ו-34 אנשים הוזמנו להעיד בפניו. בין אלה נמנו למשל יו"ר נשות הכותל, המזכ"לית שלהן ופעילות נוספות; אנדרו סאקס וגלעד קריב מהתנועה הרפורמית, וכן היועצת המשפטית של התנועה, ריקי שפירא-רוזנברג; וגם יזהר הס מהתנועה המסורתית ונציגי המשטרה. ברבנים הראשיים חברי הצוות לא טרחו להיוועץ. הגורם הרשמי הבכיר מטעם הרבנות שנפגש עם צוות מנדלבליט היה הרב רבינוביץ.
הרב שמואל רבינוביץ (46) הוא בן למשפחה חב"דית המקושרת לבכירים במפלגת העבודה. בשנת 1995 מונה לרב המקומות הקדושים. גילו הצעיר – בן 25 בלבד – לא מנע משר הדתות דאז שמעון שטרית להעניק לו את התפקיד. חמש שנים אחר כך מונה גם לרב הכותל.
ככל שהתקדמו הדיונים של צוות מנדלבליט, התגלה הרב רבינוביץ כסנגור של המסקנות המתגבשות, ואף תרם לשאננות של הרבנים הראשיים לפני פרסום ההמלצות הסופיות. בישיבת מועצת הרבנות הראשית – כך לפי דיווחו של העיתונאי ישראל כהן מאתר "כיכר השבת" - קבע רבינוביץ ש"נשות הכותל אינן פועלות בניגוד להלכה. הן מניחות תפילין וטלית בהיתר ולא מתפללות מעורב".
הוא גם נפגש עם הרב אביגדֹר נבנצל, רב העיר העתיקה, שהוסמך על ידי הרב אהרן יהודה לייב שטיינמן והרב חיים קנייבסקי לשאת ולתת בסוגיית הכותל, והציג בפניו את מתווה הפשרה כרע במיעוטו. ככל הידוע הבהיר לו הרב רבינוביץ שבג"ץ עלול להתערב באופן בוטה ולחלק את הכותל המערבי לשלושה חלקים - גברים, נשים ורפורמים.
לא ברור אם רבינוביץ סיפר לנבנצל שהמתווה המוצע לא יביא לסיומו את המאבק שמנהלת הקבוצה המקורית של נשות הכותל: הללו מתעקשות להתפלל רק בכותל המערבי, ולא ברחבה חלופית. כשהצוות הגיש את מסקנותיו רבינוביץ נמנה עם תומכיהן. אלא שעיון מעמיק בהחלטות הממשלה שהתקבלו בסמיכות להצבעה על הקמת הרחבה הדרומית מעלה חשש שרב הכותל תוגמל על תמיכתו במתווה.
ב-4 בפברואר השנה, ארבעה ימים בלבד לאחר ההחלטה בנושא הכותל, התקבלה החלטת ממשלה 1081 הכוללת "היתר לרב הכותל והמקומות הקדושים הרב שמואל רבינוביץ לעסוק בגיוס תרומות לטובת העמותה הממשלתית 'המרכז הארצי לפיתוח המקומות הקדושים'. לעניין זה, העיסוק בגיוס התרומות לטובת המרכז הארצי יכול שייעשה על ידי הרב רבינוביץ בארץ או בעולם". ההחלטה התקבלה באמצעות הצבעה בדוא"ל, ללא כל דיון בממשלה.
מדובר בהחלטה תמוהה, חסרת תקדים כמעט: ככלל, על עובדי מדינה בכירים חל איסור חמור לגייס כספים ממקורות פרטיים שלא במסגרת תקציב הגופים שבאחריותם, וזאת מחשש להיווצרות ניגוד עניינים. במקרה הזה ניתן אישור חריג לגוף ממשלתי לקבל כספים פרטיים. חמור מכך: האישור אינו מערכתי, אלא פרסונלי.
הוא נושא את שמו של רבינוביץ. צריך להבין את היקף השליטה והעוצמה שמקנה החלטה כזו: שועי העולם היהודי המעוניינים להנציח את שמם באתרים קדושים, להקים בהם מונומנטים או לשפץ אולמות יהיו חייבים לעבור דרך הרב רבינוביץ, מה שייתן בידיו השפעה פוליטית אדירה.
כאמור, מלבד תפקידו כרב הכותל רבינוביץ הוא גם יו"ר "הקרן למורשת הכותל המערבי", גוף השייך למשרד ראש הממשלה ונושא באחריות מנהלית ותפעולית לכל ענייני הכותל. לא מדובר רק בניהול שירותי הניקיון והשמירה, אלא גם בהחלטות בעלות משמעות סמלית-פוליטית - למשל, איזה אדמו"ר או טייקון יורשה להיכנס ברכבו הפרטי לרחבת הכותל. כפל התפקידים של הרב פותח פתח למקרים שמהם עולה ריח רע של איפה ואיפה.
כך, למשל, אישר אשתקד רבינוביץ למיליארדר יצחק תשובה לערוך חגיגת בת-מצווה פרטית במנהרות הכותל, לאחר שתשובה תרם סכומי כסף לפיתוח המקום. רבינוביץ טען אז כי לתשובה יש "פריווילגיות מיוחדות על רקע תרומותיו". בהזדמנות אחרת אישר רבינוביץ לשר לשעבר אריאל אטיאס לחגוג במקום את יום הולדתו ה-40. בצירוף החלטת הממשלה האחרונה, המעניקה לרב רבינוביץ סמכות בלעדית לגיוס כספים, קשרי הון-שלטון צפויים לקבל ביטוי בולט עוד יותר באחד המקומות הקדושים ביותר לעם היהודי.
באותו יום ראשון שבו אומץ מתווה הכותל עברה בממשלה גם החלטה אחרת, שמעצימה את כוחו של הרב רבינוביץ. מדובר בהחלטה 1009, שהגיש משרד ראש הממשלה כהצעה עוקבת לאימוץ המסקנות של צוות מנדלבליט - אם כי בראשה נכתב ש"נושא זה לא מהווה חלק מהמלצות הצוות". החלטה 1009 קובעת שהחברה הממשלתית "קרן רשב"י ומורשתו" תפורק, וסמכויותיה ותקציביה – כמה מיליוני שקלים בשנה – יועברו לידי "המרכז הארצי לפיתוח המקומות הקדושים".
את המרכז הזה מנהל יוסף שווינגר, חברו הטוב של רבינוביץ ובעבר יד ימינו של אריה דרעי. זהו הגוף הממונה בפועל על ניהולם ופיתוחם של המקומות הקדושים שבאחריות רבינוביץ. החלטת הממשלה מטילה על השר לשירותי דת "לפעול בתוך שלושים ימים לתיקון תקנות השמירה על מקומות קדושים ליהודים, כך שבתוספת הראשונה יירשם: קבר רבי שמעון בר יוחאי, ובכלל זה חלקה 21 בגוש 67631 וחלקה 07 בגוש 88631 בשלמות".
נשות הכותל בתפילת ראש חודש
הסבר: לפני ההחלטה הזו נוהל מתחם קבר רשב"י על ידי "ועדת חמישה", שבה שימש רבינוביץ כנציג המדינה, לצד ארבעה אנשי ציבור. המשמעות המעשית של ההחלטה החדשה היא שרבינוביץ, כרב המקומות הקדושים, יקבל סמכות, שליטה ואחריות על קבר הרשב"י, ויהפוך לבעל בית כמעט בלעדי במקום. גבירים, טייקונים, אדמו"רים ומסוקים – כולם יחסו תחת כנפיו.
השליטה בנכסי הממשלה בשטח מירון היא מכפיל כוח עצום לרבינוביץ. מבחינת היקף התיירות, האתר הזה נמצא במקום השני במדינת ישראל, לאחר הכותל המערבי. לא פחות משני מיליוני בני אדם פוקדים את מתחם קבר רשב"י מדי שנה, ולא בכדי מאבקי השליטה בין גופי ה"הקדשות" האוחזים בו ממלאים ארגזי מסמכים שלמים בדיונים משפטיים שלא נגמרים.
בכירים במשרד המשפטים טוענים בתוקף שמתווה הרחבה הדרומית הושג בדרך כשרה ושקופה. הם עומדים על כך שלא היה כל קשר בין ההחלטה הזו ובין החלטה 1081, המאפשרת לרב רבינוביץ לגייס כספים. זו האחרונה, לטענתם, הייתה בכלל יוזמה של המשרד לשירותי דת, ולא של משרד ראש הממשלה. הסיבה לכך שלא התקיים בישיבת הממשלה דיון בנושא, אומרים במשרד המשפטים, היא שההצעה הוגשה באמצעות "סעיף 19 ב' לתקנון הממשלה".
אלא שכאשר בודקים את הסעיף המדובר, התהיות נותרות במקומן. סעיף 19 ב' קובע כך: "ראה ראש הממשלה צורך בקבלת החלטה דחופה של הממשלה, רשאי הוא להורות למזכיר הממשלה להביא נוסח הצעה בפני השרים בדרך של משאל בעל פה. ביקש אחד מן השרים כי הנושא ידון בישיבת הממשלה, לא יוכרע בו על פי המשאל בעל פה, אלא אם החליט ראש הממשלה כי מן ההכרח להכריע בהצעה בדרך של משאל כאמור. לא ניתן היה להשיג שר או שרים, או לא נתקבלה תשובה משר או שרים בתוך 12 שעות, תאושר ההצעה אם תמכו בה רוב חברי הממשלה".
משמעות הדברים: הסעיף מאפשר להעביר הצעות במהירות דרך הצבעה בדוא"ל, אך רק מזכיר הממשלה יכול להגיש כך הצעות לאישור בשם ראש הממשלה. קשה לפיכך להיתלות במשרד הדתות כמי שיזם את החלטת הממשלה בנושא גיוס הכספים הפרטיים. במשרד המשפטים טוענים שגם שרים יכולים להגיש בקשה להחלטות ממשלה בדרך זו - אלא שבקשה כזו צריכה לקבל את אישורו האישי של ראש הממשלה.
במשרד המשפטים דוחים בתוקף גם את הקישור בין ההחלטה על העצמת סמכויותיו של הרב רבינוביץ במתחם קבר רשב"י ובין אימוץ מסקנות צוות מנדבליט. לדבריהם, העברת הסמכויות במתחם הייתה מעשה מתבקש לנוכח מאבקי השליטה הבלתי פוסקים במקום, ולנוכח בעיות הבטיחות החמורות שנתגלו שם – בעיות הנובעות מהיעדר רשות אחת המסוגלת לנהל את המתחם ולקבל החלטות. במשרד לא ייחסו חשיבות לעובדה ששתי ההחלטות עברו בישיבת הממשלה כהצעות עוקבות, מה שעשוי להצביע על קשר סמוי ביניהן.
אבל עניינו של הרב רבינוביץ הוא לא ההיבט הבעייתי היחיד הקשור לפעילותו של צוות מנדלבליט. תמיהות מתעוררות גם סביב מאמציהם של אנשי הצוות לסכל הסכם המעביר לעמותת אלע"ד את הפעלת אתר קשת רובינסון. מדובר בהסכם פשרה בין החברה לשיקום הרובע ובין חברת פיתוח מזרח ירושלים (פמ"י).
ההסכם אושר בפברואר 2014 בבית המשפט המחוזי בתל-אביב. לפי הפשרה, פמ"י תוותר לאלתר על החזקה בשטח הכותל הדרומי, ותעביר אותו לעמותת אלע"ד, שתתפעל אותו מטעם החברה לשיקום הרובע. מנגד התחייבה עמותת אלע"ד לכסות את חובה של פמ"י לחברה לשיקום הרובע.
זמן קצר לאחר שההסכם קיבל תוקף של פסק דין, פתחו זילבר ומנדלבליט במאבק עז לביטולו. בתצהיר שהוגש לבית המשפט הסביר מנדלבליט שלשטח "חשיבות היסטורית ולאומית מהמדרגה הראשונה", ושהוא מאופיין "ברגישות יוצאת דופן במישור הדתי, התרבותי, ההיסטורי והגיאו-פוליטי", ולכן אין להעבירו לניהולה של עמותה פרטית.
הוא הוסיף תחזיות קודרות באשר לנזק שייגרם למדינת ישראל אם עמותת אלע"ד (שדווקא מנהלת את אתר עיר דוד בהצלחה רבה), תקבל את האחריות על אתר קשת רובינסון: "כל שינוי בו, ובפרט שינוי באופן ניהולו ותפעולו או בזהות הגורם האחראי על כך, עלול ליצור קשיים, להוביל לעימותים מדיניים ואף לערער את המצב הביטחוני... לפעולות חד-צדדיות בהר הבית ובסביבתו יש השלכות חמורות על יחסי החוץ של מדינת ישראל ועל שלום הציבור וביטחונו".
סמוך לדברים אלו הציג מנדלבליט בעיה נוספת: "פעולות במתחם מחייבות רגישות מול גורמים נוספים בעלי עניין בשטח, כגון יהדות ארצות הברית, התנועה הקונסרבטיבית, התנועה הרפורמית, ארגון נשות הכותל ואחרים".
לקראת סוף התצהיר - שהוגש זמן רב לפני פרסום ההמלצות בעניין הסדרי התפילה בכותל - חשף מנדלבליט את הקלפים וגילה חלק מהמסקנות שעתיד להגיש צוותו: "הכוונה להעביר את האתר לידי עמותה פרטית צפויה להקשות על השלמת המתווה המתגבש על ידי הצוות המייעץ להרחבת אפשרויות תפילה בכותל המערבי ומתן מענה לצורכי התפילה והפולחן של הזרמים הלא-אורתודוכסיים ביהדות, ובראשם הזרם הרפורמי והזרם הקונסרבטיבי, וכן לצורכי התפילה של חברות ארגון נשות הכותל".
מנדלבליט התריע ש"הפרסומים על הכוונה למסור את מתחם הגן הארכיאולוגי לעמותת אלע"ד כבר יצרו סדקים בהסכמות למתווה, קל וחומר שמסירת המתחם בפועל לידי העמותה עלולה לגרום להתמוטטות מוחלטת של המתווה העדין שגובש".
מנדלבליט אף הוזמן לבית המשפט בעקבות תצהירו. תיק 6037803/14 של בית משפט השלום בירושלים כולל עדות מפורטת שלו על שתי הסיבות שבגללן מבקשת המדינה לבטל את ההסכם עם אלע"ד: יחסי החוץ של ישראל עם ממלכת ירדן ומתווה הכותל הרפורמי. מנדלבליט ביקש להטיל חיסיון על שתי העדויות, ובקשתו נענתה. החיסיון הזה יכול אולי ללמד שמאחורי הקלעים נרקמו הסכמים חשאיים לקידום מתווה הכותל.
הבכירים במשרד המשפטים ששוחחנו עמם מדגישים את החשיבות הגדולה של מתווה הכותל. לטענתם, היעדר פתרון לסוגיה הוא מצב מסוכן שעלול להוביל למתיחות רבה מול יהדות ארה"ב ולתקריות אלימות בין מפגינים חרדים לנשות הכותל. בג"ץ, הם אומרים, יכול גם לקבל החלטה סופית שמאמצת את דרישת נשות הכותל ומאפשרת להתפלל ברחבה הקיימת גם שלא על פי הוראות ההלכה. עוד הם מציינים שהדברים עלולים להתפתח למשבר קואליציוני עם המפלגות החרדיות ולהפלת הממשלה.
אז מה היה לנו כאן? להליך גיבוש המתווה לא נלווה דיון ציבורי ופוליטי טרם הבאתו להצבעת השרים. גם הרבנים הראשיים לישראל, כאמור, לא היו מעורבים בו. ובכל זאת, המלצות צוות מנדלבליט הפכו ביום האחרון של ינואר 2016 להחלטת ממשלה דרמטית. המשמעות המעשית שלה היא הכרה מצד המדינה בארגונים הרפורמיים והקונסרבטיביים, והענקת מעמד רשמי לזרמים הללו ב"בית הכנסת" החשוב ביותר לעולם היהודי.
"עזרת ישראל", הבימה המכונה גם "רחבת בנט", תהפוך ממתחם קטן, בלי מעמד רשמי מבחינה מנהלתית, תקציבית או דתית, לרחבה ענקית, בעלת מעמד שווה לזה של רחבת הכותל הוותיקה. עם זאת, המתווה החדש אינו פותר נקודתית את בעיית נשות הכותל, שכן חרב הבג"ץ שהגישו עדיין תלויה ועומדת.
מנכ"ל התנועה המסורתית בישראל, יזהר הס, הגדיר את המתווה כשינוי סטטוס-קוו היסטורי: "לראשונה במדינת ישראל, ובמקום הקדוש ביותר לעם היהודי, זכו הזרמים הלא-אותודוכסיים למעמד רשמי: נשות הכותל למרחב משלהן, היהדות הקונסרבטיבית והיהדות הרפורמית לנחלה", הכריז. "מדובר בפשרה היסטורית המגדירה מחדש את יחסי הדת והמדינה בישראל. מהיום, פתרון כל סוגיה חייב לתת מענה לעובדה הפשוטה, הבסיסית והטבעית, שיש יותר מדרך אחת להיות יהודי. כך בגיור, כך בנישואין, כך בכשרות".
מנכ"ל התנועה הרפורמית גלעד קריב החרה-החזיק: "ממשלת ישראל קיבלה היום החלטה היסטורית (...) את המציאות שתהיה בכותל נשכפל לכל עיר ולכל יישוב בישראל, ונדאג שבכל מקום ברחבי הארץ, לצד בתי הכנסת האורתודוכסיים יפרחו בתי כנסת וקהילות רפורמיות".
הרקע לשמחה מובן: במשך עשרות שנים ריחף מעל התנועה הרפורמית בישראל צל של חוסר אותנטיות. קברניטיה נתפסו בתודעה הציבורית כמי שמנסים להטיל על הישראליות המסורתית דגם מלאכותי של דתיות אמריקאית – מעין נישואי נוחות בין רכיבי מסורת קהילתיים ולא-מזיקים ובין עולם הערכים של הניו-יורק טיימס.
למרות מאמצי-העל שהשקיעה, לא השיגה התנועה אחיזה של ממש בציבוריות הישראלית: מתוך כ-12 אלף בתי כנסת בארץ, הקהילות הרפורמיות מחזיקות בנתח זעום - כחמישים בלבד, וגם זאת רק אם מכלילים ברשימה מרכזים קהילתיים שאינם בתי כנסת קבועים. לשליטה ברחבת הכותל יש לפיכך ערך אדיר מבחינת הזרמים הלא-אורתודוכסיים.
את הישגם יכולים הרפורמים בישראל לזקוף לזכות הלחץ הפוליטי שהפעילו באמצעות נציגיהם שמעבר לים. "ההסכם מבטא באופן מרשים שאין להפריז בחשיבותו את ההשפעה שיש ליהדות ארה"ב על מדיניות ראש הממשלה בשאלות הדת והמדינה", כתב אורי רגב.
"התובנה הזו מלמדת על פוטנציאל של קידום השינויים הדרושים על ידי שיתוף פעולה בין קבוצות בישראל למקבילותיהן בארה"ב (...) נתניהו לא דחק באמת לפתרון המחלוקת הזו ב-26 שנות פעילותן של נשות הכותל, עד שהנושא הפך להיות מוקד מחלוקת בקהילה היהודית בארה"ב, והמחאה של מנהיגים ותורמים מול ממשלת ישראל גברה במידה דרמטית".
אלא ששמחתם של הרפורמים והקונסרבטיבים הייתה אולי מוקדמת מדי – וייתכן שאף האיצה את תגובת-הנגד האורתודוכסית. בתחילה הסתפקו הח"כים החרדים בגינוי רפה, ומבחינתם ראש הממשלה היה יכול לישון בשקט. גם אריה דרעי, שהתבטא נגד המלצות מנדלבליט, אפשר להן לעבור בממשלה.
נשיא מועצת חכמי התורה הרב שלום כהן, הידוע ברדיקליות שלו, הוציא מכתב המגבה את דרעי וקובע שנציגי ש"ס פעלו "על דעתנו ובשליחותנו". שני המתנגדים היחידים מבין חברי הממשלה, השרים אורי אריאל וזאב אלקין, הצליחו לטמון במתווה מוקש קטן: הם הכניסו סעיף האומר שהאחראי על היישום יהיה שר הדתות - מתוך תקווה שהשר דוד אזולאי, איש ש"ס, לא ימהר לפעול.
המצב השתנה כשרב העיר ירושלים שלמה עמאר והרב הראשי דוד לאו החלו להוביל מאבק לטרפוד הרחבה החדשה. שני הרבנים התבטאו במילים חריפות, ו"פסק דין" שהוציאו קבע שאין תוקף להחלטת הממשלה למסור את הרחבה הדרומית לרפורמים. גם מועצת הרבנות הראשית יצאה נגד המתווה, ובהודעה מטעמה נרמז שהרבנים הראשיים הודרו מהתהליך: "המועצה מציינת שהרב רבינוביץ יבצע את פעילותו אך ורק בהתאם להנחיות הרבנות הראשית. לגופו של עניין, לגבי המתווה המוצע, המועצה דורשת מממשלת ישראל להקפיא את החלטתה עד שתמלא את חובת ההתייעצות עם הרבנות הראשית בהתאם לחוק".
הרחוב החרדי תסס אף הוא, והתקשורת המגזרית תקפה את ההחלטה. כשהעיתונאים והרבנים החרדים לא הראו סימנים של כוונה להוריד את הנושא מסדר היום, החלו גם הגורמים הפוליטיים להשמיע זמירות חדשות. מועצות הרבנים של אגודת ישראל ושל ש"ס פרסמו הודעות נחרצות בגנות המתווה, ובישיבת סיעת ש"ס לפני חודש כבר אמר דרעי ש"הרב רבינוביץ לא תיאם מספיק. הוא היה צריך לקיים יותר התייעצויות עם הרבנים הראשיים ורבני ירושלים".
שבוע אחר כך פנה השר ליצמן לראש הממשלה ואיים במשבר קואליציוני. בינתיים החל גם השר אורי אריאל לפעול לביטול החלטת הממשלה. לפני ימים אחדים הוא הניח על שולחן ועדת השרים לענייני חקיקה הצעת חוק הקובעת כי בית המשפט לא יהיה מוסמך לדון בסכסוכים הנוגעים לתפעול המקומות הקדושים. סמכות כזו תינתן רק לשר לשירותי דת.
הצעת החוק הזו היא עיגון בחקיקה של תקנה מנדטורית שקובעת שנושאים דתיים מובהקים אינם שפיטים, ובית המשפט לא יוכל להתערב בהם. יצוין שלמעט פעילותו של אריאל, הציונות הדתית שומרת על דממה כמעט מוחלטת בנושא. ח"כ משה גפני, אגב, שינה ביום רביעי השבוע את עמדתו והודיע שהוא תומך במתווה.
מנדלבליט, שמונה בינתיים ליועץ המשפטי לממשלה, אינו עוסק עוד בנושא. ראש הממשלה מינה את ראש לשכתו דוד שרן להיפגש עם כל הגורמים ולהציע בתוך שישים יום מתווה חדש שיזכה להסכמה. ובאשר לרב רבינוביץ - הוא שינה את טעמו מקצה לקצה. הלחץ הכבד מהרחוב עשה את שלו, ומסנגור מוסווה של המתווה הפך רב הכותל לקטגור מוחצן.
לאחרונה כתב רבינוביץ לח"כים החרדים: "קורא אני לכם לפעול באותה הנחישות (שבה פעלו נגד חוק המקוואות – י"י) לעצירת חילול הקודש בכותל המערבי, שאין לשער את נזקיו הרוחניים. במשך שנים ניצבתי לבדי מול מאבקם הנחוש של הזרמים ה'חדשים', וחוד החנית שלהם - ארגון נשות הכותל. שוב ושוב החריפו נשות הכותל את צעדיהן, במטרה ליצור פרובוקציות, מחלוקת ופגיעה ברגשות המתפללים וקדושת הכותל. כעת גדשה הסאה. הן מבקשות לקרוע את הכותל ואת עם ישראל לזרמים וגזרים, ובה בעת ממשיכים לטעון 'כולה שלי'".
משרד עורכי הדין "הרצוג פוקס נאמן", המייצג את הרב רבינוביץ, נמסר בתגובה:
"הטענות מבוססות על הנחות וסברות משוללות יסוד ושקריות, שנועדו לחולל סנסציה זולה. הרב רבינוביץ מעולם לא תמך במתווה. נהפוך הוא: במכתבו למזכיר הממשלה הביע הרב רבינוביץ התנגדות לפעילותן של התנועות, וטען שיש לפעול בעניין באמצעות חקיקה בכנסת.
"לגופו של עניין יובהר שהראשון לציון יצחק יוסף היה מודע למתווה הכותל הרפורמי, וכמוהו גם גדולי תורה ורבנים נוספים שהמתווה הוצג בפניהם. הקטע המצוטט (מתוך אתר כיכר השבת) הוא ציטוט חלקי ומגמתי מתוך פרוטוקול דיון שנערך במועצת הרבנות הראשית. העמדה שהעלה הרב רבינוביץ הייתה הפוכה לגמרי מזו המוצגת בכתבה.
"הוא הבהיר שגם אם הקבוצה אינה פועלת בניגוד להלכה, היא מהווה את חוד החנית של התנועות האחרות הפועלות בניגוד להלכה היהודית. הטענה שהרב פעל להרדים את הרבנים הראשיים תלושה מהמציאות. הטענה שהרב הוליך שולל את הרה"ג נבנצל היא לשון הרע מובהקת. הרה"ג נבנצל הבהיר לא פעם בכתב ובעל פה שנמסר לו מלוא המידע בעניין, וכי הרב רבינוביץ לא הוליך אותו שולל בשום דרך שהיא.
"באשר לטענה על החלטה 1081: הרב רבינוביץ נענה לפנייתם של המרכז הארצי וגורמים ממשלתיים באשר להשגת תרומות לצורך מימון מקומות קדושים ושיפוצם. ההחלטה הזו אינה תמוהה ואינה חריגה. גם סמיכות ההחלטה להחלטת הממשלה על הקמת הרחבה הרפורמית היא אקראית בלבד. יצוין שמי שהגיש את ההחלטה הוא שר הדתות, שמתנגד נחרצות למתווה.
"בהתייחס להחלטה 1009: 'המרכז הארצי לפיתוח המקומות הקדושים' הוא חברה ממשלתית המפוקחת בידי רשות החברות הממשלתיות ומאוגדת כעמותה לצורך גיוס תרומות. התנהלות דומה נעשית גם בעמותות ממשלתיות אחרות. הרב לא חבר במרכז ואינו מעורב בניהולו השוטף או בניהול כספי המרכז, אף לא באמצעות גורמים בשליטתו. חברת קרן הרשב"י מעולם לא הייתה פעילה, כך שממילא לא הופנו אליה תקציבים, ואותם תקציבים לא הועברו למרכז הארצי לפיתוח המקומות הקדושים. הצגתם המסולפת של התהליכים ארוכי הטווח הקשורים בקבר רשב"י כתמורה כלשהי לרב רבינוביץ בתפקידו כרב המקומות הקדושים היא לשון הרע חמורה".
מלשכת השר דוד אזולאי, הממונה על שירותי דת, נמסר בתגובה:
"הצעות ההחלטה בנוגע למתחם רשב"י ולאיסוף התרומות לא מיטיבות עם הרב רבינוביץ, אלא מטילות עליו משימות מורכבות. הרב הסכים ליטול על עצמו משימות שאיש לא היה יכול לבצען ברמת היכולות של הרב. הרב רבינוביץ עוסק בסוגיית הכותל מזה עשרים שנה, ונלחם לבדו מול ארגוני הנשים וגורמים אחרים שמנסים לכרסם בכותל. בעניין המתווה הרב רבינוביץ סייע ועזר במתן מידע ועצה על בסיס ניסיונו. הניסיונות לקשור את ההחלטות האחרות למתווה הכותל, ולהציג את הרב כבעל אינטרס במתווה, הם מעוותים. השר, שהביא את הצעות ההחלטה במסגרת תפקידו, לא רואה קשר בין הדברים".
לתגובות: dyokan@makorrishon.co.il
