מצוקת מקומות החניה בערי ישראל היא בעיה ידועה ומוכרת, שגורמת לבזבוז זמן עבודה, להפסדים כספיים ולאיחורים לפגישות ולבילויים. גם בחזרה הביתה, מי שאין לו חניה פרטית בבניין נאלץ לא פעם להמתין דקות ארוכות עד שחניה קרובה תתפנה, או שהוא משאיר את הרכב במרחק ניכר מהבית.
על נכים, שמתקשים בהליכה ובהתניידות עצמאית, הבעיה הזו מכבידה הרבה יותר. כדי להקל עליהם בא לעולם "תג החניה לנכה" או "תו הנכה", המאפשר לבעליו לחנות בחניות נכים ייעודיות וקרובות, לצד הטבות נוספות כמו חניה חינם בחניונים ציבוריים ופטור בפועל מאגרת הרישוי השנתית; במקום כ־1,100 שקלים, מחזיקי תו נכה משלמים 28 שקלים בלבד.
אלא שהעלייה הבלתי נתפסת במספר תווי הנכה שמונפקים בישראל מדי שנה, מרוקנת אותם ממשמעות מבחינת אלה שזקוקים להם באמת. בשנים האחרונות חלה אינפלציה של ממש בתחום, עם תוספת של כ־80 אלף תווים בממוצע לשנה.
ישנם שני סוגים עיקריים של תגי חניה לנכים. הסוג הראשון מיועד לאנשים עם מנעד רחב של מוגבלויות, שאינם מתניידים בכיסא גלגלים; תג זה נושא איור של משולש ירוק שבתוכו עיגול ובו שלוש נקודות שחורות. על תג החניה מהסוג השני מאויר כיסא גלגלים בתוך מלבן כחול; זהו תג המיועד לנכים שזקוקים לכיסא גלגלים או לרכב המשמש כאמצעי התניידות עבורם, בשל מגבלת הליכה. התג מהסוג הזה מעניק הטבות רבות יותר, כמו אפשרות לנסוע בנתיב תחבורה ציבורית, אך הליך קבלתו ארוך יותר וכולל תבחינים קשוחים יותר. רבים מעידים כי קשה לקבל את התג הזה, וקשה גם לרמות לשם כך.
תו מהדודה
אביעד אוחיון, שמתנייד כיום בעזרת כיסא גלגלים ורכב ייעודי, חווה את הקושי הזה בעצמו: "אחרי שהשתחררתי מבית החולים והלכתי להוציא תו נכה אמרו לי שלא מצוין בטופס שאני משותק, כי היה כתוב paralyzed – משותק באנגלית", הוא אומר בחיוך מריר. "הם קשים עם ההליך הזה. האמת היא שכל הכבוד להם, והלוואי שזה היה ככה עד היום".
אוחיון נפצע קשה ב־2002 בפיגוע במכינה הקדם־צבאית בעצמונה, והפגיעה מלווה אותו עד היום. הוא גר בגבעת־ברנר עם אשתו ושלושת ילדיו, ועוסק בתחום ההשקעות בנדל"ן בחו"ל. בכל פעם שהוא יוצא לפגישה, לעבודה או למסעדה, מטרידה אותו המחשבה: האם תהיה לי חניית נכים פנויה, שתאפשר לי לצאת מהרכב בנוחות בעזרת המעלון?
"הנושא הזה מטריף אותי הרבה זמן", אומר אוחיון. "אני מסתובב בכיסא גלגלים, ובגלל האינפלציה בחלוקת תווי נכה, אני יוצא מנקודת הנחה שבמקומות ציבוריים לא יהיו לי מקומות חניה פנויים ולא אוכל לחנות. לפעמים יש הרבה חניות נכים, אבל למי שחונה בהן אין שום קשר לנכות קשה, ואני בספק אם רוב האנשים האלה הם בעצמם הנכים. לפעמים אני מתקשר למשטרה, וכשהשוטרים קוראים לבעלי הרכב רואים שמי שיוצא הוא לא האדם שנושא את התו".
שושי ברגר: "חניות נכים הן לא כי אתה רוצה חניה מפוארת או יחס שונה, אלא כי אתה באמת צריך אותה. אם אין לי חניה שמתאימה למעלון שלי אני לא יכולה לצאת מהרכב"
הסיבה למצב הזה היא שגם אם בתגי החניה לנכים ישנה חלוקה בין מוגבלות פיזית לאחרת, בחניות הנכים אין הפרדה בין סוגי התגים. "מגיע מישהו שהוציא בקומבינה תו נכה על שם הדודה שלו, וחונה בחניית נכים. לא מדובר רק על חניה בקניון בערב ראש השנה, אלא אפילו ביום רגיל. לי אין אופציה אחרת מלבד החניה עם השטח המקווקו. רק שם אני יודע שאף אחד לא יחסום אותי ואני אוכל להיכנס ולצאת עם הכיסא בלי בעיה".
גם אם אוחיון ימצא חניה רגילה פנויה וקרובה ליעדו הוא יימנע מלחנות בה, מכיוון שרוב הנהגים האחרים אינם יודעים שאם יחנו ליד רכבו הוא לא יצליח להיכנס אליו, מפני שהמעלון לא ייפתח. "אם אחנה בזווית אתפוס חניה נוספת, ואפגע באחרים. אז אני פשוט נוסע למרחק 300 מטר מהיעד, ושם אולי אמצא חניה. לקניונים אני לא הולך לבד, רק עם אשתי. בכל מקום ציבורי אין לי ולאנשים כמוני איפה לחנות".
פעמים רבות נאלץ אוחיון לחנות על מדרכות, מפני שלא מצא חניה אחרת שתתאים לצרכיו ותאפשר לו יציאה נוחה מהרכב. "במקומות בתל־אביב שאין לי איפה לחנות וגם אין מדרכה מספיק רחבה, אני משאיר את האוטו באדום־לבן ומקבל המון דו"חות. במקומות ציבוריים אני נאלץ לחנות במקום רחוק מהכניסה, כי חניות הנכים הקרובות כבר נתפסו".
לדברי אוחיון, "בחו"ל יש יותר מודעות לנושא. יש מדינות שמקצות חניות לאנשים בכיסאות גלגלים בלבד ולא לכל סוגי הנכים. גם בארץ פגשתי חברות שעשו הפרדה בחניות לפי התווים השונים". לפני כמה חודשים נסע אוחיון לפגישת עבודה במרכז תל־אביב, וחשש כרגיל מסוגיית החניה. "כשהגעתי לשם, השומר ראה שאני בכיסא גלגלים ומיד אמר שיש חניה קרובה ששמורה בדיוק בשבילי. השגתי את המספר של מנכ"ל הבניין הזה ואמרתי לו כל הכבוד, כי אחרת לא היה לי איפה לחנות".
עבירה פלילית
בפברואר 2022 נערך בכנסת דיון בנושא, בוועדת המשנה לנגישות עירונית בראשות ח"כ דאז שירלי פינטו־קדוש. מנתוני משרד התחבורה שהוצגו בדיון עלה כי באותו זמן היו רשומים בישראל 405,722 כלי רכב בעלי תו נכה, מהם 378,431 מכוניות (93.3%) שלהן תו נכה רגיל ("תג ירוק"), ו־27,291 רכבים (6.7%) בעלי תו חניה לכיסא גלגלים ("תג כחול"). לפי ההערכות, המספר גדל מאז ביותר מ־50 אלף תגים משני הסוגים יחד. מספר בעלי תו הנכה בשנת 2022 היה כ־268 אלף איש – גידול של כ־262% ביחס לשנת 2006, ו־122% ביחס ל־2012. יצוין כי החוק מתיר לנכה להחזיק יותר מכלי רכב אחד, ואכן מספר המכוניות בעלות תג החניה גדול בערך פי 1.5 ממספר הנכים הזכאים לו.
"לא ברור מהם הקריטריונים לקבלת התווים ולפי מה עובדת הוועדה של משרד התחבורה ומחליטה אם לאשר או לא. אין גם נוהל ערעורים. יש שם חור שחור גדול", אומר יובל וגנר, מייסד עמותת נגישות ישראל. וגנר נפצע קשה בשנת 1987 בתאונת אימונים, כאשר שירת כטייס קרב, ונותר משותק מהצוואר ומטה. בתקופה שבה התנייד בכיסא גלגלים הבין שהתשתיות במדינה אינן מותאמות לנכים, והחליט להקים עמותה שתפעל לשנות את המציאות בתחום.
כמי שבקי בנושא, וגנר מבקש להציג תמונה מורכבת יותר: "לפעמים יש אדם שמחנה את הפרארי שלו בחניית נכים ויוצא ממנה בהליכה. כשרואים אותו זה מרגיז, אבל אולי יש לו מחלת ריאות או בעיות בלב. הוא אמנם הולך, אבל יכול להיות שהוא זקוק לחניה הזאת לא פחות מהנכה בכיסא הגלגלים. אלה 'נכויות שקופות', שלמתמודדים איתן מגיע תג חניה אפילו שלא רואים עליהם, כי אין להם כיסא גלגלים או קביים.
"הבעיה מתחילה כשהורים לילד עם מוגבלות יכולים לקבל תווי נכה לשני כלי הרכב שלהם, או ששני ילדים יקבלו תווי נכה בגלל אביהם הקשיש. זה מתחיל כצורך אמיתי, אבל הישראלים מנצלים אותו לדברים אחרים, גם בגלל ההנחה המשמעותית על האגרה. אדם יכול להחזיק תו נכה על שם אביו הקשיש שכמעט לא יוצא מהבית, ואז הוא מנצל את הרכב, לא משלם על חניה ועל אגרה. החיים הטובים. כשאבא לילד נכה מוריד את הילד בגן ונוסע לעבודה הוא תופס חניית נכים למשך יום שלם, ובערב הוא יצא לסרט ויתפוס עוד חניה. יש המון תווים כפולים, שמשתמשים בהם אנשים עם סף נמוך של רגישות ואתיקה. בכל חודש מנפיקים אלפי תווים, אבל מספר החניות לא גדל. לא משנה מתי אגיע לחניון, אני לא אמצא שום חניה פנויה".
לפי החוק, השימוש בתג החניה לנכה מותר אך ורק כאשר הנכה עצמו נוהג ברכב או נוסע בו עם מלווה. שימוש בתג על ידי אדם אחר נחשב לעבירה פלילית, שעלולה להביא לביטול זמני של התג ולקנס של עד 13 אלף שקלים.
בעמותת "נגישות ישראל", יחד עם ארגונים נוספים, פועלים לשינוי בחוק חניות הנכים. "צריך לעשות שם סדר. להפוך את התג לאישי במקום לפי מספר רכב, ולהכניס אמצעים טכנולוגיים שיוודאו שרק הזכאי משתמש בו, ושלא יהיה אפשר לעשות בו שימוש כשהנכה לא נמצא ברכב. צריך גם שיהיו חניות נפרדות לרכבים עם התג הכחול, שבעלי תו הנכה הרגיל לא יוכלו לחנות שם. הייתה לנו פגישה עם בכירים במשרד התחבורה והם הבטיחו לבדוק את העניין".
בין אדישות לרוע
שושי ברגר, סטודנטית לתואר שני בחינוך ופעילה חברתית, נולדה עם מגבלה פיזית. היא מתניידת בכיסא גלגלים ונוהגת באופן עצמאי ברכב מותאם. לאחרונה היא פרסמה פוסט כואב בפייסבוק, ובו תיארה כיצד הגיעה לחוף הנכים בראשון־לציון ולא מצאה מקום חניה מתאים בכל המתחם הגדול. בזמן שהמתינה ברכבה שמכונית אחרת תצא ותפנה את מקומה, הבחינה בשתי צעירות שהחנו את רכבן בחניית נכים אף שלא היה להן תו מתאים. היא שאלה בנימוס "שמתן לב שזאת חניית נכים?", ונענתה בתשובה מזלזלת: "כן, מה הבעיה?"
ברגר ההמומה החליטה שלא להיגרר לוויכוח, ובמקום זאת התקשרה למשטרה. "החוויה הזו שמישהי עומדת מולי ורואה שאני בכיסא גלגלים, ועדיין לא מבינה את החשיבות של המקום בשבילי, היא עלבון עמוק. בכל פעם מחדש אני צריכה להילחם באנשים שלא מבינים את המשמעות של חניות נכים ומתייחסים אליהן כחניה רגילה. במקרה הזה גם לא היה להן שום תו נכה, והמשטרה הגיעה מהר ורשמה להן דו"ח".
את חוששת לצאת למקומות ציבוריים בגלל בעיית החניה?
"לא חוששת אבל נמצאת במתח. פעמים מעטות ויתרתי לאנשים שחנו בחניית נכים. אני לא אוהבת לוותר ולא אוהבת לחזור הביתה אם יש לי ברירה, אבל אין לי כוח להתעסק בזה ולהסביר כל הזמן. בא לי להיות בן אדם פשוט שהולך לבילוי, שם את האוטו שלו בחניה והולך לענייניו. לפעמים אני מוצפת כל כך שאין לי יכולת להתעסק בזה. ברוב המקרים אני מזמינה משטרה או פקחים עירוניים שצריכים לאכוף את החוק. אז אני לא מוותרת, אבל יש אלפים שלא יכולים להתלונן. הרבה פעמים זה נותן לי כוח, להיות הקול עבור אחרים, אבל זה לא פשוט. חניות נכים הן לא כי אתה רוצה חניה מפוארת או התייחסות שונה, אלא כי אתה באמת צריך אותה. אם אין לי חניה שמתאימה למעלון שלי אני לא יכולה לצאת מהרכב. אני לא יכולה לדלג החוצה, זאת האפשרות היחידה שיש לי".
למה אנשים עושים את זה?
"קצת מרוע לב, קצת מאדישות וקצת מחוסר תשומת לב. אני נוטה לומר שהרבה פעמים באמת לא שמו לב, אבל לפעמים דווקא כן, ואפילו רואים אותי, ועדיין מחליטים להשאיר את האוטו וללכת. זה רוע, זה ממש כמו לומר שלא אכפת להם מהזכויות שלי. יש מקרים שאנשים באמת לא שמים לב, ואז הם מתנצלים ומזיזים את הרכב. במקרים אחרים מדובר במגבלה 'שקופה', כזאת שלא נראית לעין. גם אני טועה בזה, ואז אני מתנצלת. גם להם יש זכות לחנות בחניית נכים".
מה צריך לעשות כדי לשנות את המצב?
"קודם כול אנחנו, האנשים עם מוגבלות, אסור לנו לוותר גם אם זה אומר להילחם כל הזמן. הייתי רוצה לראות יותר אכיפה. הרבה פעמים אני מתקשרת ומחכה יותר מדי זמן שהמשטרה והפקחים יבואו. פעולת האכיפה צריכה להיות יותר מפחידה. הקנס הנוכחי, שעומד על אלף שקל, לא מספיק כדי להרתיע וכדי להעלות את העניין למודעות. אני לא שוטרת ולא צריכה לאכוף את החוק. אני אזרחית וצריכה לחיות כמו כולם ושלא ייגעו לי בזכויות. זה מעמיד אותי במצב לא נעים".
אוטובוס נגיש אחד
טל בן־ארי, פעילה ב"לינק 20", ארגון לקידום שוויון וזכויות לאנשים עם מוגבלויות, עסקה רבות בתחום הנגישות התחבורתית בישראל. בעיניה, סוגיית חניות הנכים קשורה גם לכך שקווי האוטובוס בישראל אינם נגישים כלל לנכים, עד כדי כך שנכים אינם יכולים לנסוע באוטובוס למקום שאין אליו רכבת. ממילא אין להם ברירה אלא להחזיק רכב.
"תחבורה ציבורית זה דבר שלא באמת קיים בשביל נכים. הקווים הבין־עירוניים לא נגישים בכלל, המוניות הנגישות יקרות מאוד, וגם את הנסיעה ברכבת צריך לתאם מראש", אומרת בן־ארי, ומציינת כי הנכים חולקים קרון עם רוכבי האופניים, מה שגורם לצפיפות ולחוסר נוחות. "יש המון עוולות שנכים חווים בתחבורה הציבורית, ובגלל זה רבים מהם נמנעים מלהשתמש בה. בממשלה הקודמת הצלחנו להעביר חקיקה לתקציב ייעודי להנגשת אוטובוסים בין־עירוניים, אבל כרגע יש בכל הארץ אוטובוס אחד בלבד שמונגש. כשבצלאל סמוטריץ' היה שר התחבורה הוא היה מאוד פעיל וזמין עבורנו. אני מאמינה שבסוף דברים יקרו, גם אם זה ייקח זמן".
שושי ברגר סבורה כי מקבלי ההחלטות נמנעים מלעסוק בתחום חניות הנכים כיוון שהנושא נחשב ל"אפור" ומשעמם. "התחום הזה פחות מתגמל באהדה ציבורית, אבל זה המפתח לעצמאות של אנשים המתניידים ברכבים מותאמים. המרחב הציבורי שייך לכולם, וכדי שאנשים עם מוגבלות יהיו חלק בלתי נפרד מהציבור הם חייבים אפשרות בסיסית של נגישות. הרבה פעמים השמירה על מרחב ציבורי נגיש תלויה גם באזרחים עצמם. הבקשה שלי היא שהחברה, הסביבה, לא תהיה זו שמגבילה אותי ואת שאר האנשים עם מוגבלות".
ממשרד התחבורה נמסר בתגובה: "אישור תג חנייה לנכה ניתן כיום על ידי מספר גורמים: משרד התחבורה, משרד הביטחון, משרד הרווחה, משרד הבריאות והמוסד לביטוח לאומי.
"תגי החנייה ניתנים כיום לזכאים בלבד, בהתאם לקריטריונים קפדניים שנקבעו בחוק, וללא כל חריגה. משרד התחבורה מבצע בימים אלה עבודת מטה מקיפה לבחינת סוגיית תגי הנכה המונפקים כיום על ידי הגופים השונים. העבודה כוללת בין היתר, תיקוף של הקריטריונים למתן תג חנייה לנכה, במטרה להבטיח כי התגים יינתנו לזכאים לכך בלבד.
"יצוין כי משרדנו משקיע בשנים בימים אלה עשרות מיליוני שקלים בהנגשת התחבורה הציבורית לאנשים עם מוגבלות ולשיפור השירות לציבור, במטרה לאפשר לכל אזרח להגיע לכל מקום, ללא צורך בחניה"
