בסרטי פעולה שכוללים סצנה של פיצוץ, הבמאים יודעים להעצים את הדרמה, להראות את הספירה לאחור ואת רגע הלחיצה על הכפתור. בחלק מהסרטים תצוץ לפתע תקלה בלתי צפויה ותגביר את המתח. מתברר שבחיים הממשיים זה לא פחות דרמטי, ועוצמת הרגשות איננה פחותה, בהבדל מרכזי אחד: במציאות, שלא כמו בסרט, אין מקום לתקלות.
סא"ל מזור: "כשאנחנו הורסים בית שלם, זה מאוד פשוט. אנחנו משאירים גל של אבנים והולכים. אבל להרוס קומה עליונה במבנה זה אירוע מאתגר, בוודאי כשזו דירה בתוך בניין"
סא"ל מזור מתאר את התהליך, שלב אחר שלב: "מרגע שהגענו להבנה שיש מחבל עם זיהוי שביצע פיגוע רצחני, בין אם הוא מת ובין אם הוא חי, אנחנו בודקים איפה הבית שלו. מתחילה התייעצות עם השב"כ וגורמי מודיעין, ואנחנו בוחרים את העיתוי לבצע מיפוי לבית שלו. כשאני מגיע לטיפול ההנדסי, יש הבדל אם זה בית בודד, דירה או חדר בקומה. יש משמעות גם לאופי המבנה עצמו, ולמבנים מסביב. את כל זה אנחנו בודקים. לאחר המיפוי הזה אנחנו מגבשים את ההמלצה כיצד לבצע את ההריסה באופן נכון ומדויק. כחלק מהתהליך הזה, קצין ההנדסה מחליט על שיטת הפעולה – האם באמצעות 'לבנה חמה', כלומר פיצוץ, או באמצעות כלים הנדסיים כבדים.
"לאחר מכן מסכמים את תכולת ההריסה, כלומר כמה מהבית נהרוס. במקביל מתקיים התהליך הפרוצדורלי של הודעה על כוונה להרוס, ואז חתימה של אלוף פיקוד המרכז. לאחר אישור ההריסה, המשפחה מקבלת זמן להתארגן. בשלב הזה מתחיל ההליך המשפטי, שכולל דיונים שונים, עד הפסיקה".
בניגוד לפעולות הריסה אזרחיות, נניח במסגרת פינוי־בינוי, במקרה הזה התכנון המקצועי וההנדסי של פעולת ההריסה צריך לכלול גם שיקולים צבאיים וביטחוניים, כמו ההתנגדות שהכוחות צפויים לפגוש, מרחב הפעולה בשטח, היקף הנזק שצריך להיגרם, ונתונים מודיעיניים שונים.
"זה אירוע מאוד מורכב, אבל הכלי של הריסת בתי מחבלים הוא חשוב וערכי, ונותן נופך נוסף למלחמה בטרור", מבהיר סא"ל מזור. "אנחנו אף פעם לא יודעים כמה סיכלנו ומנענו טרור, אבל מערכת הביטחון יודעת להגיד כמה זה מרתיע. היו כמה מקרים שאנשים התריעו לפני פיגוע שבן משפחה שלהם מתכוון לעשות, מחשש שיחריבו את ביתם. בכל תהליך מגיעות השגות לפיקוד מרכז ועתירות לבג"ץ, ותמיד זה מקבל בסוף אישור. יש קושי אמיתי להרתיע מחבל שרוצה להפוך לשהיד, ולגרום לו לעצור את הפיגוע שהוא מתכנן. אלה אנשים שחיים שנים רבות במרחב עמוס בהסתה לטרור. ובכל זאת, בין הכלים שיש לנו כדי להרתיע מחבלים, הריסת בתים הוא אחד המשמעותיים".
מבין את מגבלות הכוח
ההריסות מבוצעות לרוב בלילה, והן מלוות בדיווחים פלסטיניים ברשתות החברתיות ובסרטונים המתעדים חילופי אש, ולעיתים אף את רגע הפיצוץ עצמו. בשעות הבוקר, לאחר סיום הפעולה, דובר צה"ל מפרסם הודעה רשמית הכוללת תיעוד התוצאה הסופית. התמונות, שבהן נראה לעיתים קיר שבור ובית עומד על תילו, גוררת בדרך כלל רצף של תגובות זועמות על ההרס החלקי. אני שואל את סא"ל מזור אם הוא מכיר את הביקורת הזו וכיצד הוא מגיב לה.
"כאנשי צבא אנחנו לא מנותקים מהוויה הכללית במדינה, אבל אנחנו לא עוסקים בה, וזה בטח לא שיקול עבורנו", משיב קצין ההנדסה. "אם לומר את האמת, אני ישן כל לילה ארבע שעות כך שאין לי זמן לתגובות גולשים. אני שם בצד את רעשי הרקע, כי אני קצין בצה"ל, מקצועי ומבצעי, שעושה את המקסימום מול המגבלות בשטח, כמו שלטייס בחיל האוויר יש מגבלות על נזק אגבי. כשאני בא להרוס – בין אם זה בית, חדר בדירה או קומה בבניין, אני מייצר מקסימום אפקט במסגרת המגבלות. כשאנחנו הורסים בית שלם, זה מאוד פשוט. אנחנו משאירים גל של אבנים והולכים. אבל להרוס קומה עליונה במבנה זה אירוע מאתגר, בוודאי כשזו דירה בתוך בניין. באחד הבתים האחרונים הרסנו קומה אחת והשארנו קומת קרקע שלמה.
רס"ן ג': "כל טעות בקידוח למשל, או במשקל לבנת החבלה, עשויה להיות משמעותית, וזה חייב להיות מדויק עד הגרם האחרון. פחות או יותר כמה גרמים, והנזק למבנה יהיה אחר לגמרי"
"הייתה לי הריסה של דירת מחבל בתוך בניין בג'נין. שש קומות, ארבע דירות בקומה, 24 דירות בבניין. את 23 השכנים האחרים אנחנו מחויבים להשאיר בלי נזק. זו המשימה שלי, להוציא מקסימום אפקט ללא פגיעה במבנה ההנדסי של שאר הדיירים. כקצין בצה"ל אני מבין את הכוח שיש לי ומבין עוד יותר את מגבלות הכוח. זה משהו שאסור לנצל אותו, רק להשתמש בו ככלי מבצעי ומקצועי נטו".
הריסת הבתים מתבצעת נוכח התנגדות עוינת, אך זו איננה מניאה את הכוחות ההנדסיים ממלאכתם. "יש אירוע מסביב, אבל זו לא מגבלה מבצעית. לא משנה כמה ירו עלינו וכמה חילופי אש יש בשטח, אנחנו את העבודה שתכנַנו מבצעים. הירי מסביב לא יעצור אותנו. בתור מי שהפסיק מזמן לספור פעולות בשטחים מאוד מורכבים, כולל בלב ג'נין, אני אומר לך: זה לא שיקול, אנחנו לא מצמצמים את ההריסה בגלל שיקול של ירי עלינו. השיקולים היחידים הם מגבלות הנזק האגבי".
אתה מכיר מן הסתם גם את הביקורת על זמן ההריסה. האם כאשר חולפים חודשים ארוכים מהפיגוע להריסה, זה לא פוגע בהרתעה?
"אני מכיר נתונים אחרים, והזמן לא כזה רחוק מהפיגוע להריסה, לפחות לא בשנה האחרונה. המיפוי מתבצע בסמוך לפיגוע, לפעמים עוד באותו לילה. זה אקט הצהרתי, והוא מרתיע כשלעצמו. אנחנו פועלים מהר ככל הניתן להשלים את המשימה".
בסוף אתה בן־אדם, אבא ומפקד, והמשימה היא להרוס בית. יש גם צביטה בלב באירוע כזה?
"אני מפקד של אנשים ומשתדל מאוד להיות אנושי. אני אב לשלושה ואיש משפחה בעצמי. הצבא הוא מקום מאתגר, וגם להרוס בית של מחבלים זה אתגר. בעבר עסקתי במנהרות טרור וזה היה מאתגר. כשירו עליי זה היה אתגר, וכשטיפלתי במטענים זה היה אתגר. הפתרון שלנו להתמודד עם אתגרים הוא בשתי דרכים, מקצועיות וערכיות. במישור המקצועי מבצעים את המשימה על הצד הכי מקצועי מול התכלית המבצעית שיש לי. אני מעביר אותה לחיילים, משקף להם את מהות המשימה, מה זה עושה למשפחות של הנרצחים ואת החשיבות להרתעה. זה תהליך שכולל הפרדה אישית, כי זה לא עניין של אמונה ותפיסת עולם. זו משימה שצריך לבצע. אנחנו משרתים את העם ואת הדרג המדיני, ושמים בצד את האישי.
"במישור השני, של הנורמות והערכים, אני ואנשיי מקפידים על קלה כחמורה. זה סעיף בהדגשי המפקד בכל אישור תוכנית. אנחנו לא מפסיקים לדבר על זה, ואני גאה מאוד שהצבא שאני משרת בו הוא הכי ערכי שיש. גם בתוך בית שנמצא בתהליך הריסה, לא יבוצע ונדליזם בשם הוונדליזם. אנחנו לא באים לשחרר רסן או לנקום, זה בכלל לא בלקסיקון שלנו. רק תכלית מבצעית ולחימה נטו".
עניין של מילי־שניות
אחת היחידות שלוקחות חלק בתהליך עצמו היא סיירת יעל, יחידה עילית למשימות הנדסיות מיוחדות, המשתייכת לחיל הנדסה קרבית. תחומי הפעילות של היחידה כוללים הבאת מודיעין הנדסי ומבצעי, חבלה במבצעים חשאיים בעורף האויב, ביצוע פשיטות חבלה, שתילת חומרי נפץ לגרימת נזק ממוקד, השמדת תשתיות אויב והריסת מבנים באמצעות חומרי נפץ, פינוי שדות מוקשים, צליחת מעברי מים, העברה חשאית של כוחות ועוד. בשנים האחרונות זכתה סיירת יעל בפרסים רבים ובהם פרס מגן הצפון ממפקד פיקוד צפון, הצטיינות מח"ט הגולן בעקבות רצף של פעילויות מבצעיות, והצטיינות ממפקדת הנדסה פיקוד מרכז על השתתפות במבצע שובר גלים והרס בתי מחבלים.
מפקד סיירת יעל, רס״ן ג׳, השתתף בכל הריסות הבתים ביו"ש בשנה החולפת. "מהרגע שאנחנו מוקפצים אנחנו מגיעים עם צוות מהנדסים למפות את הבית", מתאר רס"ן ג'. "אחרי שאנחנו מקבלים מהמהנדס את התוכנית, אנחנו בונים את תמונת הקרב. זה מבצע צבאי לכל דבר. ההישג הנדרש חייב להיות מדויק – בין אם הורסים בית שלם ובין אם קומה אחת מבין כמה קומות. כל אחד חייב לדעת בדיוק מה המקום שלו ומה המשימה שלו. כל טעות בקידוח למשל, או במשקל לבנת החבלה, עשויה להיות משמעותית, וזה חייב להיות מדויק עד הגרם האחרון. פחות או יותר כמה גרמים, והנזק למבנה יהיה אחר לגמרי".
מה קורה מהרגע שאתם מגיעים למבנה, ועד שסופרים לאחור ולוחצים על הכפתור?
"ברגע שכוח נכנס למבנה ומוודא שהוא ריק מאדם, אנחנו נכנסים ופורקים ציוד רב, הרבה מקדחות וחומר נפץ. מתחילים להתפרס, כשכל לוחם יודע בדיוק על איזה שטח הוא עובד ואיזה קידוחים הוא צריך לספק. אחרי שמכניסים את 'הנקניקים' של חומר הנפץ ומחברים אותם, אנחנו מתרחקים למרחק מסוים, תלוי בכמות חומר הנפץ. בזמן הפיצוץ יש השהיות קטנות של מילי־שניות, שגם להן יש אפקט. זה מונע אירוע של פיצוץ אחד גדול. בכל כמה מילי־שניות אנחנו פוגעים בנקודה מסוימת. אם כולם היו מתפוצצים בבת אחת, הנזק האגבי היה גדול יותר".
אז זה כמו בסרטים, עם ספירה לאחור ולחיצה על הכפתור?
"בגדול כן. אחרי שהכול מחובר אנחנו לוקחים אחורה, מוודאים שמי שצריך התרחק עד לטווחים שקבענו בהתאם לפיצוץ, בודקים שגם בתים מסביב מפונים, שלא ייפגעו, ושהבלתי מעורבים מועברים לחדרים פנימיים. בכל מבצע בוחרים לוחם אחד שהוא מוגדר הסופר והמפוצץ. סופרים בקשר לאחור, לוחצים על הכפתור – ופיצוץ".
יש תרחיש שלוחצים וזה לא מתפוצץ?
"לא, זה לא קורה. זה לא כמו בסרטים. במערכת הזו יש יותר מנפץ אחד שמפעיל את המנגנון, כך שגם אם אחד תקול – הבא אחריו יעבוד, ואם לא הוא אז הנפץ אחריו".
בדרך למבנה, כשאתם נוסעים עם האמל"ח, אתם סופגים מכל עבר ירי ובקבוקי תבערה. איך מוודאים שחומר הנפץ לא יתפוצץ?
"אנחנו כל הזמן נתקלים בזריקות מטענים ובאלימות גדולה, במיוחד בגל הטרור האחרון. בגלל האמל"ח אנחנו נכנסים כקפסולה מאובטחת, כדי שלא ניפגע. בנוסף על כך, חומרי הנפץ מאוחסנים ברכבים ממוגנים שהפגיעה בהם היא ברמה אפסית. יש גם שיטות עבודה מסווגות שלא נרחיב עליהן, אבל בגדול חומר הנפץ שלנו לא מגיב לגירויים נפיצים. אבל תמיד יש סיכון שמשהו יכול לגרום לו להתפוצץ, וזה באמת מסוכן. בסוף זו פעילות ארוכה, שבמבנים מורכבים לוקחת לפעמים גם שמונה שעות".
סיירת יעל היא חלק מיהל"ם – יחידה הנדסית למשימות מיוחדות, הפועלת במסגרת חיל ההנדסה הקרבית. מאז מלחמת לבנון השנייה, דרך מבצע צוק איתן והפעילות נגד המנהרות, נפח הפעילות של יהל"ם גדל באופן ניכר והפך לאחד מהגדולים בצה"ל. בין פעולותיה הרבות, לוחמיה משתתפים בפעילות מעצרים באיו"ש ופורצים דלתות, לעיתים גם באמצעות אמל"ח. היחידה מקיימת גם מבצעים חשאיים רבים, מעל הקרקע ומתחתיה. היא מפתחת אמצעים ושיטות בתחומי פעילותה, רוכשת אמצעי לחימה, וככלל הולכת ומתמקצעת עם השנים.
"אומר זאת בצניעות, אין היום תחליף להנדסה קרבית", מסכם רס"ן ג'. "אין פעילות מבצעית שאנחנו לא שם ככוח איכותי ומבצעי, ואין היום מישהו אחר שיודע לעשות את הפעולות הללו. המומחיות בעולם ההנדסי נמצאת אצלנו. יש לנו הרבה שיתופי פעולה עם צבאות בעולם, שלומדים מאיתנו ואנחנו מהם. ואנחנו רואים את זה גם בביקוש לגיוס אלינו. זה עולם שמתפתח, ואנחנו איתו".
