החרם ההולנדי על יו"ש: לא סוף העולם, כן סופו של עידן

האיסור על כניסת מוצרים מיהודה ושומרון מרתיח אבל ייתכן שהוא הצהרתי בעיקר, ויישאר כך גם בעתיד. מצד שני, הוא כן סימן לשינוי עמוק בזירה שטוב שנפנים בדחיפות

שוטרים הולנדיים בשדה התעופה סכיפהול, ליד אמסטרדם. | EPA

שוטרים הולנדיים בשדה התעופה סכיפהול, ליד אמסטרדם. | צילום: EPA

תוכן השמע עדיין בהכנה...

מי שנחת בשבוע שעבר בנמל התעופה סכיפהול בטיסה שהמריאה מנתב"ג גילה שהמסלול הירוק היום כבר לא ירוק מאוד. יחידה של המשטרה הצבאית ההולנדית הוצבה בנמל התעופה כדי לבדוק נוסעים מישראל: האם יש להם במזוודות יין מרמת הגולן, תמרים מהבקעה או שמן זית מגוש עציון. על הקירות נתלו כרזות עם רשימת המוצרים האסורים. מי שנתפס התבקש למסור את הסחורה מרצונו, ומי שסירב עוכב וסחורתו הוחרמה בכוח. מי שסוחר בה באופן שיטתי צפוי לעונש של עד שש שנות מאסר.

עוד כתבות בנושא

המהלך מזכיר התהליכים הנ"ל הוא כמובן חלק מהאיסור ההולנדי על ייבוא, קנייה ומכירה של מוצרים מ"ההתנחלויות הבלתי חוקיות", כלשון הצו. הוא נכנס לתוקף ב-22 בספטמבר, והוא חל על יהודה ושומרון, מזרח ירושלים ורמת הגולן. ישראל הגיבה בחריפות ודרשה מהדיפלומטים ההולנדים ברמאללה להחזיר בתוך שבוע את התעודות הדיפלומטיות שהנפיקה להם. היחסים בין המדינות נמצאים בשפל.

אבל הולנד היא רק תחנה אחת. אירלנד הקדימה אותה, ספרד ובלגיה הולכות בדרך דומה, ובראשית ספטמבר הודיעה גם בריטניה על איסור ייבוא משלה, לצד צעדים דומים של צרפת וקנדה. ישראל, מצדה, הורתה על סגירת הקונסוליה הבריטית בירושלים. במקום מאבק אחד מול האו"ם או האיחוד האירופי, ישראל מוצאת את עצמה לפתע במאבק מול שבע בירות, ועוד היד נטויה.

הכי מעניין

החרמות, שמלווים תמיד בנאומים מלוקקים והצטדקות מתייפייפת, מעוררים זעם צודק והשוואות מובנות לשנות השלושים. אבל כדאי לשמור על פרופורציות. לפי הערכות מומחים, הסחר בין האיחוד האירופי להתיישבות עומד על כ-89 מיליון דולר בשנה, מתוך סחר כולל של כ-50 מיליארד דולר בין האיחוד לישראל. מדובר בפחות משתי עשיריות האחוז. בבריטניה הממשלה אפילו לא ידעה לומר כמה בדיוק היא מייבאת מההתיישבות. למעשה היא אוסרת קטגוריה של סחורה שאת היקפה היא לא יודעת - בדומה לכך שהכירה במדינה פלסטינית שאף אחד לא יודע לנקוב בגבולותיה. האכיפה צפויה להיות מסובכת גם היא: מוצרים כמעט אף פעם לא מסומנים כ"מוצרי מתנחלים", ולא קשה לדמיין כיצד יהיה ניתן לעקוף את החרמות.

עוד כתבות בנושא

אם כן, הנזק הכלכלי שולי. גם כן כמו ההכרה במדינה פלסטינית, הנזק האמיתי הוא מדיני וסמלי. אך הוא נובע פחות מהאיסור עצמו ויותר ממה שהוא מלמד על השתנוּת המאבק נגד ישראל באירופה.

אצבע בסכר

במשך שנים נשענה האסטרטגיה הישראלית באירופה על עיקרון פשוט. החלטות משמעותיות של האיחוד בתחום מדיניות החוץ דורשות הסכמה רחבה, ולעיתים הסכמה של כל 27 המדינות. לכן די בווטו של מדינה אחת - או בהתנגדות של כמה מדינות - כדי לעצור אותן. בהקשר הישראלי זה עבד בעבר, וזה עובד גם עכשיו. כשהלחץ באיחוד להטיל עיצומים על הסחר עם יהודה ושומרון הגיע לשיא השנה, גרמניה, אוסטריה, צ'כיה והונגריה הבהירו שיחסמו כל מהלך כזה והנושא ירד מהפרק. בבריסל, אם כן, החומה הישראלית החזיקה.

אך כמו פון-שלייפן מול הביצורים הצרפתיים האימתניים לפני המלחמה הגדולה, המדינות שרצו בחרם כזה פשוט החליטו לעקוף את החומה.

כך, הולנד ניסתה תחילה להעביר חרם ברמת האיחוד, וכשלא מצאה רוב היא קבעה אותו בעצמה. בריטניה, שממילא כבר אינה חברה באיחוד, מוכיחה שהמהלך לא זקוק לבריסל בכלל. למרבה האירוניה, ההצלחה הישראלית בזירה האירופית המשותפת היא מה שהעביר את המאבק לזירה שבה לישראל אין וטו.

ראש ממשלת הולנד, רוב ייטן בהצהרה לתקשורת אחרי התקיפה של ביה"ס היהודי באמסטרדם | Photo by Phil Nijhuis / ANP / AFP) / Netherlands OUT

ראש ממשלת הולנד, רוב ייטן בהצהרה לתקשורת אחרי התקיפה של ביה"ס היהודי באמסטרדם | צילום: Photo by Phil Nijhuis / ANP / AFP) / Netherlands OUT

ישנה סיבה שזה קרה דווקא בהולנד, שנחשבה במשך שנים לאחת הידידות הקרובות של ישראל באירופה, והיא קשורה לפוליטיקה המקומית. באוגוסט 2025 הציע שר החוץ ההולנדי דאז, קספר ולדקאמפ, להטיל חרם על מוצרים מיהודה ושומרון. ולדקאמפ הוא לא בדיוק אקטיביסט פרו-פלסטיני: בין 2011 ל-2015 הוא כיהן כשגריר הולנד בישראל. ההצעה נתקלה בהתנגדות של שותפותיו לממשלה, ה-VVD ומפלגת האיכרים, שטענו שצעדים כאלה צריכים להינקט ברמה האירופית בלבד. ולדקאמפ התפטר, ובעקבותיו פרשו מהממשלה כל שרי מפלגתו. כלומר שאלת היחס לישראל הוציאה מפלגה שלמה מממשלת הולנד עוד לפני שהחרם נולד.

ואז קרה הדבר המעניין באמת. כעבור כשבועיים הצביע הפרלמנט ההולנדי בעד איסור לאומי על מוצרים המיובאים מיו"ש, ובין התומכים הייתה גם VVD. אותה מפלגה שבלמה את האיסור בממשלה, ושעד יוני 2025 ישבה בקואליציה אחת עם חירט וילדרס, הפוליטיקאי הפרו-ישראלי המובהק ביותר באירופה.

מה קרה? ההסבר המקובל מורכב מכמה גורמים שהתכנסו בבת אחת. ראשית, העוגן הימני נעלם. כל עוד מפלגת החירות של וילדרס ישבה בממשלה לא עבר שום צעד נגד ישראל. ביוני 2025 היא פרשה בעקבות מחלוקת על מדיניות ההגירה והבלמים נעלמו: בתוך חודש הוכנסו השרים בן-גביר וסמוטריץ' לרשימת העיצומים ההולנדית. 

הפרלמנט האירופי | EPA

הפרלמנט האירופי | צילום: EPA

שנית, הלחץ הציבורי. המלחמה בעזה הזיזה את דעת הקהל ההולנדית באופן דרמטי. במאי 2025 צעדו בהאג כמאה אלף מפגינים לבושים באדום, בדרישה שהממשלה "תמתח קו אדום". זו הייתה ההפגנה הגדולה ביותר במדינה מזה עשרים שנה, וכעבור חודש דיברו המארגנים כבר על 150 אלף משתתפים. 

שלישית, העיתוי. המהפך של ה-VVD הגיע כשישה שבועות לפני הבחירות, ורגע אחרי שפרישת ולדקאמפ הקריסה סופית את ממשלת המעבר (שהוגדרה כך עם פרישתו של וילדרס). איש במפלגה לא רצה להגיע לקמפיין כמי שעשתה הכול כדי להגן על מפעל ההתיישבות הישראלי. 

רביעית, ואולי החשוב מכול: היישובים הם מטרה קלה וזולה. הסחר עם ישראל חשוב לכלכלה ההולנדית, ואיש במרכז-ימין לא רוצה לפגוע בו. לעומת זאת, מוצרים מההתיישבות הם פירורים יחסית. הטלת חרם דווקא עליהם מאפשרת לפוליטיקאים להראות לבוחרים שעשו משהו ולהציג זאת כשמירה על המשפט הבינלאומי, מטבע חזק במיוחד במדינה שמארחת את בית הדין הבינלאומי. ובאותה נשימה הם יכולים להמשיך להצהיר על תמיכה בביטחון ישראל ובפירוק חמאס. יהודה ושומרון הם המקום שאליו פוליטיקאים אירופאים הולכים כשהם חייבים לעשות משהו נגד ישראל ולא רוצים לשלם על כך מחיר כבד מדי.

עוד כתבות בנושא

כאשר הממשלה החדשה הושבעה בפברואר היא לא המציאה את האיסור - היא רק ירשה אותו. רוב ג'טן, ראש הממשלה ומנהיג מפלגת D66 הליברלית-פרוגרסיבית, עומד בראש קואליציית מיעוט עם ה-VVD והנוצרים-דמוקרטים. כבר בהסכם הקואליציוני התחייבו השותפות להותיר על כנם עיצומים נגד ממשלת נתניהו עד ש"תנקוט צעדים משמעותיים לקראת שלום". שר החוץ הנוכחי בא מהנוצרים-דמוקרטים, ושר הסחר, סיורד סיורדסמה מ-D66, כיהן בעבר כדיפלומט ברמאללה. ובהולנד יש לזה משמעות מעשית: לפי ארגון משפטי שחקר את הנושא, היא היעד המרכזי באיחוד לתוצרת מיהודה ושומרון.

המסקנה לא נוחה. המהלך ההולנדי נראה כתוצאה של תהליך שבו המרכז-ימין ההולנדי עבר מבלימת האיסור לתמיכה בו תוך פחות משנה.

מה שנעשה בצו

ההסבר לעיל מלמד גם משהו על כמה המהלך הזה צפוי להחזיק. מדיניות שנולדה מלחץ ציבורי ומעיתוי פוליטי תלויה בהמשך קיומם של שני התנאים. בהולנד עצמה קשה לראות מהפך בקרוב: לאיסור יש רוב בפרלמנט, ומפלגת המרכז-ימין הגדולה תומכת בו לעת עתה. ובכל זאת מדובר בצו זמני, שיפקע מאליו בעוד שלוש שנים אם לא יעוגן בחוק. מישהו יצטרך לחזור ולהכריע בו, ולא בטוח שהאווירה כלפי ישראל באירופה של 2025 תלווה אותו גם אז.

כבר ראינו מהפכים כאלה במקומות אחרים. ביוני האחרון ביטלה ממשלת סלובניה החדשה שורה של צעדים שקודמתה הטילה על ישראל: אמברגו הנשק, ההכרזה על נתניהו, סמוטריץ' ובן-גביר כאישים לא רצויים, וכן, גם החרם על מוצרים מיו"ש. באמריקה הלטינית המגמה ברורה הרבה יותר. בוליביה, שניתקה את היחסים עם ישראל אחרי 7 באוקטובר, חידשה אותם בדצמבר, אחרי שנבחר בה נשיא מהימין. צ'ילה והונדורס, שהחזירו את שגריריהן הביתה, שלחו אותם בחזרה לישראל באוגוסט. בוליביה והונדורס גם פרשו מ"קבוצת האג", הקואליציה שהוקמה כדי לקדם צעדים משפטיים נגד ישראל.

הפגנה אנטי־ישראלית בלונדון | גטי אימג'ס

הפגנה אנטי־ישראלית בלונדון | צילום: גטי אימג'ס

המשמעות פשוטה: אותו מנגנון שאפשר לעקוף את הווטו בבריסל הופך את התוצאה לשבירה. החלטה של האיחוד היא דבר שקשה מאוד לבטל. החלטה של ממשלה אחת תלויה בבחירות הבאות, ובלחץ הציבורי שקדם להן.

ובכל זאת, באופטימיות הזאת טמונה גם מלכודת. כשממשלת ימין עולה בבוליביה, בקולומביה או בצ'ילה ומכריזה על שיפור היחסים עם ישראל, מפתה להכריז על הישג דיפלומטי. אבל ישראל לא ניצחה בבחירות האלה. היא רק קצרה את פירות התוצאות. ומה שהבוחר נותן, הבוחר גם לוקח: בהונגריה למשל, הממשלה החדשה כבר הראתה נכונות רבה יותר מקודמתה לתמוך בצעדים אירופיים נגד ישראל.

לכן, נראה שהאסטרטגיה הדיפלומטית הישראלית צריכה להתגמש בהתאם לשינויים אצל היריב: במקום להתיידד רק עם ממשלות ומפלגות שאוהבות אותנו ולקוות שהן ימשיכו לנצח בבחירות, לפנות גם - ואולי בעיקר - אל אותן מפלגות מרכז אמביוולנטיות שהלכו לאיבוד בדרך. זה לא יעזור בטווח הקצר; סביר שנראה עוד ועוד מקרים כמו אלו שתועדו בנמל התעופה בהולנד בחודשים הקרובים. אך בטווח הארוך, דיפלומטיה מוקפדת יותר מול המדינות המתנדנדות עצמן עשויה להשיב את היינות והתמרים למדפים האירופיים.

עוד כתבות בנושא

י"ט בתשרי ה׳תשפ"ז30.09.2026 | 21:01

עודכן ב