תמונה שכזאת אפילו הדמיון לא היה מצליח לצייר. אבל במציאות, כשמבקשים לעשות מהפך בעיר אדומה, השלישית בגודלה בישראל, הכול כנראה אפשרי. יום שלישי בלילה, רגע לפני חצות, וכולם כבר יודעים שהעיר האדומה נצבעה בצהוב, צבע הקמפיין של עינת קליש־רותם (48), ראש העיר החדשה של חיפה.
במטה שלה בשדרות מוריה חגגו על בקבוקי בירה וסופגניות עשרות פעילים שמלווים אותה באהבה ובהערצה. המועמדת האלמונית לחלוטין ברמה הארצית עד לפני כמה שבועות הצליחה לאחד בין חרדים לובשי שחור־לבן, פעילי הקהילה הגאה בדגלים צבעוניים, אנשי מרצ בחולצות ירוקות, עולים חדשים וגם לא מעט פעילים חילונים, "סרוגים" וערבים. כולם חוגגים את הניצחון ומחבקים זה את זה. זר לא יבין. בתווך מסתובבת קליש בעיניים בורקות, כלא מאמינה למחזה שנגלה לנגד עיניה. "זו היסטוריה למדינה הזאת. זה פשוט לא אמיתי. הצוות שלנו, כל הפעילים, הצטרפו אליי מהיום הראשון לתוכניות שיש לעשות כאן בחיפה ומתחברים לחזון שהעמדתי כאן", אמרה בהתרגשות ל'מקור ראשון'.
קליש־רותם לא התבלטה בתקשורת הארצית בשנים האחרונות, ולא בכדי. עוד נחזור לעניין הזה. למרות זאת, היא דמות אופוזיציונית מוכרת למדי בחיפה, בעיקר כלוחמת למען נושאי איכות הסביבה. היא נשואה לבועז ואם לשני בנים, שהוסתרו בקפידה במהלך הקמפיין מתוך רצונה לשמור בקנאות על פרטיותה. קליש־רותם נולדה וגדלה בחיפה, והיא מתגוררת בה בשכונת רמות־ספיר. היא התמודדה מול יהב גם לפני חמש שנים, אבל אז קיבלה 15% בלבד מהקולות. במקצועה היא אדריכלית ומתכננת ערים, ואוחזת בתואר דוקטור בתחום חידוש ושיקום ערי תעשייה. היא מחזיקה בארון גם חגורה שחורה בקראטה. זהירות.
רק לפני פחות משבועיים נפסלה בבית המשפט מועמדותה בשל "שער עצמי" שהביאה לה התמיכה הכפולה שהעניקה מפלגת העבודה, הן לה והן למועמד הוותיק ישראל סביון. ערעור לעליון הפך את ההחלטה, ואפשר לה להתחרות – ובסופו של דבר לנצח, אולי גם בגלל המערכה על הזכות להתמודד. "החלום שלי הוא שתהיה פה חיפה מדהימה והוא לא נוגע לא לימין ולא לשמאל, לא לחילונים ולא לדתיים ולא לערבים. מצאתי מכנה משותף שהצליח למשוך את האנשים ולשים את כל שאלות החברה הישראלית בצד", היא מנסה לסכם את חמש השנים האחרונות ומערכת בחירות מלאת אמוציות ומאבקים. על טענת יהב כי ניצחונה הוא נצחון לטייקונים שמבקשים להרוס את העיר ולזהם אותה, היא הבהירה כי "אין לי שום קשר לטייקונים, ושקל אחד לא עבר מהם אליי ולא יעבור. זה שהיו טייקונים שניסו להפיל את יהב? בסדר, אבל אני ממש לא במשחק הזה".
בסופו של יום מותח היא ביקשה להעביר מסר ל־55.5 האחוזים מקרב המצביעים שביקשו שהיא תעמוד בראשות העירייה. "יותר מכול מדהים אותי שהם לא איבדו בי אמון, ולמרות העובדה שחטפתי כל כך הרבה ריקושטים ואמירות כמו 'את עוד פוליטיקאית, ואנחנו לא מאמינים בכם הפוליטיקאים' הם כן האמינו, לא נשארו אדישים ויצאו להצביע. חמש שנים אנשים עובדים לצידי בהתנדבות, וכנראה משהו בתקווה שלי נכנס להם ללב והניע אותם קדימה. הם שמו את כל המפלות ומפחי הנפש מהפוליטיקה מאחור. זה לא היה קל בשבילם".
בחודשים האחרונים הוטל עליה צל כבד בדמות הרשעה בבית משפט בעבירות בנייה במיזם שתכננה בזכרון־יעקב. בתקשורת המקומית לא נתנו לה סיכויים אמיתיים, וכמעט לא התייחסו למועמדות שלה. בעקבות סיקור ההרשעה הנרחב, שלדעתה הוקדש לה באופן בלתי הוגן וחסר פרופורציות, החרימה קליש־רותם את התקשורת המקומית ומיעטה לשוחח עם עיתונאים בכלל. רק בסוף מערכת הבחירות, הודות למנהל התקשורת בקמפיין שלה – וגם הדובר של משפחת נתניהו – עופר גולן, ועו"ד עמית חדד, סנגורו של נתניהו, שהתלוו אליה בחודשים האחרונים, היא נפתחה והעניקה לכלי התקשורת התייחסות אדיבה יותר. "עכשיו תוכלו לעשות כתבה ענקית על איך בן אדם נעשה ראש עיר בלי תקשורת, אני חושבת שרק על זה מגיעה לי כתבה בלעדית", אמרה בחיוך מנצח. "עד היום בחיפה לא הייתה לי תקשורת, ואני מקווה שהמצב ישתנה. הצלחתי לדבר ישירות עם התושבים במסלול עוקף תקשורת ואני אמשיך לדבר אליהם – גם דרך התקשורת וגם בלעדיה".
מאוחר יותר, כשירדה לעשרות הכתבים והצלמים שהמתינו לה בשידורים חיים וישירים, היא הייתה משוחררת יותר, ואפילו השיאה עצות לעיתונאים: "סעו לרוממה (מקום מושבה של ועדת הבחירות העירונית, י"ק), שם מעניין יותר. בדקו איך קלפיות פתאום נעלמות בדרך. תראו שם את הדברים האמיתיים", דחקה בנו. עם זאת, היא מבינה שכראש עיריית חיפה היא תזדקק לכלי התקשורת להעביר מסרים בנושאי איכות סביבה, תחבורה ועוד. עיתונאים מקומיים מספרים כי אחד היתרונות של יונה יהב, ראש העירייה ב־15 השנים האחרונות, היה שגם כאשר אחד מהם עשה עליו תחקיר ו"קרע אותו", הוא ידע לבוא לאותו כתב כבר למחרת בחיבוקים ונשיקות ולהזמין אותו לשבת לשתות קפה יחד. קליש תצטרך ללמוד לחיות עם העיתונאים, בטוב או ברע.
נשק אטומי בחיפה
אחת ההפתעות הגדולות במסע הבחירות של קליש־רותם היא כאמור התמיכה הרחבה שניתנה לה מציבורים כל כך מנוכרים זה לזה לכאורה, שבחיי היום־יום כמעט אינם נפגשים ובוודאי לא משתפים פעולה. לצד תמיכת מרצ והמחנה הציוני היא זכתה לתמיכה חזקה של מפלגת דגל התורה. במוצאי יום שלישי, עם היוודע תוצאות הבחירות, יצאו התושבים בשכונת הדר החרדית לחגיגות ספונטניות ופרצו בריקודים ברחובות. ממש כך.
הסיבה היא שבעבור אנשי הזרם הליטאי במפלגת דגל התורה, ההתמודדות החשובה ביותר בישראל הייתה דווקא בחיפה. הם רוחשים שנאה לראש העיר היוצא יונה יהב, שאותו הם מאשימים בקיפוח שיטתי. ימים ספורים לפני הבחירות השתמשו בדגל התורה ב"נשק אטומי", הרב חיים קנייבסקי הקשיש, הדמות הרבנית הבכירה ביותר בחברה החרדית, והוא הגיע לחיפה כדי להביע תמיכה בקליש החילונית. "כל שרצינו הוא שיתעללו בנו קצת פחות, שייתנו לנו יחס שוויוני, ואת היחס הזה קיבלנו מעינת קליש", הסבירו מקורביו. וכך חשפה השבוע חיפה פן נוסף של דו־קיום – לא רק בין יהודים לערבים אלא גם של חרדים וחילונים. על ראש העירייה היוצא יונה יהב אמר הרב חיים קנייבסקי עוד לפני כעשרה חודשים: "השם יעזור שלרשע הזה תהיה מפלה גדולה", בעקבות הוראתו לפנות מבנה של ישיבה חרדית בשכונת נווה־שאנן.
"קהילת דגל התורה עברה התעללות מצד יונה יהב בשנות כהונתו וגם הקהילות החסידיות סבלו ממנו, ורק לפני הבחירות השלימו איתו והביעו בו תמיכה", מסביר צביקי מילר, תושב העיר. לדבריו, "קליש לא נציגה של מרצ ולא של אף אחד. כולנו הצבענו לה כחיפאים שרצו להחליף את ראש העירייה לאחר 15 שנים ארוכות".
גם פיני מרקוביץ רואה בקליש תקווה אמיתית להוגנות ולקבלת תמיכות משמעותיות יותר בציבור החרדי, שנזנח בשנים האחרונות. "היא הבטיחה שתדאג לנו כמו לכולם, ואנחנו מאמינים לה. אנחנו לא מחפשים יחס עודף אלא יחס שוויוני ומכבד. זה מה שרצינו. היא לא דתייה גדולה ואף אחד לא חושב כך, אבל היא תיתן חופש לכולם". שלמה דווידוביץ', תושב נווה־שאנן, אמר כי לחרדים לא היה עניין בעובדת היותה אישה חילונית, וזאת הודות לתמיכתו של הרב קנייבסקי ורבנים נוספים. "יש לקליש הרבה עבודה פה. לעשות סדר, שיהיה נקי ושיהיו מדרכות טובות, ולא לתקן אותן רק חודשיים לפני הבחירות כמו יהב, שנזכר פתאום במצב העגום של העיר".
רבים טענו השבוע כי יותר משתושבי חיפה התחברו לקליש האנונימית יחסית או רצו לראות שוב את חיפה אדומה עם מועמדת מפלגת העבודה, הם רצו להחליף את יהב. שנותיו האחרונות הותירו משקעים סביב התנהלותו במפעלים המזהמים, תחלואת הסרטן הנרחבת ותחושה של הזנחה ועייפות. לזכותו עומדים גם לא מעט הישגים כמו הקמת אצטדיון סמי עופר הענק, סגירת מכל האמוניה, בנייה של 45 בתי מלון חדשים בשנים האחרונות ועוד. ביום שלישי בלילה היה מי שהציע להעניק ליהב ביום העצמאות הקרוב תואר "יקיר העיר" ולהיפרד ממנו בכבוד.
"קהילת דגל התורה עברה התעללות מצד יונה יהב בשנות כהונתו וגם הקהילות החסידיות סבלו ממנו, ורק לפני הבחירות השלימו איתו והביעו בו תמיכה. קליש לא נציגה של מרצ ולא של אף אחד. כולנו הצבענו לה כחיפאים שרצו להחליף את ראש העירייה לאחר 15 שנים ארוכות"
מתקפת סייבר לטרנזיט
כמה שעות לאחור. ליווינו את יהב וקליש לכל אורך יום הבחירות, בין רגעי ההצבעה, הסיורים בקלפיות והקמפיין רווי היצרים. את חובתו הדמוקרטית מילאו בני הזוג יהב וילדיהם בקלפי הסמוכה לביתם בשעת בוקר מוקדמת. חברו הטוב, השר משה כחלון (כולנו), התלווה אליו בסיורים באשכולות הצבעה מרכזיים. יהב סיפר לנו כי זו הקדנציה האחרונה שיתמודד אליה. "אלו הבחירות הכי איומות שהיו לי, אבל הן הבחירות האחרונות. בכל מקרה לא אתמודד עוד ולא אסבול את זה יותר", הוא אמר בסיפוק עוד בטרם דמיין שיזכה לתמיכה נמוכה כל כך.
כבר בבחירות הקודמות הציב יהב ברשימתו למועצת העיר את "צעירי חיפה", במטרה להצמיח מהם מנהיגות חדשה שתחליף אותו בבוא היום. "עשיתי פה דבר שבפוליטיקה הישראלית לא עשו אף פעם, כולל בן־גוריון: צירפתי לעצמי את דור ההמשך, כדי ללמד ולהנחות ולהכין אותם לקדנציה הבאה. הצמדתי את הצעירים אליי שילמדו כי הם לא ידעו איך לפַנות, נניח, אוכלוסייה בת 60 אלף תושבים משכונת רוממה בזמן שרפה כמו שעשיתי כאן בשריפות בשנה שעברה. בסן־פרנסיסקו היו בשרפה דומה בהיקפה 37 הרוגים, ואצלנו אף לא אחד".
בין הקלפיות השונות הוא הסתובב ברכב טרנזיט גדול ומשולט במסרי הקמפיין. "היהב־מוביל", יש שקראו לו. ילדיו התגייסו בשבועות האחרונים לסייע במטה הבחירות. את מערכת הבחירות הוא מתאר כתמוהה למדי. "פשוט לא נאמר כלום במערכת הבחירות הזאת. לא התמודדתי אף פעם מול כזה דבר. בעבר כל אחד היה מציג את התוכניות שלו ומוכר אותן לציבור, אבל אני התמודדתי רק מול קמפיין שמספר כמה אני רע ולא מעניין. זו מערכת בחירות? מספרים כמה אני גרוע, ולא כמה הם מתכוונים לשנות ומה לשנות".
גם ביום הבחירות עצרו אותו תושבים והראו לו שפת מדרכה שבורה או שורשי עץ "מפריעים", וביקשו ממנו לטפל בעניין, כאילו הוא עומד בראש עיר קטנה ולא בראשות עיר שחיים בה קרוב ל־280 אלף תושבים.
זה לא מעייף אותך? אפילו ביום גורלי כזה מציקים לך בתלונות.
"תראה מה ההבדל, אני טיפוס שבאופי שלו משדר שאתה יכול לדבר איתו ולפנות אליו. מצנע (ראש העירייה הקודם לו, י"ק) שידר בדיוק ההפך. כשמצנע הלך לחוף הים איש לא התקרב אליו. הוא היה יקה. אני הולך בחוף והופך ללשכה לפניות הציבור. מיצבתי את עצמי כאחד שאפשר לגשת אליו. למדתי מטדי קולק, וגם מספר הטלפון שלי מפורסם ב־144".
בשלב מסוים, בשעת צהריים, היה יהב נסער מאוד לאחר שבמשך שעות ארוכות הוא ובכירים במטה הבחירות שלו לא הצליחו להשתמש בסלולרי שלהם עקב מתקפת טלפונים ממדינות זרות, שהשביתה את המכשירים. "מעולם לא הייתה מערכה אלימה כל כך, ולא תיארתי לעצמי שהיא תגיע לתחתיות כאלה. ניתקו את הטלפון שלי במתקפת סייבר. אתה מתאר לעצמך ראש עיר מנותק יום שלם מההוויה מסביב? ואם חלילה וחס קורה משהו? הגשנו תלונה למשטרה ותפקידה לחקור". בנוגע לקליש, הוא הבהיר לאורך כל היום כי להבנתו "אין כל אופציה שהיא תיבחר".
"לא נאמר כלום במערכת הבחירות הזאת. בעבר כל אחד היה מציג את התוכניות שלו ומוכר אותן לציבור, אבל אני התמודדתי רק מול קמפיין שמספר כמה אני רע ולא מעניין. זו מערכת בחירות?"
יוליה משגיחת כשרות
ואיך עבר יום הבחירות על קליש? די בנעימים, כך נראה. בקלפי ברחוב יצחק שדה היא פגשה את הרצל (66) ונורית (60) בר־עוז, ילידת העיר. הרצל פונה אל קליש בהתרגשות ומבקש ממנה "רק תעשי נגד הזיהום בעיר, זה הכי חשוב". הוא נפרד ממנה לשלום ומספר לנו כי זו הפעם הראשונה שהצביע לבחירות המקומיות בחיפה. "אני 30 שנה כאן ולא הצבעתי לעירייה, והיום, בגלל הנושא של זיהום האוויר, יצאתי עם אשתי להצביע. הילדים שלי הם מלח הארץ והיו חיילים טובים. כולם עזבו את חיפה כי הם לא רוצים לחלות מהזיהום, חס וחלילה. הבן הקטן יסיים עוד מעט צבא, ואני לא רוצה שגם הוא יברח מפה". נורית הוסיפה: "התחושה היא שיהב מיצה את עצמו ושצריך פה דם חדש".
ליד הקלפי פוגשת קליש את ח"כ יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו), שמגיעה להתלוות אליה לסיור קצר. "באתי להיות משגיחת הכשרות של הבחירות. בדקתי, והכול בסדר", היא מספרת לנו אחרי סיבוב שעשתה בין הקלפיות. אל השתיים נלווה גם לזר קפלון, יו"ר סיעת "חיפה ביתנו" ואיש מפלגת ישראל ביתנו. "אני מאמין בעינת, באדריכלית שיכולה לשנות את העיר ולהחזיר את הצעירים ואת העסקים. זו התקווה היחידה היום למען העיר חיפה", הוא מסביר. בעת האחרונה נערכו בעיר התחתית הפגנות נגד צה"ל ונגד המדינה, בזמן אירועים ביטחוניים בדרום. "חשוב לי שלא תהיה פה חמאסטן עוד", אומר קפלון. "אנחנו לא רוצים לראות פה אנשים שיוצאים נגד מדינת ישראל ונגד חיילים שלנו, ואם הם רוצים לעשות את זה, שיעשו את זה בעזה".
לשיחה מתפרץ צעיר חיפאי בשם שרבל עגינה. "הגעתם לאחת השכונות המעורבות בעיר של יהודים וערבים, וזכותנו הבסיסית להפגין אם אנחנו רוצים", הוא מטיח בכעס כלפי קליש וקפלון. "אין כאן חמאסטן ולא כלום, זו זכות דמוקרטית שלנו. אל תפחידו נגדנו. אל תביאו לכאן את האיומים של ביבי על הערבים נוהרים לקלפיות", הוא גוער בקפלון. "זכותי להפגין גם אם ההפגנה שלי לא תואמת את הדעות שלכם, ואם אתם לא מקבלים את זה אז תצטרכו לקבל את זה, כי אני חי פה עוד לפני שאתה הגעת הנה במטוס בשנות ה־90". לקליש הוא כבר פונה באהדה: "בואו ניקח את היום הזה באווירה טובה. זה יום חג לדמוקרטיה ובואו ניהנה מזה". קליש מזהה את המוקש ועונה לשני הצדדים: "אנחנו מסכימים וסגרנו שלא תהיה הסתה. אנחנו נתמוך בכל דבר שיעצור את ההסתה נגד ישראל".
מול המורכבות הזאת בניהול עיר שבה חיים זה לצד זה עולים חדשים וותיקים, יהודים וערבים, דתיים וחילונים, חרדים וקונסרבטיבים, תידרש קליש לנווט בזהירות ובשום שכל. שיהיה לה בהצלחה.
