הסקרים האחרונים בירושלים אינם חוזים טובות למועמד משה ליאון. הוא ממוצב ברובם במקום השלישי, אחרי עופר ברקוביץ והשר זאב אלקין וקצת מעל יוסי דייטש, כאשר ברקע צפים קולותיהם של בין 20 ל־30 אחוזים שטרם החליטו במי לבחור. לפי אותם סקרים נראה שתושבי הבירה יצטרכו לצאת לקלפי פעמיים, לסיבוב שני, וליאון לא ייכלל בו. אבל בשיחה שאנו מקיימים בביתו שבשכונת רחביה ליאון מפגין ביטחון בניצחונו, אפילו בסיבוב הראשון.
"יש סקרים שכן מעמידים אותי במקום הראשון", הוא מציין. "לכן אני לא נהנה מהסקר הטוב, ולא סובל מהסקר הפחות טוב. בירושלים קשה מאוד לדגום את האוכלוסייה. כארבעים אחוז ממנה חרדים, שכמעט בלתי אפשרי לדגום אותם. בבחירות הקודמות קיבלתי 46 אחוז, ובסקרים ימים ספורים לפני קיבלתי בקושי 20 אחוז. מאז אני לא סומך יותר מדי על הסקרים בירושלים, ואני חושב שגם התושבים מבינים את זה. יש לי תמיכה נרחבת מאוד בציבור החרדי וגם בציבור הכללי. אני מבטיח לך שהבחירות יפתיעו אותך ואת הסוקרים ברמת התמיכה שאקבל מהציבור הירושלמי, תמיכה שאני מרגיש כל יום בעיר ובשכונות. בעזרת השם אני מקווה לנצח כבר בסיבוב הראשון".
ליאון, 57, נשוי לסתוית ואב לארבעה, מתגורר בירושלים בחמש וחצי השנים האחרונות. הוא הגיע לעיר כשלושה חודשים לפני הבחירות המקומיות הקודמות, ב־2013, כדי להתמודד על ראשות העיר. אף שהפסיד לניר ברקת, הוא נשאר לכהן כחבר עירייה והחזיק בתיק המִנהלים הקהילתיים. מבחינתו זו הייתה הזדמנות ללמוד את ירושלים ובעיותיה לעומק, ולהתכונן היטב לבחירות שייערכו בעוד כעשרה ימים.
"התחלתי את המערכה הקודמת שלושה חודשים לפני הבחירות. זו הייתה מערכה קצרה, ולצערי הרבה תושבים לא הכירו אותי", הוא מסביר את הסיבות לתבוסתו אז. "הזמן הקצר לא אפשר לי להוכיח את היכולות שלי. אבל בסופו של דבר ההפסד פעל לטובתי, כי הוא נתן לי חמש שנים להסתובב בעיר וללמוד את הבעיות האמיתיות של התושבים. היום אני מגיע עם כישורים רבים יותר לתפקיד".
לפני פתיחת מערכת הבחירות הנוכחית היה נראה שהפעם הניצחון מונח בכיסו של ליאון, עם תמיכה חרדית גורפת וללא מועמד חזק אחר. סיכוייו של ברקוביץ נראו אז דלים במיוחד, דייטש עוד לא היה בעסק, ואלקין התכונן לפריימריז בליכוד. בסביבתו של ברקת אפשר היה אף להתרשם שראש העיר הנוכחי צפוי להוריש את התפקיד למי שהתחרה בו בבחירות הקודמות. אך בפוליטיקה כמו בפוליטיקה הכול דינמי ונתון לשינויים, ומי שנחשב מועמד מבטיח נדרש עתה להילחם כדי להגיע לקו הסיום.
מועמדותו של דייטש צמצמה במידה רבה את בסיס התמיכה החרדי של ליאון, אך הציבור הליטאי והספרדי בעיר עודנו תומך בו. במסגרת הסכסוך בין אגודת ישראל החסידית לדגל התורה הליטאית על רקע הבחירות המקומיות – סכסוך שיש לו השלכות בערים נוספות מלבד ירושלים – זכה ליאון לקבל את תמיכת דגל התורה, תמיכה שבאופן טבעי הייתה אמורה להינתן למועמד החרדי דייטש.
ברשתות החברתיות הופצה השבוע מודעה שפירטה את שמות התומכים בליאון, רבנים לצד אנשי עסקים. היעדרן של נשים מן המודעה הביא לביקורת על ליאון, אך הוא מסביר מדוע מדובר בפייק ניוז. "נתחיל מהרשימה שלי: יש שתי נשים בחמישייה הראשונה, וחמש נשים בכל העשירייה הראשונה. המודעה נלקחה מחוברת שחולקה בציבור החרדי, והיא אינה כוללת תמונת נשים ומובן למה. הרבה מאוד נשים תומכות בי, כולל בציבור החרד"לי".
האם הדיל שלך עם החרדים אכן נשען על פתרון עתידי לחוק הגיוס, כפי שפורסם?
"קשקוש. אני לא מכיר פרטים בחוק, ולא היה לי זמן לעיין בו כי אני מתעסק בבחירות בירושלים. זו עוד אמירה שאין בה שמץ של אמת, והיא מגיעה מאנשים שכואב להם לראות את התמיכה שאני מקבל".
איך תוכל להישאר ממלכתי כשהברית העיקרית שלך היא עם החרדים? מה תעשה בנושאים כמו פתיחת חנויות בשבת או מצעד הגאווה?
"כל חיי הייתי ממלכתי, ואמשיך להיות ממלכתי ולדאוג לכלל התושבים בעיר. אני אהיה ראש עיר של כולם. לא אני יצרתי את הדמוגרפיה בירושלים, ולכל אחד ברור שכדי להיות ראש עיר כאן נדרשת תמיכת החרדים. קיבלתי את התמיכה הזאת ואני גאה בכך, ושאר חלקי הציבור רק ירוויחו מהעובדה שאני יודע לעבוד עם החרדים. אני אעמוד על כך שהסטטוס־קוו בעיר יישמר, כלומר אי־פתיחת חנויות למסחר בשבת לצד מסעדות שבהחלט פתוחות בשבת, עבור מי שרוצה. לגבי מצעד הגאווה, בג"ץ כבר קבע שהוא חייב להימשך והוא יימשך".
קשריו של ליאון עם הפוליטיקאים החרדים נעוצים עוד בתקופה שבה כיהן כמנכ"ל משרד ראש הממשלה, בקדנציה הראשונה של נתניהו בשנות התשעים. גם מערכת היחסים עם שר הביטחון אביגדור ליברמן נרקמה באותם ימים. כשליברמן היה מנכ"ל משרד רה"מ, ליאון כיהן כמשנה שלו. לאחר שליברמן התפטר, החליף אותו ליאון בתפקיד. בבחירות הקודמות התייצבו דרעי וליברמן לצדו של ליאון. הפעם נותר שם, לפחות בפומבי, רק יו"ר ש"ס. שיתוף הפעולה בין שני השרים לליאון ספג התקפות מהמתמודדים האחרים, ואלקין כינה אותו "דיל" ו"קומבינה".
תוכל לתאר לנו את טיב הקשר בינך ובין דרעי וליברמן, שניים מהפוליטיקאים הבולטים בקואליציה ובכנסת?
"למה רק שניים? יש לי קשר טוב עם כלל חברי הקואליציה הנוכחית", משיב ליאון. "זה מתחיל בראש הממשלה, שאיתו יש לי יחסים טובים ונהניתי לעבוד איתו במשך שלוש שנים. יש לי מערכת יחסים טובה עם כל שרי הממשלה, וגם עם ליברמן שהוא חבר שלי כבר 25 שנה ואני גאה בכך. גם עם אריה דרעי, שאני מכיר תקופה דומה והוא מנהיג מפלגה שבירושלים מונה 35 אלף מצביעים, אני במערכת יחסים קרובה. אני מבין שהתמיכה הזו כואבת למתמודדים שונים, אבל אני שמח עליה ומחבק אותה".
אם כך, מדוע הפעם התמיכה של ליברמן מוצנעת?
"ליברמן הוא שר ביטחון מצליח, והוא עסוק מבוקר עד ליל בנושאי הביטחון. בירושלים יש לו פחות השפעה לעומת מקומות אחרים בארץ, אבל אני בהחלט מתייעץ איתו ואנחנו משוחחים תכופות".
לאחרונה נסגרה חקירה נגדך על העברת כספים לדרעי. מה בדיוק קרה שם?
"החקירה נסגרה בחוסר אשמה. לגופו של עניין, אני מעדיף להמשיך ולתרום לחברה, למדינה, לעיר ולתושבים ולא להתעסק בניסיונות לפגוע בי. ידעתי תמיד שידיי נקיות והייתי שקט. עכשיו אני עסוק בירושלים ורק בה".
את קשריו ההדוקים עם ליברמן ניצל ליאון כדי למנוע את סגירת הפנימייה הצבאית 'אור עציון', כפי שסוקר בהרחבה ב'מקור ראשון'. "הרב חיים דרוקמן פנה אליי בבקשה שלא יסגרו את הפנימייה הצבאית, אחרי ששר הביטחון הקודם יעלון החריג את בית הספר הריאלי בחיפה מההחלטה לסגור את הפנימיות הצבאיות. הוא הסביר לי את העיוות שבדבר ושוחחתי על כך עם ליברמן, וגם הפגשתי ביניהם. עכשיו הפנימייה הצבאית חיה ונושמת, ואני מקווה שהיא תמשיך לגדל אנשי צבא בכירים מהציונות הדתית".
ליאון חושף כי היה מעורב גם במאמצים לשמור על מעמדה של מכינת עלי, על רקע הסערה בעקבות התבטאויות הרב יגאל לוינשטיין."אני תיווכתי וגרמתי לשיחות רבות בין הרב אלי סדן לליברמן. זו ישיבה שתורמת רבות למדינת ישראל, והיא מביאה את הצעירים שלנו לצבא כשהם גם מוכשרים לכך וגם בעלי ערכים".
למרות השתייכותו לציונות הדתית – ליאון גדל בגבעתיים, למד בתיכון הדתי 'צייטלין' ושירת בלהקת הרבנות הצבאית – הוא לא קיבל דחיפה קדימה מראשי המגזר. סיעת הבית היהודי בעיר וגם יו"ר המפלגה נפתלי בנט תומכים בזאב אלקין, שמגיע דווקא משורות הליכוד. בסביבתו של ליאון הביעו אכזבה מההחלטה הזו, ונשמעו גם טענות כי הסיבה לכך היא זהותו המזרחית.
אתה כועס על הבחירה של בנט באלקין על פניך?
"אין בי כעס על כלום, כי אלה בחירות וכך נראית דמוקרטיה. אבל זה באמת מפתיע, כי בכל השנים האחרונות היה לי שיתוף פעולה מלא עם חגית משה (יו"ר סיעת הבית היהודי בעיריית ירושלים; שא"כ) ואני מכיר היטב את ראשי הבית היהודי. אני איש הציונות הדתית וכך גם משפחתי, ילדיי ונכדיי, ומוזר שהמנהיגות של הבית היהודי לא הביעה בי תמיכה. אבל כאשר אני מסתובב בירושלים בימי חול, ובשבתות בבתי הכנסת, אני מקבל תמיכה בלתי מסויגת מהתושבים הדתיים והמסורתיים. אין שום סיבה בעולם שהציונות הדתית לא תתמוך בי מקיר לקיר. בחמש השנים האחרונות הוכחתי את האהבה שלי לציונות הדתית ופעלתי רבות למענה, בירושלים וגם מחוצה לה".
התאכזבת מכך שברקת הצניח את אלקין למרוץ?
"לי ולברקת היו יחסי עבודה מעולים. קיבלתי את התיק היפה ביותר בעיר, תיק השכונות, ודרכו למדתי את הבעיות של כל השכונות בירושלים לפני ולפנים. אין בי כעס על ברקת. זכותו לקדם את עצמו באמצעות הרצת אלקין. הרי ברור שיש פה דיל פוליטי. ברקת רוצה להשתחל במקום גבוה ברשימת הליכוד לכנסת, ולכן הוא מקדם את אלקין כאן ומקבל את התמיכה של אנשיו בפריימריז בליכוד, וגם יוצא נשכר מכך שאמור להתפנות לו מקום ברשימה".
"ירושלים היא לא מקפצה"
ליאון הגיע לזירה המוניציפלית אחרי שנים ארוכות בעולם העסקי. הוא ייסד את אחד ממשרדי רואי החשבון הגדולים בארץ, עד שפרש ממנו לטובת תפקיד יו"ר חברת רכבת ישראל ב־2003. בשנת 2008 התמנה ליו"ר הרשות לפיתוח ירושלים, ומשם יצא לבחירות על ראשות הבירה.
כשאני מבקשת ממנו לנמק מדוע לבחור בו ובמה הוא עדיף על מתחריו, ליאון מדגיש את ניסיונו: "הייתי בעלים של משרד רואי החשבון השביעי בגודלו בארץ, עם 300 עובדים. הייתי מנכ"ל משרד ראש הממשלה, יו"ר רכבת ישראל ויו"ר הרשות לפיתוח ירושלים. כל התפקידים האלה הכינו אותי ונתנו לי ניסיון רב בניהול גופים גדולים. אני מסכים למה שאחד המתמודדים אומר (אלקין, בסרטון בחירות נגד ברקוביץ; שא"כ), שירושלים היא לא משחק, ואני מוסיף שהיא גם לא מקפצה פוליטית", אומר ליאון ומשגר עקיצה נוספת לעבר אלקין, שאותו הוא מסמן כיריבו העיקרי. "ירושלים צריכה ראש עיר שיודע לנהל, שדואג לתושבים ושכל לבו ומרצו נתונים להם. אותי לא מעניין תפקיד פוליטי, ואני לא משתמש בעירייה כמקפצה. הייתי יכול לשמש בתפקידים פוליטיים בעבר. אני מבטיח לך שמכאן אני לא הולך לשום תפקיד פוליטי אחר".
ויתרת על תפקידים פוליטיים, אבל כדי לעמוד בראשות עיריית ירושלים נדרש ניסיון פוליטי.
"כמנכ"ל משרד רה"מ הייתי צריך לנווט בין סיעות הקואליציה. הרי כל ההיכרות שלי עם המפלגות החרדיות ואחרות צמחה בעקבות התפקיד הזה, שניהלתי על הצד הטוב ביותר. אני יודע גם לנהל פוליטית וגם לנהל מקצועית, ופה בעיר צריך ניהול מקצועי. גם במהלך הקדנציה הנוכחית ידעתי להביא תקציבים לעיר, כולל הסכסוך בין כחלון לברקת שהביא למשבר התקציבי ב־2016, ואני פתרתי אותו".
תזכיר לי, אני לא חושבת ששמך צוין אז כמתווך.
"אני לא רודף אחרי קרדיטים. ניהלתי מו"מ מול פקידי האוצר ומול שר האוצר, כי היה חשוב לי לסיים את המשבר כמה שיותר מהר. כל יום שהוא נמשך, התושבים סבלו ממנו ובעיקר מהאשפה ברחובות. הצירוף של ניסיון מקצועי ככלכלן והניסיון הפוליטי שלי הוא בדיוק מה שדרוש לראש עיר בירושלים", חוזר ליאון על המסר.
"ירושלים היא אהבת חיי, וגם משימת חיי. היא חלק בלתי נפרד ממני. יש פה אתגרים גדולים מאוד וצריך שיהיה מישהו שידאג לתושבים, מה שלא נעשה הרבה שנים. בעשור האחרון עזבו את ירושלים 80 אלף צעירים יהודים, ונבנו בה רק אלפיים יחידות דיור בכל שנה. זה כאין וכאפס לעומת הצורך. אני הולך לטפל בנושא הזה ולהוביל בנייה מסיבית כדי להחזיר את הצעירים לעיר. אותו דבר בתחום התעסוקה: אני מתכוון לבנות פה בנייני משרדים רבים שיקלטו את הסטארט־אפים. הבעיה בירושלים היא שכאשר משרדים מתחילים להעסיק יותר אנשים, הם נאלצים לעזוב את העיר כי אין להם מקומות להתרחב, וכך פוחת מספר מקומות התעסוקה בעיר".
לליאון משנה סדורה גם בעניין מזרח העיר. "בכוונתי להשקיע רבות בתשתיות שהוזנחו במזרח העיר במשך שנים רבות, ולהכניס את תוכנית החינוך הישראלית במקום תוכנית החינוך הפלסטינית. לא ייאמן שחמישים שנה אחרי איחוד העיר עדיין לומדים בה תוכנית לימודים שכוללת הסתה רבה כלפי מדינת ישראל. זו השקעה חשובה לאיחודה של העיר ולהפחתת הטרור בה".
מתחרהו של ליאון, השר לענייני ירושלים זאב אלקין, הגיש לראש הממשלה הצעה להעביר שתי שכונות ערביות הנמצאות ממזרח לגדר לרשות מוניציפלית נפרדת. לאחרונה טען אלקין כי כראש עיר לא יהיה בסמכותו לבצע אותה, שכן זוהי החלטה של הדרג המדיני, אך הוא עדיין עומד מאחוריה. אלקין ותוכניתו ספגו ביקורת נוקבת מהימין, בין היתר מליאון עצמו.
"למעשה, יש בנוסחה הזו חלוקה של ירושלים", טוען ליאון. "הדי־אן־איי של מפלגת קדימה, שאלקין וברקת היו חברים בה, חוזר ובגדול באצטלה ימנית. ההצעה של אלקין היא חלוקת ירושלים חד־משמעית. נכון שבהתחלה זו תהיה ועדה קרואה שתנהל, אבל אנחנו יודעים שוועדה קרואה סופה להסתיים בבג"ץ שקובע שצריך בחירות דמוקרטיות. המשמעות היא הבאת חמאס לשלטון בירושלים".
אבל בפועל השטח מחולק, ותושבי השכונות האלה כמעט לא מקבלים שירותים מהעירייה.
"אז צריך לטפל בבעיה הזו, אבל לא באמצעות חלוקת ירושלים. אני נגד צעדים חד־צדדיים בירושלים".
אם כבר מדברים על די־אן־איי פוליטי, מה הגנטיקה שלך?
"חד־משמעית, אני ימני מבטן ומלידה ואיש ליכוד. הייתי חבר ליכוד עד שנכנסתי להיות מנכ"ל משרד רה"מ, אז נאלצתי לוותר על החברות. אבל אני בהחלט איש ליכוד. בין 92' ל־96' שיקמתי את המפלגה מבחינה כלכלית (בליכוד שכרו אז את שירותיו של ליאון כרואה חשבון; שא"כ), ואחר כך הייתי מנכ"ל של נתניהו במשרדו".
אתה מאוכזב מראש הממשלה שלא הביע תמיכה בך?
"אני מבין אותו. אין לי ספק, והוא גם אמר לי, שהוא בטוח בכישוריי להיות ראש העיר, אבל הוא תומך באלקין כי הוא חבר בממשלה שלו. בסופו של דבר את ראשות העיר קובעים התושבים, שמבינים מיהו בעל הכישורים הראויים ביותר לתפקיד. הציונות הדתית בעיר וחברי הליכוד יצביעו לי, כי הם יודעים מי יכול לעשות את העבודה בצורה הטובה ביותר".
אם תעלה לסיבוב שני, מול מי אתה מעריך שהוא יהיה?
"אני שמח שאת מסכימה איתי שאני מעפיל לסיבוב השני", מחייך ליאון, "אם לא אנצח בסיבוב הראשון. כל מי שיעלה לסיבוב השני מולי, אנצח אותו. נראה לי שלברקוביץ יש הסיכויים הרבים ביותר להיות שם. אני מעריך את האומץ שלו להתמודד".
לסיום אני שואלת את ליאון האם הוא מתחייב לשבת בעירייה חמש שנים נוספות אם לא ייבחר. "הוכחתי בעבר שאני נשאר במועצה, למרות כל הרינונים השליליים שהיו כבר לפני חמש שנים", הוא משיב. "נשארתי ושימשתי בהתנדבות כמחזיק תיק המנהלים הקהילתיים, לכן השאלה לא רלוונטית. נשארתי פה ואשאר פה. הדירה שאנחנו יושבים בה כעת היא בבעלותנו ולא זמנית, בניגוד למתמודדים אחרים כמו אלקין ששכר דירה פה וגם הודיע שאם יפסיד הוא לא ימשיך במועצת העיר. זה דבר מקומם".
