התוכנית לכיבוש מחדש של השלטון ברצועת עזה הייתה ברורה. אחרי יותר מעשור שבו הנשים אבו־מאזן את שלטון חמאס, הוא הטיל עליו שורה של סנקציות ובהן מניעת משכורות, קיצוץ התמיכה בבתי חולים ועוד. המטרה: להנחית מכה קטלנית על הכלכלה העזתית, ולהביא אותה אל סף משבר הומניטרי. המציאות הזו, האמינו ברמאללה, תוביל להפגנות המוניות נגד שלטון חמאס, ואז ללחץ ערבי ובינלאומי על הארגון למסור את המפתחות לרשות.
בסתר לבו מייחל היו"ר הפלסטיני להסלמה בדרום. נוכח הכוח הפוליטי שצובר חמאס, אבו־מאזן מקווה שישראל תעשה בשבילו את העבודה ותצא למבצע צבאי שימוטט את שלטון חמאס. עד תחילת השבוע, המציאות לא נעה בכיוון שהוא שרטט לה. ההכלה הישראלית של המצב בדרום והמאמצים המצריים להוביל להסדרה, עלולים לסכל את תוכניותיו של אבו־מאזן ולערער את מעמדה של הרשות. בשעה שאבו־מאזן מתקשה לגייס תמיכה ותשומת לב בעולם, חמאס מצוי בתנופה. המתווכים המצרים נכנסים ויוצאים מרצועת עזה, וקטאר מניחה על השולחן תוכניות שיקום עתירות ממון. מי שביקש להרוויח מההתחממות בגזרה הדרומית, על חשבונה של ישראל, לא יודע איך לתכנן את השלב הבא.
ראש המודיעין המצרי, עבאס כאמל, היה אמור להגיע השבוע לביקור בישראל במטרה לקדם הן את הפיוס הפנים־פלסטיני והן את ההסדרה בין ישראל לחמאס. אולם הוא ביטל את הביקור ברגע האחרון, במקביל להסלמה נוספת בדרום הארץ. השיחות בין נציגי פת"ח לחמאס מתנהלות כבר זמן רב, ללא פריצת דרך. אבו־מאזן הציב שורה של דרישות לפיוס, ובראשן אחת שבישראל דווקא יתמכו בה בשמחה: התפרקות חמאס מנשקו. בחמאס מסרבים כצפוי, וגם המצרים מבינים שזו איננה אפשרות ריאלית.
"הדרישה הזו של אבו־מאזן מקבילה לדרישה מחיזבאללה למסור את נשקו לממשלת לבנון. זה לעולם לא יקרה", אומר לנו גורם מצרי המעורה בפרטים. "מצרים רוצה להשיג שני דברים. פיוס פנימי בין הפלסטינים, ושקט בדרום. אלו שתי הנקודות שחיוניות להרגעת המצב. הבעיה היא שהסכסוך הישראלי־פלסטיני כולל שלוש צלעות – ישראל, חמאס ופתח. המשולש הזה רע מאוד למי שמנסה להגיע להסדר, כי לכל אחת מהצלעות יש אינטרסים אחרים שמושכים לכיוון שונה".
ברמאללה סבורים, אני אומר לבן שיחי, שעימות בין ישראל לחמאס יוביל להחלשת הארגון ולמסירת השלטון לידי אבו־מאזן. "המחשבה הזו נכונה בתנאי אחד – שישראל תקבל החלטה למוטט את שלטון חמאס בעזה", משיב הגורם המצרי. "אבל אנחנו מבינים שלישראל אין עניין כרגע במיטוט השלטון בעזה, ולכן אפילו אם יהיה מבצע קרקעי רחב היקף, נחזור אחריו לאותה נקודה. חמאס יספוג אבידות, עזה תתמלא שוב הרס וחורבן, אבל בסופו של דבר הארגון העזתי יזכה לאהדת הקהל ולתמיכה שתחזק אותו".
להערכת הגורם המצרי, חמאס ממשיך את הלחימה מול צה"ל על הגדר ואת שיגור עפיפוני ובלוני התבערה כדי ללחוץ על ישראל ולשפר את עמדת הכוח שלו במשא ומתן על ההסדרה. "אנחנו מבינים שחמאס לא מעוניין בהסלמה. מדובר בגוף צבאי שמשתמש בכלים מלחמתיים כדי להשיג את האינטרסים שלו, שהם הסרת המצור והתעצמות צבאית".
פיצול עזה
המשולש שמזכיר הגורם המצרי – עזה־רמאללה־ירושלים – מבטא כישלון נוסף במדיניותו של אבו־מאזן, הנאבק בפיצול הרצועה ושטחי הרשות לשתי ישויות נפרדות. במציאות שבה מתקיים שלטון נפרד בעזה, דרישתו של היו"ר הפלסטיני מהעולם להכיר במדינה פלסטינית הופכת לבלתי רלוונטית ומנותקת מההקשר בשטח.
"אבו־מאזן רוצה ללחוץ על חמאס, והוא משתמש בכל הקלפים האפשריים כדי להגיע לנקודה שבה הארגון העזתי ימסור לידיו את השליטה בעזה", אומר לנו גורם פלסטיני. "הבעיה היא שההחלטות שלו שגויות. הוא משמיע הצהרות על נשק אחד, שלטון אחד ואדמה אחת, כאילו הוא ראש מדינת פלסטין השלמה. בשטח המצב שונה. בשטחים שברשותו, ישראל נוגסת בסמכויותיו כל יום מבלי שיש לו מה לעשות בנדון. בעזה חמאס שולט, ולא נראה שהוא עומד לוותר. אבו־מאזן חושב שבאמצעות פגיעה בתושבי רצועת עזה הוא יעורר את הציבור נגד חמאס, אבל זה לא קורה. בינתיים הוא זה שנתפס כמי שמונע מהתושבים סיוע הומניטרי. תראה מה קורה: שר הביטחון אביגדור ליברמן, שמבחינתנו הוא הסמן הישראלי הקיצוני ביותר, מוכן להכניס סולר מקטאר לרצועת עזה כדי לתת לתושבים חשמל, אבל אבו־מאזן מתנגד כי זה מסייע לחמאס. זה מצב אבסורדי".
ההחלטה לאפשר לקטאר להכניס לרצועת עזה סולר להפעלת חברת החשמל, התקבלה בשבוע שעבר. בתגובה למחווה הישראלית חמאס דווקא הסלים את הטרור מעזה, ושר הביטחון אביגדור ליברמן הורה להקפיא את המהלך אחרי כניסתן של 15 משאיות. עם זאת, לדעת הפרשן ד"ר פנחס ענברי, איש המרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה, התקדים כבר נוצר. "הזרמת הסולר לעזה מהווה תפנית בעלילה", סבור ענברי. "אבו־מאזן עשה הכול כדי שהמהלך לא יתרחש, כולל איומים על נהגי משאיות שהובילו את הסולר הקטארי. האו"ם, ארה"ב, מצרים וקטאר עבדו מעל הראש שלו, ישירות מול חמאס, והוכיחו שעזה מנותקת מרמאללה. אבו־מאזן איים להתנתק מעזה כדי ללחוץ על חמאס, וכעת הוא מוצא עצמו מחוץ למעגל ההחלטות, ללא שום יכולת השפעה".
מי שעמד מאחורי מהלך הסולר הקטארי היה שליח האו"ם למזרח התיכון, ניקולאי מלדנוב. במטה האו"ם בניו־יורק בירכו על ההישג, והכריזו כי בהמשך ייכנסו לרצועה כרבע מיליון ליטר סולר. ג'ייסון גרינבלט, שליחו של דונלד טראמפ לאזור, נתן את ההכשר האמריקני ובירך על ההחלטה הישראלית. מצרים, השותפה למהלך, שומרת בינתיים את מאגרי הסולר הקטארי בשטחה עד להסכמה מחודשת על העברתם לרצועה.
רשימת האישים הזו היא דוגמה נוספת לבידודו של אבו־מאזן. ברמאללה הכריזו לא מזמן על מלדנוב כאישיות לא רצויה ברשות, וגם את ג'ייסון גרינבלט מסרב אבו־מאזן לפגוש. נשיא מצרים, עבד אל־פתאח א־סיסי, סיים את פגישתו האחרונה עם אבו־מאזן בטונים צורמים, והיחסים בין השניים מצויים בשפל. גם מכיוונה של קטאר ספג אבו־מאזן השפלות, בשיחות טלפון קשות שקיים עמו האמיר תמים בן חמד אל־ת'אני.
התנגשות עם האח הגדול
שורשי מצבו הנוכחי של אבו־מאזן נעוצים בשמונה בנובמבר 2016, היום שבו נבחר דונלד טראמפ לנשיא ארה"ב. התמיכה הפומבית של רמאללה ביריבתו של טראמפ, הילארי קלינטון, הייתה מהלך שגוי, במיוחד כשזוכרים את אופיו של הנשיא הנבחר, שלא נוהג להישאר חייב.
"אחרי בחירת טראמפ, הפלסטינים היו בדיכאון טוטלי", מתאר ליאור וינטרוב, סגן נשיא Israel Project ומומחה לארה"ב. "בהמשך הנשיא החדש התקשר לאבו־מאזן והזמין אותו לבית הלבן. הפלסטינים חששו שהאמריקנים ילחצו עליהם במהלך הביקור, וזה לא קרה, אבל אז התקבלה ההחלטה להכיר בירושלים ולהעביר אליה את השגרירות. במקום לנהוג בצורה דיפלומטית, שהייתה מאפשרת להם להישאר במשחק ולהמשיך לעבוד עם הממשל, הפלסטינים החליטו לנאץ ולקלל ובחרו באסטרטגיה של התנתקות מוחלטת.
"אם יש משהו שדונלד טראמפ לא אוהב, זה שאומרים לו לא. המשחק בין ישראל לפלסטינים היה אמור להיות מי יגיד ראשון 'לא' לממשל האמריקני. מבחינת ישראל, אבו־מאזן עושה את העבודה. הוא מנהל קמפיין נגד ממשל טראמפ, פונה לבית הדין הבינלאומי בהאג ותוקף את היוזמה המדינית האמריקנית שבכלל עוד לא פורסמה. בתגובה, הממשל נחוש להבהיר לפלסטינים שיש מחיר לסירוב. בניגוד לנשיאים בעבר, שהוכיחו שהמילה האמריקנית לא שווה כלום, טראמפ נחשב במזרח התיכון לאמין. הוא אמר שיכיר בירושלים, והכיר בה. הוא הבטיח שיעביר את השגרירות, וקיים. לפלסטינים מלכתחילה לא היו הרבה חברים בוושינגטון של טראמפ, ואחרי ההתנהלות שלהם מול הממשל – עוד פחות. שגרירות אש"ף נסגרה בגלל ההתנגשות עם האמריקנים. היועץ לביטחון לאומי ג'ון בולטון אמר את זה בבירור. 'אם אתם לא מדברים על תהליך מדיני, אתם לא צריכים שגרירות'. לפלסטינים אין אסטרטגיית יציאה ממסלול ההתנגשות עם הממשל האמריקני, והם רק מטפסים יותר ויותר גבוה על העץ".
בכירי הרשות התבטאו שוב ושוב כי טראמפ אינו יכול להיות מתווך הוגן בגלל נטייתו לצד הישראלי. בניסיון למצוא תחליף לאמריקנים פנה אבו־מאזן לאיחוד האירופי בבקשה לקבל תמיכה. ובנאומו האחרון בעצרת האו"ם ביקש הכרה בינלאומית במדינה פלסטינית בגבולות 67' שבירתה מזרח ירושלים, כדי לעקוף את המשא ומתן הבלתי־אפשרי עם ישראל. הוא גם דרש לקיים ועידה בינלאומית לשלום, שתובל על ידי האיחוד האירופי.
"העמדה האמריקנית סותמת כל אפשרות מבחינתנו להתקדם בכיוון כלשהו", אומר הפרשן הפלסטיני חאלד דמירי, הכותב בעיתון המצרי 'אל־אהראם'. "לא נראה שבזמן הקרוב תהיה ועידת שלום בינלאומית, כי מבחינת ישראל המשוואה ברורה. גם אם כל העולם יהיה בכף אחת של המאזניים ויקבל החלטה מדינית בנוגע לסכסוך, כל עוד ארה"ב תהיה בכף השנייה, ישראל תתבצר בעמדתה. המדיניות האמריקנית היא למעשה המדיניות של נתניהו. טראמפ זוכה לתמיכה גם ממדינות ערב, ולכן אבו־מאזן נמצא בבעיה. היציאה שלו נגד 'עסקת המאה' הובילה אותו לצומת החלטות שבו הוא מפסיד תמיד. אם ינסה לשקם את יחסיו עם האמריקנים, הוא יצטרך להתחייב לדברים שיסבכו אותו. מצד שני, כל עוד הוא מסרב מצבו גרוע מול האמריקנים".
דמירי מגדיר את השנתיים שנותרו לקדנציה הנוכחית של טראמפ כ"זמן זהב" מבחינת ישראל. "המדיניות האמריקנית הנוכחית נותנת לנתניהו, בנט וליברמן עוד שנתיים של שקט. הם יכולים לבנות על הממשל האמריקני שיתמוך בהם בכל צעד. אם הם לא ינצלו את מכרה הזהב הזה במהירות לפני סיום משטרו של טראמפ, זאת תהיה הפתעה".
ואכן, ברמאללה מצפים בכיליון עיניים לסיום עידן טראמפ ב־2020, ומקווים שאולי זה יקרה עוד קודם לכן, כתוצאה מהחקירות בעניין המעורבות הרוסית בבחירות לנשיאות. עם זאת, לא בטוח שזה יקרה גם ב־2020. "מהלך של הדחת נשיא בארה"ב הוא לא פשוט", מסביר ליאור וינטרוב. "כדי שהוא יתקיים, צריכים לקרות שני דברים. החלטה של בית הנבחרים להדיח את הנשיא, והצבעה בסנאט על הדחה. קשה להאמין שזה יקרה. לכן, כל זמן שהכלכלה תישאר יציבה ולא תהיה דרמה משמעותית, טראמפ לא רק ישלים את הקדנציה הנוכחית אלא קיים סיכוי טוב שייבחר גם ב־2020. בקיצור, לפלסטינים יש הרבה זמן לחכות".
מושכים זמן
במאי האחרון הובהל אבו־מאזן לבית החולים 'אל־איסתישארי' ברמאללה, ובמשך יותר מעשרה ימים הוא לא נראה בפומבי. המערכת הפוליטית הפלסטינית נכנסה לכוננות, אך בסופו של דבר הודיעו רופאיו כי יו"ר הרשות סובל מדלקת באוזניו, והוא שוחרר לביתו. מאז הוריד יו"ר הרשות את קצב הפעילות שלו, והוא נמצא בטיפול תרופתי רציף. "מצבו הרפואי של אבו־מאזן רעוע", טוען פנחס ענברי על סמך שיחות עם יודעי דבר. "כאבי האוזניים והאשפוז הממושך היו סיפור כיסוי להתקף לב שעבר. הוא מקבל תרופות חזקות ששומרות אותו בפעילות. האינטרס הפלסטיני הוא להחזיק אותו במשרתו כמה שאפשר, מתוך הבנה שבלעדיו תתחולל מלחמת הכול בכול שאף אחד לא יצא מנצח בה. שם המשחק הנוכחי ברמאללה הוא למשוך זמן".
בישראל נערכים ליום שבו אבו־מאזן ייעלם מהמפה הפוליטית, בדרך כזו או אחרת, וברמאללה הטוענים לכתר כבר מצחצחים חרבות. גורם במוקטעה מזהיר מפני מציאות בלתי מוכרת למקבלי ההחלטות בישראל. "כשאבו־מאזן יסיים את תפקידו, תסתיים תקופה. לא יהיה מחליף תואם אבו־מאזן, ואתם בישראל צרכים להיערך למציאות חדשה שאף אחד לא יכול להתנבא מה יקרה בה. כרגע אתם רגילים להתעסק בעיקר ברצועת עזה, וליהנות משקט בגדה. המצב הזה הולך להשתנות. הסטטוס־קוו שהתרגלתם לו לא יישאר לנצח".
בעיני הגורם הפלסטיני, תרחיש שבו חמאס יתחזק בעקבות הסתלקותו של אבו־מאזן הוא אפשרי בהחלט. "בפוליטיקה או במדיניות אין ואקום, ולכל צעד של ישראל יהיו השלכות. אם היא תפרק את הרשות ותיקח את הנשק ממנגנוני הביטחון, חמאס יתחזק על חשבון הפת"ח והעניינים יתחממו". במסגרת ההיערכות ליום שאחרי אבו־מאזן, גורמים ישראלים נפגשים עם מקבלי החלטות ועם אישי ציבור פלסטינים, במטרה לייצר קשרים שאינם תלויים במוקטעה. האמריקנים מנהלים גם הם מגעים דומים. מבחינת אבו־מאזן ובכירי הרשות, המגעים הללו מגלמים סכנה של יצירת כביש עוקף רמאללה.
"אבו־מאזן רוצה להיזכר כמי שלא ויתר, ולכן הוא מנהל מדיניות של סרבנות", מאבחן סא"ל במיל' ברוך ידיד, בעבר יועץ לענייני ערבים בפיקוד מרכז וביחידת מתאם הפעולות בשטחים. "הוא הסתכסך עם האמריקנים, עם המצרים, עם הקטארים ועם האו"ם. ואם לא די בכל זה, הוא מעורר עליו שנאה של שני מיליון עזתים שהוא מונע מהם סיוע הומניטרי בגלל המאבק שלו מול חמאס. במקום להחליש את חמאס, הוא למעשה מבסס את מדינת חמאס בעזה.
"הציבור הפלסטיני רואה את ה'הישגים' של אבו־מאזן ותופס את הראש. סוגיות ירושלים והפליטים ירדו משולחן המשא ומתן, אין תמיכה בינלאומית, ויש יותר ויותר מיסים חדשים שאבו־מאזן מטיל על תושבי הרשות ומעורר הפגנות של אלפים ברמאללה. הוא משאיר אחריו עיי חורבות. אפילו את סוגיית מחליפו הוא לא סגר. הוא לא מינה סגן, כך שעל פי החוקה הפורמלית, יו"ר הפרלמנט עזיז דוויק, איש חמאס, הוא שעתיד להחליף אותו בתפקיד. בעוד אבו־מאזן הוביל להיחלשות פת"ח, חמאס מחזק את כוחו וקרוב להשתלט גם על אש"ף. אבו־מאזן ילך לקבר עם מציאות של שתי מדינות, אבל לא כמו שהוא ציפה, אלא אחת ברמאללה ואחת בעזה. ביום שאחריו חמאס יילחם כדי להפוך אותן לישות אחת של מדינת חמאס".
