משרד המשפטים קובע לראשונה כי עסקים ביישובים ישראליים אשר מעסיקים פלסטינים מעבר לקו אינם חייבים לבטח אותם בביטוח פנסיוני. על פי חוות הדעת, המדינה אינה מחויבת למי שאינם אזרחיה, ומאחר שחברות הביטוח האזרחיות אינן מוכנות לבטח פלסטינים, אין להעמיד חובה זו על כתפי המעסיק.
חוות הדעת, שחיברה עו"ד גילה חממי־פינק מפרקליטות מחוז תל־אביב, ניתנה עקב תביעה שהגישו פלסטינים נגד חברת "ניתוב חברה לניהול ופיתוח בע"מ", אשר מתנהלת בבית הדין האזורי לעבודה בתל־אביב בפני השופטת יפית זלמנוביץ'־גיסין. הפלסטינים דורשים כי החברה תבטח אותם בביטוח פנסיוני כפי שמחייב החוק בישראל – ואילו החברה טוענת כי מכיוון שחברות הביטוח אינן מוכנות לבטח פלסטינים, אין באפשרותה לבטח אותם ואין בחובתה לעשות זאת.
ב־2007 קבע בג"ץ בפסק דין המכונה "בג"ץ גבעת־זאב" כי בשאלה אם יש לקבוע את חובותיהם של מעסיקים ישראלים כלפי עובדיהם הפלסטינים על פי ישראל או על פי הרשות הפלסטינית, יש להכריע לא רק על פי מיקום ביצוע העבודה, אלא גם לפי מידת הזיקה של העבודה אל הרשות או אל ישראל. ואולם, כל נושא ההפרשות הפנסיוניות נותר עמום. מחד גיסא, דיני העבודה החלים באזור הם הדין המקומי הירדני, שלפיו אין חובה לבטח בביטוח פנסיוני עובדים, ואולם חוזה העבודה מחיל את הדין הישראלי, שלפיו יש חובה לבטח פנסיונית כל עובד, וכתוצאה מכך גם עובד פלסטיני.
חברות הביטוח נמנעות לבטח עובדים מהרשות הפלסטינית בשל הקושי להפעיל ביטוחים כאלה במקרה הצורך. כך למשל, אין אפשרות לעקוב אחר מבוטחים, לשלוח להם דואר, לבדוק את זכויותיהם, לבדוק תיקים רפואיים והצהרות בריאות, לוודא מיהם קרובי משפחתו של העובד ועוד. כתוצאה מכך, קיים פתח נרחב לתשלומי יתר מצד חברות הביטוח כלפי העובדים. משמעות הדבר היא שתשלומים אלה יצאו מקופת המבוטחים האחרים, אזרחי ישראל.
"היות שבלא הקמת מערכת חלופית למערכת הפנסיונית בישראל קיימת לקונה הסדרתית לעניין הפרשות פנסיוניות (לפלסטינים – נ"ב), שבעטיה ממילא לא יכול המעסיק המחיל על חוזה העבודה את הדין הישראלי בצורה הסכמית להעניק לעובדיו זכויות פנסיוניות – לא קיימת ממילא גם אפשרות מעשית אמיתית להעניק זכות סוציאלית זו לעובדים פלסטינים המועסקים באזור כפי שהיא מוענקת בישראל", נקבע בחוות הדעת של משרד המשפטים. "אין מקום לקבוע כי מעסיק ישראלי חייב לערוך בעבור עובדיו תושבי הרשות הפלסטינית הסדר פנסיוני כפי שקיים בישראל. זאת, אף שלגבי זכויות אחרות ייקבע כי יחול על חוזה העבודה הדין הישראלי. מעסיק הפועל להפרשה של פיצוי כספי בגובה ההפרשות בהתאם לדוקטרינה של 'ביצוע בקירוב', ממלא את חובתו כלפי העובד".
עוד טוענת המדינה כי אינה מוכרחה להקים מערכת פנסיונית בעבור מי שאינם אזרחיה או תושביה, ועל כן אינה מחייבת לדאוג לביטוחי הפנסיה של פלסטינים. עם זה, הודיעה המדינה כי מתקיימת עבודת מטה ממשלתית למצוא חלופה מתאימה להפרשות פנסיוניות בעבור עובדים פלסטינים המועסקים ביישובים בישראל.
עו"ד אריה ארבוס, המייצג את החברה הנתבעת, מסר כי "במסגרת בג"ץ גבעת־זאב הטיל בית משפט העליון, בהליך של חקיקה שיפוטית, חובת השוואת תנאים על מעסיקים של ערביי יהודה ושומרון בשטחי היישובים. אולם בית המשפט לא לקח בחשבון כי החובה לבטח בביטוח פנסיוני את אותם העובדים אינה אפשרית, בשל סירובן של חברות הביטוח לבטח אותם. לצערנו, בשנים האחרונות היו עובדים שניצלו לקונה זו ותבעו את מעסיקיהם בתביעות של מיליוני שקלים בגין היעדר ביטוח. עמדת היועץ שבתיק שבניהולנו עושה בפעם הראשונה סדר וצדק בהכירה בכך שאין על המעסיקים להיות חברות הביטוח של עובדיהם. אנו מקווים שבית הדין יקבל עמדה זו שהיא נכונה וצודקת".
