שרת ההתיישבות אורית סטרוק הכריזה לקראת יום העצמאות כי ארבעה גרעיני התיישבות יעלו לקרקע בדרום הארץ במהלך החודשים הקרובים – שניים בבקעת ערד, אחד במועצה האזורית תמר ואחד בערבה. במשרד ההתיישבות עובדים על הקמתם של עשרה יישובים חדשים נוספים מלבדם בשנים הבאות.
הגרעינים שנבחרו להתיישבות בחודשים הקרובים באמצעות ועדה ציבורית הם הגרעין המעורב "נגב יעלים", גרעין "אור חב"ד", הגרעין החילוני "כתף אל כתף" והגרעין הדתי "איילת־השחר עוז יוחאי". גם הגרעינים שלא נבחרו עתידים לקבל בהמשך אתרים להקמת יישוביהם.
שילה וטליה גיאלי הצטרפו עם שלושת ילדיהם לפני ארבע שנים לגרעין נגב יעלים, ועלו איתו לשכונת מעלה-שחק המבודדת בדימונה. "לפני שנה וחצי העיר התפתחה כמעט עד אלינו, וחיפשנו את האתגר הבא", מספר שילה, "שמענו שהממשלה מקדמת את ההתיישבות בבקעת ערד, והחלטנו להשתלב במגמה, אבל הרגשנו שהמדינה מדשדשת. במלחמה כל הגברים בגרעין גויסו, ונשארו רק נשים וילדים. כשהגברים חזרו היה להט גדול לייצר שינוי, והחלטנו להתאמץ עוד יותר לקדם את הקמת היישוב, כי זה צו השעה".
כדי לעשות זאת יצרו קשר עם אורי ספיר, סמנכ"ל ההתיישבות של תנועת השומר. "מדינת ישראל הורידה את דגל ההתיישבות של הציונות המעשית הקלאסית לחצי התורן בתוך הקו הירוק, אבל גילינו שספיר יודע לייצר חומה ומגדל מודל 2025", הוא מספר. בעזרת ספיר הם חברו לראש העיר ערד יאיר מעיין, שהקצה להם את השטח של השכונה הכפרית המבודדת מצפה־יונתן, ושם הם התיישבו באופן זמני – עשרים משפחות ולהן כשישים ילדים, ורשימת המתנה של עוד כמאה משפחות.
שילה עתיד להיות רופא, ואשתו היא מטפלת רגשית. לדבריהם, הקהילה מייחסת חשיבות רבה להקמת יישוב עם מאפיינים חקלאיים. "המשימה שלנו היא תפיסת שטח ושמירה על אדמות מדינה", אומר שילה, "התחלנו לעשות את זה בעזרת עדר שירעה במאות הדונמים מסביב ובעזרת תמיכה בחברים החקלאים בגרעין. אנחנו רואים מעלה גם בחיים האזרחיים באזור הזה. הילדים שלנו מתחנכים בערד ומרחיבים את בתי הספר. בתור רופא לעתיד אני יודע שרפואה היא משאב חסר באזור, וזה נכון לעוד תחומים".
מורשת הרבי
גרעין אור חב"ד מורכב משלושים משפחות, חציין עולות ממדינות אנגלוסקסיות. כבר לפני 11 שנה בנה הגרעין חזון ליישוב עם כפר נופש שיקלוט תיירים מהארץ ומהעולם – הן לחופשה, הן לחיבור עם המורשת היהודית ועם הארץ. כיום הם חיים כקהילה בבאר־שבע, ומשם מקדמים את הקמת היישוב החדש שלהם. "אנחנו נמצאים בארץ 11 שנים בדיוק", מספרת חברת הגרעין ברוריה אפיון, "ומההתחלה הגענו לכאן במטרה לחיות חיים חלוציים. הבנו שהנגב חשוב, ושצריך להתיישב גם במקומות מרוחקים. לפני תשע שנים הבנו שאנחנו רוצים להתיישב ביתיר".
מה התחושה כאשר החלום שלכם מתגשם סוף־סוף?
"זו זכות גדולה. הרבה אנשים עזרו לנו – משרד ההתיישבות והחטיבה להתיישבות, וגם תנועת אור (שמלווה גם את גרעין כתף אל כתף – א"ז). אגב, הרבה אנשים בדרך אמרו לנו לוותר, אבל תמיד ענינו שזה חשוב מדי. היו הרבה אתגרים בכל צעד, ויהיו עוד כאלה. למשפחות בגרעין שלנו יש בתים יפים וגדולים בבאר־שבע, ואנחנו הולכים לעבור לקראווילות קטנות, אבל אנחנו כל כך שמחים שזה אפילו לא אתגר. ומבחינה קהילתית אני חושבת שדווקא יהיה קל יותר, כי נגור קרוב אחד לשני ולא כמו עכשיו, כשאנחנו פזורים".
איך גרעין ההתיישבות מתקבל בחברה החרדית ובחב"ד?
"הגרעין הראשון של חב"ד הגיע לחברון בשנת 1815, ואליו הצטרפה הרבנית מנוחה רחל, הבת של האדמו"ר האמצעי. בשנת 1949 הגיע הגרעין שהקים את כפר־חב"ד. באופן כללי הרבי מלובביץ' עודד מאוד את ההתיישבות בכל ארץ ישראל, במיוחד במקומות שוממים. אנחנו עושים את מה שהרבי רצה, זאת המורשת של חב"ד".
"חלוציות ואהבת הארץ"
בוועדה הציבורית שבחרה את הגרעינים היו חברים חמישה אנשי התיישבות וקהילה: חבר הכנסת והשר לשעבר אורי אריאל, תושב כפר־אדומים; חבר הכנסת וסגן השר לשעבר משה פלד, חבר קיבוץ בית־השיטה; אלי לבנון, סמנכ"ל במשרד ההתיישבות; לירון סימון, לשעבר מנהלת קהילות במועצה האזורית מגילות ים המלח; ואופיר צימרינג, מנהל תחום חברה וקהילה בחטיבה להתיישבות. לוועדה הוגשו הצעות רבות, ולאחר סינון ראשוני לפי תנאי סף עלו לשלב הבא 11 גרעינים.
לפי תנאי הסף, על הגרעין למנות 15 משפחות לפחות, וצריכה להיות לו תוכנית מגובשת להקמת קהילה ולמיסוד היישוב – כולל חזון, מטרות ויעדים ברורים. בנוסף, חברי הגרעין מתחייבים להתגורר ביישוב למשך חמש שנים לפחות מיום הקמתו.
הוועדה בחנה בין השאר את המאפיינים הקהילתיים של כל גרעין – ותק, היכרות מוקדמת ומגורים כקבוצה, גיבוש וארגון, חיבור אידיאולוגי, פעילות כלכלית ועוד. הבחירה נובעת מהניסיון להבטיח את הישרדותם של היישובים לאורך זמן, ולכן בדקה הוועדה אם לחברי הגרעין יש ניסיון קודם במיזמים מאתגרים ובעמידה בתנאי אי ודאות. היא גם ביקשה מהם להגיש תוכנית להתמודדות עם האתגרים הצפויים בהקמת היישוב, וחיפשה גרעינים בעלי חזון אידיאולוגי המחובר להפרחת השממה ורצון לתרום לנגב כולו, ולא רק ליישובים.
לאחר הדיונים הגישה הוועדה את המלצותיה לשרה אורית סטרוק. "אין מתאים מיום העצמאות לקבלת ההחלטה על החיבור בין המתיישבים ובין היישובים החדשים שמדינת ישראל הריבונית מקימה", מסרה השרה סטרוק, "ההתיישבות היא נשמת אפה של הציונות, וכשרת ההתיישבות אני רואה לעצמי זכות גדולה וחובה גדולה לא פחות לקדם הקמת יישובים חדשים, בעיקר היכן שההתיישבות מייצרת גם ריבונות ישראלית. באותה מידה אני נפעמת לפגוש את הרוח הגדולה של חלוציות ואהבת הארץ בכל המגזרים, ואת השאיפה שלהם להשתתף באתגרי ההתיישבות. בגרעינים שנבחרו יש כוחות המסוגלים לעמוד באתגרי יישוב הנגב, ואני סומכת עליהם שיצליחו להפוך חזון למציאות".
