לאחר כינוס בן שלושה ימים, המועצה המרכזית הפלסטינית הודיעה על מינויו של חוסיין א־שייח ליורש הרשמי של אבו מאזן ברשות הפלסטינית. בין היתר, א־שייח ימונה לסגן יו"ר הוועד הפועל של אש"ף, מהתפקידים החשובים ביותר ברשות.
"מדובר באחת הדמויות הוותיקות ביותר בזירה הפלסטינית", מסביר ד"ר מיכאל מילשטיין, ראש הפורום ללימודים פלסטיניים במרכז משה דיין, בריאיון למקור ראשון. "כל מי שמתעסק בזירה הפלסטינית, מכיר את א־שייח היטב כבר כמעט ארבעה עשורים", ממשיך המומחה. "בעשור האחרון היה ברור לגמרי שהוא המספר שתיים של אבו מאזן, גם אם לא מינו אותו עדיין ולא היה לו תפקיד רשמי". היום תפקידו הפך לרשמי. האיש שבמשך שנים רבות עמד בצילו של נשיא הרשות הפלסטינית, עובר כעת לפרונט.
"זאת לא דרמה של ממש", מבקש מיד להבהיר ד"ר מילשטיין. "כלומר, לא השתנה משהו במאזן הכוחות לאחר מינויו. המציאות עדיין נראית כפי שאנחנו מכירים היום. חוסיין א־שייח לא באמת קיבל סמכויות שלא היו לא בעבר. המינוי שדרג אותו מעט במעמד הסמלי, אבל גם אם אבו מאזן ייעלם מחר מחיינו – המינוי המדובר לא יפתור את לו את כל הבעיות הפנימיות שאפיינו את עשייתו עד כה".
לדברי המומחה, יורשו של אבו מאזן מסוכסך עד מאוד עם שאר מנהיגי התנועות הפלסטיניות. "לא־שייח יש כוח מסוים בפת"ח, הוא חבר בוועדה המרכזית, אבל הוא לא מקובל בתנועה", הוא מציין. "יש לו לא מעט ריבים עם מנהיגי הפת"ח, ובמיוחד עם ג'יבריל רג'וב. בנוסף, הוא שנוא על חמאס. ארגון הטרור קורא לו 'נציג ישראל ברמאללה' או 'כלבלב שמלקק לישראל את הנעליים'. במילים פשוטות, חמאס בז לו".
וזה לא הכול. בנוסף לסכסוכים הפנימיים המדוברים, תדמיתו של חוסיין א־שייח די פגומה גם בעיני אנשי הרשות. "שמו של א־שייח קשור מזה שנים לסדרה של שחיתויות והטרדות מיניות", מספר ד"ר מיכאל מילשטיין. "בניו ובנותיו, למרות גילם הצעיר, כבר מנכ"לים של משרדים ומצטלמים לרשתות החברתיות ברכבי יוקרה או במשרדים מפוארים. זה לא מתאים".
למרות הכול, חוסיין א־שייח הצליח להתקרב מאוד לאבו מאזן ולהתקדם בתוך הרשות הפלסטינית. "גם אם היום הוא לא מוגדר כיורש באופן רשמי, עצם המינוי לסגנו של נשיא הרשות הופך אותו ליורש ההנהגה", טוען המומחה. "תיאורטית, החוק הפלסטיני אומר שמי שיורש את תפקידו של נשיא הרשות, זה יושב ראש הפרלמנט. עם זאת, יושב ראש הפרלמנט הנוכחי הוא איש חמאס – עזיז דוויק, המתגורר בחברון".
האם דוויק הוא יורשו של אבו מאזן? לא בדיוק. "זה מצחיק, כי הפרלמנט המדובר לא התכנס כבר 20 שנה, מה שהופך את מעמדו של דוויק ללא רלוונטי בכלל", מסביר ד"ר מילשטיין. "ברור לי שכשחוסיין א־שייח יישב על כיסאו של אבו מאזן, רבים יתנגדו לכך. יהיה בוודאות מי שידרוש בחירות מחודשות, וא־שייח יצטרך להתמודד עם האתגר הזה".
באשר להשלכות המינוי על ביטחון ישראל, המומחה מפגין אופטימיות זהירה. "יכולתי לדמיין תרחישים גרועים יותר ממינויו של א־שייח", מודה ד"ר מילשטיין. "לדוגמה, אם ברגותי היה נבחר לנשיאות מהכלא – זה היה הגרוע ביותר. הרי האיש אוחז בעמדות קיצוניות של ממש בכל הנוגע למאבק המזוין בישראל. גם ג'יבריל רג'וב הרבה יותר מיליטנטי מא־שייח, ואם הוא היה נבחר – פת"ח וחמאס היו מגיעים לאחדות תוך רגע".
כמו כן, היחסים בין סגן נשיא הרשות הפלסטינית החדש למדינת ישראל – די סבירים. "לא־שייח יש הרבה מאוד עוצמות שנובעות לא רק מקרבתו לאבו מאזן, אלא גם מהעבודה שהוא מקובל מאוד על ישראל", חושף המומחה. "הרי שנים רבות הוא מילא את תפקיד השר לעניינים אזרחיים ברשות הפלסטינית, מה שהפך אותו לכל כך מקובל גם על ידי מדינתנו ועל ידי הממשל האמריקני".
כאמור, אופטימיות זהירה. "אני לא חושב שאפשר לצפות מא־שייח לוויתורים באשר לסוגיות עליהן אבו מאזן לא ויתר", מדגיש ד"ר מיכאל מילשטיין. "גם הוא מאמין במדינה פלסטינית עם ירושלים כבירה. עם זאת, הוא בהחלט נתפס כפרטנר לדיאלוג, ואני מקווה שמדינת ישראל לא תעשה טעויות חמורות כמו לברך אותו על המינוי או לשבח אותו. בטח שלא לטעון שהוא נכס לישראל. הרי ברור שזה ישרוף לחלוטין".
