"זאת לא אשתי!", "זאת לא אשתי!"
זעקות אלו נשמעו בדצמבר 1941 בתחנת האוטובוס בת גלים, שם חיכתה קבוצה גדולה של יהודים תושבי ארץ ישראל לבני משפחתם, שמצאו את עצמם כלואים באירופה עם הכיבוש הנאצי. אותם יהודים היו אזרחי המנדט הבריטי, ולכן הנאצים לקחו אותם כשבויי מלחמה, והשיבו אותם לארץ בתמורה לאסירי מלחמה גרמנים. מאיר פינגרהוט, שציפה לאשתו מרים בתחנת האוטובוס, גילה לתדהמתו שבמקומה הגיעה אישה שהוא לא מכיר, אוחזת בילד קטן שאינו שלה. האישה היהודייה נעצרה מיד על ידי הבריטים בחשד לריגול.
כאן נכנס לתמונה הבמאי והיוצר אבידע ליבני, בן 54, שפתח בפרויקט תיעודי שחשף לבסוף טעות זיהוי, והחלטה של שני אבות אוהבים ששינו את חיי בנותיהם ומשפחתן לנצח.
"שמעתי על הסיפור של השבויים מארץ ישראל בפעם הראשונה לפני די הרבה שנים, מיואב קוטנר", מספר ליבני, "הוא זרק לי אותו כלאחר יד, ואני לא באמת הקשבתי, אבל הסיפור כנראה נשאר אצלי כל הזמן. כשהתחילה הקורונה ישבתי בבית וחיפשתי כל מיני רעיונות לפרויקטים, ליצירות. הרעיון הזה עלה לי שוב די במקרה, ואז פשוט התחלתי לחקור ולחפש בן אדם שהיה בסיטואציה המופרכת הזו".
ליבני גילה את סיפורן של שלוש החלפות שבוצעו על ידי הגרמנים, ובהן הוחזרו "שבויים בריטים" שהיו למעשה נשים וילדים מארץ ישראל. חלקם הגדול נסעו לפולין לבקר את משפחתם בחודשי הקיץ של 1939, מבלי להעלות על דעתו שעוד רגע הנאצים יפלשו לפולין.
"הם נעצרו על ידי הגרמנים מיד", מספר ליבני, "אבל הגרמנים ראו את המסמכים שלהם, הבינו מה הערך שלהם, ולכן באופן יחסי שמרו עליהם – בניגוד למה שנעשה ליהודים פולנים אחרים. בהתחלה חשבתי לספר רק על ההחלפות עצמן, ועל מי שמצאו את עצמם שבויים בידי הנאצים כשהם בסך הכול יצאו לטיול. אבל ששמעתי שהייתה אישה אחת ברשימות השבויים הבריטים שצריכים לחזור שלא הגיעה, הבנתי שיש כאן גרעין עוד יותר חזק ומרגש. הסרט קיבל תפנית משמעותית".
Video: ״ההחלפה״ באדיבות HOT8 ובן טל הפקות
התפנית הבאה הגיעה בשבעה באוקטובר. הסרט צולם לפני מתקפת הפתע, אבל ליבני הרגיש שאין ביכולתו להתקרב לחומרי העריכה, רגע אחרי הטבח הגדול שהתרחש ביישובי עוטף עזה.
"הרגשתי שאני פשוט לא יכול לעבוד על הסרט הזה מרוב קרבה. קרבה שלי לשבעה באוקטובר, וקרבה של הסיפור שעבדתי עליו למה שקרה ועד היום קורה כאן. חברים ניסו לעודד אותי להמשיך, לתמוך בי, אמרו לי: 'אתה במאי, אתה יודע איך להתעסק בסיפורים ולהישאר רחוק'. אבל הייתי משותק, לא יכולתי לזוז מרוב אימה. העשייה העיקרית שהציעו לי בשבועות הראשונים למלחמה, הייתה עשייה חדשותית. אני לא מזלזל בה, היא מאוד חשובה, אבל פחות מה שאני עושה. אני מספר סיפורים. לקח זמן עד שפתאום הבנתי שבסרט הזה יש פרספקטיבה למצב שלנו. אז החלטתי בפעם הראשונה לקריין אותו בקול שלי, בגוף ראשון. תמיד הרגשתי שהבימוי מאחורי המצלמה מספיק, אבל הפעם רציתי להגיד משהו, לשאול שאלות. אני לא יכול להפסיק לחשוב על שני האבות שרצו להציל כל אחד את בתו, לעשות את הדבר הכי נכון כשבדלת עומדים שני קציני אס.אס. אני בכוונה לא מרחיב כדי לאפשר למי שרוצה לגלות את הסיפור בעצמו בסרט, אבל בסופו של דבר אחד הציל את בתו מהשואה, והשני אחראי לזה שהיא לא הצליחה להינצל. פתאום עלו בי מחשבות על מה אני הייתי בוחר באותו רגע.
"וככה הגעתי לערוך את הסרט הזה מחדש, להפוך הכול, למגינת ליבם של אלו שהשקיעו כספים ורצו את הסרט גמור. למרבה המזל שלי HOT בהמון רגישות העניקו לי דחייה של שנה".
למרות שהעריכה נעשתה תוך כדי המלחמה, ליבני מתעקש לא לקבוע בעצמו את הקשר בין אירועי השואה לאירועי הטבח. כמי שמחזיק מאחוריו עשרות יצירות ועשייה ענפה, הוא השתדל להשאיר רווח משמעותי בין העובדות לצופים, לתת להם את הכוח להחליט לבד.
"ספר טוב או סרט טוב תמיד נותן לצופים אפשרות לנחש על מה בעצם היצירה ובעיקר מה הם היו עושים. אני מרגיש שיותר מדי עובדות מפריעות לספר את הסיפור ודווקא הדמיון הוא מה שמאפשר לו להיות יותר פיוטי. לכן השתמשנו הרבה באנימציה. רוב התמונות של האנשים מהסיפור לא שרדו. מאיר פינגרהוט וגיסו יואל שרף חיכו שניהם למרים, והם היו החברים הכי טובים, אבל לא מצאתי תמונה שלהם ביחד והבנתי שאפשר פשוט לצייר אותם. מהרגע הזה נתתי לעצמי יותר ויותר להשתמש באנימציה.
"אני לא רוצה להשוות בעצמי בין הסיפורים האלו, למה שקורה השבעה באוקטובר. להגיד זה ככה או השואה זה ככה. אלא שאת וכל הצופים בסרט יחליטו בעצמם וגם יקבעו בעצמם מה הכוח של בחירה, ינסו לחשוב מה הם היו יכולים לעשות. לכל בחירה בחיים שלנו, החל מאיזה אבטיח לקנות ועד לדברים גדולים הרבה יותר, יש השלכות. זה עצם הסיפור".
"ההחלפה" זמין לצפייה ב-HOT8, ב-HOT VOD וב-NEXT TV.
