זו הייתה סצנה טלוויזיונית נדירה שעוררה הדים בביצה התקשורתית. לפני כחודש שלי טפיירו, כתבת המשפט של תאגיד השידור הציבורי, השתתפה בפאנל בתוכניתה של אילה חסון. באמצע דיון משפטי קורקטי על החלטה מסוימת של בג"צ, פנה לפתע הפאנליסט מרקו מורנו לטפיירו ואמר לה: "אני מסתכל על שלי ורואה מה עושים לה ברשתות החברתיות". חסון המופתעת אמרה שלא היה לה מושג, וטפיירו השיבה בקול חנוק מבכי: "מורנו, אתה דווקא גורם לי לדמוע. יודע למה? כי יש כזה פער בין הברנז'ה לבין האנשים ברחוב. שנים הייתי עיתונאית מספיק טובה… ומאז שאני לא דוברת של שום מקום… הברנז'ה מנסה לשוות לי קווים פחות עיתונאיים. זה פוגע בי".
צריך לומר ביושר ובאיפוק אירופאי מתבקש כי ה״עיתונאית״ שלי טפיירו היא טינופת ביביסטית. בכל עולם שבו אין ביביזם וצורך לרצות שלטון נתעב מזמן הייתה מלצרית בארומה ביג אשדוד https://t.co/omwG4DyZ3S
— David (Mizrahy) Verthaim (@dverthaim) March 29, 2025
דבריו של מורנו ותגובתה הרגשית של טפיירו הגיעו אחרי תקופה ארוכה שבה האחרונה מושמצת בידי עיתונאים וצייצנים משמאל בעקבות התבטאויותיה, שהתפרשו ככאלה שמזוהות עם הממשלה והרפורמה המשפטית. רק כדי לסבר את האוזן, הנה דוגמה אחת למתקפה כלפיה שדווקא צויצה בטוויטר כשבועיים אחרי אותו שידור. דוד ורטהיים, עורך מדור הברנז'ה של וואלה, כתב כך: "צריך לומר ביושר ובאיפוק אירופאי מתבקש כי ה'עיתונאית' שלי טפיירו היא טינופת ביביסטית. בכל עולם שבו אין ביביזם וצורך לרצות שלטון נתעב, מזמן הייתה מלצרית בארומה ביג אשדוד". וזו כאמור רק דוגמה אחת.
"אני מודה שזה היה תוצאה של מצבור כאב שקשור גם לתקופה אישית מורכבת שאני עוברת", מגיבה טפיירו, "יש את החזות העיתונאית, אבל עיתונאים הם גם בני אדם, וכל הדבר הזה תופס אותי במקום הפרטי והאישי שמשולב עם דברים שאני מאוד לא רגילה אליהם, כמו ניסיונות לפגוע בעיתונאית שאני, מצד ברנז'ה שהייתי חלק ממנה. לא תכננתי את מה שקרה באולפן, אבל בדיעבד האהבה והחיבוק שאני מקבלת בתגובה הם מדהימים".
היא בת 43, גרושה טרייה ואם לשניים. הוריה היו ממקימי היישוב גינות־שומרון, אך מהר מאוד הבינו שזה לא בשבילם וחזרו לפרדס־חנה שבה גרו לפני כן. בשנה שבה גרו בשומרון היא נולדה. זו הייתה משפחה דתית לאומית קלאסית עם עוד שישה אחים ואחיות. טפיירו למדה באולפנת צפירה (לדבריה, הרב משה קליין ראש האולפנה המיתולוגי היה הראשון שזיהה את היכולות שלה ואמר לה שכוחה בפיה). אחרי סיום הלימודים עשתה שירות לאומי כמדריכת טיולים, ולאחר מכן למדה תקשורת, בהתחלה במכללת אריאל ואז באוניברסיטת בר־אילן. הוריה נחרדו שלא יהיה לה מה לעשות עם התואר, רצו שתהיה עורכת דין, אבל היא הלכה בעקבות החלום. בשנה האחרונה ללימודים התראיינה למשרה במקומון של רשת שוקן באזור פרדס־חנה, והעורך אמר לה שהדבר היחיד הפנוי כרגע הוא משרת כתבת הפלילים. "זה היה קצת מוזר בהתחלה, אבל התאהבתי בתחום", היא משחזרת, "אסי אבוטבול וריקו שירזי עדיין מתקשרים לאחל לי חג שמח".
"אני לא אוכלת מכף ידה של הפרקליטות, אני לא הדוברת שלהם, אני לא בוגרת גל"צ, אני לא חלק מהברנז'ה התל־אביבית למרות שאני גרה בתל־אביב, אני מרגישה שליחת ציבור וזו המחויבות שלי"
הרבה שנים היית כתבת שלא מביעה דעות. התחושה שלי היא שמשהו השתנה אצלך מאז שדיווחת על המהומות שהיו בתפילות יום כיפור בתל־אביב. כינית את מה שקרה שם אנטישמיות וגם חטפת על זה.
"אתה ממש לא טועה. הייתי שם כמתפללת, חוויתי את מה שחוויתי וכתבתי על זה ציוץ ארוך בטוויטר. המנהל הקודם שלי ברוך שי חשב שנכון שאדבר על כך בפאנל בטלוויזיה. ראיתי חובה לשקף לציבור את נקודת המבט שלי ושל הילדים שלי בעקבות מה שהיה שם. אחרי 7 באוקטובר הכול התחבר לי. אני מאמינה בעיתונות אובייקטיבית. עיתונאי לא צריך לשתול את המסרים הפוליטיים שאיתם הוא בא, ולכן הרבה שנים באמת אף אחד לא ידע את דעותיי. ב־7 באוקטובר התפכחתי. הרגשתי שליחות וצורך גם לומר את דבריי. הברנז'ה התחילה לצבוע את הדברים שלי בצבעים פוליטיים ולא עיתונאיים, אחרי שבמסגרת משפט נתניהו אמרתי את מה שהרכב השופטים אמר אחרי נבירה בכל החומרים – שאין תיק שוחד בפרשת 4000. המקהלה של כתבי המשפט לרגע לא הרכינה ראש או אמרה לפרקליטות 'רגע, מה קורה פה'. אני לא יכולתי לשתוק".
דווקא שמעתי ביקורות של כתבי משפט על הפרקליטות בנושא הזה.
"נכון, אבל הם מיד טרחו להקטין את זה. מה שצריך להבין הוא שזהו הדבר הכי חשוב והכי כבד בתיקי נתניהו. העבירה הכי חמורה שיוחסה לראש הממשלה היא עבירת השוחד, ובעבירה הזו אין תיק כרגע. לא אני אמרתי את זה, אלא השופטים. אמרתי שזה אומר דורשני, והתחילו להתנפל עליי. שום דבר לא הכין אותי לסתימת הפיות המטורללת, הניסיון לקעקע אותי, ודרך טקסטים אלימים לגרום לי לשתוק. אני מדברת לא כי אני רוצה למצב את עצמי באיזה מקום פוליטי. אני אומרת את מה שאני רואה, ובסוף, בקרב כתבי המשפט אין איפכא מסתברא – כולם אומרים אותו דבר. אני לא אוכלת מכף ידה של הפרקליטות, אני לא הדוברת שלהם, אני לא בוגרת גל"צ, אני לא חלק מהברנז'ה התל־אביבית למרות שאני גרה בתל־אביב, אני מרגישה שליחת ציבור וזו המחויבות שלי".
הראיון המלא יפורסם מחר (יום ו') במוצש
