תרומות ענק ותוכניות לימוד: כך חדרה קטאר לאוניברסיטאות ולבתי הספר של המערב

כאשר שרי האמטס, משפטנית יהודייה מהעיר וסטצ'סטר במדינת ניו־יורק, גילתה ששני ילדיה לומדים בבית הספר היסודי שהמזרח התיכון שייך בעצם למוסלמים וכי מדינת ישראל היא נטע זר היוצרת "קולוניזציה" של שטחי הארץ, היא נזעקה לפגישה דחופה עם מנהלת בית הספר. הבירור העלה כי הילדים לומדים על פי תוכנית לימודים חדשה בשם Choices (בחירות) שהוכנסה לאחרונה לבית הספר.

שרי, ציונית נלהבת, התקשתה לקבל זאת. היא חיפשה מישהו שיוכל להסביר את העניין, וכך הגיעה אל פרופ' צ'רלס סמול, מנהל המכון לחקר האנטישמיות ומדיניות גלובלית (ISGAP). סמול, שהכיר היטב את התוכנית ההרסנית, סיפר לה שמדובר בתוכנית ותיקה שפותחה באוניברסיטת בראון היוקרתית, השייכת לליגת הקיסוס, והציע לה לחקור את הנושא. כך נולד דו"ח מזעזע החושף כיצד חדרה הנסיכות הקטארית לא רק לאוניברסיטאות ולמוסדות ההשכלה הגבוהה במערב, אלא גם לבתי הספר היסודיים ולמערכת החינוך כולה. במחקר התברר שמאז שנות השמונים עברה התוכנית שינויים מרחיקי לכת, וכשהחלה לקבל מימון מקרן קטארית תכניה השתנו לבלי הכר, וכיום הם עולים בקנה אחד עם תפיסות אנטישמיות מובהקות.

"זה הופך לי את הבטן", אומר פרופ' סמול. "זה דבר אחד להגדיל את הכוח וההשפעה באוניברסיטאות שבהן נמצאים פרופסורים ומלומדים, סטודנטים וסטודנטיות בשנות העשרים שלהם, שיודעים כיצד לדון ולהתווכח על הרעיונות השונים, ודבר אחר לחלוטין להשתלט על תכנית הלימודים לילדים ולכתוב אותה מחדש. זה מה ש'Choices' עושה. היא מוחקת כל זכר ליהדות או לנצרות, מביעה עוינות ליהודים ולישראל, ומציגה את המזרח התיכון כמוסלמי ביסודו".

התוכנית נלמדת היום בכ־8,000 בתי ספר ומגיעה למיליוני ילדים. היא מספקת לבתי ספר יסודיים ותיכוניים מערכי שיעור, ספרים וסרטונים, ועורכת השתלמויות מורים, בעיקר בתחומי יחסים בינלאומיים, זכויות אדם והיסטוריה. "יש פרופסור באוניברסיטת בראון הידוע בעמדותיו האנטי־ישראליות, והוא כותב את התכנים עבור תוכנית הלימודים הזו", אומר פרופ' סמול.

השינוי באופייה של התוכנית החל לפני כמה שנים, לאחר ש"הקרן הקטארית הבינלאומית" (QFI) החלה לממן את התוכנית. לדברי סימה וקנין־גיל, המנכ"לית בפועל של ISGAP, ולשעבר הצנזורית הראשית ומנכ"לית המשרד לעניינים אסטרטגיים. QFI הוא גוף חיצוני זר שנרשם כעמותה המחויבת בפרסום דו"חות כספיים, אך הפכה לחברה פרטית שרשומה בדלאוור ארה״ב, ומעניקה לחברות שנרשמות בה סודיות כמעט מוחלטת בדומה למקלטי מס. התוצאה היא שהמידע הגלוי על QFI מצומצם למדי.

"מה שברור הוא שמאחוריה עומדת קרן קטארית והכספים הם כספים קטאריים", אומרת וקנין־גיל. "הגוף הזה מלבין את הכספים ומכניס חומרי לימוד לתוך מערכת החינוך הפורמלית. הקרן מפעילה גם תוכניות ללימודי אסלאם וערבית, הזולגות לאלפי מוסדות חינוך ברחבי המדינה. בתקופת הקורונה, כאשר ההוראה הפכה ברובה לדיגיטלית, פותחה שם תוכנית חינמית על המזרח התיכון. בדו"ח של ISGAP ניתן למצוא את הגרסה שהופיעה במקור באתר QFI, אף שהקישור לקרן נמחק די מהר.

"לאורך זמן, התוכנית שהתחילה כמאוזנת יחסית סביב נושא המזרח התיכון, השתנתה מבלי שלמישהו בארה"ב יהיה פיקוח על התכנים והתהליך – לא לאוניברסיטה עצמה, לא למשרד החינוך, לא להורים שלא יודעים מה הילדים שלהם לומדים, ולא למורים שנוח להם לקבל מערכי שיעור מוכנים. התוכנית הקצינה והטמיעה נרטיב אנטי־ישראלי ברור, כולל שלילת קיומה של המדינה. את רואה שינויים בשפה, בתוכן, בטרמינולוגיה, בהשמטות היסטוריות".

על פי תוכנית לימודים במימון קטארי, שנלמדת על ידי מיליוני ילדים אמריקנים, איראן אינה קוראת להשמדת ישראל אלא מגלה "יחס ביקורתי" כלפיה, וירושלים איננה בירת ישראל. גם היחס לשואה השתנה; מהתמקדות בהשמדת היהודים עברה התוכנית להשוואתם לקורבנות אחרים

כך למשל התפתחה הגישה כלפי ייסוד מדינת ישראל: ב־2001 נאמר בתוכנית כי הסיפור של מדינת ישראל החל עוד במאה ה־19 ובהצהרת בלפור; ב־2015 צומצמה הסקירה לאמירה קצרה על קיומה של התנועה הציונית, ובשנת 2017, המקורות המבססים את הקמת מדינת ישראל וההכרה בה הוסרו כליל. ב־2001 התוכנית הכירה בירושלים כבירת ישראל, ואילו ב־2015 היא הופיעה כבירה רק בחומרים למורים ואילו בטקסט לתלמידים צוינה תל־אביב כבירה. בשנים האחרונות ירושלים אינה קיימת בתוכנית, ובירת ישראל על פיה היא תל־אביב. הצהרת בלפור או הסכמי אברהם הושמטו אף הם, כמו הקשר בין היהודים לארץ ישראל. על פי התוכנית, איראן אינה קוראת להשמדת מדינת ישראל אלא מגלה "יחס ביקורתי" כלפיה. התכנים כולם עומדים בסימן הנרטיב הערבי־פלסטיני. גם היחס לשואה השתנה לאורך הזמן. מהתמקדות בהשמדת היהודים עברה התוכנית להשוואה בין נרצחי השואה לקורבנות אחרים במקומות שונים בעולם.

"תוכנית Choices", מסכם הדו"ח, "עשתה מאמץ לטפח ברמה הלאומית נרטיב אנטי־ישראלי גובר בקרב דור המורים והסטודנטים". לדברי וקנין־גיל, מטרת התוכנית היא להשפיע לטווח הארוך על הדור הצעיר בארה"ב. "מאז שהדו"ח פורסם קיבלנו טלפונים מהורים רבים שהביעו זעזוע מהדברים, וחלק אף סיפרו כי הוציאו את ילדיהם מאותם בתי ספר. יש כאן תהליך שלם של קניית השפעה בכסף".

אוניברסיטת בראון מצידה טענה ש־QFI לא מימנה את התוכנית אלא רק סייעה ברכש ערכות לימוד ובמימון השתלמויות, והכחישה את הקשר בין הקרן לממשלת קטאר. ואולם הטיעון הזה ממחיש בעיקר את ניסיונותיה של קטאר לפעול מתחת לרדאר.

עקוב אחר הכסף

הדו"ח על תוכנית Choices הוא רק קצה קרחון. כשש שנים חלפו מאז שפרופ' סמול הציג למשרד המשפטים האמריקני את ממצאי פרויקט המחקר שהחל ב־2012, תחת הכותרת "עקוב אחרי הכסף". במסגרת המיזם המקיף,  נבדק המימון הבלתי חוקי שאוניברסיטאות בארה"ב מקבלות מממשלות, קרנות ותאגידים זרים המקדמים אידיאולוגיות אנטי־דמוקרטיות ואנטישמיות, וקשורים לטרור ולמימון טרור. המחקר גילה כי עשרות מיליארדי דולרים שלא דווחו, הועברו ממדינות וארגונים במזרח התיכון לאוניברסיטאות בארה"ב. בראש המדינות עומדת קטאר, שהשפעתה על מוסדות החינוך האמריקניים הולכת וגוברת במהלך השנים. המחקר הוביל לחקירה פדרלית שהחלה ב־2019 וטרם הסתיימה.

התברר כי תרומות אלה השפיעו באופן ניכר על ההסתה ועל השיח האנטישמי בקמפוסים, והביאו לעלייה בתמיכה בערכים אנטי־דמוקרטיים ולמהומות שפרצו בקמפוסים בשנה שעברה, שבהן הובע חשש לחייהם וביטחונם של סטודנטים יהודים.

את ISGAP ייסדו ב־2003 פרופ' צ'רלס סמול ואלי ויזל, כמכון מחקר בינלאומי ששלוחותיו פועלות בארה"ב, קנדה, בריטניה, איטליה וישראל. יו"ר המכון הוא נתן שרנסקי, ומנהלת אותו תא"ל במיל' סימה וקנין־גיל.

המחקר המדובר החל בכלל באקראי, מגלה פרופ' סמול. "זה קרה כאשר התקשיתי להירדם בשל לחץ הזמנים לקראת הגשת אחד הספרים שלי, והתחלתי לשוטט בין מאות הודעות הדוא"ל שהצטברו אצלי. נתקלתי בהודעה מצ'רלס הוגן, סגן נשיא אוניברסיטת ייל, הידוע כאנטישמי מהדור הישן ושונא ישראל מובהק. התחלתי לחפש עליו מידע בגוגל וגיליתי שבעבר הוא עבד בחברה פרמצבטית בקיימברידג', מסצ'וסטס, בבעלות משפחת אבן־מחפוז הסעודית, הידועה בהזדהותה עם האחים המוסלמים ובמימון טרור. המשכתי לחפש ומצאתי עוד קשרים, למשל בין בן־מחפוז למשפחת קלינטון בהקמת חברה לכימיקלים בסודן. לא ידעתי אם השתגעתי או שמא עליתי על קצה קרחון. את הממצאים הבאתי לכמה מומחים למלחמה באנטישמיות, והם אישרו שהמשפחה והבנק שלה מוכרים להם. גייסתי עוד שני חברים והתחלנו בחיפוש עמוק. מצאנו 3 מיליארדי דולרים עלומים שהגיעו מהאחים המוסלמים לאוניברסיטאות בארה"ב".

ב־2019 הציג סמול את ממצאיו בכנס על אנטישמיות לפני ראשי האף־בי־איי, הסוכנות לביטחון פנים והתובע הכללי, והם החלו בחקירה פדרלית. התברר שהסכומים גבוהים בהרבה; בחקירה נמצאו 18 מיליארד דולר נוספים שהועברו לאוניברסיטאות באופן בלתי חוקי.

מתחת לרדאר

פרופ' צ'רלס אשר סמול, יליד קנדה, למד באוניברסיטאות מקגיל, קולג' לונדון, מכללת סן־אנטוניו, אוניברסיטת אוקספורד ואוניברסיטת מונטריאול. הוא היה עמית מחקר באוניברסיטת בן־גוריון, ולימד באוניברסיטת תל־אביב ובמכון ללימודים עירוניים באוניברסיטה העברית בירושלים. בעבר ייסד מרכזים למחקר בין־תחומי על אנטישמיות ועבד כיועץ מומחה בנושאי תנועות חברתיות וצורות של גזענות, כולל אנטישמיות. כיום הוא מוביל פרויקט מחקר בינלאומי העוסק בהשפעות המימון והכוח על מדיניות ההשכלה הגבוהה, במיוחד בנוגע לאנטישמיות ולחינוך ליברלי.

ב־2011 הודיעה אוניברסיטת ייל לסמול שהמרכז לחקר האנטישמיות שהקים באוניברסיטת ייל עומד להיסגר מכיוון ש"אינו עומד בקריטריונים האקדמיים המצופים". התברר כי על האוניברסיטה הופעלו לחצים מצד חוגים אסלאמיים, שהתלוננו כי המרכז עוסק באנטישמיות מוסלמית. בדיקה קצרה העלתה כי מאחורי ההחלטה עמד פרופסור הידוע בשנאתו לישראל וליהודים.

במהלך השנים העבירו גופים קטאריים לאוניברסיטאות במערב עשרות או מאות מיליארדי דולרים. חלקם יועדו לתוכניות על המזרח התיכון, חלקם לתוכניות על ישראל והציונות, וחלקם לנושאים כלליים כמו רפואה והנדסה. כל זאת כדי לרכוש השפעה באוניברסיטאות בארה"ב ובארצות נוספות.

פרופ' צ'רלס סמול, המכון לחקר האנטישמיות: "הקטארים עושים 'עבודה טובה'. הם מבינים את התרבות ואת השפה שלנו, ואת התהליכים הפוליטיים בישראל ובארה"ב. אנחנו במערב מאמינים שהם ישתנו, ולא מתחילים להבין את האסטרטגיה שלהם"

חוקרי האף־בי־איי, בשיתוף המשטרה השווייצרית, מצאו מסמכים המעידים על כוונתה האסטרטגית של תנועת האחים המוסלמים עוד מלפני ארבעים שנה. המטרה הייתה להרחיק את ישראל מארה"ב וממדינות המערב, להחליש ולהרוס את מה שהם כינו שם "השטן הקטן", ואז להשתמש באנטישמיות כדי להחליש ולרסק את ארה"ב שהיא "השטן הגדול".

"זו הייתה האסטרטגיה שלהם אז, והנה אנחנו כאן היום", אומר סמול. "הם עושים 'עבודה טובה'. הם מבינים את התרבות ואת השפה שלנו, ואת התהליכים הפוליטיים בישראל ובארה"ב. אנחנו במערב מאמינים שהם ישתנו ולא מתחילים להבין את מה שהם יודעים, ואפילו לא חושבים שאנחנו צריכים להבין. אנחנו לא מבינים את הדת, את האידיאולוגיה ואת האסטרטגיה שלהם.

"האידיאולוגיה הזו יונקת את מקורותיה ממחויבות דתית רוחנית עמוקה לאחים המוסלמים", ממשיך סמול. "משפחת המלוכה בקטאר מצייתת לכל הכללים והמנהגים של הזרם הזה, שאינו אלא גרסה מעוותת של האסלאם, מעורבת באנטישמיות אירופית ואפילו בנאציזם. הם מקבלים את הפרוטוקולים של זקני ציון, והמנהיג שלהם יוסף אל־קרדאווי הטיף לכך שכל מוסלמי מחויב להשלים את מה שהיטלר החל בו. בקטאר יש פחות מ־350 אלף תושבים (לצד כ־2.3 מיליון זרים, והם נותנים כסף לאוניברסיטאות יותר מכל מדינה אחרת בעולם. אין אף מדינה שמשקיעה משאבים אדירים כדי להשיג מה שנקרא 'עוצמה רכה' ולהשפיע על מקבלי החלטות, מוסדות אקדמיים, גופי תקשורת ומוקדי כוח בארה"ב".

כמה כסף הועבר להערכתכם?

"בדו"ח הראשון שלנו אחרי 7 באוקטובר הערכנו שהם מתכננים להקצות לנושא הזה כטריליון דולר בנכסים. מצאנו 10 מיליארד שהועברו לאוניברסיטת קורנל, ו־1.3 מיליארד לאוניברסיטת טקסס A&M. על פי החוק הם מחויבים לגלות את פרטי ההסכם שיש להם עם קטאר, אך הם ניסו להסתיר זאת באמצעות 500 תוכניות מחקר שעל כל אחת מהן נחתם חוזה נפרד. גילינו זאת כאשר ראינו שבאופן מוזר ביותר האוניברסיטה נתנה את זכויות הקניין הרוחני של כל המחקרים האלה לממשלת קטאר. מצאנו עוד תוכניות מחקר צבאיות וגרעיניות במעורבות קטארית".

A&M היא אחת מאוניברסיטאות ההנדסה והחלל המובילות בארה"ב. הקרן הקטארית ביקשה להקים קמפוס שמעניק לקטאר שליטה מוחלטת על התקנים האקדמיים, הסגל, הסטודנטים, תוכניות הלימודים והתקציבים. לדברי פרופ' סמול, העדיפויות החינוכיות הופקרו לטובת האינטרסים של קטאר, תוך סיכון האוטונומיה האקדמית. ארגון Judicial Watch מצא ש־A&M דיווחה על תרומות מקטאר בסך של כ־70 אלף דולר, אך בפועל, במשרד החינוך האמריקני נרשמו באותו פרק זמן תרומות בסכום של יותר מ־47 מיליון דולר.

בדיון שהתקיים בסנאט לפני כשנה הזכיר הסנאטור הרפובליקני תום טיליס מצפון־קרוליינה שדו"ח של הסנאט מ־2019 הראה שכ־70 אחוזים מכלל הקולג'ים והאוניברסיטאות לא עמדו בדרישות הדיווח על מימון זר. טיליס הוסיף כי המימון הזר לאוניברסיטאות משמש קרש קפיצה למשטרים כדי לגנוב טכנולוגיות מידע ומחקר אמריקניות, והאשים את הנשיא דאז ביידן בכך שהוא פוגע במאמצי האכיפה ומאפשר למיליארדי דולרים להיכנס לארה"ב מבלי להתגלות.

על שולחן הקונגרס מונחים כמה חוקים שנועדו להיאבק בתופעה. אחד החוקים, שעבר בתמיכה גדולה של 246 מול 170 בבית הנבחרים וזכה לתמיכה משתי המפלגות, קרוי "חוק ההרתעה", והוא מוריד את סכום התרומה החייבת בדיווח מ־250 אלף דולר ל־50 אלף בלבד. במקרים מסוימים ייתכן שהאוניברסיטאות יידרשו לקבל אישור מראש ממשרד החינוך האמריקני לפני קבלת תרומות ממדינות וגופים מסוימים. הפרות חוזרות של החוק המוצע עלולות להביא לאיבוד גישה למימון פדרלי. שרת החינוך בטסי דבוס החלה לחקור תרומות זרות בולטות, ולקשור את הכספים הפדרליים לעמידה בחוק.

ממשל טראמפ מתעמת לאחרונה עם אוניברסיטאות מובילות בארה"ב ומאיים לשלול מהם מימון אם לא ייענו לדרישותיו בשורה של נושאים ובהם מאבק בגילויי אנטישמיות וסגירת תוכניות גיוון והכלה. "האוניברסיטאות מעוניינות להיות הסקטור הבלתי מפוקח ביותר בכלכלה האמריקנית. הם מעוניינים לפעול ללא כל הפרעה", אומר לנו גורם באקדמיה. "מה שדוחף את הממשל לפעול זו לא האנטישמיות או ההתערבות הקטארית, אלא העוצמה שצוברות האוניברסיטאות, המעוניינות בזרימה חופשית של כסף ואנשים".

הידרה מרובת ראשים

המאבק בכסף הקטארי משול למאבק בהידרה מרובת ראשים, שחלקם הגדול נמצא מתחת למים. אך ב־ISGAP הצליחו לחשוף את העניין לאור השמש. "היום כשאומרים 'קטאר' כולם יודעים במה מדובר", סבורה סימה וקנין־גיל. "כשהתחלנו, היו שהטילו בכך ספק. ביקשו מאיתנו הוכחות ושאלו למה אנחנו מתמקדים בקטאר. כיום המודעות קיימת. כעת אנחנו מגיעים לשלב ההשפעה. אנחנו מגיעים לוועדות בסנאט ובקונגרס, והשבוע נקראנו לתת עדות נוספת במשרד החינוך האמריקני. לממשל הנוכחי יש אוזן קשבת ורצון להבין מה קורה.

"קטאר פועלת על בסיס היותה מדינה מוסלמית, אולי אפילו מזוהה עם האחים המוסלמים, אבל יש לה בעולם תפקיד ברור של מתווכת מאוזנת ומידתית, ולכן יש קושי לא קטן להסביר את המיקוד בה. יש לה מעמד מיוחד בארה"ב, וגם סט של השקעות מסיביות בתחומים רבים, בהם ביטחוניים".

האם נכון להתייחס אל קטאר כמתווך הוגן בסוגיית שחרור החטופים?

"זו טעות נוראית להתייחס אליהם כאל מתווך הוגן", אומר סמול. "אומנם יש לה חלק בשחרור מאה חטופים והיא מארחת את מתקני הצבא האמריקני הגדולים ביותר במזרח התיכון, אבל השפעותיה השליליות עולות בהרבה על הצדדים החיוביים. במלחמה האחרונה היא גזרה קופון נאה של בין 500 מיליארד לטריליון דולר, שאותם היא מוציאה בחוכמה כדי להשתלט על ענפים שונים בארה"ב, בהם מלונאות, נדל"ן, אנרגיה, מזון ותקשורת".

האם ממשל טראמפ ער לבעיה ונכון לטפל בה?

"הקטארים קונים את כולם משני הצדדים. גם סטיב ויטקוף וג'ארד קושנר עושים איתם עסקים, בעיקר נדל"ן. גם הדמוקרטים וגם הרפובליקנים מעורבים איתם עמוקות. כשזה הגיע לאנטישמיות באוניברסיטאות ממשל ביידן עשה כמה דברים, אבל עד כה ממשל טראמפ מגלה קשיחות רבה יותר ונראה שיש לה השפעה. בשבוע שעבר נערך בסנאט שימוע בנושא האנטישמיות ובקרוב תהיה חקירה פדרלית של כמה ארגונים, כמו 'האחווה האמריקנית למען פלסטין', הקשורים בדרך זו או אחרת לאחים המוסלמים. יפתחו בחקירה גם נגד 'קוד ורוד: נשים למען שלום', השייכת לשמאל הקיצוני. נראה שהממשל הנוכחי לוקח את העניין ברצינות".

סימה וקנין־גיל: "קטאר משקיעה בעולם באופן חסר הבחנה. הם קונים נמלים, שדות תעופה, אנרגיה, סייבר, בינה מלאכותית, רפואה. ההשקעה שלהם בחינוך מגיעה עד אלינו. זיהינו כסף קטארי שמגיע לארגונים שעוסקים בחינוך בישראל, בעיקר במגזר הערבי"

פרשת קטאר ויועצי ראש הממשלה לא הפתיעה את וקנין־גיל. "זו שיטת הפעולה שלהם. גם למדינות האיחוד האירופי הם הגיעו עם מזוודות של כסף שזרמו לחברי פרלמנט. תראה מה הם עושים בארה"ב, אין כמעט אנשי עסקים שלא עושים איתם עסקים. גם בישראל יש אנשים שעשו עבודות למען קטאר. זה מגיע גם לבכירים לשעבר, כמו פולי מרדכי ואחרים. צריך להבין, לא כאן ולא בארה"ב מגדירים אותה מדינת אויב, אז אי אפשר לבוא בטענות לאלה שעושים איתה עסקים. ישראל צריכה לחשוב אם היא רוצה להגדיר אותה אחרת. קטאר מאוד מודאגת מתדמיתה, והיא משלמת ללוביסטים שלה משכורת של שש ספרות לחודש. קשה להתמודד מול הכספים שהיא משקיעה, ונראה שזה גם מה שקרה אצלנו.

"ההשקעות האסטרטגיות לטווח ארוך הן חלק מתפיסת העולם שלהם. קרן העושר הקטארית מחזיקה בין 500 מיליארד לטריליון דולר, ומשקיעה בעולם באופן חסר הבחנה וללא כל שיקולים כלכליים. הם קונים נמלים, שדות תעופה, אנרגיה, סייבר, חברות בינה מלאכותית, רפואה. הם גם מושקעים בחברות ענק, וזה מקנה להם שליטה מסוימת בתשתיות אסטרטגיות ברחבי העולם. ההשקעה שלהם בחינוך מגיעה עד אלינו. זיהינו כסף קטארי שמגיע דרך מתווך לונדוני לארגונים לא ממשלתיים שעוסקים בחינוך בישראל, בעיקר במגזר הערבי. אלה דברים שהייתי ממליצה להיזהר מהם".

בין העמותות שמקבלות מימון קטארי בישראל נמצאות "קרן הגליל", המעניקה הלוואות לעסקים קטנים; "תנועת צעירי יפו", העוסקת בהבניית וחיזוק הזהות הלאומית הערבית בקרב האוכלוסייה הערבית; "מדה אל כרמל", שעיקר פעילותה במחקר אקדמי סביב לאומיות פלסטינית; ו"בלדנא", שבעבר הרחוק ניהלה גם קמפיין שקרא לצעירים ערבים להימנע משירות לאומי.

לפני עשרים שנה הקים עזמי בשארה את "האגודה לתרבות ערבית", המעניקה מלגות לסטודנטים שמשמשים עוזרי הוראה בבתי הספר; בשארה, ח"כ לשעבר שנמלט מישראל לאחר שנחשד בריגול למען חיזבאללה, שוהה היום בקטאר ומשמש כיועצו של השליט. בתחקיר שפרסם ישי פרידמן במקור ראשון לפני כשש שנים נמצא כי האגודה קיבלה מקטאר עשרות מיליוני שקלים, ובהם 6 מיליון דולר לרכישת מבנה בחיפה.

פרופ' צ'רלס סמול: "הכסף הקטארי שיחק תפקיד מרכזי במימון המהומות האנטי־ישראליות באוניברסיטאות בארה"ב. זה רגע פוסט־מודרני שבו הברית ה'אדומה־ירוקה' של השמאל הקיצוני והאסלאם הפוליטי איחדה כוחות, אף שמדובר בברית מוזרה מאוד"

סמול מזהה קשר ישיר בין המעורבות הקטארית ובין ההתפרצות האנטי־ישראלית והאנטישמית באוניברסיטאות רבות ברחבי ארה"ב ובמדינות אחרות בשנה שעברה. "הכסף הקטארי שיחק תפקיד מרכזי במימון הפרעות. זה רגע פוסט־מודרני שבו הברית ה'אדומה־ירוקה' של השמאל הקיצוני והאסלאם הפוליטי איחדה כוחות, אף שמדובר בברית מוזרה מאוד. האסלאמיסטים מבקשים להחליף את המדינה בחליפוּת, ואילו השמאל מעוניין להחליש את ההגמוניה המערבית, 'הקולוניאליסטית אימפריאליסטית'. הכסף רק מעצים את הקשר הזה".

לאחרונה פורסם כי מוסדות שקיבלו מימון קטארי חוו בממוצע פי ארבעה יותר תקריות אנטישמיות לעומת מוסדות שלא קיבלו מימון כזה. סטודנטים באותן אוניברסיטאות דיווחו על חשיפה גוברת לרטוריקה אנטי־ישראלית, חוסר סבלנות לחופש ביטוי, השעיות, חקירות, צנזורה ואף פיטורים של מרצים וחוקרים.

כדי להבין מדוע כל כך הרבה נשיאי אוניברסיטאות בארה"ב לא עושים דבר נגד גילויי האנטישמיות בקמפוסים שלהם ולא מצליחים אפילו לזהות את התופעה ולגנות אותה, יש לעקוב אחרי מסלול הכסף. "יש כאן תהליך שלם של קניית מוסדות לימוד, מרכזים ומוסדות, מחלקות, חברי סגל או השפעה", אומרת וקנין־גיל. "אם אתה מקבל מיליארדים מקטאר, גם אם לא אומרים לך לעשות משהו, אתה כבר יודע לבד מה לעשות".