"זהו, עייפתי. תפקידי הסתיים, אני מחשב מסלול מחדש", אומר אראל סג"ל. "אי אפשר להמשיך ולצעוק כל היום".
הוא סיים שידור נוסף כפרשן בערוץ 14, וכעת אנחנו יושבים בבניין האולפנים במודיעין. אורחי תוכנית "הפטריוטים", שבעבר הייתה בהגשתו, ניגשים לטפוח לו על השכם. "כשהתחלתי בתקשורת הייתי אחד נגד מאה. לא נכנסתי מהדלת הראשית אלא דרך הספורט והסיפורים שסיפרתי, את הדעות שמתי בצד", הוא אומר. "כעת כולם אומרים את הדברים שאמרתי כל השנים, וגם אם אתה לא מסכים להם אתה צריך להתמודד איתם. אני כבר לא המשוגע שנוסע נגד הכיוון, רבים נוסעים איתי. אני מהדור ששינה את המפה, שנשכב על הגדר כדי שלדעה שהוא משמיע תהיה לגיטימציה. בפעם הראשונה יש לאנשים ערוץ שבו לא מראים לו שהכול שחור".
אחרי חמש שנים אינטנסיביות, אותן הוא מתאר כנסיעה בזיגזג בכביש מפותל – סבבי בחירות, קורונה, מלחמה – סג"ל רוצה שינוי. גם הפופולריות שהוא זוכה לה בערוץ 14 כבר לא מושכת אותו. המילים "אני רוצה שינוי" חוזרות שוב ושוב, רומזות אולי על כוונותיו לעתיד הקרוב. "המסע הזה התחיל לשעמם אותי. אני רוצה לחזור ולעסוק בדברים אחרים".
ערוץ 14 אינו חוטא לתפקידו כשהוא נמנע ממתיחת ביקורת ושאלות קשות גם מהצד הימני של המפה?
"זה לא נכון. מתחנו ביקורת על נתניהו ועל הממשלה גם במלחמה. לכל ערוץ יש הקו שלו, ולערוץ 14 יש מקום בגלל התיקון שהוא עושה. יכול להיות שתנועת המטוטלת תסדר אחר כך את התקשורת כולה. הוא יצר מקום לאנשים להשמיע את עמדותיהם".
סג"ל מצידו גאה בתמיכתו בראש הממשלה. תמיד העריך את נתניהו, אם כי כשנתניהו הציע לו מקום ברשימת הליכוד לכנסת בבחירות 2015 – סירב.
"אני חושב שהוא אחד המנהיגים היהודים הגדולים בגלל ההבנה ההיסטורית ויכולת העמידה שלו", הוא אומר. "כולם זוכרים ששרנו איתו 'שבחי ירושלים' ערב הבחירות וחושבים שאנחנו מתרועעים יחד, אבל האמת היא שהפעם האחרונה שנפגשתי איתו הייתה לפני שנה. הוא לא מתדרך אותי ואני לא מייעץ לו ולא כותב לו נאומים. זיהית פעם את הסגנון שלי אצלו? לא. אגב, אני חושב שאני כותב טוב בהרבה מכותבי הנאומים שלו, הלוואי שהיה פונה אליי…"
הנהנתנות שלו לא מפריעה לך?
"אני מכיר את נתניהו. הוא לא נהנתן. אם היה כזה, הוא היה לוקח עסקת טיעון ועובר לשוק הפרטי, שם היה מגיע לרמת חיים גבוהה יותר. אין חברה בעולם שלא הייתה רוצה שישב בדירקטוריון שלה, אין מקום שלא ירצה את ההרצאות שלו".
בוא נדבר על אחריותו במלחמה. האם גם הוא היה שבוי בקונספציה?
"אני חושב שלא הייתה לו ברירה. זה השב"כ שכל הזמן הטיף לשמור על השקט".
מצד שני, ראש השב"כ נדב ארגמן התריע נגד הכנסת הכסף הקטארי.
"השב"כ הוא כמו מוכר הארטיקים בים שצועק 'אני הולך'. הוא הציע לחסל את ראשי חמאס כי הוא ידע שהצבא יגיד לא. לא חוכמה להציג מסמכים סותרים, שמצד אחד ממליצים על חרבו־דרבו ומצד שני ללכת להסדרה.
"בעיניי, מה שקרה בליל 7 באוקטובר חמור מאין כמוהו. בתחילה אמרו שהורידו חיילים מהקו ולא הרימו 'זיקים' לאוויר כדי לא לשרוף מקורות, ועכשיו הם טוענים למיסקלקולציה. איזו מין טענה זו? נגיד שכן, איך מאפשרים לחמאס לתקוף? למה לא ניצלתם את ההזדמנות לתת מכה מקדימה? למה לא נתתם לקברניט את האפשרות להחליט? בדו"ח השב"כ כתוב שהם חשבו שתהיה חדירה קטנה. מי אתה, ראש השב"כ, שתחליט שלא לדווח לראש הממשלה? לכן אני כועס, יש כאן שקרים. יש אנשים בשב"כ שידעו שמשהו עומד להתרחש, ולדעתי הם צריכים לעמוד לדין על הריגה ברשלנות פושעת".
אתה פוטר את ראש הממשלה מאחריות?
"לא, ודאי שיש לו אחריות. אבל באירוע הנקודתי של ליל 7 באוקטובר, השב"כ והצבא לא יכולים לומר 'הזהרנו' ולצאת להדממה, כולל חיל האוויר. היה פיקוד גרוע, ומי שהציל אותנו הוא דור הילדים המעולה והגיבור. לפני 7 באוקטובר שמענו את החבורה הזו, דיסקין, רונן בר והרצי אומרים 'ביבי ינסה לגנוב מלחמה', למרות שהם רואים מה קורה בעזה. ביבי לא קיבל מידע, אבל הם יודעים שמתחמם שם".
