על שולחן הכנסת הונחה הצעת חוק במטרה להתמודד עם טענות הולכות וגוברות בדבר אכיפה בררנית של החוק כלפי קבוצות מסוימות באוכלוסייה. ההצעה מבקשת לעגן עקרון בסיסי בדמוקרטיה: הזכות של כל אזרח למחות ולהפגין – תוך הבטחה שהאכיפה כלפי מפגינים תיעשה באופן שוויוני, ללא הבדל דת, גזע, מין או שיוך פוליטי.
ההצעה היא מטעם חברי הכנסת לימור סון הר-מלך, צביקה פוגל ויצחק קרויזר “מדיניות שווה באכיפת החוק כלפי מפגינים, התשפ”ה–2025”, והיא מבקשת לעגן עקרון בסיסי בדמוקרטיה: הזכות של כל אזרח למחות ולהפגין – תוך הבטחה שהאכיפה כלפי מפגינים תיעשה באופן שוויוני, ללא הבדל דת, גזע, מין או שיוך פוליטי. הצעת החוק מגדירה לראשונה את מערכת אכיפת החוק – הכוללת את הייעוץ המשפטי לממשלה ופרקליטות המדינה ליישום אחיד של החוק כלפי מפגינים מכל מגזר. סעיף מרכזי בהצעה קובע כי הזכות להפגין, בכפוף לדין, תחול באופן שווה וללא אפליה. הדבר נכון במיוחד בנוגע לארבעה תחומים: אכיפה על חסימות כבישים, הפגנות מול בתי נבחרי ציבור, שימוש באמצעים לפיזור הפגנות, וחקירה או העמדה לדין בגין הפרות סדר.
כדי להבטיח פיקוח ובקרה, החוק מחייב את מערכת אכיפת החוק להעביר דיווח חצי-שנתי לוועדה לביטחון לאומי של הכנסת, שיכלול נתונים מפולחים לפי אוכלוסיות ומיקומי הפגנות – על מספר חקירות, מעצרים, תיקים שנסגרו, ועילות הסגירה, וכן כתבי האישום שהוגשו. אחת לשנה יידרש גם היועץ המשפטי לממשלה להופיע בפני הוועדה ולפרט את מדיניות האכיפה של המערכת במקרים של הפגנות, ולהשיב לשאלות חברי הכנסת.
בדברי ההסבר להצעה מצוטט השופט אהרן ברק אשר כתב: “אין לך גורם הרסני יותר לחברה מאשר תחושת בניה ובנותיה כי נוהגים בהם איפה ואיפה. תחושת חוסר השוויון… פוגעת בכוחות המאחדים את החברה”. המציעים מדגישים כי תחושת קיפוח נוכחת בעוצמה בקרב קבוצות שלמות בחברה הישראלית – בהן הציבור החרדי, ציבור המתיישבים והקהילה האתיופית – שלדבריהם חווים אפליה מתמשכת באכיפת החוק בעת מימוש חופש המחאה.
אחת הדוגמאות שמובאות להצדקת החוק היא פסק דין של שופטת בית משפט השלום בירושלים, אביטל מולד, אשר ביטלה כתב אישום נגד נער חרדי בגין הפגנה פסיבית, תוך שנזפה בפרקליטות המדינה על אכיפה בררנית: “לא ניתן לקבל מצב בו מתוך כלל ההפגנות שהתקיימו במדינת ישראל בשנת 2023–2022 לא הציגה המאשימה ולו כתב אישום אחד נגד קטין שהפגין באופן פאסיבי שאינו נמנה על המגזר החרדי”. דוגמה נוספת מופיעה ביחס לקהילה יוצאת אתיופיה.
מטרת הצעת החוק היא ליצור סטנדרט אחד וברור לאכיפת החוק – לא לפי זהות המפגין, אלא לפי מעשיו בלבד. כפי שנכתב בדברי ההסבר: “היחס למפגינים חייב להיות זהה מול התנהגות זהה”. עקרון זה, כך טוענים המציעים, הוא תנאי הכרחי לשמירה על הדמוקרטיה, על האמון הציבורי ברשויות החוק, ועל הלכידות החברתית.
