שי צ'רקה סיים את דרכו בחוג האיור אחרי שיעור אחד. הוא היה אז בכיתה ג', והוריו כבר הבחינו בכישרונו ושלחו אותו לפתח את יכולותיו במתנ"ס, אך שם הדברים השתבשו. "המדריכה הניחה איזה כד על השולחן ובתוכו ענף יבש", הוא משחזר. "היא אמרה לנו לרשום אותו. ציירתי, אבל זה היה משעמם כל כך, אז הוספתי פרטים. יצא שהענף היבש אחוז ביד של חייל רומאי לבוש שריון, ובנוסף תליתי על הענף כמה כלי נשק מהתקופה. המדריכה ראתה את זה והתפרצה: 'אני אמרתי לצייר את הענף'. אמרתי לה – 'אבל זה לא מעניין, ומה שאני ציירתי הוא מציאותי לגמרי. זה רומולוס, מנהיג רומא, שהורג את מנהיג אלבה־לונגה בקרב על העיר'. היא הסתכלה עליי במבט מוזר ואמרה: 'אני רוצה שתצייר את מה שאתה רואה, ולא שתמציא מהדמיון כל מיני דברים'. שם זה נגמר".
רגע, מאיפה ילד בכיתה ג' מכיר את קורותיו של רומולוס?
"רומא העתיקה ויוון העתיקה העסיקו אותי מאוד בתור ילד, וגם היום. זה היה עולם שלם בשבילי".
אנחנו נפגשים בביתו הנעים של צ'רקה ביישוב צופים שבמערב השומרון, חמש דקות מכוכב־יאיר. העילה: ספר חדש שכתב ואייר, ה־22 במספר – "לראות את עצמו" (מודן). "עצמו" הוא שמו של נער עברי יתום שחי במצרים בתקופת הפרעונים. כישרונותיו מביאים אותו לסדנת הציירים המלכותית של פרעה, והוא מלווה מנקודת מבטו את האירועים הסוערים של עשרת המכות, יציאת מצרים ומעמד הר סיני. "ניסיתי לבחון מה היה קורה אם אני הייתי בעבדות בתקופת ההיא", מסביר צ'רקה. "הרי יש לנו ציווי – 'חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים'. אז אני לא רק רואה, אני גם מראה".
איך הגעת לרעיון הזה?
"משני כיוונים. לפני כמה שנים שאלו אותי בפרויקט כלשהו 'מה היית משנה בליל הסדר'. עניתי שהייתי משנה את האיסור לצייר בלילה הזה. כי המצווה המרכזית היא לספר, והדרך המרכזית שלי לספר היא הציור. האיסור לא בוטל, כידוע, אבל אמרתי לעצמי שאני יכול להכין את הציור מראש וכך לספר ביציאת מצרים בליל הסדר. כתבתי כבר לפני הרבה שנים הגדה של פסח בכיכובו של בבא (דמות שצ'רקה יצר לסדרת קומיקס על משניות, ומאז היא מלווה רבות מיצירותיו – א"ש), ובימים אלה היא גם יוצאת במהדורה עם כריכה חדשה, אבל הספר הזה שונה כי יש בו ממד אוטוביוגרפי.
"המוטיבציה השנייה, כמו בספרים אחרים שכתבתי, היא חיפוש שורשים היסטוריים למה שאני עושה: לספר סיפורים, לייצר סאטירה, לצייר קומיקס וקריקטורה – לכל הדברים האלה אני מנסה למצוא שורשים בתנ"ך, בתלמוד ולאורך ההיסטוריה היהודית. אני לא מכיר שום דמות תנ"כית שציירה קריקטורות, אז יצרתי אותה בעצמי, ושתלתי קריקטוריסט בתוך עם העבדים שחי במצרים. בחרתי שהוא יהיה נער, כי זה סיפור של גדילה, עם כל הקשיים מסביב. מדובר בשלב של התעצבות. אני מתאר בספר איך בתוך חדר החושך הזה מתעצבת תמונה של אדם שמצייר ונעשה קריקטוריסט כאמצעי לעמוד על שלו ולהראות את הזווית שלו, תוך מתיחת ביקורת על מה שנכפה עליו".
הוא עובד מכאן, מהבית. "כבר אין לנו ילדים קטנים. שלושה מארבעת הילדים נשואים – מוריה ואני הגענו מהבחינה הזאת אל המנוחה והנחלה, אבל כשההורים של הנכדים שלנו נמצאים במילואים וכדומה, יש יותר עומס".
כמה זמן דרוש לך כדי ליצור עמוד אחד של קומיקס?
"בין חמש לעשר שעות, זה בערך הטווח. לרוב לא יהיה רצף ביצירת עמוד: יהיו הפסקות בין הסקיצה לטקסט, ויש ספרים שאני קודם כותב להם את כל המילים ורק אז מאייר. אבל יש הבדל בין הכתיבה הזאת לכתיבה של סופר: אצל סופר, המילים אמורות לצייר תמונה במוחו של הקורא. המילים שלי לא אמורות לעשות את זה, אני מצייר את התמונה בעצמי. המילים נועדו להעביר מידע שלא עובר בציור, או דיאלוגים בין הדמויות".
הראיון המלא יפורסם מחר (יום ו') בדיוקן
