הידיעה על שחרור רוצח בעלה הגיע אל ח"כ לימור סון הר-מלך ברגע שהכי פחות הייתה מוכנה לו – אחרי לילה חסר שינה בשל הצבעות שנמשכו עד חמש וחצי לפנות בוקר.
כשחזרה הביתה, ארגנה סון הר-מלך את הילדים למסגרות החינוך והלכה "להניח את הראש". כעבור שלושת רבעי שעה, העיר אותה צלצול הטלפון ששכחה לכבות. על הקו היה העיתונאי אלחנן גרונר, שהבשורה בפיו גרמה לה לאבד את נשימתה: המחבל שרצח את בעלה, שולי הר מלך הי"ד, שוחרר במסגרת עסקת החטופים. היא כבר לא חזרה לישון יותר.
"במהלך כל היום ניסיתי לעכל ולחזור לשגרת עבודה, אבל בקושי מאוד גדול ומתוך מחויבות לסדר היום שלי בכנסת. כשהגעתי לוועדת החוקה וישבתי מול משפחות החטופים שאני מכירה ואוהבת, לא שיתפתי אף אחד בידיעה הזאת. עוד הייתי צריכה לנסות לעכל את זה לבד, את המשמעויות. אחת מבנות משפחות החטופים אמרה לי משהו פוגעני, ובאמת החזקתי מעמד ולא שיתפתי באיזה מקום אני נמצאת כדי לתת למשפחות את המקום לכאב האותנטי שלהן. אבל כשזה הפך למתקפה אישית ואותה בת משפחה אמרה לי שהדם של החטופים על הידיים שלי, ושהאירוע נעשה במשמרת שלי, זה מתחיל לבעור בי מבפנים ואני פשוט משתפת על הבוקר שעבר עלי".
לדבריה, בעיניהם של רוב בני משפחות החטופים היא ראתה כאב מאוד גדול. "אבל אצל חלק מהם אני רואה שהם לא מסוגלים להכיל את הכאב שלי. אני גם יכולה להבין את זה, כי בעצם לחשיפת הכאב שלי יש משמעות עבורם. זה בעצם בצד השני של המשוואה: המשמעות של העסקה שחתמנו עליה והמחירים שאנחנו משלמים – המחיר הנפשי והקשה שמשלמות משפחות הנרצחים וגם המשפחות שחלילה עתידות לשלם מחיר כתוצאה מהשחרור הזה. כלומר אני משקפת להם משהו שלא כולם מסוגלים לראות אותו בנקודת הזאת ולהכיל אותו".
"בסוף הדיון בוועדה ניגש אלי יזהר ליפשיץ המדהים", הוסיפה חברת הכנסת, "שאבא שלו עודד ז"ל נרצח במנהרות חמאס, כדי להביע תמיכה ולהשתתף בצערי. הרגשתי שהוא ממש איתי שם גם במהלך כל הדיון. חוץ ממנו הייתה שם גם חנה כהן, דודתה של ענבר היימן, שממש ראיתי בעיניים שלה שקשה לה. היה גם את יחיאל יהוד, אביה של ארבל יהוד ששוחררה ושבנו נרצח. גם אצלו ראיתי הזדהות ואמפתיה".
אלא שלמרות זאת, מספרת סון הר מלך, אין בה תרעומת כלפי שאר המשפחות. "אומרים שאין לדון אדם עד שמגיעים למקומו, ואף אחד מאיתנו לא נמצא בצד השני. אנחנו יכולים להיות מאוד אמפתיים לכאב של מישהו, אבל אנחנו לא באמת מבינים עם מה השני מתמודד עד הסוף. אז אני מסתפקת שזה ככה, באמצע, שאף אחד מאיתנו לא ידון את האחר, שלא נהיה שיפוטיים".
סון הר מלך מאמינה שהעובדה שלא מספרים מראש למשפחות הקורבנות שהמחבל שפגע בהם שוחרר, היא כדי "שלא לחשוף את המחיר האמיתי של העסקה, כדי שקולן של המשפחות לא יישמע ויצליחו להעביר עסקה כזאת מבלי שיתעורר דיון אמיתי בסוגיית המחירים. מאוד מאוד מדאיג שככה המדינה פועלת".
"אני רוצה לקוות שהסיפור הזה יצליח לייצר מציאות אחרת", הוסיפה חברת הכנסת. "המינימום הוא שיודיעו למשפחות נפגעות האיבה ושהציבור יבין את ההשלכות ואת המחיר של העסקה הזאת. לא ללכת אל עסקה כשאתה לא באמת יודע מה המשמעויות שלה. דרך אגב, גם על השחרור של מפקד החוליה שרצחה את שולי אני לא יודעתי באופן רשמי, למרות שהמדינה מחויבת לתת את המידע הזה. אני לא חושבת שזה היה פחות קשה אם הייתי מקבלת את המידע הזה מהמדינה, אבל יש משהו בעצם העובדה שהמדינה לוקחת אחריות על האובדן הזה והמחיר הזה שאנחנו והמשפחות שלנו משלמות. בעיני זה המינימום שהמדינה יכולה לעשות – להישיר מבט ולהגיד: 'אנחנו בוחרים לעשות את המהלך הזה ואנחנו משחררים את הרוצחים של יקיריכם'".
