מוצאי שבת הקרובה, 1 במרץ, הוא מועד החזרה של תושבי הצפון המפונים. על שערי היישובים ובצדי הדרכים כבר נתלו שלטים שמקדמים את פני התושבים החוזרים בברכה, על אף שבפועל, רבים מהם לא מתכננים לשוב, לכל הפחות לא עד סוף שנת הלימודים.
על אף שבהודעות לתקשורת דובר על 1 במרץ כמועד החזרה כבר מתחילת חודש ינואר, ההחלטה הרשמית על החזרת התושבים המפונים התקבלה בממשלה רק לפני יומיים, ב-24/2, ימים בודדים לפני מועד יישומה בפועל. כפי שנכתב בעבר, אין זו הפעם הראשונה שבה זה קורה, ולמעשה מדובר כבר בכרוניקה קבועה של התעלמות מוחלטת מצורכי התושבים והיעדר תכנון. החלטות מכריעות נעשות ברגע האחרון, ומותירות את המפונים ללא יכולת לתכנן את עתידם, בזמן שהם מתמודדים עם מציאות חיים שהיא קשה ומורכבת בלאו הכי.
לפי ההחלטה, יופסק מענק האכלוס לתושבים המפונים החל מ-1 במרץ. לאחר מכן יקבלו המפונים מענק התחדשות לשיקום נזקי הפינוי וכן מענק לעידוד שיבה. לפי מתווה המענקים, כל משפחה מפונה תקבל מענק שיבה בסך 15,350 ש"ח עבור כל מבוגר שיחזור לביתו ומענק נוסף בסך 7,680 ש"ח עבור כל ילד. גובה מענק ההתחדשות יעמוד על 10,000 ש"ח למבוגר ו-5,000 ₪ לילד. אלו שיבחרו בכך יוכלו לנצל את מענק השיבה לשם מימון המשך השהות במתקני האירוח או שכר דירה באתרי הפינוי עד לסוף השנה. כדי לעודד חזרה ליישובים המפונים, מתווה מענק השיבה הוא דיפרנציאלי וגובהו הולך וקטן בפעימות מרגע כניסת ההחלטה על חזרת התושבים המפונים לתוקף.
להחלטה הרשמית על החזרת התושבים המפונים, החלטה 2785, קדמה הכרזת מפקד פיקוד צפון, האלוף אורי גורדין בתחילת חודש פברואר, לפיה "אין מניעה ביטחונית לחזרת התושבים". ב-18 בחודש יצאו כוחות צה"ל מדרום לבנון, וחיילים נותרו רק בחמישה מוצבים הנמצאים בנקודות חיוניות להגנה על יישובי קו העימות. לאחר מכן, ב-23 בחודש, הודיע פיקוד העורף על הסרת המגבלות באזורי קו העימות בצפון ועל עדכון ההנחיות לקיום פעילויות חינוכיות, מקומות העבודה והתקהלויות כך שישקפו מצב של שגרה מלאה, מצב כוננות ירוק, שהוא מצב השגרה באזורים אלו ושאליו עברו שאר אזורי הארץ כבר לפני כמה חודשים, ב-30 בנובמבר 2024. "בתום הערכת מצב עם הרמטכ"ל רב-אלוף הרצי הלוי", נמסר בהודעת דובר צה"ל, "אישר שר הביטחון ישראל כ"ץ כי אזור ההנחיה 'קו העימות' יעבור ממדרג פעילות חלקית למדרג פעילות מלאה". משמעות הדבר היא שניתן לקיים פעילויות חינוכיות, התקהלות וקבלת שירותים ללא הגבלה.
העיר שפוזרה לה יחדיו
ההחלטה על החזרת התושבים המפונים תפסה את מפוני קריית שמונה במצב מורכב, שכן הם פונו רק ב-20 באוקטובר 2023, 4 ימים לאחר שאר הרשויות שבקו האש הצפוני, ובשל מצוקת המקום במלונות ומתקני האירוח הם התפזרו ב-530 רשויות ויישובים שונים, מראש פינה ועד אילת. הדבר מקשה על חזרת צוותי החינוך לעיר. משום כך, עיריית קריית שמונה ויו"ר ועד ההורים בעיר, גולן בוכריס, עתרו לבג"צ ב-6 בפברואר נגד כוונת הממשלה ומשרד החינוך להחזיר לעיר את התלמידים ב-1 במרץ.
לטענת העירייה ונציג ההורים, מצבה הפיזי של העיר אינו מאפשר חזרת תושבים, בשל נזקים לתשתיות המים, הביוב והחשמל בעיר, וזאת לצד הקושי בגיוס צוותי חינוך והוראה והעובדה שרבים ממוסדות החינוך עדיין לא הושמשו מחדש. "לא ניתן יהיה להכניס תלמידים וילדי גן לרוב מבני החינוך בעיר בתחילת מרץ", כתבו בעתירה עוה"ד אבי גבאי ורונן שקלרש המייצגים את העירייה ויו"ר ועד ההורים. העותרים דרשו להאריך את הפינוי, להמשיך במימון שהיית המפונים במתקני האירוח ולמנוע את סגירת בתי הספר הייעודים שהוקמו לילדי המפונים.
הערב (ד') השיבו שופטי בג"צ לעתירה וקבעו דיון המשך שבו יתבקשו הממשלה, העירייה ונציג ההורים לתת את תשובתם להצעה לדחות את מועד החזרה ל-1 באפריל. באופן תמוה, מועד הדיון נקבע ל-5 במרץ, 4 ימים לאחר מועד החזרה הרשמי של התושבים לעירם. השופטים כתבו כי הדחייה האפשרית של מועד החזרה נועד "כדי לאפשר לתושבים להתארגן, ובין היתר למסור הודעות מתאימות לבעלי הדירות המושכרות להם על פינויין, בשים לב לכך שההחלטה הסופית [מטעם הממשלה, על חזרת התושבים] ניתנה כאמור אך לפני יומיים". השופטים הדגישו "כי אין בהצעה כדי להביע עמדה כל שהיא לגופו של עניין", אך נראה שהם עתידים לקבל את העתירה ולהורות למדינה להאריך את הפינוי של העותרים, לכל הפחות רטרואקטיבית עד למועד מתן פסק הדין בעתירה.
בדיון הקודם בעתירה, ב-20 בפברואר, הצביעו השופטים על הקושי שנגרם למשפחות המפונות, בעיקר אלו הנמצאות באכלוס עצמי, שאינן יכולות לתכנן את צעדיהן בשל היעדר החלטה סופית מוקדמת מצד הממשלה בנושא; על כך שמענק השיבה משקף רק כ-60% ממענק האכלוס העצמאי, מצב העלול לפגוע ביכולת המשפחות להמשיך להתגורר מחוץ לקריית שמונה, ואף לכפות עליהן חזרה לעיר, גם כאשר הדבר אינו עולה בקנה אחד עם צרכיהן החינוכיים והמשפחתיים; היעדר פתרון ברור למסגרות חינוך לגיל הרך ולמשפחות עם ילדים צעירים, דבר העלול להקשות על חזרתן לקריית שמונה וליצור חוסר ודאות עבורן; וכן ציין בית המשפט כי קיימים ספקות משמעותיים מצד הרשות באשר להשלמת היערכותם של מוסדות החינוך בעיר עד ליום החזרה, כפי שנטען על ידי המדינה.
משה דור חסון, תושב קריית שמונה שמפונה לטבריה יחד עם בני הקהילה שלו, סבור שמדובר בטקטיקה מכוונת מצד המדינה. "הלכו פה על אסטרטגיה של התשה", הוא טוען, "לא אכפת להם שיש דור שלם שבקושי חווה שנה אחת של מסגרת יציבה. לקחו אנשים באמצע החיים שלהם ופינו אותם מהעיר בגלל המלחמה, ועכשיו, אחרי שאנשים כבר סגרו חוזים ויש להם מחויבות או ילדים באמצע שנת הלימודים, אומרים להם שוב לעזוב הכול ולחזור. כבר ככה לילדים האלו קשה, אחרי שבשנה לפני המלחמה הייתה להם קורונה ואחר כך פינוי, ככה שבמשך רוב שנות הלימודים שלהם הם בכלל לא חוו מסגרת נורמלית ויציבות".
"לתחושתי, זה נראה שהמדינה הבינה שהיא לא יכולה להמשיך ולסבסד את המשך הפינוי ולכן היא החליטה לדחוק אותנו לפינה. הם יודעים שההחלטה לא תעבור בסופו של דבר, אבל הם ניסו לגרום לאנשים להתייאש ולחזור בגלל החשש לאבד את הפיצויים – שאמורים לכסות את כל הנזקים שנגרמו במהלך חודשי הפינוי. אצלי, למשל, יש רטיבות בבית ונהרסו לי המקרר והמיטה הזוגית, כך שאם יחליטו שחייבים לחזור אהיה חייב לחזור לדירה שלא ראויה למגורים, וכמוני עוד רבים".
