"שירי, זה הכי קרוב שאני אליך מאז ה7.10 ואני לא יכול לנשק ולחבק אותך וזה שובר אותי", הספיד ירדן ביבס את אשתו שנרצחה בשבי החמאס, "מישמיש מי יעזור לי לקבל החלטות עכשיו? איך אני אמור לקבל החלטות בלעדייך? את זוכרת את ההחלטה האחרונה שלנו? בממ"ד שאלתי אותך אם נלחמים או נכנעים. אמרת לי נלחמים אז נלחמתי".
"שירי אני מצטער שלא הצלחתי להגן עליכם. אם רק הייתי יודע מה יקרה לא הייתי יורה. אני חושב על כל מה שעברנו ביחד ויש כל כך הרבה זיכרונות טובים. אני זוכר את הלידות של אריאל וכפיר. אני זוכר את הימים שהיינו יושבים בבית או בבית קפה לבד ומדברים הרבה… אני מתגעגע לזה וזה חסר לי. הנוכחות שלך חסרה לי מאוד".
עוד המשיך ואמר בדמעות "אני רוצה לספר לך על כל מה שקורה בעולם ופה בארץ. כולם מכירים ואוהבים אותנו את לא מבינה איזה הזוי כל הטירוף הזה. שירי, אנשים אומרים לי שהם תמיד יהיו לצידי אבל הם לא את. אז בבקשה תישארי לידי ואל תלכי רחוק. תשמרי עלי מפני החלטות גרועות. תשמרי עלי מפני דברים רעים ותשמרי עלי מפני עצמי. תשמרי עלי שלא אשקע בחשכה. מישמיש אני אוהב אותך".
בהמשך, עבר ירדן להספיד את ילדיו: "צ׳וקי (אריאל), אתה הפכת אותי לאבא. אתה הפכת אותנו למשפחה. אתה לימדת אותי מה באמת חשוב בחיים ועל אחריות. אריאל, אני מקווה שאתה לא כועס עלי שלא הצלחתי להגן עליכם כמו שצריך ושלא הייתי שם בשבילכם. אני מקווה שאתה יודע שחשבתי עליך כל יום וכל דקה. אני מקווה שאתה נהנה בגן עדן. אני בטוח שאתה מצחיק את כל המלאכים עם השטויות והחיקויים שלך. אני מקווה שיש מלא פרפרים שאתה יכול להסתכל עליהם כמו שעשית בפיקניקים שלנו. צ׳וקי, תזהר שאתה יורד מהענן שלא תדרך על טוני… תלמד את כפיר את כל החיקויים שלך ותצחיקו את כולם שם למעלה".
"פופיק, זה הכינוי של כפיר בבית, לא חשבתי שהמשפחה שלנו יכולה להיות יותר מושלמת ואז אתה באת ועשית אותה עוד יותר מושלמת… אני זוכר את הלידה שלך. אני זוכר שבאמצע הלידה המיילדת עצרה הכל ואנחנו נבהלנו פחדנו שקרה משהו אבל זה היה רק כדי להגיד לנו שיש לנו עוד ג׳ינג׳י. אמא ואני צחקנו ושמחנו. הכנסת עוד אור ואושר לבית הקטן שלנו. באת עם הצחוק והחיוך המתוק והכובש שלך ואני התמכרתי בשניה".
את דברי ההספד סיים ירדן במילים "יש לי עוד המון דברים להגיד לכם אבל אני אשמור אותם כשנהיה לבד".
עופרי ביבס לוי, אחותו של ירדן ודודתם של אריאל וכפיר ספדה להם: "את המילים האלו אני כותבת בראש כבר מעל שנה. אי הודאות, החרדה והדאגה אליכם לא נתנו מנוחה למחשבות אבל בכל פעםשהראש התחיל לנסח גירשתי את המילים בכח. בכח האהבה אליכם ולירדן, בכח התקווה שתשובו. ועכשיו אני עומדת פה מולכם. לא כך קיוויתי לפגוש אתכם שוב. איך מתחילים להפרד? כבר 16 חודשים שאני מדברת ומספרת עליכם בכל מקום. זה תמיד כאב והגביר את הגעגוע אבל לספר עליכם גם השאיר אתכם נוכחים, חיים. איך יכול להיות שאתם כבר לא?"
בהמשך הספידה גם דנה סיטון סילברמן, אחותה של שירי ודודתם של כפיר ואריאל: "בז, לולו ופורפור. שנה שלמה שאני מכינה את עצמי לרגע הזה, אבל שום דבר לא יכל באמת להכין אותי מספיק טוב לרגע הפרידה מכם. בז, זה הכינוי של שירי מאז שאנחנו ילדות, כבר סיפרתי כמה חיכינו להיות דודות, אני ושירי החלטנו שייוולדו לנו ילדים אסור שהם יקראו לנו בשם הפרטי – רק דודה. וכך היה. ליה, אלון וארז זכו בדודה שאין כמוה בעולם, דואגת, אוהבת ושומרת".
"בז תחבקי את אבא ואמא חזק בשבילי ותשמרי לי עליהם. בבקשה תשלחו לפה אנרגיות שיוציאו את כל הרוע מהעולם ושישאר פה רק טוב. אני מבטיחה לך, כמו שהבטחתי לאבא ואמא שהמפלצות מעבר לגדר לא יצליחו במשימה שלהם, הם לא יכניעו אותנו, הם לא ישברו אותנו, להפך, המשימה שלהם נכשלה כי התאחדנו, כי התחזקנו כי נהיינו בלתי מנוצחים, הם הפסידו".
הלוואי שאתם שם למעלה מחובקים עם אמא ואבא, משחקים ורצים בשדות ירוקים של אושר ואהבה. מבטיחה לך בז ולכם לולו ופורפור שאף אחד לא ישכח אתכם, ליה אלון וארז יגדלו להיות גאים בכם, תהיו צרורים בלבבות ובנפש שלנו לעולם. בטוחה שעוד נפגש".
