שופטי בג"ץ, הנשיא יצחק עמית, דוד מינץ ורות רונן דחו היום (ראשון) את עתירתו של ח"כ עמית הלוי מהליכוד נגד שר הביטחון, שר הפנים, צה"ל והשב"כ, בה ביקש לכפות עליהם את מימוש החוק לשלילת תושבות קבע ממחבלים המקבלים תגמולים מהרשות הפלסטינית, אשר אושר בשנת 2023.
בעתירתו, טען ח"כ הלוי כי המחוקק העניק לגורמי הביטחון סמכות המחייבת אותם להעביר את המידע הרלוונטי למשרד הפנים על מנת שתתאפשר שלילת המעמד מאותם מחבלים המקבלים תגמולים מהרשות הפלסטינית. אולם, על אף שהמידע מצוי בידיה, נמנעת מערכת הביטחון מהעברתו לידי שר הפנים ובכך היא מסכלת את ביצוע הוראות החוק.
ח"כ עמית הוסיף וטען בעתירה כי הימנעות מערכת הביטחון מהעברת המידע הרלוונטי מהווה חריגה מסמכות ושקילת שיקולים זרים, וכי בהתאם לחוק הגנת הפרטיות, התשמ"א -1981, מסירת מידע בין גופים ציבוריים ומשרדי ממשלה מותרת אם היא למטרת ביצוע חקיקה. לדבריו, בנסיבות הביטחוניות החריגות שבהן אנו מצויים, העברת מידע בין גופים ציבוריים לטובת הגשמת אינטרסים של ביטחון המדינה מותרת אף ביתר שאת ואין לאפשר פרקטיקה של סיכול ביצוע דבר חקיקה בדרך של הימנעות מהעברת מידע.
המדינה טענה מנגד כי מדובר בעתירה חריגה במהותה, המוגשת על ידי החבר כנסת מסיעות הקואליציה, בבקשה לחייב את גופי הרשות המבצעת להעביר מידע חסוי ורגיש מזרוע אחת לזרוע אחרת, באופן שפוגע בעיקרון הפרדת הרשויות. קבלת העתירה, כך נטען, כמוה כהתערבות בסדרי העדיפויות הנוגעים לאופן הפעלת הכלים המסורים לרשות המבצעת בהתמודדות עם טרור, עניין המסור כולו לשיקול דעתה של הרשות.
בפסק הדין קיבלו השופטים את עמדת המדינה, ודחו כאמור את העתירה, תוך שהם קובעים כי "דומה כי העתירה שלפנינו היא תקדימית במובן זה שהעותר הוא חבר קואליציה, שעתירתו מופנית כנגד שרי ממשלה בקואליציה שבה הוא חבר, והעותר לא הצביע בפנינו על תקדים משפטי במצב דברים מעין זה. אכן, העובדה שמדובר בעתירה תקדימית, אינה מחלישה בהכרח את העתירה ואינה פוטרת את בית המשפט מלדון בטענות שהועלו על ידי העותר. יחד עם זאת, הסיטואציה התקדימית של חבר קואליציה שעותר נגד חברי ממשלתו, מחייבת גם זהירות יתר בבוא בית המשפט לפרוץ דרכים חדשות בארץ לא נודעת".
השופטים הוסיפו וקבעו כי בניגוד לטענתו של ח"כ הלוי, מסירת הנתונים איננה כה פשוטה, "לאחר ששמענו הסברים במעמד צד אחד, התרשמנו כי התמונה שהוצגה על ידי העותר לגבי הנתונים – כמעין חפץ שכבר נעשה בו שימוש לשם הטלת סנקציות ממוניות ואשר השימוש בו פשוט וקל, בבחינת הושט היד לנתונים הצריכים לעניין – אינה משקפת את המורכבות הכרוכה בשימוש בנתונים הקיימים. כך, לדוגמה, השימוש בנתונים כאלה ואחרים במישור הסנקציות הממוניות עליהם הצביע העותר, אינו דורש הנמקה ותשתית עובדתית כמו זו שנדרשת לצורך יישום החוק. דומה כי זו הסיבה לשיח המתנהל כיום בין המשיבים לבין עצמם, וכאמור, אין מקום להתערבות בית משפט זה בעיצומו של שיח זה, שמטבע הדברים, ולנוכח רגישות המידע, חייב להיעשות בחדרי חדרים".
"סוף דבר, שהעתירה עוררה שאלות של ממש הנוגעות ליחסי חבר כנסת מהקואליציה לבין הממשלה, ויחסי הדרג הצבאי-ביטחוני לבין הרשות המבצעת. אך נותיר שאלות אלה לכשתידרשנה, והעתירה דנן אינה האכסניה המתאימה לדון בהן", ציינו השופט עמית בסיכום פסק הדין.
