שעה קלה של חיבור מחמם לב נרשמה ביום שלישי השבוע בכיכר החטופים, כאשר ב"אוהל התפילות" ציינו יום הולדת 32 לאבינתן אור, שמוחזק בידי חמאס קרוב ל־500 ימים.
בסיוע המועצה האזורית בנימין, מקום עבודתו "אינבידיה" ו"סיירת אבינתן" המורכבת מתושבי שילה, אורגן ערב שאמור היה להיות אינטימי – לחברים וקרובים בלבד – והפך לרב משתתפים נוכח מעגלי החברות הרבים של אבינתן. לצד שולחנות עמוסי מתוקים ועציצי פרחים שניתנו כמזכרת למשתתפים, הונחה גם מחברת ברכות, "כמו בבת־מצוות", כפי שציין האח הבכור משה, שביקש מהנוכחים לכתוב ברכות שאבינתן יקרא כשישוב. "ואני מדגיש, אנחנו לא מדברים פה על אם ישוב אלא על כשישוב", הבהיר משה.
החברים קוראים לו אבי, בני המשפחה מכנים אותו אבינוש, אבל בעבור ציבור רחב, שמו של החטוף הראשון שנראה בסרטון החטיפה המפורסם יחד עם נעה ארגמני, מתגלגל על הלשון בתפילות לזכות אבינתן בן דיצה תרצה.
יום הולדתו השני של אבינתן במנהרות חמאס, שנולד בט"ו בשבט, צוין דרך זיכרונות ואנקדוטות משעשעות של הדוברים, שהצליחו לשרטט למען כלל הנוכחים אישיות צבעונית וכובשת לב של יקירם. על הדאגה העמוקה לשלומו והגעגוע העמוק שעמד באוויר כיסו סיפורי אבינתן, שהעלו פעם אחר פעם חיוך בפני כל הנוכחים – הן בשל הקסם והחן של בני המשפחה והחברים, והן מתוך אישיותו של אבינתן עצמו (במלרע ולא פעם במלעיל, תלוי בדובר), כפי שעלתה מתוך כל אלה.
"אנחנו מאספים כאן לאירוע חמוץ־מתוק, שהוא בעצם חמוץ-חמוץ", פתח משה את הערב, והעביר את רשות הדיבור לראש מועצת בנימין ישראל גנץ, ולאחריו לאביו הרב חיים גנץ, ראש ישיבת "מעלה אליהו" בתל־אביב. מיד אחר כך החל פסיפס הסיפורים, מהאחות אמונה ("שהקשר של אבינתן ושלה הוא חזק כמו שיכול להיות רק בין אח מספר שתיים לאחות מספר שבע", כדבריו המחויכים של משה), ועד לחברים מהעבודה, שותפים לדירה מתקופת הלימודים וחברי ילדות.
אמונה בחרה לשתף בחלום על אודות האח גבה הקומה, שכן "הסיפורים גורמים לי לבכות, ובא לי לספר משהו שמח. למדנו שהחלומות הפכו טובים יותר מהמציאות".
אמונה תיארה שבחלומה אבינתן יושב בסלון אחרי ששב מהשבי, שואל אם היא הסתפרה, והיא צוחקת ומבהירה שהרבה פעמים הספיקה להסתפר מאז שנחטף, ושיש דברים יותר משמעותיים שקרו מאז. כשהתעוררה מהחלום, שבו היא מספרת לו סיפורים יומיומיים סתמיים, היא הבינה את משמעות העומק של החלום ושל הגעגוע לאחיה גבה הקומה וטוב הלב: "אני לא מדמיינת את החיבוק של המפגש הראשון ואת אבינתן החטוף שיחזור", סיכמה בהתרגשות, "אני מדמיינת את השבוע שאחרי, כשאני מקשקשת לו על הלימודים והוא שואל אם הסתפרתי. לזה אני מחכה. לא לאבינתן החטוף, אלא לאבינתן אחי הגדול".
מנהל משאבי אנוש באינבדיה סיפר שלא זכה להכיר את אבינתן, "אבל אני חתום על החוזה שלו. בחוברת ההוראות למנהל משאבי אנוש יש הרבה סעיפים איך להתמודד עם מצבים שונים, אבל אין סעיף איך להתמודד עם עובד שנחטף בידי מחבלים, ואני לא רוצה לכתוב את הסעיף הזה".
הרוח המשעשעת של הערב כולו הביאה גם אותו לצחוק על כך שנוכח הנסיבות, יש דברים שאבינתן לא היה רוצה שהמנהל שלו יידע עליו. אחד החברים הוסיף: "אני כבר רואה איך אבי חוזר, ולא מסוגל להכיל את זה שכל המעגלים השונים שלו נהיו חברים קרובים בשנה ורבע האחרונות. אני רואה אותו לא מרוצה מהחיבור הזה". לבסוף סיכם חבר אחר את תחושת כל הנוכחים: "הגעגוע אינסופי. אבי, מיצינו את תקופת השבי. יאללה, תחזור כבר".
