הרגע שבו נפל ליפעת סלע האסימון התרחש דווקא בגן הילדים של בתה. זה קרה לפני כעשרים שנה, כשהיא הגיעה להשתתף במסיבת חנוכה בגן. הבנים הגיעו מחופשים למכבים, הבנות התחפשו לסופגניות. "הייתי בהלם, זה היה רגע מכונן שגרם לי להבין שצריך לעשות שינוי", היא זוכרת. "מאז למדתי מגדר והבנתי שהדברים לא קורים במקרה, מטמיעים לנו את חלוקת התפקידים הזו מגיל צעיר".
במשך עשרים שנה שימשה יפעת סלע כמנכ"לית עמותת אלומה, והובילה תהליך של שינוי בציונות הדתית בנושא גיוס נשים לצה"ל. לאחר שנתיים נוספות כסגנית מנהלת רשות החברות הממשלתיות, היא מונתה לפני כשנתיים לעמוד בראש תנועת הנשים הדתית־לאומית "אמונה", המציינת בימים אלו תשעים שנה להיווסדה; לפני כניסתה לתפקיד היו"ר, היא הייתה חברת הוועד המנהל של התנועה במשך 11 שנים.
אילו אתגרים יש לאישה דתית יותר מאישה אחרת?
"לנשים דתיות יש אתגרים מיוחדים – אלה של אישה רגילה ועליהם עוד קומה. פעמים רבות הן אימהות למשפחות גדולות, הן מתחילות את הקריירה שלהן מאוחר יותר, כי בשנות העשרים והשלושים לחייהן, כשבנות גילן החילוניות מבססות קריירה, הן בונות קריירה ומשפחה גדולה. הרבה פעמים הן גרות ביישובים מרוחקים. אני מגדירה את הנשים במגזר שלי 'דתיות, לאומיות ואוניברסליות', ויש מתחים בין דתי ובין ליברלי, בין להיות אשת משפחה ובין להיות אישה פמיניסטית שנמצאת בחוץ, בין חיים אוניברסליים לחיים שמרניים יותר. אנחנו חיות קונפליקט".
אחד מתחומי הפעילות הבולטים של אמונה הוא החינוך. התנועה מפעילה מכללה לאמנות, חמישה מוסדות תיכוניים, בתי ילד ויותר מ־100 מעונות לילדים הפזורים ברחבי הארץ. בחלק מן המעונות, לא ברשת אמונה, מצאו פתרון בדמות העסקת מטפלות שאינן יהודיות. סלע מתנגדת: "הקניית השפה העברית היא דבר קריטי, וכמובן חינוך לתורה ולמצוות. העובדה שבמקומות מסוימים יש מטפלות ששפת האם שלהן אינה עברית, היא בעייתית. אני כמובן מעריכה ומכבדת את כל האזרחים במדינת ישראל, ועדיין אני רוצה ששפת האם של מי שמחנך את ילדי ישראל תהיה עברית".
כמי שהובילה שינוי בנושא גיוס חיילות דתיות לצה"ל מה עמדתך לגבי תפקידי לוחמה לבנות?
"תמיד חשבתי שלחימה זה לא מקום של נשים דתיות לכתחילה, וגם לא מקום של נשים בכלל. אני חושבת שיש היום בצבא ההגנה לישראל אפשרות לשרת ולהיות סופר משפיעה במקומות אחרים. אגב, לחימה זו כותרת גדולה מדי, היום מכניסים ללוחמה גם לוחמת אלקטרוניקה, ושם אין אתגרי התמודדות כמו בלוחמה בשטח. נשים בכלל ודתיות בפרט, אין עניין שיהיו בגולני או טנקיסטיות. המחירים של זה, גם לבנים המשרתים וגם הכלכליים, הם כבדים. מי שרוצה לשרת בקרבי אני אעזור לה באופן אישי, אבל האם אני אוביל מאבק מול הצבא שיהיו טנקיסטיות? התשובה היא לא.
"בארצות הברית תנועות נוער כמו הצופים מתקיימות בנפרד, תחרויות שחמט ומרוצי מכוניות מתקיימים בנפרד. לא כל הפרדה היא הדרה. אני חושבת שאנחנו חייבות לקבל את המקום והביטוי, אבל לא מרגישה מוקטנת ומוחלשת כשאני בסביבת נשים. להפך, לפעמים אני מרגישה איזו הזדמנות. אגב, יש מחקרים שמראים שבנות מצליחות יותר בלימודים טכנולוגיים כשהן לומדות בנפרד, ובנים מצליחים יותר כשהם בכיתה מעורבת. אז הדברים הם מורכבים. אפשר לרדד כל דבר ולהגיד 'היא נגד לוחמות' או 'היא בעד הפרדה', אבל המציאות היא מורכבת וזה אף פעם לא דיכוטומי".
הראיון המלא יתפרסם מחר (שישי) במוסף "יומן"
