היום לפני 46 שנים, ב-11 בפברואר 1979, הגיעה המהפכה האסלאמית באיראן לקצה כאשר אייתוללה רוחאללה חומייני תפס את השלטון. השתלשלות האירועים שהביאה לנפילת משטר השאה וכינונה של הרפובליקה האסלאמית והאם בגין והמוסד החמיצו הזדמנות למנוע את הקמתה?
איך נולדת מהפכה
בשנת 1958 הוכר חכם הדת השיעי רוח-אללה מוסאווי ח'ומייני כאייתוללה. באותה עת כבר צבר תומכים ותלמידים רבים והוא הוכר כ"סייד" – תואר כבוד לגברים מוסלמים שנחשבים לצאצאי הנביא מוחמד. קרנו של חומייני עלתה בתקופת שלטונו של מוחמד רזא פהלווי, השאה האחרון של איראן, שבה הייתה איראן מדינה חילונית.
ב-1963 הכריז השאה (שכונה גם רזא שאה או "שאהנשאה" – מלך המלכים) על העברת שורת רפורמות ליברליות, במסגרתן הרחיב את זכויות האדם והאזרח במדינה, לרבות שוויון זכויות בשוק העבודה, קידום מעמד האישה ומעמדם של איראנים שאינם מוסלמים, שיפור החינוך באזורים הכפריים ומיגור האנאלפבתיות ועוד. האגף הדתי במדינה מחה בתוקף על הרחבת זכות ההצבעה לנשים, העברת איסור חבישת הצ'אדור (הבגד האיראני המסורתי) במרחב הציבורי, על כך שהשאה לא אוסר על צריכת אלכוהול, הימורים ויחסי-מין שלא במסגרת נישואים ועוד. ביחס לחבישת הצ'אדור, באיראן מספרים כי בתקופה שבה נאכף האיסור, היו נשים שלא יצאו החוצה כלל במשך מספר שנים.
חומייני עצמו גינה בחריפות את הרפורמות, שלימים נקראו "המהפכה הלבנה", ופסק כי הן: "קנוניה להריסת האסלאם". במשאל עם שערך השאה בנוגע לרפורמות התגלה כי רוב מוחלט של האיראנים תומך בהן ומשראה זאת חומייני החריף את הטון ואמר כי הרפורמות הן "קנוניה של יהודים וזרים שמעוניינים לחזות בחורבן האסלאם". האייתוללה לא הסתפק באמירות ועודד את אנשיו לצאת ולהפגין כנגד השאה ולאחר הפגנה אלימה בטהראן שבה נהרגו כ-100 מפגינים, נעצר חומייני והוא נשלח למאסר בית. לאחר שהמשיך לתקוף את השאה גם ממעצרו, הוא גורש מהמדינה ב-1964. חומייני התמקם בעיר נג'ף שבעיראק, המקודשת לשיעים. משם המשיך להטיף להפלת השאה, עד שהאחרון גרם לסדאם חוסיין לגרש אותו והוא עבר להתגורר בצרפת.
במסגרת הסכם שעזר לסדאם חוסיין להיפטר ממטרד הכורדים בצפון, ביקש השאה כי הרודן העיראקי יסייע לו להיפטר מהאייתוללה הסורר והכריזמטי. חומייני גורש מעיראק ועבר להתגורר צרפת. סדאם אכן גירש את ח'ומייני לפריז, אך גם שם העצים המנהיג השיעי את כוחו עוד ועוד. את משנתו הוא שטח בקלטות וידאו שהופצו במספרי עתק. במונולוגים המצולמים שלו הוא הציג את עצמו כאיש דת מתון ודמוקרטי, שכל חפצו להילחם בשחיתות השלטונית שפשתה באיראן. כך זכה לאהדה מצד מדינות אירופה, וגם הצליח לעורר את השטח באיראן נגד השאה ולהניע את ההתקוממות שזכתה לכינוי "מהפכת הקלטות". יעדי ההשפעה המרכזיים היו איגודי העובדים, שנתנו תשתית לאופוזיציה המתפתחת. הם היו מלאי זעם על השחיתות השלטונית, והקלטות של ח'ומייני היו הניצוץ שנדרש כדי להבעיר את השטח.
ברית הרדיקלים
כמו פעמים רבות בהיסטוריה, גם בסיפור של איראן אירוע שולי לכאורה הפך בדיעבד לציון דרך משמעותי ולאחד הגורמים המשמעותיים שהביאו לנפילת שלטון השאה וכינונה של הרפובליקה האסלאמית. בינואר 1978 התפרסמה בעיתון שנשלט בידי השאה כתבה שתקפה את חומייני. בתגובה התקיימה בעיר קום הפגנת סטודנטים לתיאולוגיה. ההפגנה דוכאה בכוח בידי הצבא ועשרות סטודנטים נהרגו. התוצאה הטראגית הובילה לגל מחאות ופעולות איבה שהבולטת שבהן הייתה הצתת קולנוע בעיר אבדאן שהביאה למותם של מאות איראנים. בנוסף, כאן נכנסו לתמונה אותם ארגוני עובדים שהושפעו על-ידי חומייני. הם הכריזו על השבתת תעשיית הנפט והורידו את תפוקת הנפט במדינה ב-75% ובהמשך אף למעלה מכך.
במטרה לבלום את גלי המהומות הכריז השאה על החלת משטר צבאי ב-11 ערים מרכזיות באיראן, לרבות בטהראן ובאספהאן. הצבא הצליח לדכא את המהומות למשך מספר חודשים, אך בחודש דצמבר 1978 חודשו המהומות והפעם הן היו אלימות בהרבה עם מאות הרוגים ואלפי פצועים. למחאות הצטרפו גם אגפים נרחבים בציבור החילוני באיראן, כגון סטודנטים, עשירים, קומוניסטים ופעילים חברתיים שהתנגדו לשחיתות של השלטון, העוני הגואה, הדיכוי האלים של מתנגדי המשטר, רפורמות כלכליות שפגעו בכיסם של בעלי קרקעות וסוחרים ועוד. כך יצא מצב אבסורדי שבו המחנות האידיאולוגיים השונים ביותר, חלקם הקיצוניים ביותר, שיתפו פעולה, כאשר כל אחד מהם מפנטז על תפיסת השלטון בסיום ההפיכה.
משהבין השאה כי לא רק שלטונו מצוי בסכנה ממשית, אלא גם חייו – ברח מהמדינה והפקיד את ניהולה בידי ראש הממשלה שאפור בח'תיאר, שמונה לתפקיד זמן קצר קודם לכן. ב-1 בפברואר ולאחר שהופעלו עליו לחצים כבדים ובתקווה שהאקט ירגיע במידת מה את הרוחות, אפשר בח'תיאר לח'ומייני הגולה לשוב לאיראן, אך שובו של חומייני התברר כמסמר האחרון בארון שלטונו של בח'תיאר. בתוך תשעה ימים מאז שחזר ולאחר קרבות עזים בין הצבא למתנגדי השלטון, הודיע הצבא על הסרת תמיכתו בבחת'יאר. חומייני תפס את השלטון והקים את הרפובליקה האסלאמית.
ח'ומייני על הכוונת: החיסול שלא היה
לימים סיפר ראש שלוחת המוסד באיראן ב-1979, אליעזר "גייזי" צפריר, כי השאה ביקש ממנו לחסל את חומייני בפריז בניסיון אחרון לסכל את ההפיכה. לדבריו, רה"מ דאז מנחם בגין בחן את הבקשה ולאחר שהתייעץ עם בכירי מערכת הביטחון החליט שלא להיענות לבקשה. מספר ימים לאחר מכן ברח פהלווי מאיראן ובחלוף שבועות בודדים נפלה איראן בידי האסלאמיסטים. מספר ימים לפני ההפיכה פנה גם בח'תיאר למוסד וביקש כי הארגון יחסל את ח'ומייני, אך גם הוא סורב. גייזי חשף כי לפני שפנה לישראל, העביר בח'תיאר את אותה בקשה לאמריקנים, הבריטים והצרפתים, אך נענה על ידי כולם בשלילה.
גייזי סיפר כי ניתן היה לחסל את ח'ומייני בפריז. "אם המוסד היה עושה זאת, פני ההיסטוריה היו אחרים", אמר בכיר המוסד לשעבר. "יתכן שגם כך הייתה מתרחשת מהפכה באיראן, אבל למנהיג כמו ח'ומייני לא היה תחליף. לכן האיראנים קידשו אותו, עד כדי כך שבהלווייתו היו המונים שניסו לתלוש חלקים מגופתו. ההשפעה שלו הייתה מאגית. עד היום אני מצטער על שלא עשינו את מה שביקשו מאיתנו. הרבה סבל היה נחסך כך מהעולם, מהאיראנים וכמובן מישראל". עם זאת, הוא מלמד סנגוריה על בגין ובכירי מערכת הביטחון שקיבלו את ההחלטה בשעתו: "צריך להבין שבגלל חוסר במידע לא היה אפשר לקיים דיון רציני, לא במוסד ולא בממשלה.
