סגן רמטכ"ל מחליט לפרוש מצה"ל כשמתברר לו שהוא לא נבחר לתפקיד הרמטכ"ל. זמן קצר לאחר מכן הוא מתמנה למנכ"ל משרד הביטחון. כעבור תקופה לא ארוכה, מלחמה כושלת שנפתחת בהפתעה מביאה להתפטרות הרמטכ"ל לפני תום הכהונה המתוכננת, ומזניקה את המנכ"ל היישר ללשכת הרמטכ"ל כדי לשקם את אמון הציבור ולבנות את צה"ל לקראת האתגרים הצפויים בשנים הקרובות.
התסריט הזה התרחש פעמיים ב־18 השנים האחרונות: הפעם הראשונה הייתה עם גבי אשכנזי, הרמטכ"ל ה־19 של צה"ל; הפעם השנייה עכשיו, עם ההחלטה להחזיר לצה"ל את מנכ"ל משרד הביטחון אלוף במיל' אייל זמיר ולמנותו לרמטכ"ל ה־24. אפשר לומר שהמינוי היה צפוי למדי מבחינת הנוגעים בדבר גם מבחינת התקדים: אשכנזי נתפס כמי ששיקם את צה"ל לאחר מלחמת לבנון השנייה, והציפייה היא שזמיר יעשה אותו דבר כעת. אך המינוי היה צפוי גם מסיבות נוספות. זמיר הוא היחיד מבין שלושת המועמדים, בהם סגן הרמטכ"ל אמיר ברעם ומפקד זרוע היבשה לשעבר תמיר ידעי, שלא לבש מדים בשבעה באוקטובר ולכאורה אין לו חלק ישיר במחדל. בנוסף, מדובר בקצין ותיק ומנוסה מאוד שבעברו שלושה תפקידי אלוף: המזכיר הצבאי של ראש הממשלה, מפקד פיקוד הדרום וסגן הרמטכ"ל, ושהיה מועמד פעמיים לתפקיד הרמטכ"ל והפסיד לאביב כוכבי ולהרצי הלוי, אף שנהנה מתמיכת ראש הממשלה נתניהו.
זמיר הוא הרמטכ"ל הראשון שגדל בחיל השריון (דוד אלעזר, "דדו", הוכשר בחיל הרגלים ועשה הסבה לשריון) והקצין המבוגר ביותר שנכנס ללשכת הרמטכ"ל. הוא בן 59, נשוי לאורנה ואב לשלושה: אורי, קצין שריון שהיה מצטיין הרמטכ"ל; רוני, קצינת מטה במילואים בסיירת גולני; ואיתי, תלמיד תיכון.
הוא נולד באילת ב־26 בינואר 1966, הבכור משלושת ילדיהם של שלמה ז"ל ויפה זמיר. אביו שירת בחיל הים, ולכן המשפחה העתיקה את מגוריה לאילת. סבו מצד אביו עלה מתימן בשנות העשרים ולחם בשורות האצ"ל, ואף נפצע פעמיים בפעולות המחתרת.
אחרי לימודיו בפנימייה הצבאית לפיקוד בתל־אביב ובגימנסיה הרצליה, התגייס זמיר ב־1984 לחיל השריון, סיים בהצטיינות קורס מפקדי טנקים ומילא שורת תפקידי קצונה בחיל. הוא היה מ"פ ומפקד גדוד 75 בחטיבה 7, כולל פיקוד על רכס עלי טאהר ועל מוצבי בופור ודלעת ברצועת הביטחון בלבנון, והמשיך בתפקידים מגוונים בחטיבה. ב־1997 יצא לשנת לימודים ב"בית הספר למלחמה" בצרפת ורכש שם גם את השפה הצרפתית. ב־2000 מונה לראש מחלקת תורת חיל שריון ושימש במקביל כמפקד חטיבה 656, חטיבת מילואים בפיקוד המרכז (שפורקה כמה שנים לאחר מכן), שבמהלך מבצע חומת מגן השתתפה בכיבוש העיר ג'נין ועסקה בטיהורה ממחבלים ומתשתיות טרור. לאחר מכן מונה למפקד חטיבה 7 של השריון, והוביל מבצעים ברצועת עזה לפני היציאה מגוש קטיף ובמהלכה.
לדרגת תת־אלוף הועלה בשנת 2007, עת מונה למפקד אוגדת עמוד האש (143). שנתיים לאחר מכן פיקד על אוגדת געש (36). במבצע עופרת יצוקה בסוף 2008 שימש ראש מטה זרוע היבשה. חמישה ימים אחרי תום מבצע עמוד ענן בשנת 2012 הועלה זמיר לדרגת אלוף ומונה למזכיר הצבאי של ראש הממשלה בנימין נתניהו. הוא כיהן בתפקיד הזה בתקופת מבצעי שובו אחים וצוק איתן. באוקטובר 2015 מונה למפקד פיקוד הדרום, תפקיד שמילא עד יוני 2018. במהלך כהונתו החלה העבודה על המכשול בגבול הרצועה, והפגנות הפלסטינים על הגדר התרחבו.
בדצמבר 2018 מונה לסגנו של הרמטכ"ל דאז אביב כוכבי, ומילא את התפקיד עד יולי 2021. במהלך תפקידו קידם תהליכי בניין כוח במסגרת התוכנית הרב־שנתית "תנופה", והוביל וגיבש את תפיסת ההפעלה נגד איראן שאומצה בידי הרמטכ"ל ושר הביטחון. עם בחירתו של הרצי הלוי לתפקיד הרמטכ"ל ה־23 פרש זמיר מצה"ל, ומונה על ידי שר הביטחון הקודם יואב גלנט למנכ"ל המשרד. הוא הציב לעצמו כמה מטרות בתפקיד הזה, ובהן קידום עצמאות הייצור הצבאי המקומי והקמת מנהלת בינה מלאכותית. עם פרוץ המלחמה קידם זמיר את המהלכים הנוגעים לאגף השיקום, והקים אגף חדש לטיפול במשרתי המילואים.
"קודם כול בן אדם"
הרזומה הצבאי של זמיר הוא ללא ספק מרשים, אך האם הוא הדמות המתאימה להוביל את צבא ההגנה לישראל באחת התקופות המאתגרות והמורכבות שלו אי־פעם?
זמיר אינו מרבה להתראיין. רוב ציטוטיו שפורסמו בימים האחרונים הגיעו מנאומים שנשא ומאמרים שכתב, כולם לפני המלחמה, ששינתה את התפיסה הביטחונית מקצה לקצה. "חז"ל אמרו 'אמור מעט ועשה הרבה', ככה גם זמיר, שמגיל צעיר העדיף בעיקר לעשות ופחות לדבר. לא סתם קשה למצוא ראיונות שלו מהעבר כי זה האיש", אומר ד"ר חיליק סופר, תת-אלוף במילואים שמכיר את זמיר 44 שנים, מאז שהשניים הגיעו לפנימייה הצבאית לפיקוד בתל־אביב ולמדו יחד במחזור ט"ז.
קצין עבר בשריון: "זמיר מסודר, אמין ודיסקרטי, ולכן הוא הצליח אצל נתניהו כמזכיר צבאי כי הוא לא התפתה לפוליטיקה. הצבא בבלגן עכשיו וצריך איזון ורוגע"
"אייל הגיע לפנימייה עם עוד שלושה חברים מאילת", זוכר סופר. "כבר בהתחלה הוא התגלה כמנהיג כריזמטי, עם נוכחות פיזית אבל גם עם הרבה צניעות. הוא לא השתחצן, תמיד עזר לאנשים במסעות וכולנו סמכנו עליו. הבנו שהוא יגיע רחוק אבל לא ידענו כמה, חוץ ממורה אחד שלנו שהייתה לו נבואה ואמר שהוא יהיה רמטכ"ל. כילדים בפנימייה עשינו לא מעט מעשי קונדס, אבל אז אייל היה נכנס למשרד של המ"פ, מדבר איתו ומודיע לו שהוא יטפל בעניין ושהדבר לא יחזור על עצמו".
אחד מחברי אותו מחזור, מספר סופר, התקדם בחיל השלישות והיה חשוף לדיוני השיבוצים של הקצינים הבכירים. "הוא סיפר שעוד כשזמיר היה רב־סרן כל מפקדי האוגדות רצו שהוא יהיה אצלם, וככה הוא ממש 'בחר' את התפקידים שלו לאורך הדרך. הוא האיש המתאים בעת הזאת אחרי משבר שבעה באוקטובר. יש לו עבודה לא פשוטה, לשקם את אמון הציבור בצה"ל. כמי שיש לו ילדים במילואים וילד שיתגייס עוד מעט, אני רגוע שזמיר הוא הרמטכ"ל. אני סומך עליו בעיניים עצומות".
אלוף במיל' גרשון הכהן מכיר גם הוא את זמיר עשרות שנים, כשהרמטכ"ל הנכנס עוד היה קצין אג"ם של חטיבה 7, והכהן נכנס לתפקיד המח"ט. במעלה הדרך שירת הכהן כמפקד האוגדה כשזמיר פיקד על חטיבת השריון הסדירה. "הוא קצין מעולה שתמיד התייחס למקצוע ברצינות ולמד אותו", אומר הכהן, ונזכר בסיפור מהימים שבהם פיקד על תוכנית ההתנתקות: "ביום שישי אחר הצהריים, אחרי שהיישוב נווה־דקלים פונה, קיבלתי טלפון מתושב שהכרתי ואמר לי שבתו המאומצת רוצה להדליק נרות שבת בפעם האחרונה בנווה־דקלים. היה כבר זמן קצר לפני שבת וחשבתי מה לעשות. הרמתי טלפון למח"ט 7 אייל זמיר, והוא לקח אותה אישית עד נווה־דקלים כדי להדליק נרות. הוא עשה את זה כי הוא קודם כול בן אדם.
"זמיר עשה את כל התפקידים היטב כדי להיות ראוי להתמנות לרמטכ"ל. הוא לא מביא שום הטיה פוליטית. גם כשהיה המזכיר הצבאי של ראש הממשלה, הוא הצליח לצאת משם כמו הכוהן הגדול מבית קודש הקודשים – בלי לעשות שום טעות. לא הייתה לו שם שום מעורבות ושייכות פוליטית או שימוש בפוזיציה. הוא יצא הכי נקי מהמקום הזה. אני מכיר לא מעט מזכירים צבאיים, וזה לא פשוט".
הכהן מוחה על התנגדות שנרשמה באגף הימני של המפה הפוליטית למינוי זמיר. "לא ממנים רמטכ"ל מגזרי או על פי גחמה של מגזר. הרמטכ"ל צריך להיות עם אמון של העם. זה התפקיד הכי ממלכתי בישראל, יותר מנשיא המדינה, וזמיר לא שייך לשום מגזר. אף אחד לא יכול לומר שדעותיו ידועות מראש.
"זמיר תמיד היה איש אמת ותמיד ידע לומר את דעתו העניינית והמבוססת", מוסיף הכהן. "הוא יצירתי וחושב מחוץ לקופסה, וגם יודע להקשיב לאנשים אחרים. הוא האיש הנכון בזמן הנכון, ויעשה את מה שצריך בשיקול הדעת הנכון, והוא גם נאמן למערכות כי הוא ממלכתי. הוא מטפל נכון באנשים, וגם יודע לתבוע מהם".
בלי לדפוק על השולחן
מי שמכיר את זמיר כבר ארבעה עשורים הוא אלוף במיל' סמי תורג'מן, לשעבר מפקד פיקוד הדרום. השניים נפגשו בלא מעט צמתים לאורך הקריירה הצבאית שלהם. "אנחנו מכירים מאז שהוא היה סגן ואני הייתי סרן באותו גדוד בשיזפון", אומר תורג'מן. בהמשך החליף אותו זמיר בפיקוד על אוגדה 36, מונה לעמוד בראש המטה שלו כשהיה מפקד זרוע היבשה, וב־2015 אף נכנס במקומו לתפקיד מפקד פיקוד הדרום. "יש לנו היכרות אינטימית ובתפקידים משמעותיים מאוד. עוד מהתפקידים הראשונים שלו בחיל השריון הוא התבלט מאוד לטובה, בעיקר בקור הרוח וביסודיות שלו.
"אני לא אוהב שאומרים 'סוף סוף יש רמטכ"ל מחיל השריון', כי זמיר הוא קודם כול בן אדם שהלב שלו במקום הנכון. הוא איש מקצוע מהמעלה הראשונה שמעמיק בכל דבר שמגיע אליו. היחס שלו לתפקיד ולמקצוע הוא של חרדת קודש. הוא לא מרחף מעל הדברים אלא מעמיק בהם. כשהוא ניגש לסוגיה, לא משנה אם מדובר בעניינים מבצעיים, בתהליכים בתוך הצבא או בבניין הכוח, הוא קודם כול יעמיק בה ורק אחר כך יחליט. הוא לא שולף מהמותן. אני לא משווה לאף אחד, אבל אייל לא חפיפניק.
"היסודיות הזאת הייתה לטובתו בהרבה תפקידים. יצא לי לראות אותו מקרוב כשהוא היה המזכיר הצבאי של ראש הממשלה במבצע צוק איתן, אני חושב שההשפעה שלו שם הייתה בדיוק במידה הנכונה. הוא הבין שצריך שראש הממשלה יבוא לשטח ויתרשם באופן אישי מהאפשרויות העומדות על הפרק, מהאתגרים ומהבעיות, אז ראש הממשלה, שר הביטחון והרמטכ"ל הגיעו לפיקוד הדרום לדיוני עומק וחשיבה לפני שמתקבלות החלטות בקבינט. זאת עוד דוגמה לשיטתיות שלו בעבודה; אתה הולך לקבל החלטה על תמרון ברצועת עזה להשמדת מנהרות, אז אתה מוודא שיש תהליך סדור ורק אחר כך מתקבלות החלטות. אני לא רואה אותו עושה הערכת מצב בלי ראש אמ"ן או ראש חטיבת המחקר", אומר תורג'מן בהתייחס לדיונים הטלפונים שקיים הרמטכ"ל הלוי בליל שבעה באוקטובר.
אתה רואה אותו דופק על השולחן בסוגיה מסוימת מול שר הביטחון?
"יש לו עמוד שדרה מפלדה. הוא יודע לעבוד עם אנשים ולהוביל אותם, ויודע להיות החלטי איפה שצריך. אין צורך לדפוק על השולחן. גם כשהוא מדבר בשקט הוא מספיק נחוש. בכלל, אני לא בעד שרמטכ"לים ידפקו על שולחן. יש מעליהם דרג מדיני, הם רק צריכים להציג את העמדה שלהם בצורה ראויה ומכבדת, ואני בטוח שזה מה שאייל יעשה – יציג את זה בצורה מקצועית ועניינית, ובסוף יממש את הנחיות הדרג המדיני, כי זה הסדר הנכון במדינה מתוקנת".
הוא האיש הנכון לתפקיד?
"אייל הוא הדמות המתאימה ביותר להוביל את הצבא ולתקן את הדברים שדורשים תיקון, ויש לא מעטים כאלה. יש נקודות חוזק שצריך להמשיך לשמור עליהן, אבל גם דברים שזקוקים לטיפול שורש, והוא האיש הנכון לטפל בשורשים ולהצמיח את הארגון הזה ולהוביל אותו, גם בבניין הכוח וגם בהפעלת הכוח".
כיבוי שריפות
קצין שריון בכיר לשעבר ששירת לא מעט עם זמיר אומר: "אייל הוא השריונר הקלאסי, מאוד הולך בתלם ולא עושה דברים נגד הזרם. לפעמים זאת נקודת תורפה, אבל אולי עכשיו זה יתרון. הוא פחות איש של הווי שריונאי, פחות צחוקים, אבל אולי זה מה שצריך עכשיו. הוא פחות יצירתי ונועז ולא לוקח המון סיכונים, אבל הוא מסודר, אמין ודיסקרטי. לכן הוא הצליח אצל נתניהו כמזכיר צבאי כי הוא לא התפתה לפוליטיקה. הצבא בבלגן עכשיו וצריך איזון ורוגע. אייל ימנה מטכ"ל חדש וצעיר וזה ייתן קצת היררכיה ושליטה יותר מהרגיל.
"מהיכרותי איתו, יש קצה לעימותים שלו. עד כמה הוא ייכנס למלחמות עם נתניהו וכ"ץ? לא יודע. יש כאלה שידפקו על השולחן, אני לא רואה את זמיר עושה את זה. הוא לא יסכים לממשל צבאי ברצועת עזה, חד־משמעית. אם יתעקשו איתו? שאלה טובה מה יקרה. גיוס חרדים הוא דוגמה קלאסית. מעניין מה אייל יחליט מול המתווה של כ"ץ. זה מאתגר. לדעתי בסוף הוא יגיד שזאת ההנחיה ויבצע. הוא לא ישבור את הכלים וגם לא יתראיין על זה. קח בחשבון שהוא לא ידבר הרבה לתקשורת".
ביקורת לא מעטה נמתחה על הבחירה בזמיר לרמטכ"ל, נוכח אחריותו לכאורה לשורשי הקונספציה, כמפקד פיקוד הדרום אחרי צוק איתן. הימים היו ימי "צעדות השיבה" וההתפרעויות על הגדר, שיגור בלוני תבערה לעוטף עזה ובמקביל הקמת המכשול נגד חדירה מעל הקרקע ומתחתיה. הגישה השלטת אז הייתה שמירה על שקט תעשייתי מול חמאס. "כשהיו יורים רקטות לכל העוטף, הפקודה הייתה להשיב אש לכמה עמדות בודדות של חמאס לאורך הגבול, אבל רק אחרי שמוודאים שאין בהן אף אחד כדי שזה לא יסלים", אומר גורם ששירת באוגדת עזה בתקופתו של זמיר. "ביום שהרצי הלוי החליף אותו והיה ירי מטחים, הוא הורה לתקוף את העמדות האלה גם אם יש שם מחבלי חמאס".
לדבריו, הגישה של אלוף הפיקוד זמיר הייתה בעיקר "כיבוי שריפות" כלפי העימותים על הגדר, ירי הרקטות ושיגור בלוני התבערה. הוא נזכר באירוע שבו מפקד האוגדה דאז יהודה פוקס נכנס לחמ"ל המבצעים אחרי ירי רקטות לעוטף ואמר מיד: "תגידו לכוחות שיירו מהר לפני שאלוף זמיר יחדול אותנו". לדבריו, כל הנוכחים היו המומים מהאמירה הזו.
מעבר לכך, הגורם טוען כי באותן שנים החל חמאס בבניין הכוח שלו לתוכנית הפשיטה שהתממשה בשבעה באוקטובר. "כשהוא נכנס לתפקיד לא הייתה לחמאס יכולת לעשות פשיטה כזאת, וכשהוא סיים את התפקיד כן הייתה לו. אצל טולדנו (מחליפו של זמיר בתפקיד; י"א) זה כבר היה עובדה מוגמרת. שבעה באוקטובר היה יכול לקרות גם במשמרת של זמיר. ביום שהוא השתחרר מצה"ל נשמתי לרווחה. לראות אותו נכנס עכשיו ללשכת הרמטכ"ל, זה הזוי בעיניי".
תורג'מן חולק על הדברים. "בניית המכשול היא לא חיסרון, זה כלי נוסף שצריך להשתלב בתפיסה", הוא טוען. "אני כן ראיתי נחישות בהפעלת הכוח נגד ההתפרעויות בימי שישי, כולל תוצאות שהיו חמורות מאוד מבחינת הפלסטינים, עם עשרות הרוגים. לא ראיתי אצלו 'תלות' במכשול והתרופפות כלשהי. לדעתי זה התחיל אחר כך, וכדאי גם לבחון את המדיניות של הרמטכ"ל והנחיות הדרג המדיני באותם ימים". אלוף (במיל') גרשון הכהן מצטרף לדברים: "אם תחפשו אדם שלא שבוי באיזושהי קונספציה, לא תמצאו. קונספציה היא לא מחלה".
"אין ספק שכל מי שהיה בפיקוד הדרום בעשור האחרון נגוע בדרך כזאת או אחרת בקונספציה", אומר קצין השריון לשעבר. "כמה אחורה צריך ללכת? זאת שאלה. לדעתי זה עניין של המפקדים האחרונים, אבל גם הוא חלק מהסיפור הזה. כולנו לא התייחסנו לחמאס מספיק ברצינות. דווקא זמיר תמיד חשב שאנחנו צבא קטן מדי, ושחובה להגדיל את היחידות שלו כדי לעמוד במשימות".
