"כשנערים כמו יוצאי אתיופיה, מסתובבים בצפון תל־אביב, השכנים מזעיקים משטרה"

מה שלומך בימים העמוסים האלה?

"במשך כל המלחמה, כמעט בכל רגע יש בי רגשות מעורבים. מצד אחד כשלנו ב־7 באוקטובר, ויש כאלה שאנחנו לא מצליחים להשיב הביתה כבר 15 חודשים, וזה כאב גדול. מאידך הגענו להישגים צבאיים בלתי רגילים, שבמונחים שהכרנו לפני 7 באוקטובר הם חלום. 'תיפול עליהם אימתה ופחד', על כל אויבינו מסביב. אנחנו בתוך רכבת הרים, בין העצב, הכאב והשכול ובין ההישגים וההזדמנויות שהקב"ה מזמן לנו".

השבוע עבר בהצבעה טרומית חוק הקרקעות. מה הוא בעצם אומר?

"המשמעות היא שיהודים יוכלו לקנות ולהיות בעלים של קרקעות ביהודה ושומרון. החוק הקיים כרגע הוא משנת 1953. הירדנים קבעו אז שרק ערבי או ירדני יכולים לקנות קרקעות ביו"ש. ב־1967 חזרנו לאדמות האלה, ורק ב־1971 הוציאו תקנה שאפשרה ליהודים לקנות קרקעות באמצעות גורם שלישי. יהודים רוכשים קרקע באמצעות המִנהל. גם מי שקונה בית ביו"ש, הוא לא שלו בטאבו. הגשנו את החוק לפני שנה וחצי, מתוך הנחה שלא יכולה להיות אפליה מובנית בין יהודים לערבים ביו"ש".

אתה כבר מתארגן לרוץ לבג"ץ כדי להשיב על העתירה נגד החוק?

"בשנת 2022 עמותת רגבים הגישה את בג"ץ החוק הירדני, וטענה שיש כאן גזענות נגד יהודים. בג"ץ אמר שאכן יש פה אפליה לא ראויה, אבל בגלל שזה נוגע בעניינים מדיניים, ניתן לשנות את זה רק בחקיקה. בג"ץ לא יכול לפסול את זה, כי הוא בעצמו אמר שהתיקון לאפליה הוא בחקיקה".

איך זה אמור להשפיע מחר בבוקר?

"אחרי שהחוק יעבור, הוא ישפיע על שני דברים: הראשון, האזרחים יתנהלו מול מדינת ישראל ברכישת הקרקע ולא מול המִנהל. והשני, עד היום היו גופים או בנקים שלא רצו לתת משכנתאות מעבר לקו הירוק, כעת זה יהיה אסור. כולם יהיו מחויבים לתת שירות".

לאחרונה ביטלת את סעיף השוטטות בחוק העונשין. יצא לך להיות מעוכב פעם בגלל שוטטות?

"לא נעצרתי, אבל פעם כשהייתי עם רכב חדש, פנה אליי שוטר. היה לו מוזר שלבחור אתיופי צעיר יש רכב חדש. הוא שאל של מי הרכב, עניתי 'למה אתה שואל'. הייתי מאוד ברור ודיברתי בתקיפות, ולכן הוא המשיך הלאה, אבל הרבה פעמים שואלים בגלל סטיגמות ודעות קדומות. לצערנו הרב, כשנערים שמזוהים חיצונית, כמו יוצאי אתיופיה, מסתובבים בצפון תל־אביב, השכנים מזעיקים את המשטרה והשוטר יכול לתשאל ולעכב אותם על חשד בשוטטות, ועד שהם מוכיחים אחרת הם כבר נמצאים בפגיעוּת של מפגש עם שוטר. זה חוק מנדטורי שמאפשר לתת מאסר של עד חצי שנה. נפגעים ממנו יוצאי אתיופיה, ערבים ועובדים זרים".

יש למטבע הזו צד שני. לפעמים אנשים מסתובבים ליד בתים ועושים סיור מקדים כהכנה לפריצה. זה נלקח בחשבון?

"היו לנו הרבה דיונים על זה. הרוב המוחלט מאלה שנעצרו בעוון שוטטות שוחררו אחרי מפגש קצר עם השוטר. כמה עשרות, על פני עשר שנים, נעצרו והגיעו לבירור. החוק הזה לא אפקטיבי. הוא לא באמת ממגר תופעה, אבל כן מייצר אווירה קשה. יכול להיות שמישהו יתפוס על זה טרמפ, אין מאה אחוז".

אלו תגובות שמעת על הביטול?

"יש על הנושא הזה סדרה בשם 'אינדל'. צעירים יוצאי אתיופיה יושבים בשכונה שלהם, שוטרים מתגרים בהם, ולאט לאט הם הופכים למטרה של השוטרים. אינדל קבדה, אחד היוצרים, אמר לי שהוא מכיר הרבה מאוד אנשים שהמפגש עם המשטרה יצר להם חסם נפשי. מאות, אולי אלפי אנשים הגיבו לתיקון ואמרו לי שהוא יפתח צוהר לחיים הרבה יותר טובים".

בקרב נופלי המלחמה יש עשרות יוצאי אתיופיה, רבים מהשיעור היחסי שלהם באוכלוסייה. אתה מלווה את המשפחות מקרוב.

"כולם היו בניי ואני הולך למאות הלוויות וניחומים, אבל כשאני מגיע לבתים של נופלים מיוצאי אתיופיה אני רואה השלמה כמעט מוחלטת עם הנפילה של הילד. זה מדהים, זה עובר כחוט השני בין כולם. יחד עם הכאב והאובדן, כולם גאים בגיבורים. הסיפורים של החבר'ה האלה מדהימים, ובגלל שאני מכיר את השפה והתרבות קיבלתי על עצמי להגיע לכל הלוויה, ואם מסתדר גם להספיד.

"בחנוכה עשינו כנס מכובד בתיאטרון ירושלים לכל המשפחות של הנופלים מהקהילה, כדי לחבק את המשפחות ולהפוך את הגיבורים האלה לדמויות מעוררות השראה. הקהילה מאותגרת בהרבה נושאים, ואני רוצה לקחת את העוצמה של הגיבורים האלה ולהנכיח אותה. אני מאמין שזה יכול למשוך צעירים מהקהילה למקומות הרבה יותר זקופי קומה. לא לחכות שמישהו יתרום לנו וייתן לנו, אלא להוביל בעם ישראל".

דיברת על הישגים מדהימים במלחמה, אבל יש תחושה שחלק גדול מהם מתמסמס עכשיו. אנחנו מתרגשים שהחטופים חוזרים, אבל רואים גם את המחבלים עם הסרטים הירוקים מתעצמים. לאן כל זה הולך?

"כמדינה הגדרנו מטרות למלחמה הזו: השמדת ארגון הטרור חמאס, מניעת כל יכולת שלטונית וצבאית שלו והחזרת החטופים. אנחנו שמחים על כל חטוף וחטופה שחוזרים, אבל כשאנחנו מסתכלים מה קרה כששחררנו מחבלים ואיך זה חזר כבומרנג עם פיגועים וטרור ורציחות, אנחנו לא יכולים להגיד כן לכל עסקה. התנגדנו לעסקה הזאת אבל אנחנו לא מפילים את הממשלה כי אנחנו חושבים שיש המון הזדמנויות לממש את מטרות המלחמה, במיוחד עם הממשל החדש בארצות הברית. אני מקווה שביום ה־43 נחזור ללחימה, ננשוך שפתיים ונצליח להחזיר את שאר החטופים בכוח ובעוצמה, ונשמיד את חמאס בלי לסכן את אזרחי ישראל".

כשרצת לכנסת חשבת שתידרש לשאלות קשות כאלה?

"כשאתה לוקח על עצמך שליחות ציבורית, אתה ערוך ומוכן לכל דבר שהקדוש ברוך הוא מזמן לך. כשהחלטתי לרוץ לכנסת, היו לי מטרות שרציתי לקדם: יוצאי אתיופיה, הפריפריה והזהות היהודית. אבל בסופו של דבר, הקיום של מדינת ישראל ושל עם ישראל בארצו זו המשימה הכי חשובה. המסע שלי לארץ והדברים שעברתי בחיים הכינו אותי לזמנים הקשים האלה. לא ציפיתי ולא חשבתי על זה, אבל אני מרגיש זכות עצומה להיות חלק ממקבלי ההחלטות דווקא בשעה המורכבת הזאת, כי צריך פה שורשיות, עומק והסתכלות ארוכת טווח".

אתה מג"ד במילואים, שרגיל לפעול עם חייליו. קשה לך לראות את המלחמה מרחוק ולא מהשטח?

"קשה לי מאוד, לכן ב־7 באוקטובר שלחתי מכתב עם כמה חברים לראש אכ"א דאז, יניב עשור, וביקשתי להתגייס. תוך שלוש שעות הוא אישר, התגייסתי למילואים והייתי שותף להקמת חמ"ל של איתור נעדרים וחטופים. אבל בהמשך, מאחר שאני חבר כנסת, אני לא יכול להיכנס ולתמרן עם הכוחות, אז חשבתי שהדבר הנכון עבורי הוא לחזור לכנסת, ליצור תנאים טובים יותר למשרתי המילואים ולמשפחותיהם. לפני חודשיים שוב ביקשתי להתגייס כי ראיתי שהמצב בגדודים שפיקדתי עליהם מורכב. ברגע שהגדוד שלי יחזור לתעסוקה, אני מקווה שאוכל לעשות שם חמשושים ולהקל על החברה'".

מתברר שמתחת לרדאר, מחוץ לנושאים הביטחוניים והמשפטיים, מתקיימת בכנסת גם עשייה לטובת ההתיישבות והרווחה החברתית בישראל.