ורטיגו. כך מגדירה אורית סטרוק, שרת ההתיישבות והמשימות הלאומיות, את מה שמתחולל בעיניה בציבור הישראלי בכל הנוגע לשחרור החטופים. מלשכתה בכנסת היא מתארת עד כמה היא מודאגת מהאפשרות שישראל תדבק בשלבי ההמשך של העסקה, ולא תשוב למשימת הכרעת חמאס. במצב כזה, סטרוק מבהירה, "אין לנו מה לחפש בממשלה. לא נחזיק ממשלה רק בגלל שיש לה כתר של ימין על הראש, אם היא עושה מעשים של שמאל. בשום פנים ואופן לא.
"אנחנו נמצאים עכשיו בצומת מכריע", קובעת סטרוק, המכהנת כמשקיפה בקבינט המדיני־ביטחוני. "עם כל חומרת העסקה הנוכחית, אם היא תישאר כאקט ביניים שבסופו אנחנו חוזרים ומנצחים, אז זו אומנם טעות איומה, אבל טקטית. אם העסקה תהיה אות הסיום של המלחמה, אז מעלנו בכל מה שהבטחנו לחיילים. מעלנו בתפקיד ההיסטורי שלנו, מעלנו בחובה לחסל את האיום הזה מעל מדינת ישראל ולהוכיח לכל העולם שמי שפוגע בנו בצורה כזו, אחת דתו לרדת מבמת ההיסטוריה. הפכנו את מדינת ישראל לבת ערובה לשנים רבות. זה יהיה כישלון אסטרטגי, ואסור בשום פנים ואופן לתת לו יד. וכשאני רואה את הלחץ האדיר שיש כבר חודשים רבים על ראש הממשלה ועל חלק ניכר משרי הליכוד, והאמת היא שגם על חלק ניכר מהציבור בישראל ואפילו על הציונות הדתית, אני מרגישה שיש כאן לחץ של שטיפת מוח וסתימת פיות".
היא מתארת כיצד בישיבת הממשלה הדרמטית ביום שישי לפני שבועיים, זו שהתארכה עמוק לתוך ליל שבת, חישב אחד השרים מהליכוד כמה מחבלים יהיה צריך לשחרר תמורת החטופים הכלולים בשלב ב' של העסקה. "הוא הגיע למסקנה שאם שלב ב' יֵצא לפועל, המשמעות היא שנרוקן לחלוטין את בתי הכלא. כולל אותם מחבלים שהשב"כ הגדיר כמחבלי וטו, כאלו שבשום פנים ואופן לא משחררים. גם הם ישוחררו, ובעצם נגיע ל'כולם תמורת כולם', מה שהייתה שאיפת חמאס מלכתחילה. זו כניעה מוחלטת. שלא לדבר על הנקודה הכי חמורה בעסקה הזו, כאשר לראשונה ישראל משלמת לא רק בשחרור מחבלים אלא בנסיגה משטח ששילמנו עליו דם יקר מאוד. לא היה כדבר הזה. זו תהום שאין לה סוף. אסור בשום אופן ליפול אל התהום הזו".
זה לא רק הקמפיין. יש רצון ציבורי, עממי, חזק מאוד בהשבת החטופים. רוצים לראות אותם בבית. גם הרוב הגדול של הממשלה הצביע בעד העסקה.
"אני חושבת שהרצון הציבורי הזה מוביל להתרסקות. זה מזכיר לי ורטיגו", אומרת סטרוק, ומסבירה: "אותה תופעה שבה טייסים מאבדים את חוש הכיוון וצוללים עם המטוס לתוך המים, בזמן שהם חושבים שהם ממריאים לשמיים. זה בדיוק המצב שמדינת ישראל נמצאת בתוכו. אני חושבת שהממשלה יכולה לצאת מהוורטיגו הזה. החלטת הקבינט שקיבלנו מייצרת עוגן לחזור משם, לא לאבד את הכיוון.
"מציגים את מי שנוקט גישה אחרת כערל לב, אבל ראיית החטופים בלבד מובילה להתרסקות טוטאלית. זו ראייה חד־ערכית, לא הגיונית. החטופים יקרים לליבי מאוד, אני בקשר אישי חזק עם חלק מהמשפחות. על שולחן העבודה שלי, לצד התמונה של הוריי זיכרונם לברכה, מונחת תמונתו של טל שוהם עם שני ילדיו, ועל הקיר לצידי תלויה תמונתו של בר קופרשטיין הגיבור. אני מתפללת למענם כל יום, אפילו חולמת עליהם, וכמובן שמחה מאוד על כל מי ששוחרר, אבל חובתי להפעיל גם את הראש ולא רק את הלב, ולראות בעין פקוחה גם את המחיר. והמחיר כבד מאוד, אפילו רק במספרים של אזרחים שייפגעו מהעסקה הזו".
הראיון המלא יפורסם מחר (יום ו') ביומן
