האירוע שהתרחש ביום ראשון השבוע היה חסר תקדים בתולדות מערכת המשפט הישראלית. בעקבות צו בג"ץ התכנסה הוועדה לבחירת שופטים, בהרכב חסר של שישה חברים בלבד ובלי שר המשפטים העומד בראשה מתוקף תפקידו, ובחרה נשיא ומשנה לנשיא לבית המשפט העליון. כל זאת בצל שורת פרסומים בכלי תקשורת שונים על חשדות חמורים להתנהלות לא ראויה, תוך ניגוד עניינים, של הנשיא הנבחר, השופט יצחק עמית.
הדבר הבא שקרה באותו ערב היה תקדימי לא פחות. שר המשפטים יריב לוין הודיע רשמית במכתב למנהל בתי המשפט, השופט צחי עוזיאל, כי איננו מכיר בבחירתו של השופט עמית לתפקיד. "הנני להודיע באופן חד־משמעי כי איני מכיר בכב' השופט יצחק עמית כנשיא בית המשפט העליון, וההליכים במסגרתם 'נבחר' פסולים מן היסוד ובלתי חוקיים", כתב לוין, והבהיר כי לא מדובר בהכרזה סמלית בלבד. "כל עוד לא נבחר נשיא לבית המשפט העליון בהליך תקין על פי חוק ובהתאם לסמכויות המוקנות לוועדה לבחירת שופטים וליושב הראש שלה, לא ניתן יהיה לבצע פעולות הדורשות עבודה משותפת בין נשיא בית המשפט העליון ושר המשפטים".
בסביבתו של שר המשפטים הבהירו השבוע למקור ראשון כי השר מתכוון לעמוד מאחורי ההכרזה, שמשמעויותיה דרמטיות: "רוב הסמכויות המנהליות שנשיא בית המשפט העליון מחזיק בהן, ודאי המשמעותיות שבהן, הן במשותף עם שר המשפטים, בין אם מדובר במינויים משותפים ובין אם במינויים של השר בהסכמת הנשיא. למשל, מינוי נשיאים וסגני נשיאים לבתי המשפט השונים, מינוי שופטים עמיתים, שופטים בכירים. יש גם דברים שנמצאים בסמכות בלעדית של השר, שהוא נהג לעשות על פי בקשת נשיאי בית המשפט העליון, וכמובן נושאים שוטפים, בעיות שעולות על סדר היום, סוגיות תקציביות. כל זה ייעצר לחלוטין".
אחד הנושאים שבהם דרושה הסכמה בין שר המשפטים לנשיא בית המשפט העליון הוא מינוי נציב תלונות הציבור על שופטים. בסביבת השר לוין מבהירים כי נוכח האירועים האחרונים התחזקה עמדתו שלפיה יש לשנות את אופן בחירת הנציב, וממילא הסוגיה הזו תצטרך להיות מוסדרת בחקיקה. "מאחר שהנציב הבא שימונה יצטרך לבדוק את צבר התלונות נגד השופט יצחק עמית, לא הגיוני שהוא יהיה מעורב בבחירת הנציב. זה דבר פשוט".
בסביבת השר מציינים עם זאת כי אף שהשר יסרב לשתף פעולה עם השופט עמית שנבחר לנשיא, הוא איננו פוסל על הסף כל שיתוף פעולה עם נציגי מערכת המשפט. כך קרה ממש השבוע, כאשר נבחרו עשרות שופטים חדשים. "מדובר בהישג מרשים. בתוך כמה חודשים הושלמה הבחירה של יותר מ־200 שופטים, כ־20 אחוזים מהתקנים במערכת המשפט. חלקם שופטים שבמשך שנים נבלמו, לצד עורכי דין ראויים שבסיטואציה אחרת לא היה להם כל סיכוי להיבחר".
שני שמות שעוררו מחלוקת חריפה עיכבו את מינוי השופטים במחוז ירושלים: השופטת ג'ויה סקפה־שפירא, ועו"ד אריאל ארליך. סקפה־שפירא היא שופטת שלום שנויה במחלוקת, שבין השאר התפרסמה כמי ששחררה ממעצר בראשית המלחמה שני עובדי תחנת דלק שהיללו את חמאס (החלטה שהתהפכה במחוזי). קידומה למחוזי עורר התנגדות בקרב החברים הימנים בוועדה, אך עד השבועות האחרונים לא הסכימו שופטי העליון למנות שופטים למחוזי בירושלים אם היא לא תהיה אחת מהם. עו"ד ארליך שימש עד לאחרונה ראש מחלקת ליטיגציה בפורום קהלת, מה שהביא לקמפיין תקשורתי נגדו ולהתנגדות עזה למינויו לשופט שלום בירושלים, הן מצד נציגי האופוזיציה בוועדה הן מצד נציגי הלשכה. בסופו של דבר ארליך מונה, ואילו סקפה־שפירא לא קודמה.
"נראה שהלחץ הפנימי בתוך מחוז ירושלים לקדם את המינויים לשלום ולמחוזי הביא לכך שההסכמה הושגה", מציינים בסביבת השר. "כרגע אין על הפרק בחירה של שופטים כי כל התקנים מולאו, אבל השר לא שולל שיתוף פעולה בנושאים נוספים עם גורמים אחרים במערכת המשפט מלבד השופט עמית, ככל שהדבר יידרש ויהיה אפשרי".
מונופול על השכל
אחד הגופים שנאבקו בבחירתו של השופט עמית לנשיא, עד הרגע האחרון ממש, הוא ארגון לביא. בין השאר חשפו בארגון שניים מההליכים שהשופט עמית טיפל בהם בעודו מצוי לכאורה במצב של ניגוד עניינים, והובילו מאחורי הקלעים שורה של מהלכים ציבוריים, תקשורתיים ומשפטיים בניסיון לבלום את הבחירה. עו"ד יצחק בם, המייצג את הארגון, היה שותף למאבק ועמד מאחורי רבים מהמהלכים הללו.
"עמית הוא משפטן מבריק משכמו ומעלה, מה שהפיל אותו הוא היהירות שלו. הוא מרגיש שאינו חייב דין וחשבון לאיש"
בסופו של דבר הוועדה התכנסה והשופט עמית נבחר. נכשלתם.
"אני לא חושב שנכשלנו. ניהלנו מלחמה חשובה ביותר לשמירה על איכות השלטון ואמון הציבור במערכת המשפט. מצער מאוד שלתפקיד נשיא בית המשפט העליון נבחר אדם שעננה מרחפת מעל ראשו, אבל זה לא כישלון שלנו. התוצאה הוכתבה על ידי עצם ההרכב של הוועדה לבחירת שופטים. זאת הבעיה, ובבעיה הזאת חייבים לטפל טיפול שורש".
מה דעתך על ההכרזה של שר המשפטים שהוא לא מכיר בשופט עמית כנשיא בית המשפט העליון?
"לצערי המערכת הרוויחה ביושר את אי האמון בה, שהתחזק אחרי הבחירה הזו. כדי להחזיר את האמון צריך לשנות את השיטה ולהביא לכך שבבחירת השופטים יהיה משקל הרבה יותר גבוה לנבחרי הציבור ולמומחים שייבחרו על ידי נבחרי הציבור. התחושה כרגע היא שיד רוחצת יד, והחברים בברנז'ה שומרים על הגב של חבריהם".
מי שאמור היה לברר את החשדות והתלונות נגד השופט עמית הוא נציב תלונות הציבור על שופטים, אבל מאז פרישת השופט אורי שהם אין בכלל נציב.
"הסיבה שבגללה לא מונה עד כה נציב, שהיה יכול לבדוק ברצינות את החשדות, היא ההתעקשות של ממלא המקום הקודם לנשיא בית המשפט העליון, השופט עוזי פוגלמן, שלנציב ימונה רק שופט בדימוס של בית המשפט העליון. פוגלמן לא היה מוכן לדון אפילו במועמדות של מי שלא כיהן בבית המשפט העליון, ולכן המגעים למינוי התפוצצו.
"החלום שלי הוא שבמעלית שמעלה את השופטים מהחניון לבית המשפט תוצב תמונה של השופט בנימין כהן ז"ל, עם הציטוט האלמותי שלו: 'לבית המשפט העליון אין מונופול על השכל'. שופטי בית המשפט העליון צריכים להבין ולהכיר בכך שהם בסך הכול ממלאי תפקיד בתוך מערכת, ואנשים אחרים יכולים מכוח תפקידם לבקר אותם".
גורם משפטי בכיר תולה את היעדר הלגיטימציה בחלקים נרחבים בציבור לבחירת השופט עמית באופיו של הנשיא הנבחר. "נדמה לי שאין חולק, גם במערכת המשפט פנימה וגם אצל מי שמכירים את המערכת מבחוץ, שיצחק עמית הוא משפטן מבריק, משכמו ומעלה", אומר לנו אותו גורם. "בכל מה שנוגע ליכולות המשפטיות, כנראה מאז פרופ' אהרן ברק לא היה לבית המשפט העליון נשיא בסדר גודל כזה. לשופט עמית יש צבר של תכונות שהיה יכול להפוך אותו למטאור של ממש, ואפילו למועמד של קונצנזוס לנשיאות בית המשפט העליון. מדובר במשפטן בעל תפיסה משפטית חריגה בבהירותה ובחדותה, ויכולות גבוהות מאוד בניהול הליכים משפטיים. פסקי הדין שלו מצד אחד יצירתיים וחדשניים ומצד שני בהירים מאוד, כך שגם אדם מן השורה יכול לקרוא ולהבין מה הוא רוצה לומר. החריצות שלו גם היא שם דבר. לא פעם מתדיינים מתקשים להבין כיצד שעות ספורות לאחר סיום דיון הם מקבלים פסק דין מפורט ומנומק שמתייחס ברצינות גם לטענות שעלו בדיון, כך שהוא בשום אופן לא יכול היה להיכתב מראש.
"בכל מה שנוגע למחלוקת בין אקטיביסטים לשמרנים בבית המשפט, השופט עמית נמצא בהחלט באגף האקטיביסטי, אבל הוא רחוק מאוד מקיצוניות גם בנושא הזה. לכאורה מדובר במועמד אידיאלי, אבל מה שהפיל אותו ויצר ענן כבד של חוסר לגיטימציה שאופף את המינוי הוא היהירות שלו, שאותה אי אפשר לפספס.
"קו ישיר עובר בין חוסר הנכונות של עמית להסכים למו"מ רציני עם השר לוין שיאפשר את המינוי שלו בהסכמה, ובין הזלזול שלו בצבר המדהים של התלונות והפרשיות שנקשרו בשמו", טוען הגורם הבכיר. "הקו המחבר הוא היהירות, שבולטת לעין גם בדיונים רגילים כביכול. עמית מרגיש שהוא לא חייב דין וחשבון לאיש מלבד לעצמו, ולא רואה ממטר אפילו את שר המשפטים, אף שהוא זקוק לו מאוד ויודע את זה. את ההאשמות החמורות נגדו הוא לא חש אפילו כ'מכה קלה בכנף', והוא לא מייחס כל חשיבות לאי־הנחת הגוברת בציבור. אם היהירות הזו הייתה פוגעת רק בו עצמו, היה אפשר להתייחס לעניין בסלחנות; לכל אחד יש חסרונות, גם לנשיאים של בית המשפט העליון. הבעיה היא שבמקרה הזה המערכת כולה נפגעת. היעדר שיתוף הפעולה בין לוין לעמית כבר מורגש, והוא יורגש עוד יותר ככל שיחלוף הזמן".
שיטת שקד
יו"ר ועדת חוקה, ח"כ שמחה רוטמן, רואה בסאגה סביב בחירת השופט עמית עדות לכך שאין מנוס מרפורמה יסודית במערכת, לאחר שדרכי הפעולה האחרות שנוסו בעבר התגלו כלא יעילות. "הרבה זמן היה לי ויכוח עם יריב לוין, ויכוח גלוי שלא הוסתר, סביב מה שאפשר לכנות 'שיטת שקד'. כלומר, הגישה שלפיה הדרך לקדם שינוי במערכת המשפט היא באמצעות הגעה להסכמות שקטות ויצירת קואליציות. אני טענתי שבכל הנוגע למינויים לבית המשפט העליון הדרך הזו הצליחה להביא הישגים משמעותיים, ושהתפיסה של יריב לוין, שלפיה אין בכלל שופטים שמרנים בעליון, ורק רפורמה כוללת תייצר איזשהו שינוי – היא קיצונית. ואז בא השופט שטיין ומראה לכולנו שהביקורת הזו מוצדקת. בשביל למנות שופט אחד בעל קו שמרני עקבי כמו השופט מינץ, כמה ויתורים היה צריך לעשות וכמה צפרדעים היה צריך לבלוע מול הפרקליטות ומול לשכת עורכי הדין. כנראה שלוין צודק. אין היום בבית המשפט העליון אף שופט עם אומץ לב שיפנה לחבריו ויגיד 'חבר'ה, הגזמנו, לא ככה ממנים נשיא, באמצעות צו של בג"ץ'. ומי הובילה את המהלך הזה, אחד המהלכים האקטיביסטיים בתולדות בית המשפט העליון? יעל וילנר, שמונתה כביכול כשופטת שמרנית. מה שקרה השבוע מראה לכולם שהמערכת באופסייד מוחלט. אפילו אני מודה שטעיתי פה".
אז מה הצעד הבא שלכם?
"אנחנו ממשיכים בתיקון מערכת המשפט, מה שמכונה פשרת לוין־סער או דדי שמחי ויזהר שי. אני צופה שעכשיו יהיה הרבה יותר קשה להתנגד לפשרה הזו. אי אפשר יותר לעצום עיניים ולשאול 'מה הבעיה שהמערכת ממנה את עצמה'. זאת בדיוק הבעיה, שסטנדרטים שחלים בכל מקום, נניח בנושא של ניגוד עניינים, לא חלים על העליונים".
מי שרואה את הפרשה בדרך הפוכה לחלוטין הוא ראש לשכת עורכי הדין, עו"ד עמית בכר. "נקודת המוצא היא שלבית המשפט העליון צריך להיות נשיא קבוע", הוא מבהיר. "זה נכון לכל מערכות השלטון בישראל, וזה בטח נכון לרשות השופטת. לעובדה שאין נשיא של קבע יש משמעויות עמוקות ומרחיקות לכת, והנזקים של המצב הזה הולכים ומצטברים ככל שהתקופה מתארכת. חובה היה לבחור נשיא קבוע מרגע שהנשיאה חיות פרשה. הרבה לפני שפורסם מה שפורסם, שר המשפטים כבר הצהיר שהוא לא יאפשר את בחירת השופט עמית לנשיא. התוצאה היא שתהליך בחירת הנשיא נמתח זמן ארוך מדי.
"הפנייה לבג"ץ נעשתה כמוצא אחרון בלבד, כדי לחייב את השר לבצע את החובה החוקית שלו כלפי האזרחים וכלפי החוק במדינת ישראל, ולא למנוע מהוועדה לבחירת שופטים לבחור נשיא לבית המשפט העליון. גם אחרי זה שר המשפטים מרח ודחה, ולא היה תרגיל שהוא לא ניצל בניסיון להתחמק מחובתו החוקית. זה ההקשר שבתוכו צריך לראות את האופן שבו נעשתה הבחירה בשופט עמית".
אבל מה עם הפרסומים על השופט עמית, והחשדות שעולים מהם?
"היה כאן מסע הכפשות מתוזמן ומתוזמר. אני לא מתכוון לעיתונאים שפרסמו מידע שהגיע לרשותם, זה התפקיד שלהם; אני כן מכוון למה שהפוליטיקאים עשו עם הפרסומים האלו, ולגורמים שעמדו מאחורי צבר הפרסומים. כל מי שעיניו בראשו מבין שהתזמון של מי שבאו לכתבים עם המידע בנושאים האלה הוא לא מקרי. לא יכול להיות ששלושה אנשים, עיתונאים רציניים, מצאו במקרה גמור מידע על השופט עמית ימים ספורים לפני מועד הבחירה הסופי. אני לא מקבל את זה. אני מעריך שהיה מי שדאג לאסוף את המידע ולתזמן את הפרסום, ואין פה תום לב מאחורי כל האירוע. יש כאן תופעה מטרידה מאוד של חקירות פרטיות ובילוש אחרי שופט של בית המשפט העליון. זה דבר מסוכן שאסור לתת לו יד".
שר המשפטים הודיע שהוא לא מכיר בבחירה של השופט עמית. איך אתה רואה את ההכרזה הזו?
"זאת אמירה חמורה מאוד, ספק אם חוקית. המשמעות שלה היא ששר המשפטים לא מכיר בחוק הישראלי ולא מכיר בצווים של בית המשפט העליון. הבעיה איננה שהוא חושב שהצווים הללו שגויים, מותר לחלוק ולחשוב אחרת. אבל בסוף, ההבדל בין מדינת חוק לאנרכיה הוא שאת החוק ואת הצווים של בית המשפט מקיימים ואת המוסדות מכבדים, גם אם חושבים שההחלטות גרועות. מותר לבקר, מותר לתקוף ולהגיד שבית המשפט ממנה את עצמו, אבל לומר 'אני לא מכיר בהחלטת בית המשפט ובמינוי' – זאת אמירה שאסור להגיד, והיא בפני עצמה מצדיקה את פיטוריו מהתפקיד או שהוא יתפטר מעצמו.
"אבל מה שיותר חמור מההצהרה הוא ההודעה של שר המשפטים שהוא יחרים את נשיא העליון, ובעצם יחרים את מערכת המשפט כולה. לשר המשפטים יש מאות סמכויות וחובות שנוגעות לניהול התקין השוטף של מערכת המשפט, כדי שהציבור יקבל שירות תקין. השר משבש את פעולת מערכת המשפט, ומי שאחראים לפעול בעניין הזה הם ראש הממשלה והממשלה כולה. אם יש סמכויות ששר מסרב לבצע, הממשלה מוסמכת להעביר אותן לשר אחר וראש הממשלה מוסמך לפטר אותו. ממשלת ישראל אחראית לזה שאזרחי ישראל יקבלו את השירות המשפטי שהם זכאים לו".
