עם תום 60 הימים של הפסקת האש בין ישראל ללבנון, מאות תושבים לבנונים החלו הבוקר (א') לנסות ולחזור לכפריהם בדרום המדינה, וזאת על אף שכוחות צבא לבנון לא קיבלו את השליטה הביטחונית על אותם אזורים מידי צה"ל, שעדיין פרוס בשטח.
בין הכפרים שאליהם מנסים להגיע התושבים הלבנונים – במקרים רבים תוך העלמת עין של צבא לבנון – נמצאים כפרים רבים השוכנים מול יישובים ישראליים, בהם כפר כילא השולט על המושבה מטולה, מארון א-ראס המאיים על אביבים והעיירה עייתא א-שאב המאיימת על שתולה וזרעית. כמו כן, מנסים התושבים הלבנונים לחזור לכפרים מיס אלג'בל, מרכבא, עיתרון, יארון, חולא, בית ליף וטייבה – כולם כפרים המזוהים עם חיזבאללה שבהם כוחות צה"ל איתרו אלפי אמצעי לחימה, מחסני נשק, מנהרות לחימה ותשתיות התקפיות שונות, ושאליהם נאסרה הכניסה של הלבנונים עד לנסיגת כוחות צה"ל לפי הסכם הפסקת האש.
הפסקת האש, בתיווך ארה"ב, נכנסה לתוקף ב-27 בנובמבר לפנות בוקר והסתיימה הבוקר מבלי שהוארכה בצורה רשמית. לפי ההסכם, שנועד לעצור את הלחימה בחזית הצפונית במלחמת חרבות ברזל ולהביא לנסיגת חיזבאללה מעבר לנהר הליטני, צבא לבנון וכוחות הביטחון הלבנוניים הם הקבוצות החמושות היחידות המורשות לפעול בדרום לבנון.
כוחות אלו היו אמורים להיפרס לאורך כל הגבולות ונקודות המעבר במדינה, כדי לאפשר לישראל להסיג את כוחותיה בצורה מדורגת לתוך שטחה בתקופה של עד 60 ימים ממועד כניסת ההסכם לתוקף. בפועל, למרות שעברו 60 ימים מכניסת ההסכם לתוקף, צבא דרום לבנון לא פרס את כוחותיו בנקודות רבות לאורך הגבול, וממשלת ישראל הודיעה בתגובה שצה"ל לא ייסוג מלבנון, וזאת בתמיכת הממשל האמריקני שקבע כי "נדרשת באופן דחוף הארכה קצרה וזמנית של הפסקת האש".
בצה"ל זיהו מראש היערכות לבנונית לחזרה מאורגנת לכפרים, ודובר צה"ל בשפה הערבית, אל"מ אביחי אדרעי, הזהיר מראש מפני כניסה לאזורים הסמוכים לגבול ישראל-לבנון. "עד להודעה חדשה, נאסר עליכם לנוע דרומה לקו הכפרים המופיע במפה וסביבתם", נאמר בהודעה. "צה"ל לא מתכוון לתקוף אתכם, ולכן בשלב זה נאסר עליכם לחזור לבתים מקו זה דרומה עד להודעה חדשה". להודעה צורפה מפה ורשימה של עשרות כפרים שהכניסה אליהם אסורה. למרות האזהרה, החל משעות הבוקר יש תנועה של שיירות עם עשרות כלי רכב הנושאים דגלי חיזבאללה שהתארגנו מראש מתוך כוונה לחזור לכפרים שנעזבו במהלך המלחמה.
לפי מכון עלמא, "לא מדובר באירוע ספונטני, אלא מאורגן: הודעות מראש, קביעת שעות התאספות, נקודות כינוס וכדומה. ייתכן כי חיזבאללה משלם אד-הוק לחלק מהמשתתפים. כמו כן, במכון מעריכים שחיזבאללה הוא זה שדוחף ומעודד את הפעילות ואת הבייס השיעי לחזור, וכן שקיימת נוכחות פיזית בשטח של פעילי חיזבאללה.
על אף שמדובר בהפרה של ההסכם, גם הממשל הלבנוני הביע תמיכה פומבית במהלך החזרה לכפרי הדרום. נשיא לבנון הטרי ג'וזף עאון, עד לפני זמן קצר מפקד צבא לבנון, אמר: "אני משתתף בשמחתם של תושבי דרום לבנון. שמחת ניצחון הזכות. אני קורא להם לאיפוק וכן לשים את מבטחם בצבא לבנון. הריבונות הלבנונית ואחדות אדמותיה אינן נתונות לוויכוח ואני עוקב אחר הסוגיה הזו ברמות הגבוהות ביותר, כדי להבטיח את זכויותיכם".
גם נביה ברי, יו"ר הפרלמנט הלבנוני ומנהיג המיליציה השיעית אמל, תמך בחזרת התושבים לדרום לבנון, וטען שמדובר בהוכחה לעוצמת הקשר של הלבנונים אל המולדת ואל האדמה, והוסיף ש"ישראל ממשיכה להפר את הסכם הפסקת האש. דמם של תושבי דרום לבנון שנשפך הבוקר הוא קריאה דחופה לקהילה הבינלאומית ולנותני החסות של ההסכם לפעול כדי לאלץ את ישראל לסגת מיד מאדמות דרום לבנון". דברים דומים השמיע גם ראש ממשלת המעבר בלבנון, נג'יב מיקאתי, ששלח "ברכות לתושבי דרום לבנון ובמיוחד לאלה שהחליטו לשוב היום לביתם ועמדו באצילות אל מול האש שנורתה אליהם".
דרכי הגישה והכניסות לכפרים שאליהם מנסים לחזור הלבנונים הפכו למוקדי עימות עם כוחות צה"ל הפרוסים בתוך השטח הלבנוני. משעות הבוקר נרשמו בעימותים עשרות פצועים לבנונים וכן כמה הרוגים כתוצאה מירי כוחות צה"ל. כמו כן, נלקחה בשבי כמות לא מבוטלת של שבויים. "אנחנו נחושים לממש את סמכות האכיפה כפי שנקבע בהסדר", נאמר בהודעה מטעם פיקוד צפון. "לעת עתה אין איום על הגבול. אנו ערוכים גם לאפשרות זו. אין התרעות לפעילות עוינת לשטחנו ובמרחב האזרחי המשך שגרה מלאה".
אלא שאצל תושבי יישובי גבול הצפון, שאל הכפרים שמול בתיהם חוזרים הבוקר הלבנונים, התחושה שונה לגמרי. "הם חזרו גם לפני כן בטפטופים", אומרת ליאת כהן רביב, תושבת המושבה שספגה נזק כבד מידי חיזבאללה במהלך המלחמה, "ראינו אותם גם קודם בעין, ממטולה, אבל עכשיו זה כבר סיפור אחר. הם מנסים להיכנס במסות לכפרים, ויעידו על כך כל יריות האזהרה של צה"ל, בזמן שצבא לבנון לא פרס את כוחותיו כמו שהתחייב. אנחנו שמחים שצה"ל לא יצא מלבנון ולא השאיר אחריו ריק, אבל אנחנו גם מחכים לראות מה יהיה בהמשך".
"אני מאמינה שהמצב הזה, שבו לא ברור מה יהיה הלאה, הוא אחת מהסיבות לכך שאנשים עדיין לא חוזרים למטולה", מוסיפה כהן רביב. "בהסכם לא דובר על אזור חיץ בין ישראל ללבנון, כך שהיה ברור שהלבנונים יחזרו לכפרים שמולנו. אמנם ידענו שזה מה שיקרה, ובכל זאת, עכשיו אנחנו רואים את כל שחששנו שיהיה מתגשם מול עינינו. אנחנו מקווים שהתמונות שמגיעות מלבנון יגרמו לכך שיקימו אזור חיץ בינינו ובינם, אזור שמי שנכנס אליו דמו בראשו, ואת זה אני אומרת בתור אוהבת אדם ושוחרת שלום. לצערי, אין פתרון אחר".
"ציפינו שהם יחזרו ושזה יקרה מתישהו", אומר גם אביה אסבן, מפונה מקריית שמונה, "אבל לא חשבנו שזה יקרה מהר כל כך. אם צה"ל יעמוד בינינו ובינם זה ייתן תחושת ביטחון, וקיוונו ואנחנו עדיין מקווים שצה"ל יתעקש להישאר בלבנון ולתפוס את 500 המטרים שצמודים לגבול מהצד הלבנוני. אם הלבנונים יחזרו למרחב הזה, זו תהיה בעיה אמיתית מבחינתנו, כי בעין רגילה לא מבדילים בין מחבל חיזבאללה ובין תושב תמים שחזר לבית שלו. כרגע התחושה היא שאנחנו חוזרים אחורה למה שהיה לפני הפסקת האש והחלק העצים של הלחימה".
ואם צה"ל ייסוג בלי שיישאר אזור חיץ ביניכם ובין הלבנונים, תחזרו הביתה?
"זה עדיין רחוק מבחינתנו, כך שעדיין לא הכנסנו את זה למערכת השיקולים שלנו. יש לנו ארבעה ילדים במסגרות חינוך, כך שבכל מקרה לא תכננו לחזור בתאריך שנקבה המדינה, אבל כן מתחילים להתעסק בשאלה לאיזה בית נחזור והאם יהיה בו ממ"ד או רק חדר ביטחון רגיל, שאלה שחשבנו שלא נצטרך לעסוק בה. כמובן שלא באמת ציפינו שהכול יהיה מושלם אחרי המלחמה, אבל בכל זאת רצינו לחשוב שנוכל לחזור להתיישב בקריית שמונה בביטחון. אבל יקרה מה שיקרה, אנחנו לא נישאר פליטים לנצח ובטח שהלבנונים לא יחזרו לבנות את הבתים שלהם לפנינו".
