במישור הכי אישי, מה שלומכם הבוקר?
יזהר שי: "אני מאושר, הלילה נולדה לי נכדה חדשה. השם שלה מיוחד עבורנו, קוראים לה רוני, אותיות השם 'ירון'. היא כבר הביאה הרבה שמחה, ואנחנו בטוחים שעוד תשמח אותנו ותשמח בעצמה. זה דומה לדוד שלה שהיא לא תכיר, שהיה שמח והביא הרבה שמחה".
דדי שמחי: "אני מאוד מתרגש בשביל יזהר. אנחנו כל הזמן בדילמה הזאת: להמשיך קדימה, יש לנו עוד ילדים ונכדים – ומצד שני, הבן נפל. אני אופטימי ומנסה לשמוח. אני מקווה שכולנו יחד הופכים כל יום ליותר טוב".
תשמעו, זה מדהים. לא רק שעם כל העצב אתם קמים בכל בוקר לשגרת היום שלכם, אלא שאתם פועלים בקדחתנות למען החברה הישראלית. יחד הצלחתם לייצר את מתווה סער־לוין שהוא בעצם סער־לוין־שמחי־שי.
שמחי: "אנחנו חושבים שהבנים שלנו, וגם הבן שלך, שכבו על הגדר למען החברים שלהם, למען תושבי העוטף ולמען עם ישראל, והמעט שאנחנו יכולים לעשות זה להמשיך את מורשתם ולייצר הסכמות ופשרות. זו הדרך הטובה ביותר לוודא שהבנים שלנו לא נפלו לשווא. אז לפני כן היה התור שלהם, ועכשיו תורנו. הבאנו את המתווה הזה, כי אנחנו חושבים שבאמת יש פה מקום לפשרות והסכמות למען הבנים והבנות".
איך מצאתם זה את זה?
שי: "השגחה עליונה. שמענו זה על זה ולשנינו היה כתוב שאנחנו צריכים לדבר זה עם זה. הוזמנו לכל מיני מקומות ותמיד התפספסנו, אבל יום אחד נפגשנו בכניסה לאולפן טלוויזיה, ישבנו בחוץ והתחלנו לדבר. מאז אנחנו מדברים על כל מיני נושאים".
שניכם לא מגיעים מתחום המשפט. איך הגעתם לעסוק בנושא הוועדה לבחירת שופטים?
שי: "הנושא הזה והנושאים סביבו גרמו למשבר נוראי בחברה הישראלית. לפילוג, לחוסר אמון להרבה מאוד ריב ומדון. לכן הלכנו לשם. מי ששם לו למטרה את הורדת הלהבות בחברה, צריך להחליט בצניעות רבה במה הוא יכול לטפל.
"כבר שנה אנחנו עסוקים בכינון ועדה חקירה ממלכתית. הבנו שזאת צריכה להיות ועדה שהציבור ייתן בה אמון. נושא הוועדה לבחירת שופטים, שלכאורה הוא טכני לחלוטין, תפס תאוצה והפך להיות חם מאוד בסדר היום הציבורי, בעקבות בג"ץ בנושא. הלהבות התחילו לעלות, ואחרי שיחות עם הקואליציה והאופוזיציה הבנו שיכול להיות מקום לפשרה ושאנשים ישבו ביחד. על סמך זה יצאנו לדרך".
הייתם צריכים להתפשר כדי למצוא את המתווה הנכון בעיניכם?
שמחי: "לא. חוץ מהעובדה ששנינו לובשים היום חולצה כחולה שאר הדברים בינינו לא באותו הצבע, אבל כשישבנו לדבר ראינו שאנחנו מסכימים על הכול. זה מה שקורה לעם הזה. כשיושבים בניחותא ומדברים על הדברים באופן מכבד, פתאום מבינים שברוב הדברים יש הסכמות. יש סוגיות שבהן כל אחד חושב אחרת. אז אנחנו בוחנים מה המטרה ומדברים ומתפשרים בינינו".
שי: "בחוק הנידון יש כמה רעיונות מסדרים, אנחנו מדברים עליהם ולא סגורים על הכול עד הסוף, אבל אלה לא נושאים שקשורים בימין ושמאל. למשל, דנים עכשיו במספר האנשים שצריך כדי לבחור שופטים. אם מעלים את רף הרוב המזערי, מצד אחד זה הופך את ההצבעה ליותר חשובה, ומצד שני זה מאפשר להפעיל מנגנונים שתוקעים את התהליך. אם מפחיתים את מספר האצבעות שצריך, אז אולי מאפשרים לצד אחד יותר מדי השפעה. צריך לדון ולהכריע, אבל אני מתקשה לראות את השמאל והימין בדיון הזה".
ירדו עליכם שאתם לא נבחרי ציבור או פוליטיקאים וזה לא תחום העיסוק שלכם.
שמחי: "שלשום הייתי במכון הישראלי לדמוקרטיה וישבתי בשיחה עם נשיאת העליון בדימוס דורית ביניש, פרופ' סוזי נבות, היועמ"ש בדימוס אביחי מנדלבליט, ודינה זילבר המשנה ליועמ"ש לשעבר. לומר לך את האמת? הם לא יותר חכמים מאיתנו והם לא יותר מבינים מאיתנו בדברים האלה. הם אולי משפטנים טובים ממני, ומבינים בחוקים ובסעיפים כאלה, אבל באנו טבולה ראסה ובלי אג'נדות והיתרון הזה מאפשר לנו לחבר את האנשים, כי מה שקורה שם הוא אירוע פסיכולוגי, לא אירוע משפטי".
איך הכלתם את התגובות מצד המילייה המשפטי? היו תגובות ענייניות אבל גם ירידות אישיות.
שי: "אומר בזהירות שכל צד מייצג את עצמו וזה לגיטימי. למשפטנים יש ראייה רחבה ועמוקה בתחומים המשפטיים, אבל כמו שדדי אמר, הדיון פה הוא בעיקר ערכי, מוסרי, דמוקרטי וגם לוגי, ובתחומים האלה אני לא חושב שמישהו יכול לטעון שהוא חרד יותר או אוהב את המדינה יותר מאחרים או מאיתנו.
"בצדדים המשפטיים גרידא אני לא מתפלא ואני אפילו מברך על זה שיש להם דעות כאלה ואחרות, ואותו הדבר אצל פוליטיקאים שמייצגים דעות שונות בקשת הפוליטית, שבעצם משקפים ראייה ערכית. לגיטימי שפוליטיקאים ישפיעו על בית המשפט כל עוד יש איזונים בין הצדדים. כך זה גם בעולם. בתור מי שהיה חבר כנסת ושר אני מקבל בהבנה כל סוג של ביקורת. יש לי פחות סבלנות כלפי ביקורת לגופו של אדם, ולצערי אני רגיל לזה, כי אחרי 7 באוקטובר העזתי להעלות את מחשבותיי בכל מיני תחומים וספגתי. לצערי ראיתי את זה עכשיו קורה כלפי דדי, ויותר כאב לי לראות את זה קורה לו מאשר כשזה קרה לי".
המתווה שגיבשתם סגור או פתוח? זאת השורה התחתונה או הזמנה לפוליטיקאים לבוא וללוש את ההצעה?
שמחי: "היוזמה שלנו עסקה רק בהרכב הוועדה ולא בחוק יסוד החקיקה. המתווה שלנו פתוח לכיוונון חצי מטר קדימה או אחורה, אבל לא אמורים להפוך אותו לגמרי. בשביל הדיוקים והתיקונים יהיו שיחות בוועדה. כולם התחייבו בפנינו שזה יהיה בלב פתוח ובנפש חפצה. עכשיו זה הזמן של המשפטנים לבוא ולהתפלפל על קוצו של יו"ד. אנחנו אומרים: תדונו. המשימה שלנו היא ששני הצדדים, שיש ביניהם אי־אמון משווע, יבינו שעכשיו אפשר לדבר. תדברו, תתקנו, קצה נפשו של העם בשסע המיותר הזה".
שי: "מאז שהצהרנו על הכוונות ויצא המתווה, קיבלנו כל מיני הערות מעניינות. זה בדיוק טיבו של דיון. יש ארבעה־חמישה נושאים חשובים, לכל אחד מהם יש כמה פתרונות אפשריים. דדי ואני בונים על השיח הקולקטיבי וגם על היועצים המשפטיים ועל אנשים חכמים משני הצדדים שייתנו את שלהם".
בימין יש תחושה שהמתווה שומר על נחיתות מובנית של הימין, ככה שהוא תמיד יהיה במיעוט בוועדה.
שמחי: "אמרתי באולפן שישי, שאם גיא פלג מתנגד למתווה הזה וגם שלמה קרעי אז אני מבסוט, כי אני בטוח שהמתווה הזה הוא נכון. אין פה שום יתרון לאף אחד. הבעיה היא שכל אחד מגיע עם חרדות העבר. די, שחררו את זה כבר. היום השמאל באופוזיציה, מחר זה יהיה הפוך. הרעיון הוא רעיון מסדר".
אתם באמת מאמינים שאפשר להחליט על מתווה שיהיה מקובל על הצדדים?
שמחי: "אני חושב שאחרי 1,800 הרוגים ואחרי כל מה שקרה בשנה וחצי האחרונות, זז אצל אנשים משהו. גם מפלס הבושה עלה, והפוליטיקאים מבינים שהעם רוצה פה משהו אחר. את שואלת אותי אם אני בטוח בזה באלף אחוז? לא".
בסוף פוליטיקאי רוצה להיבחר גם מחר, והוא צריך להראות במה הוא נבדל מול אנשי הציבור האחרים ועל מה הוא הצליח להתעקש.
שמחי: "בהנחה שאני מייצג את הצד היותר ימני, גם בימין נמאס. יש דברים שחשוב פי עשרה להתעסק איתם עכשיו, ויש מומנטום. הסיבה לכך שההצעה תופסת תאוצה היא שמובילים אותה שני הורים שכולים. אני אומר לכולם: אנחנו הורים שכולים ושקולים, ואנחנו לא עושים את השכול קרדום לחפור בו אלא רוצים לגשר בעזרתו".
השאלה היא אם משפטנים ופוליטיקאים ייקחו את זה לתשומת ליבם. בסוף לא העם מחליט, אלא הם.
שי: "נקודת המבחן היא אמון וצעדים בוני אמון, ואנחנו המסייעים והמאפשרים. יש אי־אמון ענק משני הצדדים. אפשר להיות מאוד פסימיים, אבל אם ראית את ההודעות של האופוזיציה לגבי ההצעה שלנו, זאת לא הייתה קטילה נוראית. רוב ההודעות אמרו: בוא נראה ששר המשפטים מונע משבר חוקתי וממנה את יצחק עמית לנשיא העליון. כשיראו את זה קורה, אז לא תהיה פה אהבה גדולה, אבל יוסר החשש ש־5 עד 10 אחוזים מהציבור חושבים שהוא אמיתי. עוד דבר, באופוזיציה אמרו שלוין לא באמת ימשוך את החוק של רוטמן, שעומד תלוי ומאיים מבחינתם, והנה כבר התחילו לדון על המתווה שלנו, אז זה עוד צעד בונה אמון.
"מצד שמאל לא אמרו שזו הצעה לא מאוזנת ולא ראויה. אמרו: כשהחוק יובא לדיון נדון בו בוועדה. אז זה צעד בונה אמון מהשמאל. כל זה לא מפתיע. דדי ואני נכנסים לשיחות ארוכות כבר שבועות, ואנחנו ממשיכים גם בימים האלה. ואחרי שאמרתי את כל זה, אנחנו לא תמימים. יש עוד הרבה עבודה ואנחנו מקווים שהיא תיעשה ברצינות. המתווה שעומד כרגע על הפרק אינו מושלם עדיין".
השכול שינה את נקודת המבט שלכם על העם והמדינה? משהו בכם השתנה?
שמחי: "השכול לא שינה את נקודת מבטי לגבי העם והמדינה. הוא רק אמר לי שאני חייב לפעול עכשיו יותר ולהתאמץ יותר כדי לממש את השקפתי. נשארו לי שני בנים ואם אני רוצה לדאוג להם ולחברים שלהם ולמי שנלחם עכשיו בכל המקומות, אז אי אפשר לשבת על הכורסה ולהסתכל מרחוק. כל אחד צריך לפעול בדרכו וכפי יכולתו".
שי: "אני לא חושב שיש פה שינוי, אלא תחושה חזקה יותר של חובה להיות ראוי להקרבה של ירון וגיא ונוה וכל מי שאינם איתנו. הם סימנו לנו את הדרך ואני מרגיש חובה לעשות את כל מה שאפשר. יש לי שלושה ילדים שיגדלו פה יום אחד נכדים ונינים, וחשוב לי לעשות מה שאפשר כדי שהם יחיו במקום שטוב לחיות בו, שיספק להם אושר ומשמעות".
חוץ מעניין הוועדה למינוי שופטים שאתם עומדים לעבוד עליה גם בשבועות הקרובים, מה עוד בקנה?
שי: "אני מקווה שתהיה לי הזכות לעשות עוד הרבה דברים עם דדי, כי אנחנו עובדים טוב ביחד, מחוברים טוב אישית ומקצועית. אנחנו כבר עוסקים בנושא ועדת החקירה הממלכתית. לכל דבר שיגייסו אותנו אליו ויחשבו שאנחנו יכולים לעזור בו, נתייצב".
שמחי: "אני מסכים עם כל מילה. זאת הצוואה של הבנים, ואם אותנו לימדו שהבנים צריכים לכבד את האבות, אני חושב שהעולם משתנה והאבות והאמהות צריכים לכבד את הבנים. אם הם עשו את מה שעשו, כדאי מאוד שאנחנו נמשיך ונפעל".
המתווה החדש הוא מבחן אמת לח"כים, שימחיש אם הם הפנימו את רצון העם בפיוס. השבוע האופוזיציה החרימה את הדיון הראשון בנושא. נקווה שההמשך יהיה אחר.
