16 נופלים בשבועיים. זהו המחיר הכבד שגבתה הפעולה הנוכחית בעיר בית־חאנון, המשתרעת על קצת פחות משישה קילומטרים רבועים, בנקודה המזרחית ביותר ברצועת עזה. קרבתה לגבול, קילומטר בלבד מהגדר, ומיקומה האסטרטגי הפכו אותה למוקד טרור. במשך שנים היא מיררה את חיי התושבים בעוטף והלוחמים בגזרה בירי רקטות, פצצות מרגמה וטילי נ"ט מהגבעה שעליה היא יושבת. רוב הפורעים בפשיטות הרצחניות בשבעה באוקטובר על היישובים הצפוניים יצאו ממנה.
בעשרים השנים האחרונות כל כניסה של כוחותינו לבית־חאנון, שלפני המלחמה התגוררו בה כ־35 אלף איש, הצריכה כוחות חי"ר, שריון והנדסה, מתוך הבנה שהקרבה ליישובים הישראליים ומערכת המנהרות המסועפת הן איום ביטחוני כבד שדורש טיפול מהיר ואגרסיבי.
אחד האיומים המרכזיים מבית־חאנון כרוך בגובה הפיזי של העיר, המעניק לה שליטה על מבנים בקיבוץ ארז ובשדרות, וגם על קו הרכבת של הנגב המערבי שממתין כבר יותר משנה ורבע לחידוש פעילותו. במערכת הביטחון דרשו במשך תקופה ארוכה הצבת מיגון לכל אורכו של קו הרכבת בין שדרות לאשקלון, אך לפני כמה שבועות אימצו גישה מתונה יותר, והשבוע החלו למגן שני מקטעים באורך פחות מ־500 מטרים, שיחצצו בין חורבות בית־חאנון לקיבוץ ארז ולשדרות.
הפעולה הנוכחית היא הפעם השלישית מתחילת המלחמה שצה"ל חוזר לבית־חאנון. הכניסה הראשונה הייתה עם תחילת התמרון הקרקעי בסוף אוקטובר 2023, בהובלת אוגדה 252 ובהשתתפות כמה חטיבות מילואים. היא נמשכה כחודש וחצי והתאפיינה בעיקר בהשמדת תשתיות, בסיסי חמאס ומנהרות. עם סיום המשימה, ב־18 בדצמבר, הודיע צה"ל כי גדוד בית־חאנון הוכרע. במסגרת הפעילות נטען כי לוחמי חטיבת הראל (10) וכוחות מיוחדים חשפו את התוואי המרכזי של מנהרות הטרור בבית־חאנון, בלב המרכז העירוני, וחיסלו מאות מחבלים. ב־6 בינואר 2024 הכריז דובר צה"ל כי "הושלם פירוק המסגרת הצבאית של חמאס בצפון הרצועה". הוא לא שיקר; באותם ימים תשתיות חמאס באזור הושמדו וכל המחבלים שנותרו בחיים נסו דרומה, לעיר עזה עצמה או למחנות המרכז, שלרובם צה"ל לא נכנס עד היום.
בחודש מרץ 2024, עם קבלת מידע מודיעיני על ניסיונות של חמאס לשקם את התשתיות בבית־חאנון, החל צה"ל לאמץ את טקטיקת הפשיטות במרחב. גדוד נצח יהודה, לראשונה מאז הקמתו, נכנס ללחימה ברצועת עזה. במשך שבעה חודשים, עד אמצע ספטמבר, ביצע הגדוד פשיטות רבות, חיסל עשרות מחבלים ובהם מפקד פלוגת בית־חאנון, והשמיד עמדות נ"ט ותצפית, פירי מנהרות ותשתיות של חמאס. רוב המאמצים של צה"ל הושקעו אז ברפיח ובהרחבת ציר נצרים, ולכן העריכו בצבא שגדוד אחד מספיק לפעילות בבית־חאנון. מספר הנפגעים המועט יחסית במשך התקופה הארוכה ההיא הוכיח שאכן כך היה: ארבעה נופלים, שכל אחד מהם הוא עולם מלא.
לפני כחודש החלה הפעילות השלישית בבית־חאנון, בהובלת חטיבת הנח"ל יחד עם גדוד נצח יהודה, ותחת פיקודה של אוגדת עזה. זאת אחרי מבצע נרחב של הכוחות הללו, גם הוא שלישי במספר, בצפון הרצועה. אף שבמהלך הפעילות נורו רקטות לעבר העוטף וגם לירושלים, בעיקר כ"ריקון מלאים" לפני כניסת צה"ל למקום, בצבא אומרים שמדובר במשימה הנדסית בעיקרה להשמדת המבנים האחרונים שנותרו עומדים בבית־חאנון, לצד פירים שבהם מסתתרים עשרות המחבלים שהתנקזו למרחב מכל צפון הרצועה. גורמים בצה"ל אומרים כי בבית־חאנון אין יותר תושבים. האוכלוסייה פונתה דרומה, ומי שנותרו הם מחבלים שברחו מג'באליה ובית־לאהיא, וכעת מנהלים קרב מאסף.
אותם מחבלים, שרידי גדוד בית־חאנון של חמאס והג'יהאד האסלאמי, מנהלים לוחמת גרילה שמתבססת על מערכת המנהרות המסועפת, זו שצה"ל התעקש שהרס עוד בסבב הראשון, לפני יותר משנה. הם שוהים בתת־קרקע, מתצפתים על הכוחות בעזרת מצלמות זעירות, וכשהשטח פנוי מטמינים מטענים בצירים ובין ההריסות. כשכוחות צה"ל יזוהו במצלמות, המחבלים יידעו מתי להפעיל את המטענים או להגיח מעל פני האדמה, לירות טיל נ"ט ולסגת.
מטענים בשרשרת
גם השימוש המושכל בכלים הנדסיים כמו D9 עיכב את הפעולה. יותר ממאה כלים כאלה היו אמורים להגיע מארה"ב, אך המשלוח נעצר בהוראה מהבית הלבן. D9 יכול לוודא שציר מסוים נקי ממטעני גחון שמאיימים על טנקים ונמ"רים, אך כרגע הכלים האלה לא תמיד זמינים, וכוחות החי"ר מוודאים זאת באיטיות: קודם בסריקה ויזואלית של המרחב, ואז שליחת רחפנים או כלבי עוקץ. אם עולה חשד משתמשים באמצעים הנדסיים, ככל שהם קיימים ברשות הכוח. עד כה נמצאו במרחב יותר מ־30 מטענים מוסתרים. גם הלמידה של יכולות האויב מתקדמת. הכוחות מתאימים את שיטת הלחימה מדי יום, כשכל אירוע עם נפגעים מתוחקר, והמסקנות מועברות מהמפקדים הבכירים ועד לאחרוני הלוחמים. בשל הקצב האיטי המבצע תוכנן להימשך עוד כמה שבועות, ואולם הסכם הפסקת אש בין ישראל לחמאס, יביא ככל הנראה ליציאת הכוחות מהמרחב לפני סיום המשימה.
סוגיה נוספת שמעסיקה את הכוחות היא השימוש של המחבלים בנפלים של צה"ל, רובם מטילים של חיל האוויר שלא התפוצצו. המחבלים מאלתרים מהם מטעני נפץ רבי־עוצמה שכבר הסבו נזקים קשים, בעיקר לכוחות המשוריינים.
תא"ל במיל' אמיר אביבי: "כדי לייצר מציאות אחרת באמת, צריך לעבור מפשיטות לכיבוש שטח. אחרת בכל פעם תהיה חזרה של מחבלים למרחב, והם ימלכדו הכול"
מסקנות התחקירים הובילו לכמה צעדים נוספים: העברת כל המידע המודיעיני לכוחות בשטח לפני תחילת הפעולה; העדפה שלא לנסוע על צירים ראשיים או צירים בכלל בשל האינדיקציות למטענים; הבנה שמחבלי חמאס נוקטים שיטת מטענים כפולים – מטען קטן לעצירת הכוח, ומטען גדול ועוצמתי יותר לכוחות הבאים; דרישה מהדחפורים "לנקות" גם את שולי הצירים על מנת לקרוע את הכבלים שמחוברים למצלמות ולמטענים, וגם שימוש באמצעי חבלה ייעודיים כדי לטהר צירים חשודים, כולל הפלת מבנים, גם אם הדבר יאט את הפעולה.
מאז החלה הפעולה הנוכחית בבית־חאנון לפני כשלושה שבועות, נהרגו 16 לוחמים. הראשון היה סמל אוריאל פרץ, לוחם בגדוד נצח יהודה בן 23 מביתר־עילית, שנהרג ב־30 בדצמבר מפגיעת נ"ט. בתקרית נפצעו שבעה לוחמים. שבוע לאחר מכן נהרגו מפיצוץ מטען רס"ן דביר ציון רווח, מפקד פלוגת החוד בגדוד 932 של חטיבת הנח"ל, וסגנו סרן איתן ישראל שכנזי. שני לוחמים נפצעו קשה. למחרת נהרג בהיתקלות עם מחבלים סמ"ר עידו שמיח, סמל צוות בסיירת נח"ל, ולוחם נפצע קשה.
עוד יום חלף, וב־8 בינואר עלה על מטען עוצמתי טנק מ"פ מגדוד 46 של חטיבה 401. המ"פ נפצע קשה ושלושת אנשי הצוות נהרגו: סמ"ר מתתיהו פרל, סמ"ר קנאו קאסה וסמ"ר נבו פישר. שלושה ימים לאחר מכן, בשבת האחרונה, שיירה לוגיסטית בהובלת סגן מפקד חטיבת הנח"ל עלתה על מטען שהוטמן כנראה בחסות הערפל והגשם. ארבעה נהרגו, בהם רס"ם במיל' אלכסנדר פדורנקו מחטיבת המחץ (14) ועוד שלושה לוחמים מגדוד 931 שאיישו את חפ"ק המח"ט – סמ"ר דנילה דיאקוב, סמל יהב מעיין וסמל אליאב אסטיוקאר. שני לוחמים נפצעו קשה. ביום שני, 13 בינואר, התרחש פיצוץ עוצמתי במבנה שבו שהה כוח של סיירת הנח"ל. המבנה קרס ומפקד הצוות וארבעה מלוחמיו נהרגו – סרן יאיר יעקב שושן, סמ"ר יהב הדר, סמ"ר גיא כרמיאל, סמ"ר יואב פפר וסמ"ר אביאל וויסמן. שמונה לוחמים נפצעו קשה בתקרית, וכעת היא מתוחקרת בצה"ל בניסיון להבין אם היה כשל באחד מחומרי הנפץ שהיו ברשות הכוח, או שמדובר בפגיעה של האויב.
חטיבת הנח"ל, שלפני שבועות בודדים עזבה את גזרת רפיח אחרי חודשים רבים, העבירה את האחריות עליה לחטיבה אחרת ועלתה לבית־חאנון, איבדה בתוך שבוע אחד 11 לוחמים. בעקבות רצף התקריות הקשה, החליטו בצה"ל להכניס לגזרה את אוגדה 162 המסיימת את פעילותה בג'באליה.
שטחים לא כבושים
איך הגיע צה"ל למצב שבו הוא צריך להכניס אוגדה נוספת למרחב הקטן הזה, ששטחו קטן מהשטח של בסיס תל־השומר? לטענת תא"ל (במיל') אמיר אביבי, מנכ"ל תנועת הביטחוניסטים, הבעיה התחילה עוד קודם לכן, כשתשומת הלב המבצעית עברה צפונה. "השורשים של המצב הנוכחי בבית־חאנון", הוא אומר, "נעוצים בשלב שבו צה"ל העביר את כובד משקלו מעזה ללבנון, שם פעלנו עם 14 חטיבות, סדיר ומילואים. הלחץ המבצעי על עזה פחת משמעותית. זה נתן לחמאס זמן להתאושש, בעיקר בעזרת הכמות העצומה של הסיוע ההומניטרי שנכנס ושאפשר להם לגרוף עשרות מיליוני שקלים, לגייס דרכם אלפי פעילים ולחדש פסי ייצור, תוך ניצול נפלים של חיל האוויר".
לדברי אביבי, שמכיר את הגזרה היטב מהתקופה שבה היה סגן מפקד אוגדת עזה, לא הוקצו מספיק כוחות ביחס לחשיבות המשימה וההתנגדות של המחבלים. "הפעולה נעשית בסדר כוחות לא משמעותי מספיק, ולכן הלחץ לא מספיק. בנוסף, המשימה היא בפיקוד של אוגדת עזה שמתוחה עד הקצה גם לאורך הגבול ובציר פילדלפי, וזה פוגע בקשב הפיקודי הדרוש. כל זה מביא למספר הנפגעים הגדול ולחוסר אפקטיביות. בסופו של דבר, הפעולה בבית־חאנון נועדה לייצר תנאים להחזרת קו הרכבת ולחיזוק הביטחון באזור שדרות, ולכן יש לזה חשיבות רבה מאוד. בלי השתלטות על בית־חאנון ובית־לאהיא זה לא יוכל לקרות. נעשה שם מאמץ גדול להשתלט על השטח, אבל ברור שצריך לשנות את צורת הפעולה ולהפיק לקחים, כדי להיות אפקטיביים יותר ולצמצם נפגעים".
אם זו משימה קריטית כל כך, למה זה קורה רק עכשיו?
"כי עד עכשיו עשו כניסות ויציאות ולא כבשו את השטח. אם בשלב הראשון היו כובשים את בית־חאנון ומייצרים שם קו הגנה, המחבלים לא היו חוזרים. זאת החולשה המרכזית של שיטת הפשיטות. אתה מצליח להרוג מחבלים אבל בסוף זה לא מייצר מציאות חדשה של תפיסת שטח וקו הגנה חדש, וכאן נעשתה טעות גדולה. היו צריכים לנקות את כל השטח כבר בשלב הראשון, לבנות ממש 'מרחב מוגן'".
לשאלה מה צריך לקרות בצפון הרצועה עכשיו, משיב אביבי כי הכול תלוי בעסקת החטופים שתצא אל הפועל, כשבמסגרתה צה"ל יצא כנראה מהאזור וייערך על הגבול. "כדי לייצר מציאות אחרת באמת, צריך לעבור מפשיטות לכיבוש שטח, אחרת בכל פעם תהיה חזרה של מחבלים למרחב, והם ימלכדו הכול. צריך גם הרבה יותר סד"כ. יש פה אתגר, כי השאלה היא מתי בצה"ל ירגישו שאפשר להעביר לשם עוד כוחות על חשבון הזירות האחרות".
אל"מ במיל' גבי סיבוני: "היה צריך להטיל מצור על צפון הרצועה, זה כלי חוקי. הסיפור של הכנסת הסיוע שהאמריקנים כפו עלינו, גרם לאוכלוסייה להישאר והקשה עלינו להילחם"
קצין מילואים בכיר שנלחם לאחרונה בצפון הרצועה, מסביר את חשיבות הפעולה הנוכחית, אך גם מותח ביקורת על אופייה: "בית־חאנון צופה על שדרות ועל יישובי העוטף. אם לא ננקה אותה, לא נוכל להחזיר לשם תושבים. בצפון הרצועה ובעיר עזה אסטרטגיית הלחימה הייתה לא טובה. במקום להעמיד שתיים־שלוש אוגדות ו'לנגב' מצפון לדרום, יש חטיבה אחת שפושטת על שכונה ויוצאת בחזרה. עשינו את זה עשר פעמים וכולם יודעים מה קורה – התושבים והמחבלים בורחים כשאנחנו נכנסים, ואחרי שבוע הם יודעים שנצא אז הם חוזרים. לאט לאט הסד"כ שלנו נשחק, וכך גם הכלים והיכולות. היום יש פחות צוותי טנקים ופחות חיילים בכל מחלקת חי"ר, אז מה הפלא שיותר ויותר חיילים משלמים בחייהם".
אז איך זה לא קורה?
"קודם כל צריכה להיות דירקטיבה, הפיקוד צריך לחשוב ככה. למה צריך להחזיק אוגדה במסדרון נצרים? אפשר להסתפק בשני גדודים, ושכל האוגדה, 99 או 252 שמתחלפות ביניהם, עם אוגדות 98 ו־162 יעשו את ה'ניקוי' בצפון. זה לא ברור? אמרתי את זה למפקד פיקוד הדרום אלוף ירון פינקלמן, והוא נתן לי תירוצים. לא ברור איזו תכלית אסטרטגית יש למה שאנחנו עושים פה. התוצאות בהתאם. מה שעשו בבית־לאהיא היה טוב אבל חלש מדי ומאוחר מדי, ובעיניי לא מספיק שיטתי".
הצצה לעתיד
גם אל"מ (במיל') גבי סיבוני, חוקר צבא ואסטרטגיה וחבר בפורום המפקדים והלוחמים במילואים, טוען שהפשיטות לא מספקות את התוצאות הרצויות. "שיטת הפעולה הזאת מיצתה את עצמה מזמן", הוא אומר. "לא ברור אם היא הייתה טובה אי פעם, כי לפשוט על שטח ואז לעזוב אותו זה בעייתי. לפי המקצוע הצבאי אתה כובש שטח ושולט בו, מטיל משטר צבאי וזהו. אבל 'נקלענו' לצפון הרצועה עם כוחות קטנים ועם צורך לנהל כלכלת חימושים וציוד, וקשה לפעול ככה. אפשר היה למצוא דרך טובה יותר מהפשיטות.
"היה צריך להטיל מצור על צפון הרצועה. זה כלי חוקי שנהוג, עושים את זה כדי לפגוע באויב ומאפשרים לאזרחים לצאת. הסיפור של הכנסת הסיוע ההומניטרי, שהאמריקנים כפו עלינו, גרם לאוכלוסייה להישאר והקשה עלינו להילחם. חלק מהנפגעים שלנו נגרמו מזה. לאורך המלחמה צה"ל ביקש מכל תושבי צפון הרצועה לרדת מדרום לנחל עזה, אבל מהרגע שהכניסו סיוע הומניטרי לשם – נגמרה להם המוטיבציה לצאת. הבעיה היא ביישום. האמריקנים מתנגדים וגם גורמים בתוך הצבא התנגדו לפינוי הזה, כולל גורמים משפטיים, והמפקדים לא כפו עליהם את זה.
"מה שקורה בבית־חאנון עכשיו הוא שיקוף של האופן שבו תיראה כל הרצועה אם נצא ממנה במסגרת ההסכם", מוסיף סיבוני. "הקווים האדומים שלנו צריכים להיות מניעת חזרת תושבים לצפון הרצועה, שמירה על פרימטר, וּוידוא שציר פילדלפי וציר נצרים נשארים בשליטתנו. זה חיוני, ויהיה בעייתי מאוד אם נצא".
גם אביבי סבור שהמפתח טמון במדיניות שתנוהל אחרי הפסקת האש, אך מדגיש כי "סוגיית הסיוע ההומניטרי חשובה אפילו יותר מהאופן שבו צה"ל יחזור לתמרן". על פי נתוני מתאם פעולות הממשלה בשטחים, מתחילת המלחמה נכנסו כ־65 אלף משאיות סיוע לכל רחבי הרצועה – כ־140 משאיות ביום בממוצע. "צריך קודם כול צמצום דרמטי של מה שנכנס, כולל מניעה גורפת של הכנסת דלק, שזה משמעותי. ליצור 'איים הומניטריים' – אזורים בשליטת צה"ל שאפשר להעביר אליהם את האוכלוסייה הפלסטינית ולנתק אותה מהתלות בחמאס, וליצור מרחב מוגן לארגוני הסיוע הבינלאומיים, שיכולים לחלק שם את האספקה בצורה מבוקרת. ביום שחמאס ינותק מהאזרחים, הוא יוכרע כגוף שלטוני. שם נמצאת ההזדמנות שלנו, וזה מה שהיה יכול להכריע מראש את צפון הרצועה. מצור הומניטרי הוא הכלי הכי אפקטיבי, הכי משמעותי והכי נדרש כדי להכניע אותם, ואנחנו פשוט לא עושים מה שצריך. אני מאוד מקווה שב־20 בינואר נראה שינוי מדיניות ישראלי ואמריקני שיאפשר לגדוע את ההתעצמות החמאסית הזאת, ולנתק את החמאס מהאוכלוסייה. זה אפשרי, פשוט צריך להחליט שבזה ממקדים את המאמץ".
מה מנע מזה לקרות עד עכשיו?
"שילוב של השפעת ביידן והיעדר נחישות בצה"ל".
