בארבעת כפרי הדרוזים ברמת הגולן, שיבחרו לראשונה בצורה דמוקרטית את ראשי וחברי המועצה, יירשמו נקודות דרך היסטוריות נוספות עם התמודדותן של נשים מקומיות ונציגי מפלגות ציוניות-לאומיות כמו הליכוד והבית היהודי. אחד המתמודדים המפתיעים ביותר הוא רמזי עזאם (47) מהכפר עין קיניא, בו מתגוררים כ-2,100 תושבים המשתייכים למספר חמולות משמעותיות באזור.
לפני כשלוש שנים עזאם קיבל על עצמו אזרחות ישראלית, על אף החרם החמור עליו הכריזו השייחים, נכבדי הדת של העדה הדרוזית בגולן. כעת הוא מבקש לקרוא נגדם תיגר ולהביא מציאות חדשה לעתיד ילדיו בכפר הקטן.
"חבר שלי, אייל אסעד, שהוא יו"ר הפורום הדרוזי בבית היהודי הכיר לי את אנשי המפלגה לפני כמה שנים ומאוד הערכתי אותם ורציתי להצטרף אליהם כי מצאתי שם מפלגה עם ערכים", מספר עזאם במשרדו שבקומה הראשונה לביתו היפה שנמצא במרומי הכפר, מול נופי החרמון. "הכרתי את הליכוד ואת המערך מרחוק וראיתי דווקא בבית היהודי משפחה אחת גדולה חמה. אין כאן עניין של ביזנס אלא ערכים שהתחברתי אליהם".
לדבריו הוא מבקש לנצל את הקשרים שפיתח במהלך השנים עם מנהיגי המפלגה הציונית-דתית: השרים נפתלי בנט ואיילת שקד, וח"כ מוטי יוגב, כדי להביא תקציבים וסיוע. עזאם מספר שב-26 השנים האחרונות לא ביקרה בכפר אישיות ממשלתית בכירה, ובקרוב השרים בנט ושקד יגיעו כדי ללמוד על צרכי היישוב, ויביעו תמיכה במועמד מטעם מפלגתם לראשות המועצה המקומית.
"אני רוצה לנצל את הקשרים שלי ולהביא לכאן כמה שיותר משאבים. פה אנשים עובדים בחקלאות והם פלאחים בעיקר. אנחנו כמו הפריפריה של הפריפריה. אני יודע שאמנם במג'דל שאמס לדוגמה, שהוא היישוב הכי גדול באזור, רואים עצמם האליטה של האליטה, אבל אנחנו לא פחות טובים מאף אחד אחר ולילדים שלנו גם מגיע להתפתח".
גם בסוף השבוע האחרון התכנסו מאות אנשי דת ומנהיגי העדה בגולן בניסיון להוסיף משנה תוקף להלכה שהוציאו לפיה חל איסור חמור ומוחלט על תושבי הכפרים לקחת חלק בהליך הבחירות ולהצביע למועמדים השונים שסרו מהדרך. על אף האיום בחרם דתי וחברתי, עזאם משוכנע כי ראשי העדה הדתיים כורים לעצמם קבר שיבשר על כישלון דרכם. "שהדתיים ישארו בחילוואה ויטפלו בענייני הדת וישאירו לצעירים את ההנהגה. אני צריך לכבד אותם אבל לא חייב לאהוב אותם", הוא אומר בכעס.
עזאם מסביר: "יש לי 2 ילדים מחוננים ואני רוצה שיתפתחו ולא יישארו בתוך הכאוס שהשייחים מובילים אותנו. החרם הראשון היה כאן ב-82 על תעודות הזהות, אחר כך עשו חרם על בנות שלומדות באוניברסיטה או מוציאות רישיון נהיגה, הכריזו בהמשך על חרם נגד מכירת אלכוהול ועוד. איפה זה בתכל'ס יושם באמת בשטח? לא באמת אכפו את החרמים והם לא החזיקו מים".
עזאם אומר כי ציפה היה שהשייחים יבינו את המצב המורכב ולא יתערבו בסוגיה, אך לא כך הם הדברים. "מבחינת מצפון, איך המצפון שלהם היה נקי כשראו שעשו חרם ואף אחד לא שם עליו? ציפיתי שיבינו שטעו אבל הם חוזרים שוב ושוב על הטעות שלהם. אפילו הילדים של השייחים כבר מקבלים אזרחות ולא רואים בעצמם עוד סורים. אותי לא מעניינת פוליטיקה אלא חינוך ותרבות. אני מכבד את אנשי הדת וההחלטות שלהם, אבל פה נפריד בין פוליטיקה לבין דת. זאת אדמה סורית ואנחנו סורים במקור. מי עושה את החרם? אנשים שיש להם אחים וחברים וקרובים בסוריה ובמשטר. הם רוצים לשמר את המעמד שלהם".
"אני מכבד את כל ההחלטות שלהם אבל מבקש לעשות את העבודה שלי. אני רוצה שיהיה כאן טוב יותר לילדים שלי. אין לי בעיה שיחרימו אותי. ברור לי אבל שלא באמת יצליחו להחרים אותי כי אי אפשר להחרים מאות אנשים כמוני. זה כבר אבוד להם. בסוף החודש כשיצאו מכאן רבים להצביע הם יבינו שהם נכשלו ועליהם להחזיר את מפתחות ההנהגה", מסכם עזאם.
