כ־17 אוניות המתינו השבוע מול אשדוד לתורן להיכנס לנמל ולפרוק בו את מטענן. התור היה קצר בהרבה בתחילת השבוע, לפי רשויות הנמל – כעשר אוניות בלבד. הסיבה להתארכות התור: עובדי נמל אשדוד יצאו ביום ראשון לשביתה בלתי חוקית ללא התראה מוקדמת. בהיעדר התרעה השביתה אינה חוקית, ובנמל החלו להכין בקשה להוצאת צווי מניעה נגדה, אולם ההסתדרות הקדימה את הדיון וקראה לעובדים לחזור לעבוד. כך תמה השביתה לאחר כשבע שעות – אך היא הספיקה לגרום להארכת תור האוניות הממתינות בשערי הנמל.
עילת הסכסוך, לפי העובדים, היא שהנהלת הנמל העסיקה עובדים זמניים חדשים באופן שלא תואם את הסיכום המקורי עמם: שהעובדים הזמניים ישובצו למשמרות רק אחרי שהעובדים הקבועים יקבלו את המשמרות העדיפות עליהם, הנוחות והמתגמלות יותר.
בהנהלת הנמל מכחישים שהיה סיכום כזה, וטוענים כי בליבת ההסכם הייתה דרישה שהעובדים הזמניים יהיו שווים בכול לעובדים הקבועים. בכל מקרה, גם אם יש עילה תקפה לסכסוך, על העובדים להכריז על סכסוך עבודה – ורק לאחר 15 ימים הם יכולים לשבות. השביתה הקצרה לא רק האריכה את תור האוניות, אלא גם הסבה נזקים כלכליים במיליוני שקלים לנמל אשדוד וללקוחותיו.
מנכ"ל הנמל ניסן לוי טען השבוע שהשביתה "פראית ופתאומית", ומנוגדת להסכמים שנחתמו לפני שלושה חודשים. "הנהלת החברה רואה את המקרה בחומרה, ותפעל בכל האמצעים למצות את הדין עם האחראים להפרת ההסכמים ולשביתה הלא חוקית", אמר לוי.
עם כניסתו לתפקיד לפני חצי שנה הוא פעל לשלב עובדים זמניים חדשים בין עובדי הנמל, מתוך הבנה שיהיה בהם צורך כדי להתמודד עם זרם האוניות הגובר. "סיכמנו שנגייס 85 עובדים זמניים למשך שנתיים", הוא מסביר על ההסכמה עם הוועד, "הערכתי שהמשק הולך לקראת התעוררות, והבנתי שאם לא נתגבר את כוח האדם, לא נעמוד בתחרות. העובדים לא קיבלו דבר וחצי דבר בעקבות השביתה, מתוך תפיסה של ההנהלה: לא מנהלים משא ומתן תחת איומים. אני לא מוכן שלא יקיימו הסכמים. גם אם אין הסכמות, יש דרך לעשות דברים. בסוף העובדים יצאו עם אותה בעיה שהם נכנסו אליה. זה גם לא נכון מהותית – בתפיסה שלי אם הנמל מצליח העוגה תגדל, וכל העובדים ייהנו".
אבל מאחורי הקלעים נראה שההתקפלות המהירה של ועד העובדים נבעה גם מאיום משרד התחבורה לאפשר לנמל הדרום, השכן לנמל אשדוד, לפרוק מטען כללי ברציפיו. כיום נמל אשדוד אוחז בבלעדיות על פריקת מטען כללי באזור המרכז, וכניסתו של מתחרה קרוב יכולה לפגוע בכוחו של הנמל ובוועד העובדים. האיום הזה, כך נראה, גרם להתקפלות המהירה של הוועד ולחזרת העובדים למלאכתם בתוך שעות ללא הישגים נראים לעין.
את התורות הארוכים מחוץ לנמלים ראינו בתקופת הקורונה, וגם אז עיקר הבעיה הייתה באוניות הנושאות מטען כללי – כלומר, חומרי גלם ומוצרים שאינם מיובאים במכולות, ודורשים הליכי פריקה וטעינה אחרים. כשהוקמו הנמלים החדשים בישראל – נמל המפרץ בחיפה ונמל הדרום באשדוד – הובטח לנמלים הוותיקים כי תישאר להם בלעדיות בפריקת המטען הכללי.
בשיא המשבר ב־2021 התארכו התורים בכניסה לנמלי ישראל לכשמונים אוניות, שהמתינו לפריקה במשך שבועות. התוצאה הייתה ייקור עלויות הייבוא ועלייה ביוקר המחיה. כדי להקל על העומס אפשר משרד התחבורה, אז בראשות מרב מיכאלי, לפרוק מטען כללי בנמלים החדשים בהיתר זמני בלבד. הפקקים בנמלים נעלמו כתוצאה מכך, אבל כעבור שנתיים הסתיים ההיתר הזמני, ולאחרונה חזרו הפקקים הארוכים בכניסות לנמלים.
בחודשים האחרונים דנים במשרד התחבורה, במשרד האוצר ובנמלי הים באפשרות להוביל הליך הסדרה הדדי להגברת התחרות, שבו מגבלה רגולטורית קיימת אחת תוסר מכל אחד מהנמלים. נמל אשדוד אמור להתחיל להשתמש ברציף 25 שלו, נמל הדרום ונמל המפרץ יקבלו אפשרות לפרוק מטען כללי, ונמל מספנות ישראל יוכל לפרוק סחורות ללא מגבלה.
השביתה קצרת המועד בנמל אשדוד השבוע הראתה שוועדי העובדים של הנמלים, שהטילו את חיתתם בעבר על ממשלות ישראל בשביתותיהם הממושכות הזכורות לרע, נדרשים כיום לתפקד בסביבה תחרותית שמרסנת מאוד את התנהלותם.
