שופט בית המשפט המחוזי בחיפה, ד"ר זאיד פלאח, הורה לשחרר למעצר בית באיזוק אלקטרוני את עפר דורון, בנו גל דורון, אתי יפה ואמיר שדה, ארבעת הנאשמים בירי נורי התאורה לעבר בית ראש הממשלה בקיסריה. הארבעה הואשמו בעבירה של מעשה פזיזות ורשלנות באש כמעשה טרור וניסיון הצתה, ואילו עפר דורון ובנו גל הואשמו גם בשיבוש מהלכי משפט, לאחר שהאב ניסה לחפות על בנו ולמנוע את מעצרו.
בהחלטתו דחה השופט את טענת משגרי הנורים לפיה לא התכוונו לירות אותם לעבר ביתו של ראש הממשלה, אלא לעבר דיונה סמוכה, "הטיעון לפיו המשיבים כיוונו את הנורים לכיוון הדיונה ולא לכיוון בית ראש הממשלה, הוא טיעון מתחכם ומיתמם – שניהם, הדיונה ובית ראש הממשלה, נמצאים באותו כיוון של הירי, והתוצאה אינה משתמעת לשתי פנים – פגיעה בבית ראש הממשלה ובסביבתו. כל הסבר שניתן ע"י ב"כ המשיבים והמשיבים עצמם, אין בו כדי לסתור את העובדה, שכיוון הירי שבוצע היה מנקודת השיגור לכיוון כללי של בית ראש הממשלה".
"קיימות ראיות לכאורה, לפיהן המשיבים שיגרו שני נורים, בדרך נמהרת, שיש בה כדי לסכן חיי אדם, וזאת במעשה אקטיבי ומתוכנן, שלוותה לו מודעות, תוך יצירת סיכון בלתי סביר לפגיעה בגופם של מי שנמצאים באזור בית ראש הממשלה, וכאשר הנאשמים צפו את הסיכון בפועל ולא רק בכוח, עת שיגרו את הנורים, למרחק. המשיבים ידעו שמדובר בנורים פגי תוקף, ומכאן נטילת הסיכון במודע, שמא לאחר בעירת הנורים באוויר, המצנחים המותקנים עליהם לא ייפתחו, וכתוצאה מכך הם ימשיכו במעופם לכיוון בית ראש הממשלה, שם שהו באותה העת אנשי אבטחה. הסיכון לכאורה עולה מהסרטונים המתעדים את נפילת הנורים הבוערים בסמוך למאבטחים באזור בית ראש הממשלה, ובחצר בית ראש הממשלה", הוסיף השופט.
אולם, בהמשך לכך קבע השופט כי אין ראיות לכאורה להרשעת הארבעה בכך ששיגרו את הנורים כמעשה טרור, "לאחר בחינת מכלול חומר הראיות הגעתי למסקנה, לפיה אמנם קיימות ראיות לכאורה לכך שהמשיבים עברו עבירה של מעשה פזיזות ורשלנות (פזיזות באש), אך אין ראיות לכאורה, שיש בהן פוטנציאל להרשעת המשיבים בכך, שמעשה הפזיזות באש הוא מעשה טרור".
בנוגע להאשמת הארבעה בעבירת ניסיון הצתה קבע השופט כי קיימת סתירה לוגית בטענות הפרקליטות, "מצד אחד נטען, כי המשיבים ראו מראש את התרחשות התוצאות של שריפה, כאפשרות קרובה לוודאי, על כן הייתה להם מטרה לגרום לתוצאות אלו, ומצד אחר נטען, שהמשיבים, עת ירו את הנורים לכיוון בית ראש הממשלה, נטלו סיכון בלתי סביר לאפשרות גרימת תוצאת ההצתה, תוך שקיוו למנוע תוצאה זו – אם הם צפו את התוצאה ברמה של אפשרות קרובה לוודאי, אז הם התכוונו להתממשותה, ואם התכוונו להתממשותה – הכיצד קיוו להצליח למנוע אותה? הכיצד ניתן בו זמנית להתכוון להצית ולקוות שלא להצית? מכאן, שגם בקיום יסודות הניסיון לעבור עבירה של הצתה, קיימות אמנם ראיות לכאורה בעלות פוטנציאל להרשעת המשיבים בביצועה, ואולם ראיות אלו אינן בעוצמה חזקה".
בהחלטתו קבע השופט פלאח כי הארבעה ישוחררו למעצר בית באיזוק אלקטרוני, וזאת משום שלא נשקפת מהם מסוכנות, "עברם הנקי של המשיבים, לצד החולשה הראייתית, ולצד שיתוף הפעולה המלא שלהם בחקירתם, בצירוף החרטה העמוקה שהביעו, וכאשר הם נתונים במעצר מזה למעלה משלושה שבועות מאז הגשת כתב האישום, לראשונה בחייהם – יש בכל אלה כדי להפחית את מסוכנותם, ולסמוך עליהם כי יקיימו כל תנאי שייקבע ע"י בית המשפט, על כן הנני מורה על העברת כל המשיבים, כבר בשלב זה, ובטרם אקבל את תסקירי שירות המבחן, למעצר באיזוק אלקטרוני, כל אחד בביתו, כאשר תישמר זכותם של כל המשיבים להגיש בקשות נוספות, לאחר קבלת התסקירים, ובהתאם למה שיפורט בהם".
בסיום ההחלטה הוסיף השופט כמה מילים על החובה לכבד את החוק גם במסגרת מחאה, "מדינת ישראל היא מדינה חזקה ואיתנה, ואם ירי טילים בליסטיים לעברה, ע"י אויב, לא בנקל יכלו לגרום לממשלה לשנות את עמדתה, אז על אחת כמה וכמה, לא יוכלו לעשות זאת שני זיקוקים, שנורו לכיוון בית ראש הממשלה, וזאת מבלי להמעיט מחומרת המעשים שנעשו לכאורה ע"י המשיבים. במדינה דמוקרטית כל צד חייב לכבד את הצד האחר, ודווקא השוני בדעות מאפיין את הדמוקרטיה, שהרי מקום בו כולם מציגים עצמם כחושבים באופן אחיד, ומקום בו מנהיגים נבחרים פה אחד – דווקא מצב זה צריך להדאיג. זכות ההפגנה, כמו גם זכות המחאה, היא יסוד מיסודותיה של מדינה דמוקרטית, אך אל לאלה שאינם מסכימים עם עמדה הצד האחר, לעבור את גבולות החוק, לעבר מקומות אפלים של ביצוע עבירות פליליות. דמוקרטיה אינה רק שיטת ממשל, אלא היא אורח חיים, המבוסס על כבוד הדדי, סובלנות והכרה בזכותו של כל אדם להחזיק בדעותיו. השוני בדעות ובאמונות אינו אמור להוות מכשול, אלא כלי להעשרת החברה, ושבאמצעותו ניתן להוביל לחשיבה מעמיקה יותר. כל מחלוקת, גם החשובה ביותר, לעולם לא יכולה להצדיק פעולות הנוגדות את החוק, המחויבות של כל אחד לעמוד על עקרונותיו, ולשאוף לשנות מציאות, צריכה להיעשות בדרכים מכבדות, חוקיות ומוסריות, ורק כך יהא ניתן לשמור על המרקם החברתי, ועל הזנה וצמיחה הדדית, וכל דרך אחרת – תוביל להרס, לפילוג ולחורבן".
