נדמה שלא חולף יום בתקופה האחרונה בלי שנגלה עוד מדינה מזרח־תיכונית שמקדמת את שאיפות הגרעין האזרחי שלה. ואכן, האופנה להקים תוכניות גרעין אזרחיות לייצור חשמל שוטפת את האזור כולו. המצרים עסוקים בימים אלה בבניית תחנת כוח גרעינית בסיוע הרוסים, שאמורה לספק עד כמחצית מתצרוכת החשמל של מדינת הנילוס. גם הטורקים עמלים על בנייתה של תחנת אקויו, ושר האנרגיה באנקרה אף אמר השבוע כי טורקיה צפויה להתחיל בניסויים להפעלתה כבר בשנה הבאה.
תחנת הכוח ברכה באיחוד האמירויות, שבנייתה הושלמה לפני כשלושה חודשים, היא תחנת הכוח הגרעינית הראשונה בעולם הערבי. היא אמורה לתת מענה לכרבע מביקוש החשמל במדינה. באיראן פועלת תחנת הכוח הגרעינית בבושהר, שהפעלתה נעשית באישורה של הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית (סבא"א) ותחת פיקוחה. בימים אלה איראן מתכננת את בנייתם של כורים אזרחיים נוספים, כדי לטפל בבעיות החשמל החמורות של המדינה.
מלבד אלה יש מדינות אחרות באזור שהביעו רצון לבנות מפעלים דומים. עיראק סיכמה בתחילת השנה עם סבא"א על הקמת תוכנית גרעין אזרחית, ובכך הלכה בעקבות מדינות אחרות באזור, שאחת מהן היא ערב הסעודית. הסעודים הביעו עניין לפי הדיווחים בפיתוח תוכנית לייצור חשמל בעזרת גרעין כחלק מתנאי הסכם רשמי לנורמליזציה עם ישראל. בשנה שעברה אפילו ירדן, שכנתנו ממזרח, הצהירה שהיא בוחנת את אפשרות רכישתם של כורים קטנים, בעיקר לייצור חשמל ולהתפלת מים.
המגמה המזרח־תיכונית אינה נטולת הקשר. בעולם כולו יש בשנים האחרונות התעניינות מחודשת באנרגיה גרעינית אזרחית, בייחוד על רקע ההתחממות הגלובלית, ובמקביל לרדיפה אחר מקורות אנרגיה מתחדשים שיחליפו את הדלקים המתכלים.
אנרגיה גרעינית נחשבת "ירוקה" ו"בת־קיימא", ולטענת סבא"א היא יכולה "לסייע למגזר האנרגיה להתרחק מדלקים מאובנים במהירות ובבטיחות רבות יותר". כבר כיום האנרגיה הגרעינית מייצרת רבע מהחשמל שמופק בתהליך דל־הפליטות – עדות לאהדה אליו ביחס לחלופות אחרות לפחם ולנפט. האיחוד האירופי הכריז לפני כשנתיים שאנרגיה גרעינית נחשבת "ירוקה", ובתחילת השנה מועצת אירופה תייגה אותה בתור "אמצעי אסטרטגי" להפחתת הפליטות המזהמות ביבשת.
אנרגיה גרעינית יכולה לסייע בסיפוק הביקוש העולמי לחשמל, שממשיך לצמוח במהירות על רקע הגידול באוכלוסייה האנושית. תופעות חדשות יחסית כמו כריית ביטקוין או שימוש בבינה מלאכותית צורכות חשמל בכמות גדולה מאוד, וככל שהשימוש בהן יגבר צפויה צמיחה בדרישה לשימוש בחשמל – ופתרונות גרעיניים יכולים לסייע להקל על העומס.
פרופ' שאול חורב, לשעבר ראש הוועדה לאנרגיה אטומית בישראל: "לכור גרעיני תהיה התנגדות של התושבים. לאחר אסון פוקושימה, הדימוי הבטיחותי של תחנות כוח גרעיניות אינו טוב, אף שבשנים האחרונות חל שיפור עקב שילוב אמצעי בטיחות חדשים וההכרה שהשימוש בגרעין לייצור חשמל הוא אחד הפתרונות המובילים בהפחתת פליטות מזהמות"
אך לאנרגיה גרעינית יצא שם רע. אסון הכור בצ'רנוביל בשנות השמונים או ההתכה והפיצוץ בכור בפוקושימה ביפן בשנת 2011 הוציאו שם רע לשימוש באנרגיה גרעינית, ועוררו חששות מתאונות ומתקלות בטיחות שגורמות לנזק רב, להרוגים ולמפגעי קרינה. אין להפחית בחומרת האסונות האלה, אולם באופן כללי תחנות כוח גרעיניות נחשבות במדינות רבות – כולל בארה"ב ובקנדה, למשל – לאמצעי בטוח במיוחד בהשוואה למפעלים תעשייתיים אחרים. התאונות הללו אירעו ככל הנראה בשל תכנון לקוי או רשלנות, וכל המקרים הללו נבדקים לעומק. לקחיהם נרשמים ומיושמים בבניית כורים נוספים בעתיד ובעדכון אמצעי הבטיחות בכורים הקיימים.
למעשה, על אף התהודה הנרחבת לאסונות שמקורם בכורי חשמל גרעיניים, קל לשכוח שהיום פועלות בעולם יותר מ־400 תחנות כוח גרעיניות, שמספקות בסך הכול כ־9 אחוזים מייצור החשמל בעולם. אף על פי כן, עמודי החדשות לא מלאים בדיווחים על תאונות באתרים האלה, והביקוש לניצול הטכנולוגיה הגרעינית לייצור חשמל רק גובר.
הגבלות בינלאומיות
אם הכול אידיאלי, בטוח, יעיל ונוח לשימוש, מדוע אין בישראל תחנת כוח גרעינית? מה מונע מהממשלה להקים אחת כזו?
סוגיית הגרעין האזרחי בישראל נידונה פעמים רבות בעשרות השנים האחרונות, אך לפי שעה לא התקדמה תוכנית ממשית לבניית כור גרעיני אזרחי. "בארץ יש לא מעט דיונים וימי עיון בנושא", אומר אל"מ במיל' ד"ר אורי נסים לוי, מומחה בהגנה גרעינית, מרצה ויושב ראש הפורום הגרעיני העולמי WNF-193. "הרבה מנהיגים, בכירים לשעבר ומדענים, גם ממשרד האנרגיה, חושבים שאין סיבה שלא יקדמו אנרגיה גרעינית בישראל".
לאחרונה פורסם שמשרד האנרגיה בוחן אפשרות להקים תחנות כוח גרעיניות בישראל עד שנת 2050, במטרה להחליף את הדלקים המזהמים שקיימים כיום בארץ.
אלא שבניית כור לא דומה לבניית מפעלים אחרים. זאת משימה מורכבת ויקרה, הדורשת מומחיות בבנייה ובהפעלה של אמצעים גרעיניים שישראל חסרה כיום, ומנועה מלקבל ממדינות אחרות. "זה נובע קודם כול מכך שאנחנו לא חתומים על האמנה למניעת תפוצה של נשק גרעיני (NPT), ולכן אין לנו זכאות לבניית כורים אזרחיים", מסביר את הסיבה למצב הנוכחי פרופ' שאול חורב, לשעבר ראש הוועדה לאנרגיה אטומית בישראל וראש המכון למדיניות ואסטרטגיה ימית במרכז הלאומי לכלכלה כחולה.
לדברי חורב, "צריך להשקיע בבניית תחנת כוח גרעינית אזרחית משאבים רבים. כיום התוכנית שהייתה בטכניון להנדסה גרעינית כבר לא קיימת, לצערי, ולפיכך אין לנו יכולת תעשייתית ותשתית כוח אדם מקצועי לקדם בניית כור כוח אזרחי בישראל בכוחות עצמנו. מעבר לזה, צריך להשיג דלק לכור גרעיני בכמויות גדולות יחסית, בניגוד לדלק שמניע כור מחקר, שעובד בהספקים נמוכים וצורך מעט מאוד דלק גרעיני. היות ואיננו חתומים על NPT, אף גורם לא יהיה מוכן לספק לנו דלק לכור מסוג זה".
כדי להבין את דבריו של חורב יש לזכור שישראל כבר מפעילה שני כורים גרעיניים. האחד הוא המרכז למחקר גרעיני שורק, והאחר הוא הקריה למחקר גרעיני בדימונה. המרכז בשורק כולל כור מחקרי כמו זה שהזכיר פרופ' חורב, והוא נתון לביקורת של סבא"א. הכור בדימונה – המשמש לפי מקורות זרים להפקת פלוטוניום המשמש לייצור פצצות גרעיניות – אינו נמצא תחת פיקוח.
ישראל אינה מחויבת לפתוח את מתקניה הגרעיניים לביקורת של הסוכנות, משום שהיא אחת המדינות המעטות שאינן חתומות על אמנת NPT, יחד עם הודו, פקיסטן, דרום־סודאן וצפון־קוריאה – מדינה שהייתה חתומה על האמנה, אך פרשה ממנה וקיימה ניסויים במתקן גרעיני בפומבי. כניסת הפקחים של סבא"א לשורק, לפיכך, נעשית באופן וולונטרי.
NPT מסדירה שני תחומים עיקריים בנושא הגרעין: אי הפצה של נשק גרעיני, ושימוש נכון בגרעין לצרכים אזרחיים. במאמץ למנוע הפצת נשק גרעיני בעולם, האמנה מתירה רק לחמש מדינות – החברות הקבועות במועצת הביטחון, שכולן ביצעו ניסוי בפיצוץ מתקן גרעיני עוד לפני חתימת האמנה – להחזיק בכלי נשק כאלה. מדינות אחרות שחתמו על האמנה לא מורשות להחזיק בפצצות גרעיניות, ולכן הודו ופקיסטן לא חתמו על NPT, בדומה לישראל.
ד"ר אורי נסים לוי, יושב ראש הפורום הגרעיני העולמי WNF-193: "אפשר להתגבר על החשש מטרור. יש שני מקומות מסוכנים בכור – האחד הוא מקום אחסון הדלק הגרעיני, והאחר הוא הליבה. הליבה חזקה, עשויה מבטון ויש לה הגנות. אין תעודת ביטוח מושלמת, ומסובך להגן על תחנה כזאת, אבל זו לא סיבה לא להקים כורים גרעיניים – לפחות כורים בסדר גודל קטן או בינוני"
בתמורה להימנעות מפיתוח נשק גרעיני, האמנה מאפשרת למדינות שאינן מורשות להחזיק בנשק גרעיני להסתייע בסבא"א כדי לפתח טכנולוגיות גרעין אזרחיות ולהשתמש בהן, בין היתר לבניית תחנות כוח גרעיניות. ישראל, שאינה חתומה על האמנה, אינה יכולה להסתייע בסבא"א לשם כך.
בעבר היו לישראל אפשרויות אחרות. לדברי פרופ' חורב, מגוון הכללים והמנגנונים בתחום לא היו בתוקף לפני אמצע שנות השבעים, ובימים ההם "הממשל האמריקני אפשר לישראל להתקשר עם חברת וסטינגהאוס כדי להקים בארץ תחנת כוח גרעינית. ההסכם בוטל לאחר הניסוי הגרעיני הראשון של הודו ב־1974, שדחף את המעצמות הגרעיניות למסקנה ש־NPT לבדה לא תעצור את הפצת הנשק הגרעיני. לשם כך הוקמה קבוצת ספקיות הגרעין (NSG), ארגון של 48 מדינות, שפועלת לפי כללים מנחים לייצוא טכנולוגיות גרעין. כיום היא אינה מסכימה להעביר לישראל חומרים וציוד הקשורים לגרעין".
לפיכך, ישראל בכל זאת צריכה לבחון תרחיש אחר: האם עליה לקדם יכולות לבנות תחנה כזאת בכוחות עצמה, למרות היעדר התשתית של ידע ומומחיות? בעבר הקצתה המדינה שטח באזור שבטה להקמת תחנת כוח כזו, כך שאתר לבנייה כבר קיים. אך קודם כול עליה להתגבר על הדימוי השלילי שיצא בארץ לתחנות כוח גרעיניות. "תהיה לכך התנגדות של התושבים", סבור פרופ' חורב, "לאחר אסון פוקושימה הדימוי הבטיחותי של תחנות כוח גרעיניות אינו טוב, אף שבשנים האחרונות חל שיפור עקב שילוב אמצעי בטיחות חדשים וההכרה שהשימוש בגרעין לייצור חשמל הוא אחד הפתרונות המובילים בהפחתת פליטות מזהמות".
ד"ר לוי מסכים שדעת הקהל אכן עוברת תמורה, אך לדעתו היא לא תהווה מכשול. "דעת הקהל משתנה בישראל וגם בעולם כולו. כל הסקרים בחציון הראשון של 2024 בארה"ב גילו שיותר מ־60 אחוזים מהאמריקנים תומכים באנרגיה גרעינית, גם בגלל שבאיחוד האירופי הגדירו לפני שנה וחצי את האנרגיה הגרעינית כאנרגיה ירוקה". הוא סבור שהלך המחשבה הזאת תופס לו אחיזה בישראל וגם באירופה: "בבלגיה, שהיו לה ארבעה כורים ישנים שהיו צריכים להיסגר בסוף שנת 2023, הציבור יצא להפגין כדי לא לסגור את הכורים, וקרא להאריך את פעילותם – דבר הפוך מההיגיון", מספר ד"ר לוי, "זה קרה כי מחיר החשמל היה עולה בעקבות זאת פי חמישה".
החשש מטרור
אפילו אם ישראל תצליח להתמקצע בידע הטכני והמדעי הדרוש לבניית תחנת כוח גרעינית ולהפעלתה, יש סיבות אחרות לכך שהיא לא תצליח לממש תוכנית גרעין אזרחית. בעיה אחת, למשל, היא העלות העצומה. מצרים התחייבה לשלם לרוסים 30 מיליארד דולר תמורת בניית הכור החדש שלה – כמעט כמו תקציב הביטחון של ישראל ב־2024. הממשלה בארץ תצטרך להשקיע סכום גדול בהרבה כנראה להקמת תחנת כוח, כדי לפצות על היעדר המומחיות והניסיון בתחום.
"הקמת תחנת כוח גרעינית היא סיפור יקר מאוד", אומר סא"ל במיל' ד"ר רפאל אופק, מומחה לטכנולוגיה ופיזיקה של הגרעין, "ברגע שאתה יכול לייצר חשמל באמצעים כמו נפט או גז זה הרבה יותר פשוט וזול, ולכאורה לא בטוח שיש צורך בגרעין. לישראל יש גם חמש תחנות של טורבינות קיטור לייצור חשמל, אנרגיה מתחדשת שלא יקרה כמו גרעין. העלות של הקמת תחנת כוח גרעינית והפעלתה הופכת את הרעיון הזה לבלתי משתלם מספיק".
היבט אחר שמקשה על הקמת תחנת כוח גרעינית הוא ביטחוני. "במצבנו במזרח התיכון יש סיכון שתחנת כוח גרעינית תהיה יעד להפצצה", מציין ד"ר אופק, "זה שונה מהכורים בדימונה או שורק, אתרים קטנים יותר המשמשים בעיקר למחקר. תחנת כוח גרעינית היא בסדר גודל שונה, הרבה יותר גדול, בולט וקשה להגנה".
פרופ' חורב מציין שזו אכן דאגה ממשית: "ישראל היא מדינה קטנה המוקפת באיומים, ותחנת כוח גרעינית עלולה להיות יעד מושך לפגיעה, כפי שחווינו לאחרונה מול איראן וחיזבאללה. גם במלחמה בין רוסיה לאוקראינה שררה דאגה עמוקה מהתוצאות האפשריות של פגיעה בכור הגרעיני בזאפוריז'יה".
ד"ר לוי סבור שיש פתרונות לאיומים הביטחוניים: "אפשר להתגבר על החשש מטרור. יש שני מקומות מסוכנים בכור – האחד הוא מקום אחסון הדלק הגרעיני, והאחר הוא הליבה. הליבה חזקה, עשויה מבטון ויש לה הגנות", הוא מסביר, "אין תעודת ביטוח מושלמת, ומסובך להגן על תחנה כזאת, אבל זו לא סיבה לא להקים כורים גרעיניים – לפחות כורים בסדר גודל קטן או בינוני".
לדבריו, גם המכשול הכלכלי עשוי להיפתר. "יקר לבנות כור, אבל זה יכול להשתלם בטווח הארוך", אומר לוי. "אנחנו לא נעשה את זה בעצמנו, בלי עזרה מהעולם. ישראל היא מדינה מתקדמת וטכנולוגית, אבל אי אפשר לעשות דבר כזה לבד במצבנו".
ד"ר רפאל אופק, מומחה לטכנולוגיה ופיזיקה של הגרעין: "ברגע שאתה יכול לייצר חשמל באמצעים כמו נפט או גז זה הרבה יותר פשוט וזול, ולכאורה לא בטוח שיש צורך בגרעין. לישראל יש גם חמש תחנות של טורבינות קיטור לייצור חשמל, אנרגיה מתחדשת שלא יקרה כמו גרעין. העלות של הקמת תחנת כוח גרעינית והפעלתה הופכת את הרעיון הזה לבלתי משתלם מספיק"
העובדה שישראל לא חתומה על NPT מקשה על שיתוף פעולה בעולם בבניית כור אזרחי, אבל לוי סבור שאפשר תיאורטית למצוא דרך לעקוף את המכשלה הזאת. "ישראל לא חתומה על האמנה בגלל מדיניות העמימות הגרעינית, שכיום נמצאת בלב דיון ציבורי, מתוך בחינה אם זו מדיניות נכונה או לא. לדעתי נכון לדבוק בעמימות, אך לא בטוח שבטווח הארוך היא תישאר בתוקפה. מכל מקום, גם במצב של עמימות, שיתוף הפעולה עם מדינות אחרות הוא עניין פתיר".
עוד לפני כן, לטענתו, ישראל צריכה להחליט סופית אם ברצונה לקדם מדיניות של גרעין אזרחי: "קודם כול צריך להחליט החלטה מדינית – ולא להישאר ברמה של דעות והצעות. אם המדינה תכריע על נתיב של שימוש באנרגיה גרעינית אזרחית, היא תמצא את הדרך", הוא אומר בביטחון.
פרופ' חורב מציע דרך פעולה רלוונטית בעניין. "המקרה של הודו, שהוכרה ב־2002 בידי ארה"ב כזכאית לתוכנית גרעין אזרחית עקב שיקולים גיאו־פוליטיים של האמריקנים, צריך לשמש מודל לישראל", הוא אומר, "זהו מקרה של מדינה שזכתה בהכרה בתוכנית גרעין אזרחית אף שאינה חתומה על NPT, ובזמן הנכון האמריקנים ניאותו לתת לה 'פטור'.
"לדעתי גם מדינת ישראל צריכה לפעול כך, ובאחת ההזדמנויות המתאימות – למשל, כשהסעודים יעלו מול ארה"ב את דרישותיהם לתוכנית גרעין אזרחית כחלק מהסכם נורמליזציה עם ישראל – על הממשלה בירושלים לבקש מארה"ב סיוע בקידום תוכנית גרעין אזרחית, בדומה להודו".
עד שתצוץ ההזדמנות לכך, חורב מציע נתיב פעולה אפשרי אחר. "אם חברה זרה תפעיל כור כזה מחוץ למים הטריטוריאליים של המדינה, כלומר במרחק של כעשרים קילומטרים מהחוף, זה יכול לענות על דרישות האמנה נגד הפצת נשק גרעיני, משום שהכורים יהיו מחוץ לשטח הריבוני שלנו", הוא אומר.
ארה"ב, רוסיה וסין מתחרות על קידום הטכנולוגיה החדישה הזאת, כורים צפים, וברוסיה פועלת כבר ארבע שנים תחנת הכוח הגרעינית אקדמיק לומונוסוב, התחנה הצפה הראשונה בעולם, שמייצרת 60 מגה־ואט. ממשל ביידן השקיע הון רב באפיק הגרעיני הזה, שדומה במובנים רבים לייצור החשמל הפנימי להנעת צוללת גרעינית.
בסבא"א מודעים לפוטנציאל של מתקנים כאלה, שיכולים לסייע בהפעלת אסדות גז ונפט, בהתפלת מי ים ובקידוחים במים עמוקים. האם זוהי טכנולוגיה שיכולה להתאים גם לנו בטווח הזמן הקרוב? לדעת פרופ' חורב, זו דרך הפעולה שיש לגבש כעת: "כורים צפים כאלה", הוא אומר, "הם הפתרון העתידי הנכון לישראל".
אלי קלוטשטיין הוא חוקר במכון משגב לביטחון לאומי
