אחד מאירועי התרבות המרכזיים בצפון הארץ, הוא פסטיבל קול המוסיקה של הגליל העליון. מדובר בחגיגה של מוזיקה מקורית וגם וותיקה, שמתפרש על פני שבוע ומזרים אליו אומנים, יוצרים וחובבי מוסיקה מכל רחבי הארץ, שבאים לשהייה ממושכת. השנה, כמו אירועים רבים, הפסטיבל נאלץ לנדוד הרחק מהנופים הירוקים של צפון הארץ אל המרכז הרועש של תל אביב..
"זה באמת שונה", מספרת אידית גרשוני, מפיקת הפסטיבל מטעם המועצה האזורית גליל עליוןן, "חלק גדול מפסטיבל היה ההגעה לגליל העליון, והשהייה לצד הנחלים, המרחבים, הדשא. המשתתפים והקהל הגיעו לשבוע שלם, טיילו ונשמו את האוויר הצלול. זה לא יכול לקרות השנה. עוד אין לנו אפשרות להגיד 'רגע נתאפס על עצמנו ונגיע לכאן'.
"כן היה לנו חשוב לשמר חלק מהאווירה, ולכן התוכנית המוזיקלית של הפסטיבל נבנתה במחשבה על הגליל העליון ומשולבים בה המון תכנים שקשורים לגליל. יש מצגת של תמונות, והרבה נגנים מהאיזור. בפסטיבל יוצגו גם טקסטים שקשורים לגעגועים, וגם להרבה תקווה. בשנה שעברה הקרנו בפסטיבל סרט, בו תיארו ילדים מהגליל את החלומות שלהם. השנה יוצרת הסרט חזרה אליהם ושאלה על מה שהיה איתם, לאן הם פונו, ומה החלומות החדשים שלהם. זה מאוד מרגש".
למה התעקשתם לקיים את הפסטיבל?
"היה לנו מאוד קשה להגיע להחלטה הזו. במשך כל השנה האחרונה עבדנו תחת אש. לא כביטוי. היו ימי עבודה של עשר אזעקות ביום, נפילות, רקטות והגבלות תנועה. ותוך כדי היינו שקועות בלעשות מה שאפשר. העבודה נעשתה קשה יותר, כי במקום הקהילות שהיינו רגילות לעסוק בהן, נולדו המון קהילות חדשות. הרבה מתושבי הגליל העליון התפזרו, ובסופו של דבר זו הייתה עבודת הישרדות. בהתחלה חשבנו לוותר. הפסטיבל הוא הפקה מאוד גדולה, ולא הייתה לנו פניות לזה. אבל ד"ר עופרה יצחקי מנהלת האמנותית של הפסטיבל דחפה לזה, ניסתה להבין מה כן אפשר לעשות. ואז רותם מנורי מנהלת המחלקה אמרה קדימה, אנחנו עושות את זה. מכאן זה התגלגל בכלום זמן ,כשהאמירה היא שאנחנו לא מוותרות. זו השנה ה 39 לפסטיבל. יש לו מוניטין. ואנחנו בטוחות שגם כשהוא מתקיים במרכז, ואפילו בזכות זה, אנשים רבים יגיעו. התקווה הגדולה שבשנה הבאה נמשיך אותו כאן בגליל".
גרשוני עצמה היא תושבת מטולה, שעדיין לא חזרה לביתה מאז פרוץ המלחמה, למרות הפסקת האש.
"השאלה הראשונה ששואלים אותי, זה האם חזרנו. אבל זה לא קסם. הרבה בתים נפגעו באופן קשה. צריכים לשפץ ורק אתמול נפגשנו עם שמאי הביטוח. אין דלת, אין חלונות. יש בעיות ברחובות ובתשתיות. אני מניחה שהקבוצות הראשונות שיחזרו יהיו החקלאים, ומי שאין לו ילדים כי גם אין שירותי חינוך וקניות. גם הכבישים עוד מפורקים. פונינו לאיזור השרון ומינואר אנחנו נמצאים פה, עובדות ועושות תרבות ליישובים שפונו ואלו שלא פונו ונשארו ממש בקו האש. אני מאמינה לגמרי שהגליל יצליח להשתקם, גם אם לא בין רגע. בהנחה שהפסקת האש תוסדר, ושיהיה לנו ביטחון שהסיטואציה לא תחזור".
הפסטיבל, מתקיים בדרך כלל בכפר בלום, וכולל קידום של עוד הרבה עסקים מהצפון כמו מלונות ומסעדות. אולם השנה, הוא ייערך במרכז המוסיקה בתל אביב, מתוך הבנה שלא משנה היכן עולה המנגינה, היא תמיד מצליחה לרפא את הלב והנפש.
"כשהוצאנו ניוזלטר לקהל של הפסטיבל נתנו את הכותרת, "מוזיקה היא גשר". באופן אישי מוזיקה היא ריפוי עבורי. כל ז'אנר. יש לו כוחות של ריפוי ויש לו כוחות של חיבור. מישהו יכול לשמוע יצירה מתנגנת בגליל העליון באותו זמן שהיא מתנגנת בתל אביב או בניו יורק ויעלו בו אותן רגשו תבדיוק. נלחמנו הפסטיבל כי ידענו מה הכוח של מוזיקה. בהזדמנות הזו אשמח לבקש שאנשים יבואו לתמוך בנו, כי עברנו פה תקופה לא פשוטה .זו הייתה שנה קשה לכולם, אבל אם זה כבר קורה ומגיע לעיר הגדולה היינו שמחים שיבואו, יחוו את המוזיקה, ויקבלו קצת מרוח הגליל".
אחרי שקיים חזרות פתוחות לציבור, הפסטיבל ייפתח באופן רשמי מחר (19.12) וימשך עד לסוף השבוע. כל הפרטים, המחירים, ההטבות לתושבי הגליל עליון, באתר הפסטיבל.
