במשך שנים, ג'ון פולין וצבי זוסמן נפגשו רק באספות ההורים של ילדיהם הירש ובן, שלמדו באותה הכיתה בתיכון הימלפרב בירושלים. קשר של שלום־שלום שקיבל תפנית עם אירועי השנה האחרונה, כשהשכול, הכאב והמאבק הארוך שנפסק באבחה אחת חיברו ביניהם. מאז 7 באוקטובר ועד היום הקשר בין שני האבות ששכלו את בניהם הבכורים במלחמה הלך והעמיק. ההבנה שכל אחד מהם חווה תהליכים דומים אחרי האובדן, יחד עם השיתוף ברגעי הקושי, ההישענות ההדדית והתמיכה לאורך הדרך, הפכו אותם לחברים קרובים ולמשענת האחד עבור השני.
פולין, 54, נשוי לרייצ'ל, ואב לשלושה, הירש ז"ל, ליבי ואורלי. שלושתם נולדו בארצות הברית לפני עליית המשפחה לישראל ב־2008. הוא גדל בשיקגו בקהילה מודרנית־אורתודוקסית ועבר כצעיר יהודי במסגרות שונות של בני עקיבא. כיום הוא יזם בתחום ההייטק.
זוסמן, 48, נשוי לשרית ואב לשלושה, בן ז"ל, מיקה ובועז. הוא נולד בקולורדו שבארצות הברית ועלה עם משפחתו בגיל חמש לירושלים, שם הוא מתגורר מאז. השבת, כ' בכסלו, יחול התאריך העברי לציון שנה לנפילת בן ז"ל בקרב בצפון רצועת עזה, ימים ספורים אחרי שהופרה הפסקת האש בין ישראל לחמאס במסגרת עסקת החטופים. עשרה חודשים לאחר מכן נרצח חברו הירש ז"ל בשבי חמאס ברפיח אחרי שנחטף מפסטיבל הנובה, וגופתו שחולצה על ידי כוחות צה"ל הובאה לקבר ישראל.
בבוקר יום שני נפגשנו עם צבי וג'ון וביקשנו לשמוע על הקשר האמיץ בין השניים ולהבין איך שואבים כוחות כדי להמשיך ולפעול בזירות השונות. "אל תפחד לשאול", מבהיר זוסמן בנעימות בתחילת השיחה בניסיון לשבור את הקרח ולמוסס את ההתרגשות, "כבר עברנו דברים קשים יותר, אז אל תחשוש ליפול בניסוח".
הפגישה שלנו מתקיימת בבית משפחת זוסמן בירושלים כשברקע דיווחים על התקדמות משמעותית לעסקת חטופים, והלחימה בגזרות השונות די נרגעה. מדובר בבית מלא צבע וחיוּת, שהאזכורים לכך שמדובר בבית של משפחה שכולה "טרייה", אינם בולטים עבור האדם הזר, אך נוכחים עבור בני הבית. "אני עובד כיבואן, אבל כבר יותר משנה שאני לא כל כך עובד. זו המציאות", אומר זוסמן בכנות שמתגלה בהמשך כאופיינית, "אתה עדיין עובד?" הוא פונה לפולין שמשיב: "אני עדיין לא בטוח איך לדמיין עבודה. אני יזם בעולם ההייטק, והקמתי כמה חברות, כולל אחת חדשה לפני 7 באוקטובר, אבל עכשיו הכול בהקפאה ואני חושב מה לעשות. כל אדם שמשפחתו חווה טראומה שואל את עצמו באופן טבעי מה הוא רוצה לעשות עם החיים שלו, ואני בשלב הזה. אנחנו סובלים ומתאבלים, עדיין נאבקים להחזיר את כל החטופים ועוסקים בדברים שונים סביב זה. וכשאני מסתכל כמה חודשים קדימה אני שואל את עצמי מה אני רוצה לעשות בזמן שנשאר לי בכדור הארץ, ואני לא יודע את התשובה. אני רואה הרבה בעיות במדינה שלנו ורוצה להביא שיפור, אז אולי אני יכול לקחת בזה חלק איכשהו, לא יודע איך ובמה, אבל אני רוצה לשפר את המדינה שלנו. זה מעסיק אותי בחודש האחרון, כי מ־7 באוקטובר ועד תחילת ספטמבר (מציאת גופת בנו הירש ז"ל, י"א) חשבתי אך ורק על עניינים שקשורים להחזרת הירש ולהחזרת כל החטופים. קמתי בבוקר והלכתי לישון בלילה עם המחשבות האלה. עכשיו אנחנו צריכים להחזיר 100 חטופים שנשארו שם. אני משתדל לחשוב באופטימיות וכל כך מקווה שנחזיר את כולם ממש בתקופה הקרובה".
"עד שבן נפל היינו כמו כולם – מודאגים מאוד ממנו, מהמצב ומכל מה שעברנו עם החטופים ותחילת המלחמה", אומר זוסמן, "לשבעה הגיעו הרבה חברים ואנשים והיו לנו שיחות רבות. באחת מהן, חברה טובה הציפה נקודה על כך ששרית ואני עברנו תהליך של ביקורת עצמית. אנחנו חלק מדור שבחר לתת לאחרים לטפל במדינה בזמן שהוא נשאר לדאוג לבית ולילדים שלו כי חשבנו שהמצב של המדינה הוא בסך הכול בסדר. אז אחת התובנות שהייתה לנו מאז היא שצריך לקום ולפעול, והדור הצעיר הוא זה שצריך לעשות את זה, אבל גם לדור שלנו יש מה לעשות. זה מדהים להבין כמה מיזמים יש, אפילו השבוע, כשאני מתעסק יותר מאשר בשבועות קודמים בנושא החטופים, ומגיעים אליי המון מידע על מיזמים קטנים שקורים. זה לא להאמין. יש הרבה נושאים שהשארנו מופקרים, והרבה מה לעשות".
פולין מציין כי מהניסיון שצבר בשנה האחרונה, יש בעיה שדוחפת אותו לפעולה במישור הציבורי. "ב־437 הימים האחרונים למדתי הרבה על אנשים. ראיתי שהמעגלים שסביבנו – החברים, הקהילה והמשפחה שלנו, תומכים, מחזקים ועושים הכול כדי להרים אותנו. אני סומך על בני האדם מסביבנו אבל פחות על המנהיגות שלנו. אני שואל את עצמי האם נוח לי לשלוח את הבת שלי לצבא? אני חושב על העתיד כשבעזרת ה' יהיו לנו נכדים, ותוהה על מה שנשאיר להם. קשה לברוח מזה שיש הרבה לשפר ולתקן. אנחנו חייבים לחשוב ולפעול על איך אנחנו כמדינה, כעם, מתחילים כבר היום לעשות את זה. אין לנו זמן לחכות", הוא מדגיש, ומוסיף שבסקר שפורסם השבוע, כמעט 66 אחוזים מהנשאלים טענו שהעדיפות הראשונה של הממשלה צריכה להיות החזרת החטופים, וחוסר המעשה של הממשלה בעניין מעיד על ניתוק שיש להם מהציבור. "העם דורש עסקה להחזרת החטופים ויש מנהיגים שפשוט לא עושים את זה, ואפילו מתנגדים לזה וחוסמים עסקה. יש פה נתק. אנחנו צריכים שהאינטרסים של המנהיגים והעם יתקרבו ביניהם, וכרגע המציאות הזאת היא בעיה גדולה".
"כשאנשים עמדו לפניך, הסתכלו לך בעיניים ואמרו 'גם אני רוצה שהחטופים ישוחררו', האמנת שזה באמת הדבר שנמצא בראש סדר העדיפות שלהם, או שזה רק עוד אחד מהדברים שהם רוצים?" שואל אותו זוסמן, "כי התחושה שלי היא שמדובר לרוב באנשים שכלפי חוץ חייבים לומר שהם רוצים להחזיר את החטופים, כי איך הם יסתכלו על עצמם בראי אם יגידו אחרת? אבל לחלקם, בינם ובין עצמם יש דברים אחרים שהם רוצים יותר. המנהיגים מבינים ויודעים שיש דברים יותר חשובים לחלק מהציבור, ולכן בעיניי הם לא מנותקים, להפך, בלי להזכיר שמות, אותם מנהיגים, שלא חותרים בכוח להביא להסכם, יודעים שיש ציבור גדול שזאת לא העדיפות הראשונה שלהם".
"בשיחות שהיו לי עם מנהיגים ידעתי שזאת לא העדיפות הראשונה שלהם", הוא מודה, "כבר בדצמבר שעבר ידענו שרק עסקה תחזיר את החטופים ולא מבצע צבאי. ראינו 105 חטופים שחזרו בעסקה, ועד עכשיו, במשך 14 חודשים חולצו רק שמונה חטופים בחיים. כולם יכולים לומר: 'אנחנו רוצים להחזיר', השאלה היא מה אתם עושים כדי שזה יתגשם? במשך כמה חודשים היו תירוצים על כך שצריכים להמשיך במלחמה, אבל עכשיו, לפי הסקרים רואים שצריך ללכת לעסקה אפילו במחיר של סיום המלחמה ומוכנים לשלם את המחיר. אין לנו הרבה מקבלי החלטות במדינה הזאת, אבל אלה שכן, לא עושים את מה שהם צריכים לעשות כדי שזה יתגשם, בזמן שזה מה שהעם מבקש ודורש".
הראיון המלא יפורסם מחר (יום ו') במוצש
