מדד הדמוקרטיה לשנת 2024 של המכון הישראלי לדמוקרטיה המתפרסם היום (ג') משרטט תמונת מצב מורכבת בנוגע להערכת הציבור את חוסן הדמוקרטיה הישראלית, מידת האמון במוסדות המדינה והלכידות הפנימית בחברה. המדד נערך זו השנה ה-22, ולנוכח המלחמה והאירועים השוטפים, חזרו מומחי המכון ובדקו באוקטובר את חלק מהשאלות שנשאלו כמדי שנה בחודש מאי. צוות מדד הדמוקרטיה 2024 כלל את: פרופ' תמר הרמן, ד"ר ליאור יוחנני, ירון קפלן ואינה אורלי ספוז'ניקוב.
כצפוי, במאי 2024 נמדדה עלייה משמעותית בשיעור המגדירים את מצבה הכללי של ישראל כרע ורע מאוד (60%). באוקטובר, כנראה בעקבות התפתחות המערכה בצפון, נרשמה ירידה לפחות ממחצית החשים כך (48.5%), לצד עלייה בשיעור המגדירים את מצבה של ישראל כטוב וטוב מאוד או ככה-ככה (19% ו-32% בהתאמה). בקרב היהודים הערכת המצב חיובית יותר מאשר בקרב הערבים (באוקטובר: רע ורע מאוד – יהודים 45%, ערבים 67%; טוב וטוב מאוד יהודים – 22%, ערבים 8%).
בנוגע לאמון הציבור במוסדות המדינה השונים חלו השנה ירידות מסוימות ברוב המוסדות, אך מדרג האמון כמעט שלא השתנה. שיעורי האמון של הציבור היהודי במוסדות המדינה גבוהים באופן שיטתי מאלו של הציבור הערבי.
צה"ל זוכה לאמון הרב ביותר, ואחרי ירידה מסוימת במהלך השנה (מ-79% בדצמבר 2023 ל-69% במאי 2024), האמון בו בכלל המדגם עלה באוקטובר 2024 ל-77%. במקום השני נמצא נשיא המדינה (מאי 43%, אוקטובר 38%). אחרי אירועי ה-7 באוקטובר חלה עלייה בשיעור נותני האמון במשטרה (55% בדצמבר 2023), האמון בה ירד שוב במאי 2024 (41%) וחלה ירידה נוספת באוקטובר (37%). שיעורי האמון בבית המשפט העליון נותרו כמעט ללא שינוי. בשתי המדידות כרבע מכלל הציבור נתנו אמון בתקשורת. האמון (הנמוך) בממשלה ובכנסת עלה מעט במהלך השנה (ממשלה- מ-18% במאי ל-25% באוקטובר, כנסת- מ-13% במאי ל-16% באוקטובר). וכמו בשנים עברו, בתחתית הרשימה נמצאות המפלגות.
רוב לא גדול של המרואיינים היהודים (56%) דיווחו שהם אופטימיים לגבי העתיד של ישראל. בקרב הערבים השיב רוב דומה (59%) שהם דווקא פסימיים באשר לעתיד המדינה. יתירה מזו, למעלה משלושה רבעים (77.5%) מהציבור הערבי מעריכים שהשלטון הדמוקרטי בישראל בסכנה. רוב קטן (54%) מהציבור היהודי שותפים להערכה זו. ההבדלים בשאלה זו בין המחנות הפוליטיים (יהודים) הם גדולים: בשמאל מדובר ברוב גדול (94%) המאבחן סכנה. במרכז (71%) שותפים להערכה זו. ואולם, בימין מדובר במיעוט (38%) המעריכים שהשלטון הדמוקרטי בישראל מצוי בסכנה חמורה. ואף על פי כן, כשני שלישים מהיהודים ומהערבים השיבו שישראל היא מקום שטוב לחיות בו.
כצפוי, אחרי זינוק בכלל המדגם בהערכת הסולידריות בעקבות אירועי ה-7 באוקטובר, חלה ירידה בהערכה זו, אם כי הערכת הסולידריות ב-2024 עדיין גבוהה מאשר בשנים קודמות, כנראה עדיין בהשפעת ההתלכדות האזרחית מכוח נסיבות הזמן. הציון הממוצע לסולידריות בישראל במדגם היהודים הוא 5.5 (על סולם שבין 1 ל-10). הערכת רמת הסולידריות גבוהה יותר בימין (5.6) ובמרכז (5.5) מאשר בשמאל (4.8). הציון הממוצע בציבור הערבי לרמת הסולידריות של החברה הישראלית הוא 5.0 (מוסלמים – 4.9; נוצרים – 5.3; דרוזים – 6.0, ציון גבוה יותר מאשר בקרב היהודים).
שיעור המסכימים שאפשר תמיד לסמוך על ישראלים אחרים בעת צרה קפץ השנה משמעותית בהשוואה למדידה הקודמת מלפני שנתיים: בקרב יהודים, מ-68% ב-2022 ל-81% השנה, ובקרב ערבים, מ-39% ל-62% בהתאמה. מנגד, שיעור המסכימים שאפשר תמיד לסמוך על המדינה בעת צרה צלל בקרב היהודים מ-37% ב-2022 ל-25.5% השנה. בקרב הערבים נרשמה דווקא עלייה בשיעור הסבורים שאפשר תמיד לסמוך על המדינה: מ-52% ב-2022 ל-61% ב-2024.
השנה חלה עלייה תלולה בכלל המדגם בשיעור הסבורים שהמתח העיקרי בחברה הישראלית הוא בין ימין לשמאל (48%). אחריו הצביעו המשיבים על המתח בין יהודים לערבים (31%) ובין חילונים לדתיים (14%). מפילוח הציבור היהודי לפי מחנות פוליטיים עולה כי בשמאל שיעור גבוה יותר מאשר במרכז ובימין חושבים כי המתח בין ימין לשמאל הוא העיקרי (שמאל – 64%, מרכז – 49.5%, ימין – 53%). בציבור הערבי, מעל מחצית (55.5%) מציינים את המתח בין יהודים לערבים כחזק ביותר.
חלק ממדינת ישראל ובעיותיה: רוב גדול מהיהודים ורוב הערבים מרגישים חלק ממדינת ישראל ובעיותיה (באוקטובר: יהודים – 84%, ערבים – 59%). פילוח לפי מחנות פוליטיים (יהודים) מעלה כי ההבדלים בין המחנות אינם גדולים: שמאל 77%, מרכז 79%, ימין 88%.
הישראלים מעדיפים להישאר בארץ. בקרב יהודים, חלה ירידה במדידת מאי 2024, בהשוואה ליוני 2023, בשיעור המעדיפים להישאר בארץ (מ-70% ל-64.5%). אולם, באוקטובר 2024 נרשמה חזרה לשיעור של 70%. בקרב הערבים, חלה עלייה בשיעור זה מ-72% ביוני 2023 ל-77% במאי 2024, וירידה באוקטובר 2024 ל-71%. פילוח לפי מחנות פוליטיים (יהודים) מראה כי ההבדלים בין המחנות משמעותיים ושבכולם חלה עלייה בשיעור המעדיפים להישאר בישראל בין מאי לאוקטובר 2024 (שמאל: מאי – 38%, אוקטובר – 48%; מרכז: מאי – 56%, אוקטובר – 65%; ימין: מאי – 74%, אוקטובר 78%).
שאלה נוספת שנשאלו המשתתפים במחקר היא "מה יבטיח יותר את עתיד ביטחונה של מדינת ישראל, עוצמה צבאית או הסדר מדיני?" בין מאי לאוקטובר חלה בכלל המדגם ירידה בשיעור הסבורים שחיזוק העוצמה הצבאית יבטיח יותר את עתיד ביטחונה של ישראל בטווח הקרוב (מ-40% ל-30%) ובמקביל – עלייה בשיעור המעריכים כי הסדר מדיני יבטיח יותר את ביטחונה (מ-19% ל-28%). בטווח הרחוק, השיעור הגבוה יותר בכלל המדגם ראו בשני המהלכים גם יחד את ההבטחה הטובה ביותר לביטחון ישראל (38% במאי ו-41% באוקטובר). מפילוח לפי מחנות פוליטיים (יהודים) עולה כי בשמאל בטווחים הקרוב והרחוק, הסדרים מדיניים נתפסים כערובה הטובה ביותר לביטחונה של ישראל. במרכז בשני הטווחים הפתרון האהוד ביותר הוא שילוב בין חיזוק העוצמה הצבאית להסדרים מדיניים. בימין בטווח הקרוב חיזוק העוצמה הצבאית נמצא במקום הראשון, ובטווח הרחוק שילוב בין חיזוק העוצמה הצבאית להסדרים מדיניים.
לנוכח הממצאים מציינת פרופ' תמר הרמן, מנהלת מרכז ויטרבי לחקר דעת קהל ומדיניות במכון המובילה את עריכת המדד, כי "למרות האירועים המטלטלים של השנה האחרונה מדד השנה אינו מצביע על תנודות חריפות או שינויי מגמה בהשוואה למדד 2023. אי שביעות הרצון מהדרג הפוליטי לא נחלשה והפערים בנושאי מפתח בין המחנות הפוליטיים נשארו בעינם. התחושה הרווחת שהדמוקרטיה הישראלית נמצאת בסכנה רווחת במיוחד בשמאל ובמרכז, אך גם במחנה הימין מיעוט גדול חשים שזה המצב. הערכת הסולידריות בחברה הישראלית שהגיעה לשיא בעקבות אירועי 7 באוקטובר נשחקה במידה מסוימת (וצפויה), אך היא עודנה גבוהה מאשר בעבר. בנוסף נמדדה ירידה בתחושות הביטחון האישי (בעיקר בציבור הערבי), המלוות גם בהערכה של חלק לא מבוטל מכלל הציבור, בעיקר בימין אך גם בציבור הערבי, כי גופי הביטחון אינם ניטרליים פוליטית. עם זאת ולמרות הכול, הרוב סבורים כי ישראל היא מקום שטוב לחיות בו ומעדיפים להישאר כאן, גם אם תוצע להם הגירה בתנאי "דה לוקס".
ממלא מקום נשיא בית המשפט העליון, השופט יצחק עמית: "מדד אמון הציבור מושפע באופן ישיר מן השירות הניתן לציבור על ידי המערכת. בשנים האחרונות יש ניסיון להציג תמונה מעוותת לפיה מגמת השחיקה ייחודית לבתי המשפט ונובעת מהתנהלותם, ולטשטש את מגמת השחיקה של אמון הציבור בכלל מוסדות השלטון. זהו ניסיון מכוון שנועד לפגוע באמון הציבור ברשות השופטת, אינו עומד בקנה אחד עם המציאות, ואינו מתיישב עם ממצאי המדד. שימור וחיזוק אמון הציבור ברשות השופטת כרשות עצמאית ומקצועית, שיפור השירות לציבור והנגשת המערכת, הן מטרות ויעדים עיקריים שהציבה לה הרשות השופטת. בנאומי בכנס העמותה למשפט ציבורי ציינתי כי 'היבטים רבים בניהול הרשות השופטת כרוכים בִּמְעוֹרָבוּת של גורמים ברשות המבצעת, ושל שר המשפטים בפרט. עובדה זו… יוצרת מצע להתערבות בִּפְעִילותָהּ של הרשות השופטת ולפגיעה בחוסנהּ וּבעצמאותה. מונחים "יבשים" לכאורה כמו תקנים, תקציבים, מינויים ואישורים, הם מרכיבים העומדים בבסיס פעילותה של הרשות השופטת, ויש להם השפעה ישירה על השירות הניתן לציבור… כל מהלך שנדרש לשיפור השירות לציבור, טעוּן הקצאה תקציבית מתאימה'. אני שב ואומר – היותה של הרשות השופטת עצמאית, בלתי תלויה, מקצועית וא-פוליטית הם מרכיבים חיוניים והכרחיים להבטחת אמון הציבור בה".
