שופט בית המשפט העליון, אלכס שטיין, קיבל חלקית את ערעור המדינה על שחרור החשודים בפרשת הדלפת המסמכים, וקבע כי נגד המילואים יוותר במעצר עד תום ההליכים ואילו אלי פלדשטיין ישוחרר למעצר בית שתנאיו יוחמרו.
בהחלטתו קבע השופט שטיין כי "פלדשטיין הרים את נטל השכנוע שרובץ על שכמו מכוחה של חזקת המסוכנות. סיכוני השחרור בעניינו של פלדשטיין פחתו באופן שמצדיק את העברתו לחלופת מעצר, כפי שקבע בית המשפט המחוזי. בנקודה זו, ובה בלבד, אני מקבל את טענותיו של פלדשטיין ודוחה את טענות המדינה. פלדשטיין אמנם עבר, לכאורה, עבירות ביטחון חמורות מאד, אולם כפי שכבר ציינתי, מעצר אינו בגדר מקדמה על חשבון העונש".
"בקבעו חלופה כאמור, בית המשפט המחוזי סבר כי אין מקום לעבות אותה במעצר באזוק אלקטרוני. סבורני כי גם בהחלטה זו נפלה שגגה בניהול הסיכונים הרלבנטיים. איני בא לפקפק ביורשם ובכישוריהם של המפקחים שאושרו לפלדשטיין במסגרת החלופה. ברם, מערך פיקוח זה מורכב מקרוביו וממקורביו, בשעה ש'תכליתו של מעצר-בית היא לא להחליף מעצר בבית, אלא להפוך את הבית למעצר'… שכן, מעצר בפיקוח אלקטרוני, מעצר הוא. בתור שכזה, הוא מטיל על העצור פיקוח חיצוני על צעדיו ומגבלות נוספות אשר מסמנות את מקום הימצאו כ"רשות הרבים" לצרכיו של חוק האזנת סתר".
"אשר על כן, אני מורה כי פלדשטיין ייעצר בפיקוח אלקטרוני מחוץ לכלא במסגרת מעצר-בית במקום ובשאר התנאים המגבילים שקבע בית המשפט המחוזי בעניינו… כמו כן, על-מנת לאכוף את האיסור על שימושיו של פלדשטיין בטלפון חכם ובתקשורת ממוחשבת מכל סוג שהוא, אני מורה כי גורמי הביטחון יוכלו להאזין לשיחותיו ולכל תקשורת באמצעים כאמור בהתעורר חשד סביר להפרת האיסור מצדו או מצד מפקחיו. היתר זה ייווסף לרשימת התנאים המגבילים בעניינו של פלדשטיין", סיכם השופט שטיין.
בעניינו של הנגד, קבע השופט שטיין כי "הנטל להוכיח היעדרו של סיכון להעברת המידע הסודי רובץ על שכמו של הנגד. כך קובעת חזקת המסוכנות אשר חלה על עניינו, ובכגון דא אין די בהצהרת הנאשם על כוונותיו הטובות. הצהרה זו והעובדה שהנגד נכשל לראשונה במסירה אסורה של מידע סודי יכולות, לכל היותר, להפחית את ההסתברות לביצועו של מעשה דומה בעתיד. בניגוד לקביעתו של בית המשפט המחוזי, סבורני כי הסתברות זו אינה זניחה, ובוודאי שאינה אפסית. לצדה של הסתברות זו, נמוכה ככל שתהיה, ניצבת פגיעה משמעותית ביותר בביטחון המדינה – במיוחד בתקופה המלחמה בה אנו חיים, ובשים לב להיקף ולטיב המידע המוחזק בידי הנגד. אשר על כן, בפנינו תוחלת נזק רבה".
"האם הנגד הרים בעניין זה את נטל ההוכחה שעבר אליו מכוחה של חזקת המסוכנות? תשובתי לשאלה זו היא לאו מוחלט", הוסיף שטיין. "אחרי שידענו את ההסבר שהנגד נתן למעשיו נושא כתב-האישום, לא יכולתי אלא להגיע למסקנה כי הלה ראה – ומוסיף לראות – את עצמו כמעין vigilante של חיל המודיעין, "קבלן עצמאי" שבשעת הצורך רשאי ליטול לידיו את המושכות ולהקים ערוצי תקשורת ישירים בינו לבין הגורמים הממשלתיים בדרכים שימצא לנכון ותוך ביטול מוחלט של שרשרת הפיקוד הצה"לית ונהלי ביטחון המידע. פגיעה בביטחון המדינה אשר עלולה להיגרם בהתממשותו של תרחיש זה – מי ישורנה? את הסיכון הביטחוני שנשקף מהנגד לא נוכל להרשות לעצמנו בעת המלחמה, כפי שטוענת המדינה".
לא נותר לי, על-כן, אלא לקבוע כי הנגד יישאר במעצרו, מאחורי סורג ובריח, עד לסיום ההליך העיקרי – זאת, בכפוף לשינוי בנסיבות, לרבות שינוי בנסיבות הקשורות למצב המלחמה הנוכחית", סיכם שטיין.
